בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ת"א 64859-01-23 מלודאה בע"מ נ' Yokogawa Electric Corporation ואח'
23 יוני 2024
מספר בקשה: 7
לפני כבוד השופטת תמר אברהמי
מבקשים (נתבעים)
1. Yokogawa Electric Corporation
2. Yokogawa Bio Frontier Inc.
3. Mitsuhiro Iga
ע"י ב"כ עו"ד ליעד וטשטיין, עו"ד אמירה מנגלוס, עו"ד אורן ויינר
[ליעד וטשטיין ושות']
נגד
משיבה (תובעת)
מלודאה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עופר שפירא, עו"ד אלעד אליהו
[שבלת ושות']
החלטה
לפני בקשת נתבעים לכפור בסמכותו של בית המשפט לדון בתביעה (בקשת הכפירה או הבקשה).
רקע
1. התביעה הוגשה על ידי המשיבה, חברה ישראלית פרטית שנוסדה בשנת 2010 בין היתר על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית (האוניברסיטה), שחברת מסחור הטכנולוגיות של האוניברסיטה היא אחת מבעלי מניותיה.
התובעת עוסקת בין השאר במחקר ופיתוח בתחומי הכימיה והננו טכנולוגיה ובייצור ננו גבישים טבעיים ממקורות צמחיים. לפי כתב התביעה, התובעת פיתחה טכנולוגיה לפיה היא יודעת לבודד ננו גבישי תאית (CNC – Cellulose Nano-Crystals) מתוך סיבים צמחיים גולמיים. לשיטת התובעת, בהקשר זה יש לה קניין רוחני רב, לרבות פטנטים רשומים, סודות מסחריים ומידע רב שאינו בנחלת הכלל ומקנה לה יתרון על פני מתחריה, והיא משקיעה משאבים כדי לשמור על סודיותם.
2. הנתבעת 1 (המבקשת 1) (הנתבעת או המבקשת) היא חברה יפנית המתארת את עצמה כחברה תעשייתית גדולה העוסקת בפיתוח ואוטומציה של תהליכים תעשייתיים בתחומים שונים. הנתבעת 2 היא חברת בת (יפנית) של הנתבעת (חברת הבת). הנתבע 3 (הנתבע או המבקש) הוא נושא משרה בכיר בנתבעת ואולי גם בחברת הבת.
3. לפי כתב התביעה, הקשר בין הצדדים החל בחודש מאי 2017 בפנייה של הנתבע בשמה של הנתבעת אל פרופ' עודד שוסיוב, מומחה לננו-טכנולוגיה מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה, בשל עניין של הנתבעים במחקרים בתחום ה-CNC שנערכים בשיתוף פעולה בין האוניברסיטה לתובעת. פרופ' שוסיוב משמש גם כדירקטור ראשי בתובעת וכמדען הראשי שלה, והפנה אל התובעת.
4. הנתבעת הביעה עניין בשיתוף פעולה עסקי עם התובעת ואף באפשרות השקעה בה. בין הצדדים נחתמו (לכל הפחות) ארבעה הסכמים:
א. הסכם סודיות (Non-Disclosure Agreement) שנחתם בקיץ שנת 2017 (ה-NDA).
ב. הסכם למסירת חומרים (Material Transfer Agreement) שנחתם בחודש מרץ 2018 (ה-MTA).
ג. הסכם לרכישת מניות בתובעת (Share Purchase Agreement), שנחתם ביום 24.4.2019 (הסכם ההשקעה).
ד. הסכם לשיתוף פעולה (Cooperation Agreement), שנחתם גם הוא ביום 24.4.2019 (הסכם שיתוף הפעולה).
5. בעקבות הסכם ההשקעה, הפכה הנתבעת לבעלת מניות בתובעת בשיעור העולה על 8% , והנתבע משמש כמשקיף בדירקטוריון התובעת, הגם שהייתה לנתבעת זכות למינוי דירקטור.
6. במהלך שנת 2020 היו מגעים בין הצדדים לגבי השקעה נוספת של הנתבעת בתובעת וכן להענקת רישיון לנתבעת לשימוש בקניין הרוחני של התובעת בתחום ייצור ה-CNC. בין הצדדים הוחלפו טיוטות הסכם רישיון. לפי הנטען בכתב התביעה, בחודש פברואר 2021 הודיעה הנתבעת על נסיגתה מהכוונה להתקשר בהסכם רישיון.
התביעה - תמצית
7. בכתב התביעה מפרטת התובעת גישה שניתנה לנתבעים לאורך השנים לקניין הרוחני שלה, לרבות מידע שנמסר, ביקורים במעבדות ובמתקן ייצור, סדנה מקצועית, הדרכות, ועוד. התובעת מדגישה כי כל המידע נמסר אך ורק לצורך ההתקשרות בין הצדדים, תחת סודיות ואישורים כי מדובר במידע סודי וקניין של התובעת וכי אין לעשות בו שימוש למעט לצרכי שיתוף הפעולה שנקבע בהסכמים.
8. לטענת התובעת, בשנת 2022 הסתבר לה כי הנתבעת והנתבע פעלו באופן שיטתי לגזלת הקניין הרוחני שלה והם עושים בו שימוש באמצעות חברת הבת שהוקמה בראשית שנת 2021.
נטען כי מדובר במקרה בו חדרו הנתבעים כמו "סוס טרויאני" לנבכי פעילותה של התובעת במסווה של שיתוף פעולה עסקי והשקעה במניותיה, ואז הפרו את ההסכמים השונים ואת הדין וגזלו את קניינה הרוחני.
9. לשיטת התובעת, מתקיימות בענייננו מגוון עילות ובהן: הפרת הסכמים; הפרת חובת תום לב; גזלת הזדמנות עסקית של התובעת תוך ניצול לרעה של הזכות למינוי דירקטור; הפרת חובות אמונים, זהירות ותום לב של הנתבע כמשקיף בדירקטוריון לפי חוק החברות, תשנ"ט-1999 (חוק החברות) והפרת חובות הגינות ותום לב של הנתבעת כבעלת מניות מהותית לפי החוק הנ"ל; עשיית עושר ולא במשפט; ועוד.
התובעת עותרת לסעדים הצהרתיים, צווי מניעה וצווי עשה על רקע הטיעונים לעיל, כגון: הצהרה כי נעשה על ידי הנתבעים שימוש שלא כדין בקניין רוחני שלה; איסור על הנתבעים לעסוק בייצור CNC; ועוד.
10. התובעת פנתה בבקשה להורות על דרך המצאת כתב התביעה וכזו נקבעה. לאחר התנהלות כזו ואחרת בעניין המצאות מחוץ לתחום והסכמות דיוניות, הגישו הנתבעים "בקשה לכפירה בסמכות בית המשפט לדון בתביעה" (הבקשה).
הבקשה - תמצית
11. הבקשה עותרת למחיקת התביעה בשל העדר סמכות בינלאומית לבררה בישראל, ולחילופין לעיכוב ההליכים בתביעה מכוח תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (תקנות 2018) וסעיפים 6-5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (חוק הבוררות או החוק).
12. הבקשה נסמכת במידה רבה על סעיפי דין וסמכות שיפוט הנכללים ב-NDA וב-MTA; אלה קובעים בוררות ICC (International Chamber of Commerce) בלונדון ותחולת דין אנגלי.
מנגד, הסכם ההשקעה והסכם שיתוף הפעולה קובעים תחולת דין ישראלי וסמכות שיפוט לבתי המשפט המוסמכים בתל אביב.
13. לטענת הנתבעים, מערכת ההסכמים בין הצדדים קבעה משטר שונה לגבי סמכות שיפוט ותחולת דין בעניין הגנת המידע הסודי למול עניין ההשקעה; כי התביעה (אשר לדידם של הנתבעים היא חסרת יסוד לגופה) נסמכת על טענות גזל טכנולוגיה ומידע סודי, ומשכך עילותיה באות בגדר סעיף הבוררות וחל עליה הדין האנגלי. נטען כי על בית המשפט הישראלי לכבד את הסכמות הצדדים ולא לאפשר את הפרתן.
14. נוסף על האמור נטען, כי בכל מקרה ישראל אינה הפורום הנאות לדיון בתובענה, כי ציפיותיהם הסבירות של הצדדים היו לדון לפני ה-ICC וכי "יתר על כן", יש להליך זיקות ברורות וחד משמעיות ליפן. הנתבעים מציינים כי אמנם יש להליך זיקות לישראל, אולם "ברמה הפרקטית", מירב הזיקות הן ליפן.
15. עוד טוענים הנתבעים כי טענות התביעה חסרות יסוד לגופן. לשיטתם, הנתבעת מפתחת ננו סיבים של תאית (CNF – Cellulose Nano-Fibrils), להבדיל מננו גבישים של תאית (CNC), ומדובר בתהליכי ייצור שונים בתכלית; בעוד לצורך ייצור CNC התובעת "גוזרת" את החלקים הלא גבישיים באמצעות תהליך כימי, בייצור CNF ע"י הנתבעת מבוצעת הפרדה של הסיבים באמצעות תהליכים מכניים או כימיים ושמירת החלקים שאינם גבישיים. נטען כי לננו גבישים ולננו סיבים יש ממדים שונים, תכונות שונות ושימושים תעשייתיים שונים.
לטענת הנתבעים, הנתבעת (בין בעצמה ובין באמצעות חברת הבת) אינה מייצרת ואינה משווקת CNC, והטכנולוגיה לייצור CNF היא טכנולוגיה מוגנת בפטנט שנרכשה מצד ג' (חברת KRL) ופותחה על ידו באופן עצמאי, ללא כל קשר לנתבעת, כאשר מתאריכי קדימה של בקשת הפטנט עולה כי מדובר בטכנולוגיה שפותחה עוד קודם למועד הראשון בו נוצר קשר בין הנתבעת לתובעת.
16. הנתבעים מוסיפים, כי כל האמור ידוע לתובעת והובהר בהתכתבויות שקדמו לתביעה והועלמו מבית המשפט; כי מדובר בתביעת סרק סחטנית הנסמכת על הצהרות "חלולות" ונעדרת פירוט מינימלי, אשר המטרה היחידה של הגשתה בכלל, ובישראל בפרט, היא הפעלת לחץ על הנתבעת להמשיך ולהשקיע בתובעת, וכי זו גם המטרה בהגשתה באופן אישי כלפי הנתבע. לשיטת הנתבעים, מתכונתה החסרה של התביעה אינה מתיישבת עם הדרישות להחלת סמכות שיפוט על נתבע זר.
נטען כי התובעת פעלה תוך הטעיה חמורה עת הגישה בקשה במעמד צד אחד (לעניין המצאה מחוץ לתחום) ודי בכך לצורך קבלת הבקשה, שכן התובעת הסתירה את התנייה הקובעת בוררות ותחולת דין אנגלי ואת המשך תחולתה, וכן הסתירה תכתובת בין הצדדים שקדמה להגשת התביעה, בה הועלו טענות הנתבעים לרבות לגבי הבוררות.
הערות דיוניות וסדר הדיון
17. לבקשה הוגשו תשובה ותגובה לתשובה (בהיתר). כמו כן ובשים לב גם לעמדות שהגישו הצדדים בשאלה אם ניתן להכריע בבקשה על יסוד הכתב, התקיים דיון ובו התאפשרה השלמת טיעון. טיעוני הצדדים יובאו בהמשך, במידת הצורך.
18. ההפניות להלן לעמודים ושורות הן הפניות לפרוטוקול הדיון והפניות לנספחים משמען נספחי הבקשה, הכל – אלא אם מצוין או משתמע אחרת.
תחולת תניית בוררות?
19. בפתח הבקשה לכפירה בסמכות עתרו המבקשים "למחוק את התביעה... על הסף בהעדר סמכות בינלאומית לבררה בישראל" או "לחילופין", לעכב את ההליכים בה מכח הוראות חוק הבוררות. ניתן היה להניח כי הבקשה עותרת תחילה לביטול היתר ההמצאה שניתן, אולם הטיעון בגוף הבקשה אינו נוגע בעיקרו לביטול היתר המצאה (ואין למשל התייחסות כלשהיא לעילות המצאה) אלא לטענת פורום לא נאות ולטענה לתחולת סעיף בוררות.
בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ניכר כי טענות המבקשים מתייחסות בעיקרן לתחולת סעיף בוררות ולעניין פורום לא נאות כאשר, למעשה, עניין עיכוב ההליכים תחילה ("...יש תנייה מחייבת של ICC לונדון ויש לפעול לפיה, ואם חברי טוען שההתניה ההיא לא מחייבת, אנחנו נכנסים לעולם הפורום לא נאות..."; עמ' 5 ש' 22-21).
20. המבקשים לא התייחסו באופן פרטני וסדור לרכיבי חוק הבוררות. לב המחלוקת נגע לעצם שאלת תחולתה של תניית בוררות על התובענה, ובמונחי חוק הבוררות: אם מדובר בתובענה שהוגשה לבית המשפט "בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות" (סע' 5(א) וסע' 6 לחוק). קיומו של רכיב זה הוא תנאי ראשוני מבין התנאים המצטברים הדרושים להצדקת עיכוב הליכים בשל בוררות, גם כאשר מדובר בבוררות עליה חל סעיף 6 לחוק, שהיא בוררות עליה חלה אמנה בין לאומית שישראל צד לה (רע"א 7613/18 יילמזלר אינטרנשיונל חברה לבניה, תיירות וטקסטיל נ' פקיד שומה חולון (25.11.2018), סע' 10).
הערה: בקשת הכפירה הוגשה ביום 11.1.24, ומשכך קודם לכניסתו לתוקף ביום 14.2.2024 של חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, תשפ"ד-2024 (ס"ח 512). בהתאם, הצדדים לא התייחסו לחוק זה. להשלמת התמונה בלבד יוער כי סעיף 9 לחוק החדש עוסק בעיכוב הליכים ומתחיל, בדומה, בהתייחסות למקרה בו הוגשה לבית משפט תובענה "בעניין שהוסכם למוסרו לבוררות".
21. הנטל לשכנע כי מדובר בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות, מוטל על מבקש העיכוב (רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (12.4.2010), סע' 44; רע"א 7985/08 NOVARTIS PHARMA SERVICES INC. נ' פרומדיקו בע"מ (4.1.2009), סע' כב'; סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005), כרך א', עמ' 259). זאת, להבדיל משאלת קיומו של טעם לכך שבית המשפט ימנע מעיכוב הליכים כאמור בסע' 5(ג) לחוק, או בהוראות הנובעות מסעיף 6 לחוק (כמו הוראות אמנה).
22. ראינו כי בעניין הבוררות נסמכת הבקשה על סעיפי דין וסמכות שיפוט הנכללים ב-NDA משנת 2017 וב-MTA משנת 2018, וקובעים בוררות ICC בלונדון ותחולת דין אנגלי. זאת, בעוד הסכם ההשקעה והסכם שיתוף הפעולה משנת 2019 קובעים תחולת דין ישראלי וסמכות שיפוט לבתי המשפט המוסמכים בתל אביב.
תחילה יובאו כמה הוראות רלוונטיות מההסכמים שנחתמו בין הצדדים. לאחר מכן נבחן את היחס בין התובענה (הסכסוך) לבין ההסכמים, לצורך הדיון בשאלה אם מדובר בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות.
ההסכמים, תניות דין וסמכות שיפוט ותניות נוספות
23. הסכם ה-NDA (נספח 1) שנחתם בקיץ 2017 וגופו אוחז כשני עמודים, מתייחס לכך שהמשיבה פיתחה טכנולוגיה ייחודית, כי הצדדים להסכם (המשיבה והמבקשת) מעוניינים לבחון שיתוף פעולה ביניהם, לדון בטכנולוגיה וכדומה, וכי לשם כך בלבד יגולה למבקשת מידע סודי של המשיבה (המבוא להסכם). סע' 11 ל-NDA קובע כי על ההסכם חל הדין האנגלי וכי כל המחלוקות הקשורות בהסכם ("All disputes arising out of or in connection with this Agreement") ידונו בבוררות ICC בלונדון.
24. הסכם ה-MTA (נספח 2) שנחתם בחודש מרץ 2018 וגופו אוחז כארבעה עמודים, מתייחס לכך שהמשיבה פיתחה טכנולוגיה ייחודית, כי הצדדים להסכם (המשיבה והמבקשת) התקשרו בהסכם NDA שממשיך לחול כהסכם עצמאי, וכי המבקשת מעוניינת לקבל חומרים (כהגדרתם בהסכם) כדי שתוכל לבצע עליהם מחקר למטרה מסוימת שהוגדרה בהסכם. סע' 6.11 ל-MTA קובע, בדומה להוראה הקבועה ב-NDA, כי על ההסכם חל הדין האנגלי וכי כל המחלוקות הקשורות בהסכם ("All disputes arising out of or in connection with this Agreement") ידונו בבוררות ICC בלונדון.
25. בחודש אפריל 2019 נחתמו בין המשיבה למבקשת שני הסכמים: הסכם ההשקעה (הסכם רכישת מניות) (נספח 3) שגופו אוחז כ-25 עמודים, והסכם שיתוף פעולה (נספח 5 לכתב התביעה), שגופו אוחז כ-6 עמודים.
26. במבוא להסכם ההשקעה מצוין בין השאר כי המבקשת (המשקיע) מעוניינת להשקיע במשיבה וכי היא מעוניינת שהמשיבה תיטול על עצמה מחויבויות להענקת רישיון לייצור ולשיתוף פעולה עסקי בין הצדדים כאמור בהסכם שיתוף הפעולה שצורף כנספח.
סעיף 7 להסכם ההשקעה, אשר כותרתו: "סודיות" (confidentiality), קובע כי הצדדים ימשיכו להיות כפופים להסכמי ה-NDA וה-MTA, ואלה צורפו כנספח להסכם.
סעיף 8.1 להסכם קובע כי על ההסכם חל הדין הישראלי וכי הצדדים מסכימים להיותם כפופים לסמכות הייחודית של בית המשפט המוסמכים בתל אביב, לגבי:
"…with respect to the breach or interpretation of this Agreement or the enforcement of any and all rights, duties, liabilities, obligations, powers and other relations between the parties arising under this Agreement."
סעיף 8.4 להסכם קובע כי הסכם ההשקעה וההסכמים הנלווים (Ancillary Agreements; סע' 2.2.1 להסכם) ממצה את ההבנות בין הצדדים לגבי הנושא וגובר על כל הסכם או הבנה קודמים בעל פה או בכתב.
27. הסכם שיתוף הפעולה מזכיר את הסכם ההשקעה, מתייחס לרצונם של הצדדים לשתף פעולה ביניהם ומפרט היבטים של שיתוף פעולה.
סעיף 3.1 להסכם שיתוף הפעולה מתייחס למידע סודי המוחלף בין הצדדים והדרך לנהוג בו. סעיף 4.1 קובע את בעלות כל צד בקניינו רוחני כפי שהיה עובר להתקשרות או כפי שהוא מפותח מחוץ לגדרו של הסכם שיתוף הפעולה.
סעיף 8.4 להסכם שיתוף הפעולה דומה לסעיף 8.1 להסכם ההשקעה וקובע כי על ההסכם חל הדין הישראלי וכי הצדדים מסכימים להיותם כפופים לסמכות הייחודית של בית המשפט המוסמכים בתל אביב, לגבי:
"…with respect to the breach or interpretation of this Cooperation Agreement or the enforcement of any and all rights, duties, liabilities, obligations, powers and other relations between the parties arising under this Cooperation Agreement."
סעיף 8.8 להסכם שיתוף הפעולה קובע כי הוא ממצה את הבנות הצדדים לגבי הנושאים הכלולים בו וגובר על כל הסכם או הבנה קודמים בעל פה או בכתב.
עוד קובע סעיף 8.8 כי במקרה של סתירה בינו לבין התנאים בכל מסמך אחר, יגברו הוראות הסכם שיתוף הפעולה.
"In the event of any conflict between the term of this Cooperation Agreement and the terms of any attachments, proposals, specifications, invoices, purchase orders, or any other documents or correspondence, the terms of this Cooperation Agreement shall prevail."
התובענה והיחס בינה לבין תניית הבוררות
28. כפי שתואר בפרק קודם, בכתב התביעה מפרטת התובעת-המשיבה את הגישה שניתנה לנתבעים לאורך השנים לקניין הרוחני שלה וטוענת כי הסתבר לה שהנתבעת והנתבע פעלו באופן שיטתי לגזלת הקניין הרוחני והם עושים בו שימוש באמצעות חברת הבת.
כן בואר כי כתב התביעה טוען להתקיימות מגוון עילות ובהן: הפרת הסכמים; הפרת חובת תום לב; גזלת הזדמנות עסקית של התובעת תוך ניצול לרעה של הזכות למינוי דירקטור; הפרת חובות אמונים, זהירות ותום לב של הנתבע כמשקיף בדירקטוריון לפי חוק החברות; הפרת חובות הגינות ותום לב של הנתבעת כבעלת מניות מהותית לפי החוק הנ"ל; ועשיית עושר ולא במשפט.
29. די בתיאור התמציתי האמור כדי לראות שהתובענה כוללת עילות תביעה הקשורות במובהק להסכמים המאוחרים (הסכם ההשקעה בפרט) ואינן יכולות להיחשב כעילות אשר באות תחת כנפי הסכמי ה-NDA וה-MTA וממילא תחת תניית הבוררות. כך בפרט כאשר מדובר בעילות הנוגעות להפרת חובות החלות על בעל מניות ועל דירקטור.
30. גם לשיטת הנתבעים, בסוגיות הקשורות למשטר התאגידי חל הדין הישראלי ויש סמכות שיפוט בלעדית בתל אביב (סע' 2 וסע' 18-16 לבקשה). למרות זאת נטען כי לפי שהתביעה מבוססת על טענות גזל טכנולוגיה ומידע סודי, עילותיה נופלות בגדר תניית הבוררות (סע' 22 לבקשה).
בתגובה לתשובה נטען כי העילות במישור התאגידי "שורבבו בשולי כתב התביעה" כנגד הנתבע, שמלכתחילה לא היה מקום לצרפו להליך, וכי מדובר ב"קוסמטיקה מלאכותית של עילת התביעה" ובניסיון של המשיבה "למלט את עצמה" מתחולת תניית הבוררות. נטען כי לניסיון המשיבה "להיאחז" בטענות התאגידיות אין יסוד שכן, כך טוענים המבקשים גם בדרך של ציטוט, "לפיכך: 'השאלה אם תניית השיפוט חלה על עילות לבר-חוזיות נגזרת ממקור הסכסוך ולא מסיווגה של עילת התביעה ו'הלבוש המשפטי' שניתן לה'" והעילות התאגידיות מבוססות על אותה מסכת עובדתית, אף הן נובעות מה-NDA וה-MTA וגם הן כפופות לתניית הבוררות (סע' 5 לתגובה לתשובה).
31. לאחר עיון, לא מצאתי לקבל את עמדת המבקשים. אינני סבורה כי מדובר בעילות ש"שורבבו" מתוך ניסיון להימלט מתניית הבוררות או כי מדובר ב"קוסמטיקה מלאכותית" של עילת התביעה.
התביעה נדרשת לאורך כתב התביעה, ולא רק בשוליו, למעמדם של הנתבעת ושל הנתבע בחברה ולעמדת התובעת כי מדובר גם בהפרת חובות של בעלת מניות מהותית ושל משקיף בדירקטוריון (ר' למשל סע' 12 לכתב התביעה). ברמה המהותית, מתייחס כתב התביעה בין השאר גם להתחייבות עליה חתמה הנתבעת, כבעלת מניות במשיבה, כלפי המדען הראשי אשר מימן חלק מהוצאות הפיתוח והמחקר של המשיבה. כן מתייחס כתב התביעה במפורש להיחשפותו של הנתבע כמשקיף בדירקטוריון למידע סודי, ולטענה כי הוא הקים וניהל תחום פעילות זהה או למצער דומה והסתיר זאת מחבריו לדירקטוריון.
עיון בצרופות לבקשה גם מעלה כי המשיבה העלתה כלפי המבקשים טענות תאגידיות החל מפנייתה הראשונה, ולא רק לאחר שהמבקשים השיבו וטענו לתחולת תניית בוררות.
32. משמדובר בעילות אמיתיות ולא בלבוש קוסמטי שמטרתו התחמקות מתניית בוררות, מדובר בעילות עליהן חלות ההוראות הקובעות סמכות שיפוט ישראלית ודין ישראלי.
אף המבקשים, כאשר הם פורסים משנתם לגבי הסיבה להבדלים בין תניות השיפוט והדין בהסכמים השונים, טוענים כי כאשר מדובר במשטר התאגיד ודיני החברות בישראל, הזירה המתאימה לנהל סכסוך היא "כמובן" בית המשפט הישראלי (סע' 17 לבקשה) .
כמו כן ובהתאם, כאשר עסקינן בעילות של ממש, אין לקבל את הטענה כי העילות התאגידיות "נובעות" מהסכמי ה-NDA וה-MTA. אין מדובר ב"הפרדה מלאכותית בין עילות שבנזיקין לבין עילות חוזיות הכרוכות באותו עניין עצמו,... בבחינת עניין של 'פיצול שערות" (ע"א 721/88 n. V. Optische industries de oude delft נ' תדיראן בע"מ (פ"ד מד(4) 259 (14.10.1990) (עניין תדיראן), סע' 8). כך בפרט כאשר, כפי שיובהר, חלק מהאירועים עליהם מלינה המשיבה התרחשו רק לאחר כריתת ההסכמים שבהם נכללו תניות שונות לגבי סמכות שיפוט ודין חל.
33. במאמר מוסגר אציין כי בפסיקת בית המשפט העליון אליה הפנו המבקשים בעניין זה (ע"א 20/70 עמיר חברה להספקה בע"מ נ' מ.צ.ק. בע"מ (פ"ד כד(1) 692 (21.6.1970); עניין תדיראן), נדונו מקרים בהם הייתה רק תניית בוררות בהסכם אחד (ולא הייתה תניה שונה בהסכם אחר), טענות הועלו לגבי נושא שנכלל בברור בהסכם, כאשר במקביל עלו לגבי אותו עניין גם טענות נזיקיות. בית המשפט עיין בנוסח תניית הבוררות ומצא כי היא מתמקדת במקור הסכסוך ומאפשרת להכניס תחת כנפיה גם עילות נזיקיות. להשלמת התמונה אוסיף כי בשני המקרים דובר בבוררות לפי הדין הישראלי (עניין שיש לו משנה תוקף כאשר מדובר במשטר תאגידי).
בשולי הדברים, הערה דיונית: בתגובה לתשובה מובא טיעון בדרך של ציטוט ובסופו הפנייה להערת שוליים (סע' 5 למסמך, הערת שוליים 4). הערת השוליים מציינת תחילה שני פסקי דין של בית המשפט העליון (שנזכרו לעיל) ולאחר מכן החלטה של בית המשפט המחוזי. עיון באסמכתאות העלה, בין השאר, כי הציטוט בגוף התגובה לא נלקח מפסק הדין הראשון שצוין בהערת השוליים ואף לא מפסק הדין השני, אלא מהחלטת בית המשפט המחוזי שנזכרה לאחר מכן. יתירה מכך, ההפניה בהחלטת בית המשפט המחוזי היא אל סעיף בהחלטה בו מתוארות טענות הצדדים ולא אל החלק בו בית המשפט עצמו דן ומכריע. לשון אחר: הציטוט שהובא בגוף הטיעון במסמך התגובה הוא ציטוט (שהובא בהדגשה, לרבות אותיות מודגשות וקו תחתון) של טיעוני אחד הצדדים באותו מקרה. ייתכן שניתן היה לאתר באסמכתאות שנזכרו ציטוט ברוח דומה מדברי בית המשפט עצמו, ואפילו מפסקי דין של בית המשפט העליון, אך לא לכך מכוונת ההערה (הדיונית).
34. סיכום ביניים: מן האמור עד כה עולה כי התובענה בכל מקרה כוללת גם מחלוקות שלא הוסכם למסור את ההכרעה בהן לבוררות.
עתה נפנה אל הטענות החוזיות, שאין ספק שהן טענות מרכזיות בתובענה, ונבחן אם לגביהן יש לקבוע כי מדובר בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות.
35. התובעת-המשיבה טוענת כי הפעולות (הנטענות) של גזלת הסודות המסחריים (וכו') מהוות בין השאר הפרה של מגוון ההסכמים שנכרתו בין הצדדים או מי מהם ומתייחסת בעניין זה לכל ההסכמים שפורטו לעיל.
הוראות בעניין סודיות מידע וקניין רוחני (וכיוצא בכך) מופיעות הן בהסכמים המוקדמים (NDA, MTA) והן בהסכם שיתוף הפעולה המאוחר להם (ובמידה מסוימת גם בהסכם ההשקעה). בהסכמים הראשונים נכללה תניית בוררות ותחולת דין אנגלי. במאוחרים – סמכות שיפוט ישראלית ודין ישראלי.
36. ברמה העובדתית, טענות התביעה מתייחסות לתקופה שראשיתה בתחילת הקשר בין הצדדים (וחתימת ה-NDA) ועד למועד בו גילתה המשיבה את המעשים הנטענים, בשנת 2022.
כתב התביעה מתייחס בבירור ובמפורש גם לפעולות שהתרחשו לאחר המועד בו נחתמו הסכם ההשקעה והסכם שיתוף הפעולה (אפריל 2019). בכלל האמור מועלים טיעונים לגבי תקופה בחודשים יולי-אוגוסט 2019 בה אנשי המבקשת, לרבות המבקש, הגיעו למתקני המשיבה בישראל, נערכה להם סדנה מקצועית מפורטת אודות תהליכי הייצור והטכנולוגיה של המשיבה והונפקו להם תעודות הסמכה מטעמה (סע' 34-33 לכתב התביעה). כן מתייחסת התובענה בין השאר לפעילותו של המבקש כמשקיף בדירקטוריון, דבר אשר ארע כמובן רק לאחר שנחתם הסכם ההשקעה.
37. לצורך הדיון, נניח לרגע בצד הדרך את סוגיית המידע שהועבר קודם לחתימת הסכמי שיתוף הפעולה וההשקעה באפריל 2019, ונבחן את עניינו של מידע שהועבר לאחר חתימתם.
38. כאשר מדובר בטענות בעניין מידע שהועבר לאחר חתימת הסכמי אפריל 2019, נקודת המוצא היא קיומן של הוראות הסכם ברורות, בהסכם שיתוף הפעולה, אשר נטען להפרתן. בהתאם להסכם שיתוף הפעולה, קיימת לגבי טענות כאלה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בישראל (בתל אביב), תוך החלת הדין הישראלי. על פני הדברים אין הצדקה להתעלם מהוראות אלה ולהעדיף על פניהן הוראות של הסכמים קודמים.
39. ההסכם שלפנינו ברור, נחתם בין שני צדדים מתוחכמים ומיוצגים, וכולל הוראות הסכם ממצה.
ב"ספקטרום" אליו מתייחס השופט שטיין בעניין ביבי כבישים (ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019)), ההסכם נמצא בצד הנוטה לחוזה סגור אשר בא להסדיר יחסים עסקיים רגילים, להבדיל מחוזה יחס פתוח המנוסח בקווים כלליים בלבד. לפי קטגוריות אליהן מתייחס כב' השופט גרוסקופף, מדובר בחוזה עסקי אשר הצדדים לו מנהלים עסקים ומיוצגים משפטית בעת ההתקשרות, "שחקנים מתוחכמים, אשר משקיעים זמן ומשאבים בניסוח החוזה" (פסק דינו בעניין ביבי כבישים, סע' 5; עופר גרוסקופף ויפעת נפתלי בן ציון "תכליות דיני פרשנות החוזים: באיזו דרך עלינו ללכת כאשר חשוב לנו לאן נגיע?" ספר שלו – עיונים בתורת החוזה 523 (2020)).
לעניין פרשנותו של חוזה סגור ושל חוזה שנעשה על ידי גורמים עסקיים מקצועיים, ר' לאחרונה למשל: ע"א 729/23 מ. אדן לשיווק ומסחר בע"מ נ' אחים ג'רייס בינוי ונכסים בע"מ (21.4.2024), סע' 12; ע"א 2196/24 טילסון נ' ד"ר הס, בתפקידו כמנהל ההסדר (27.3.2024), סע' 23; ע"א 3999/22 ברק ברנשטיין השקעות בע"מ נ' מקס איט פיננסים בע"מ (1.8.2023), סע' 33).
40. לא זו בלבד שבענייננו הסכם עסקי בין צדדים מתוחכמים, לגביו יש לתת ללשון החוזה משקל רב, אלא שההסכם עצמו גם כולל הוראה המתייחסת למקרה בו קיימת סתירה בין הוראותיו לבין הוראות במסמכים אחרים. כנזכר לעיל, סע' 8.8 מורה כי בכל מקרה של סתירה כאמור, יגברו הוראות הסכם שיתוף הפעולה.
41. במענה לשאלת בית המשפט בעניין זה טענו המבקשים כי אין סתירה בין הוראת הסמכות והדין של הסכם שיתוף הפעולה (ישראל ודין ישראלי) לבין הוראת הסמכות והדין בהסכמי ה-NDA וה-MTA (בוררות ICC בלונדון ודין אנגלי). כל כך למה? משום שלשיטת המבקשים, ה"עוגן" להבנת מארג ההסכמים הוא הסכם ההשקעה, הסכם אשר בסעיף 7 מחיל את הוראות ה-NDA וה-MTA (עמ' 6 ש' 29-16). מענה זה מנוגד ללשונו הברורה של הסכם שיתוף הפעולה ולא מצאתי לו בסיס (ור' עוד בעניין זה בהמשך).
42. גם אם אניח, לטובת המבקשים וכטענתם כפי שעלתה בדיון (הגם שנראה כי זו לא נתמכה בתצהיר), כי בעת ניסוחו של סעיף 8.8 והקביעה כי הוראות הסכם שיתוף הפעולה גובר, דעתם של הצדדים הייתה נתונה לסוגיות כמו תנאים סטנדרטיים המופיעים על גבי חשבוניות ולא להוראות הסמכות והדין בהסכמים הקודמים שנחתמו (עמ' 8 ש' 20-19), לא היה בכך כדי לסייע. מדובר בהסכם עסקי שנחתם בין צדדים מקצועיים ולשונו ברורה, כך שלשיטת המבקשים עצמם, "אין אף צורך... להתחקות אחר כוונת הצדדים" (סע' 18 לבקשה). החומר בוודאי אינו תומך בטענה (ככל שהועלתה כזו) כי בעת ניסוח סע' 8.8 להסכם שיתוף הפעולה, התכוונו הצדדים במודע להמשיך ולהחיל תניית בוררות ודין אנגלי מהסכמי סודיות שנחתמו בראשית יחסיהם (להבדיל מטענה שלא נתנו על כך את הדעת וכוונתם בסעיף היה לעניין אחר). פשיטא כי עניין כה משמעותי היה בא לידי ביטוי באופן מפורש.
43. המסקנה האמורה נתמכת גם על ידי הכלל הפרשני לפיו במקרה של סתירה, הסכמה מאוחרת גוברת על הסכמה קודמת (ע"א 1456/22 עג'מי נ' ועד מקומי נווה שלום (28.2.2024), סע' 36; אהרן ברק, פרשנות תכליתית במשפט (תשס"ג-2003), עמ' 117). מדובר בסתירה (ולא במסמכים משלימים גרידא), בין השאר בהינתן שהסכם שיתוף הפעולה כולל גם הוראות לגבי מידע סודי וחובה על שמירתו, ובכלל זאת הסכמה כי מהנדסים של המבקשת שיגיעו לאתר המשיבה ויחשפו למידע, יחתמו על התחייבות לקיים את הוראות הסודיות, הקניין הרוחני ושאר הוראות "הסכם זה" (סעיף 2.3.4: "…they undertake to adhere to the confidentiality, intellectual property and other applicable provision of this Agreement").
44. כלל פרשני זה מתיישב לטעמי עם פסיקה הנוגעת לשאלת תחולת תניית בוררות בהסכם מוקדם בעניין מחלוקות הנוגעות להסכם מאוחר יותר (ולפי גישה בה כללי הפרשנות אינם זהים לכללי פרשנות חוזה רגילים); נמצא כי אין להחיל את תניית הבוררות בהסכם המוקדם על מחלוקות הנוגעות להסכם המאוחר, למרות שההסכם המאוחר כלל הפנייה אל ההסכם המוקדם ולמרות שבהסכם המאוחר לא נכללה תניית סמכות שיפוט שונה (ואין מדובר בהסכם מאוחר אשר מהווה אך המשך של קודמו ומאריך את תוקפו של הקודם) (רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (18.1.2011)). "על פי רוב, בהיעדר אמירה מפורשת המבהירה את תחולתה של תניית הבוררות, לא תהיה לה תחולה על מחלוקות הנובעות מהחוזה המאוחר" (רע"א 2639/14 עו"ד ברימר (נאמן) נ' עטר (9.12.2015), סע' 13).
45. ראינו כי המבקשים מפנים לסעיף 7 להסכם ההשקעה (סעיף 7) ומבקשים למצוא בו בסיס לכך שתניית הבוררות בהסכמי ה-NDA וה-MTA ממשיכות לחול גם על טענות בעניין מידע סודי שהועבר לאחר חתימת הסכם שיתוף הפעולה. כפי שצוין, עמדה זו אינה מתיישבת עם לשונו של הסכם שיתוף הפעולה שאין הצדקה לסטות ממנה.
הסעיף אליו מפנים המבקשים קובע בכלליות כי הצדדים ימשיכו להיות כפופים להסכמי ה-NDA וה-MTA:
"7. The Company and the Investor shall continue to be bound by the Non-Disclosure Agreement executed between then on June 2017, and buy the Material Transfer Agreement executed between them on March 9' 2018' attached hereto Schedule 7."
בהקשר זה ניתן להוסיף את ההערות הבאות:
א. סעיף 7 אליו מפנים המבקשים אינו מופיע בהסכם שיתוף הפעולה אלא בהסכם ההשקעה. חרף הקשר בין ההסכמים, אין היררכיה התומכת במסקנה כי יש להסיק מהפנייה המופיעה בהסכם אחד כי היא גוברת על הוראות מפורשות בהסכם אחר.
ב. התאוריה הכללית של המבקשים לפיה מערכת ההסכמים בין הצדדים קבעה משטר שונה לגבי סמכות שיפוט ודין בעניין הגנת המידע הסודי למול עניין ההשקעה, אינה מתיישבת עם העובדה שהסכם שיתוף הפעולה מתייחס גם לסוגיית מידע סודי וחובה על שמירתו, והוא קובע סמכות שיפוט ודין שונים מאשר ההסכמים המוקדמים.
ג. גם לו היה סעיף 7 הנ"ל מופיע בהסכם שיתוף הפעולה עצמו, לא היה מקום לראות הוראה כללית כזו כגוברת על הוראה מפורשת שונה בהסכם שיתוף הפעולה, ובפרט כאשר יש חפיפה בין חלק מהנושאים בין ההסכמים (ובהסכם שיתוף הפעולה יש הוראה כי הוא גובר במקרה של סתירה).
ד. הוראתו של סעיף 7 היא כללית. אין מדובר בהתייחסות קונקרטית אל תניית הבוררות ואימוצה. פסיקת בית המשפט העליון מתייחסת להפניה כללית להסכם באופן שונה מאשר הפנייה קונקרטית אל הוראות תניית בוררות (ר' רע"א 2639/14 ורע"א 6489/09 הנ"ל).
ה. ניתן למצוא טעם בעמדת המשיבה כי ההוראה בהסכם ההשקעה אשר מתייחסת להסכמי ה-NDA וה-MTA, נועדה בראש ובראשונה להחלת תוכנם המהותי. ודוק: בשני ההסכמים המוקדמים האמורים נקבעה תקופה מוגבלת של 3 שנים לתחולת המחויבויות. מדובר בהסכמים שהם במהותם מקדמיים שמתייחסים לתקופה בה נבחנת אפשרות של שיתוף פעולה. הסכם ההשקעה והסכם שיתוף הפעולה אינם רק מאוחרים בזמן, אלא משקפים שלב מתקדם יותר ביחסים בין הצדדים, קירבה רבה יותר ומחויבות הדדית מוגברת. מהות זו תומכת אף היא במסקנה כי דינם של ההסכמים האחרונים לגבור. קביעה כי הצדדים, אשר התקדמו לשיתוף פעולה הדוק יותר והשקעה, ימשיכו להיות מחוייבים בהוראות סמכות שיפוט ודין מתוך הסכמים קודמים וקצרי טווח לגבי העברת מידע לצורך בחינה, מסתברת פחות.
46. מן המקובץ עד כה עולה כי בכל הנוגע למידע שהועבר לאחר חתימת הסכמי שיתוף הפעולה וההשקעה, יש תחולה להוראת סמכות השיפוט והדין אשר בהסכמים אלה ואין מדובר בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות.
47. ומה באשר למידע וחומרים שנמסרו קודם לחתימת הסכמי אפריל 2019? אין חולק כי קודם לאפריל 2019 נעשתה מסירת המידע תחת הוראות הסכמי ה-NDA וה-MTA, הוראות הכוללות תניית בוררות ICC בלונדון. האם טענות לגבי מידע כאמור הוא סכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות או שמא יש לפרש את מערכת ההסכמים באופן המחיל גם על טענות אלה את הוראות סמכות השיפוט המאוחרות?
48. נראה כי יש קושי לא מבוטל במסקנה כי תחול תניית בוררות על טענות לגבי מידע שנמסר עובר לחתימת הסכם שיתוף הפעולה והסכם ההשקעה. משמעות עמדה כזו היא כי הצדדים התכוונו לדון בענייני מידע שנמסר עד 24.4.2019 בבוררות ICC בלונדון ולפי הדין האנגלי, ובענייני מידע שנמסר החל מיום 24.4.2019, בבית משפט בישראל לפי הדין הישראלי. זוהי תוצאה בעייתית. מסתברת יותר ההערכה כי מעת שנחתמו הסכמי ההשקעה ושיתוף הפעולה, גוברים אלה על הוראות הסכמים קודמים בכל מקום שיש בו סתירה, וכי ההוראה לפיה הצדדים עודם מחויבים בהוראות ההסכמים הקודמים אינה באה לשאוב את תניית הבוררות בהם.
49. אינני סבורה כי יש צורך לדון בסוגיה זו ולהרחיב לגביה שכן גם אם נגיע למסקנה שיש תחולה לתניית הבוררות לגבי טענות בעניין מידע שעבר לפני אפריל 2019, לטעמי אין לפצל בין התדיינויות ואין לעכב את הליכי התביעה לגבי עילות אלה. אציין בעניין זה מספר הערות.
50. על יסוד הנחה כי קיימים טיעונים אשר לגביהם חלה תניית בוררות, עולה השאלה אם יש מקום לעכב את הדיון בטענות אלה בהליך בבית המשפט בישראל.
הבקשה מפנה להוראות סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות. לטענת המבקשים, שלא נסתרה, על הבוררות שהוסכמה חלה אמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 (אמנת ניו יורק). זוהי אמנה בין לאומית אשר מדינת ישראל צד לה (רע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ (7.9.2005) (עניין hotels), סע' 6). משכך, חלות הוראות סעיף 6 לחוק הבוררות אשר קובע: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן".
51. המבקשים התייחסו באופן כללי להלכה כי שיקול הדעת השיפוטי להימנע מהפניית צדדים לבוררות מסוג זה מצומצם ביותר (סע' 22 לבקשה). לא הובא טיעון קונקרטי לגבי הוראת עיכוב הליכים שבאמנת ניו יורק, סעיף 2(3) לאמנה (שנזכר ונדון לעתים בפסיקה; ר' למשל: רע"א 3331/14 Siemens AG נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (13.8.2014) (עניין סימנס)).
52. אכן, "מרחב התמרון של בית המשפט על פי סעיף 6 לחוק בצירוף סעיף 2(3) לאמנה, מצומצם באופן משמעותי לעומת מרחב התמרון על פי סעיף 5 לחוק" (עניין hotels, סע' 13). עם זאת, לא ניטלה מבית המשפט היכולת להפעיל שיקול דעת, הוא יכול להימנע מעיכוב הליכים במקרים חריגים, וטעמים כמו פיצול הדיון אינם לחלוטין בלתי רלוונטיים גם כאשר הדיון מתבצע על יסוד סעיף 6 לחוק (עניין סימנס, סע' 13-12). בפסקי דין שונים צוין כי לאור נוסחו של סעיף 6, המחוקק הכפיף את הוראותיו להוראות סעיף 5 בכללותו ולא נשללה תחולת סעיף 5(ג) לחוק, המאפשר לבית המשפט להימנע מעיכוב ההליך אם מצא טעם מיוחד לכך, תוך ששיקול דעתו לעשות כן במסגרת סעיף 6 יהיה מצומצם יותר (עניין סימנס, סע' 16; רע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron Biotechnologies, Inc. (11.10.2009), פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה).
53. בנסיבות המקרה דנן, ככל שיש עילות לגביהן חלה תניית בוררות, סבורתני כי באופן מובהק קיימת נחיצות דיונית ונחיצות מהותית בקיום הליך אחד בבית המשפט ולפי דין אחד. העילות שאינן כפופות לתניית הבוררות לא הוספו באופן מלאכותי אלא מהוות חלק ממשי מההליך. פיצול הדיון בין עילות הפרת ההסכמים השונים לערכאות שונות במדינות שונות שידונו לפי דינים שונים, תהא מלאכותית, מסורבלת וקשה לראות בה טעם של ממש. דיון כאמור אינו נראה מעשי וצפויים בו קשיים לא מבוטלים. יתכן כי הדברים עולים כדי מסקנה שהסכם הבוררות אינו בר ביצוע (אחד מהחריגים הקבועים באמנת ניו יורק עצמה). מכל מקום, הרושם שהתקבל מהדיון הוא כי גם הצדדים, לרבות המבקשים, סבורים כי אין זה נכון לפצל את ההתדיינות, ולא בכדי; אינטרס משותף הוא שהעניין כולו יתברר יחדיו (השוו: עניין סימנס, סע' 19, בעקבות ע"א 588/68 ויזרה חברה ישראלית לרכב בע"מ (בפירוק) נ' פולקסוואגנוורק א.ג., פ"ד כג(1) 581 (20.5.1969)).
סיכום
54. לגבי חלק לא מבוטל מרכיבי התביעה, לא שוכנעתי כי מדובר בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות. לגבי יתרת רכיבי התביעה, הסיכויים כי חלה לגביהם תניית בוררות אינם גבוהים, אולם גם במקרה כזה, מדובר בנסיבות אשר במובהק מצדיקות להמנע מעיכוב חלקי, וזאת גם לאחר מתן הדעת לשיקול הדעת המצומצם יותר בשים לב לסעיף 6 לחוק.
פורום לא נאות?
55. המבקשים טוענים כי ככל שלא תתקבל עמדתם בעניין החלת בוררות ICC בלונדון על התובענה, יש לקבוע שישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה.
56. דוקטרינת "פורום לא נאות" מאפשרת לבית משפט אשר קיימת לו סמכות בינלאומית לדון בתובענה, שלא לדון בה, בהתאם לשיקול דעתו, אם מצא כי יש פורום מתאים וטבעי יותר.
נהוג לציין כי משקלה של דוקטרינת פורום לא נאות יורד בשנים האחרונות, ובמקרים המתאימים, "קיימת נטייה לצמצם בהיענות לטענת פורום לא נאות, וזאת לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים" (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (4.9.2007), סע' 18 וכן הערותיו של כב' השופט רובינשטיין שם; ור' למשל רע"א 9141/00 Lang נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118 (26.8.2001), סע' 7). עם זאת, הדוקטרינה עודה עמנו, נזכרת בתקנה 168 לתקנות 2018, והנטייה לצמצם בהיענות לה היא פחותה כאשר הסוגיה עולה בהקשר היתר המצאה מחוץ לתחום, היינו, במסגרת הדיון להרחבת סמכותו של בית המשפט והחלתה על מי שאינו בישראל (ע"א 3908/08 תיקו בע"מ נ' FOREM BAGCO INC. (26.8.2010), סע' 17).
57. לפי הפסיקה, כאשר מדובר בהמצאה שבוצעה אל מחוץ לתחום השיפוט, התובע הוא הנושא בנטל להוכיח שהפורום המקומי הוא הפורום הנאות; זאת בשונה ממצב בו נרכשה סמכות מכוח המצאה בתוך תחום השיפוט, שאז מוטל על הנתבע הנטל להוכיח שהפורום המקומי הוא בלתי נאות. חלוקה זו של נטלים נותרה בעינה גם לאחר כניסתן לתוקף של תקנות 2018 (ע"א 2547/23 אופיס טקסטיל בע"מ נ' Broklinen Inc Delaware co. (28.12.2023)).
58. "המבחן המכריע לבחינת תחולתה של דוקטרינת "הפורום הלא נאות" הינו האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. מבחן זה מוכרע בהתחשב במכלול נסיבותיו של המקרה. בכלל זה יש לבחון את השאלה מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת נשוא הדיון, אליו מובילות מירב הזיקות הרלוונטיות" (רע"א 9810/05 Hecke נ' Pimcapco Limited (30.8.2009), סע' 10).
"הקביעה בדבר נאותות הפורום נעשית לאור בחינת הפורום בעל 'מרב הזיקות' לסכסוך; הציפיות הסבירות של הצדדים (ובפרט של הנתבע); ושיקולים ציבוריים אשר העיקרי שבהם הוא הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה" (רע"א 8854/22 The Dow Chemicals Company נ' סוכנויות יעקבזון בע"מ (27.3.2023), סע' 36). "השאלה שעומדת בפני בית המשפט... היא, ביסודה, מהו הפורום המתאים ביותר לדיון בהליך, וזאת תוך שהוא "[שם] לנגד עיניו את התמונה בכללותה ואת כלל הזיקות המשתקפות ממנה" (מיכאיל קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו" מחקרי משפט יט 67, 78 (2002)..." (רע"א 8066/22 פיוביץ' נ' עוה"ד ליאור דגן, נאמן לנכסי החייב (5.3.2023), סע' 41).
59. המקרה שלפנינו בעל זיקות של ממש לישראל. מדובר בטענה של חברה ישראלית לגזלת קניין רוחני שפותח בישראל, כאשר הנתבעים לא רק יצרו קשר עם החברה הישראלית והגיעו לישראל כדי ללמוד ולקבל מידע, אלא שהנתבעת גם הפכה לבעלת מניות בחברה הישראלית והנתבע מונה למשקיף בדירקטוריון החברה. הנתבעת גם חתמה על התחייבות למול משרד המדען הראשי בעניין איסור על העברת ידע, דבר שאף משקף אינטרס ציבורי לנוכח השקעת כספי ציבור ביצירת הקניין הרוחני. שני ההסכמים המאוחרים שנחתמו בין התובעת לנתבעת קובעים במפורש סמכות שיפוט לבית משפט ישראלי ותחולת דין ישראלי, וממילא אתה אומר כי לצדדים הייתה ציפייה סבירה להתדיין בישראל.
60. אף המבקשים אינם מהינים לטעון כי אין למקרה זיקות לישראל. בד בבד הם טוענים כי "ברמה הפרקטית", מרבית הזיקות הן ליפן (ודוק: ליפן, ולא ללונדון הנזכרת בתניית הבוררות), משום שההפרה הנטענת התרחשה ביפן, עדי ומומחי המבקשים הם מיפן, יהיו מסמכים טכניים ביפנית, אולי יתחייב ביקור במפעלים ביפן, וניהול ההליך בישראל יהיה כרוך בקשיים לוגיסטיים ועלויות עצומות. אין אלה זיקות חזקות, וממילא ניצבות למולן, כמעט כתמונת ראי, זיקות נוגדות של המשיבה אשר עדיה אינם צפויים להיות מיפן ומפעלה, שגם בו יכול להתחייב ביקור, אינו ביפן.
61. זאת ועוד. הטיעון הראשוני של המבקשים הוא כי יש לאכוף את תניית הבוררות. הטענה לפורום לא נאות מועלית רק למקרה בו לא תתקבל הטענה בעניין הבוררות. תניית הבוררות קובעת כי ההתדיינות תנוהל בלונדון, ולא ביפן. לשון אחר, העמדה הראשונית של המבקשים העותרת לקיומה של בוררות, אמורה אף היא להוביל להליך שאינו ביפן ואשר אמור להיות כרוך קשיים לוגיסטיים ועלויות עצומות באופן דומה, אם לא מוגבר.
62. לא זו אף זו. הדיון בשאלת פורום לא נאות עולה, כאמור, במקרה בו לא מתקבלת הטענה לגבי תניית הבוררות, וממילא לאחר שנמצא כי ההסכמים מחודש אפריל 2019 רלוונטיים לסכסוך והמחלוקת אמורה להתברר על פיהם. הסכמי אפריל 2019 קובעים תחולה של הדין הישראלי. אין צורך לומר כי טבעי יותר לנהל דיון לפי הדין הישראלי בפורום ישראלי מאשר בפורום יפני (השוו: רע"א 6992/22 AGODA COMPANY Pte. Ltd. נ' צביה (27.5.2024), סע' 13 לפסק דינה של השופטת רונן). אם לעשות שימוש במונח השגור על המבקשים בעניין זה – זוהי זיקה "פרקטית" חזקה לישראל.
63. די באמור על מנת להגיע למסקנה כי המשיבה הרימה את הנטל לשכנע כי הפורום הישראלי הוא טבעי לניהול התובענה, זאת, גם לאחר מתן הדעת לזהירות בה יש להפעיל את שיקול הדעת בסוגיות הנוגעות לסמכות שיפוט על בעל דין זר. דומני כי לא בכדי טענת פורום לא נאות לא נזכרה בתגובה לתשובה, ואף בדיון עלתה בשפה רפה למדי, בתמצית, ובעיקר כמענה לטענה כי הטיעון בעניין זה נזנח.
טענת ההטעיה
64. טיעון נרחב הקדישו המבקשים להיבט אותו הם מכנים "הטעייה משולשת" שבוצעה לטענתם על ידי המשיבה בבקשה להורות על דרך ביצוע ההמצאה מחוץ לתחום. המבקשים טוענים כי המשיבה הסתירה "את הסכמת הצדדים בנוגע לבירור המחלוקות ב-ICC", הסתירה את קיומו של סעיף 7 המורה על המשך תוקפם של הסכמי ה-NDA וה-MTA, והסתירה את התכתובת בין הצדדים אשר קדמה להגשת התביעה ובה נכללה עמדת המבקשים לגבי בוררות. לשיטת המבקשים, מדובר בהסתרה מכוונת וחמורה בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, ודי בכך על מנת להביא לקבלת בקשתם.
65. ברמה העובדתית, לבקשה להורות על דרך המצאה צורפו גם הסכמי ה-NDA וה-MTA (בהם נכללת תניית בוררות) וצוין קיומם, אולם לא הופנתה תשומת הלב לקיום תניית בוררות בהסכמים אלה אלא נטען רק בעניין קיום סעיפי הסמכות בהסכמים המאוחרים. הבקשה מציינת קיומה של התכתבות בין הצדדים עובר להגשת התביעה, אך זו לא צורפה.
66. אני סבורה שהיה מקום לצרף את התכתובת עצמה ולציין כי לצד שכנגד יש עמדה לגבי תחולת תניית בוררות (אף שאינני סבורה כי היה על המשיבה לעסוק בפירוט טענות הצד שכנגד, כגון על דרך הפנייה לסעיף 7). זאת, למרות שלא נעלמו מעיני טענות כי מדובר בעניין שאינו גורע מהתקיימות הרכיבים הדרושים להמצאה מחוץ לתחום ואינו יורד לשורש סוגייה זו וכי יש משמעות להבדל במנגנון ההמצאה מחוץ לתחום בין תקנות 2018 לתקנות סדר הדין האזרחי שקדמו להן. חובה לגילוי מירבי נובעת לטעמי מעקרונות השיטה, לרבות עקרונות היסוד הקבועים בתקנות 2018, בבחינת: "אם יש ספק, אין ספק". עם זאת, אינני סבורה כי בנסיבות העניין מדובר בהתנהלות אשר חומרתה מצדיקה להפוך על פיהן את כל המסקנות הקודמות ולשלול את סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה. ניתן והולם להסתפק בהבאתו בחשבון בעניין ההוצאות. גם בעניין אליו הפנו המבקשים, ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545 (9.10.1990), שנסיבותיו שונות, סבר בית המשפט כי ניתן היה להסתפק בתוצאה של הוצאות משפט לולא נלוו קשיים אחרים (לרבות לגבי התצהיר והמצאת התביעה).
הערה וסיום
67. לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין (ר' מני רבים: בג"ץ 1666/22 ד"ר אלמגור נ' בית הדין הארצי לעבודה (12.12.2022), סע' 17; ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (18.11.2018), סע' 40; ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ ((2.9.2018, סע' 51; רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016), סע' ט'; רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010), סע' 7; ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור הטענות לגבי פירוט חסר בתובענה; טיוטת הסכם הרישיון (לפי ההערות במסמך שצורף, סעיף הסמכות שנוי במחלוקת); ועוד.
68. הבקשה נדחית. בנסיבות שנזכרו בסע' 66 לעיל, אין צו להוצאות.