בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
סע"ש 63742-10-21
04 אוגוסט 2024
לפני: כב' השופטת, סגנית הנשיאה אסנת רובוביץ – ברכש
נציג ציבור (עובדים) מר חיים הופר
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר חן
התובעים 1. רפאלי דוידוב
2. מורן דוידוב
ע"י ב"כ: עו"ד דוד סער ועו"ד דפני ענוה
–
הנתבעים 1. עדי מליאנקר
2. שי מכלוף
ע"י ב"כ: עו"ד אורי שאבי
פסק דין
בפנינו תביעה של מר רפאלי דוידוב וגב' מורן דוידוב, בעלי עסק למשלוחי מזון וציוד למכרסמים כנגד
הנתבעים גב' עדי מליאנקר ומר שי מכלוף שעבדו בעסק זה כחודשיים, לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, פיצוי לפי חוק עוולות מסחריות, חוסר תום לב בנוגע לטענה בדבר פתיחת עסק דומה על ידי הנתבעים וכן תביעה שכנגד של הנתבעים כנגד התובעים , לזכויות סוציאליות בנוגע לתקופת העסקתם וכן פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע.
1. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה, כעולה מחומר הראיות שהוצג:
א. התובעים, מר רפאלי דוידוב ואשתו מורן דוידוב ( להלן: התובעים), בעלי עסק למשלוחי מזון וציוד למכרסמים שנקרא "רפאלי משלוחי מזון למכרסם".
ב. הגב' עדי מליאנקר (להלן: גב' מליאנקר או הנתבעת 1) עבדה אצל התובעים החל מיום 12.2.21 ועד ליום 23.4.21.
ג. שכרה של הנתבעת 1 נקבע לשכר יומי בסך 250 ₪ נטו ליום עבודה בימים א-ה, וככל ותעבוד ביום ו' השכר היומי סוכם ל-100 ₪ נטו.
ד. מר שי מחלוף הנתבע 2, בן זוגה של הנתבעת (להלן: מר מחלוף או הנתבע 2), החל לעבוד בעסק התובעים, בתפקיד נהג שליחויות החל מיום 8.3.2021 וסיים לעבוד ביום 9.5.2021. סוכם עימו כי שכרו היומי יעמוד על 300 ₪ נטו ליום ו-350 ₪ ליום עבודה ביום ראשון.
ה. הנתבעים הפסיקו את העסקתם ביוזמתם .
ו. התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעים, במסגרתה תובעים הם פיצוי מהנתבעים, פיצוי ע"ס 200,000 ₪ בגין עוולת פרסום לשון הרע בשל הפרסומים שפורטו בכתב התביעה, פיצוי בגין הפרת חוק עשיית עושר ולא במשפט ופיצוי עקב הפרת חובת תום הלב ביחסי עבודה בסך של 100,000 ₪ וכן פיצוי בגין הפרה של חוק עוולות מסחריות, בסך של 200,000 ₪.
ז. מנגד הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בנוגע לזכויות שלטענתם לא שולמו להם במסגרת יחסי העבודה בינם לבין התובעים וכן לפיצוי בגין העדר הודעה על תנאי העסקה ואי הפקת תלושי שכר, חופשה שנתית, הפרשי שכר ופיצוי בגין לשון הרע.
ח. ביום 9.7.23 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעו עדות התובעים ומנגד עדות הנתבעים, שנחקרו על התצהירים שהגישו לתיק.
2. תמצית טענות הצדדים
א. לטענת התובעים העסיקו את הנתבעת 1 בתפקידה, נוכח טענתה בפניהם כי העסק שלהם לא מקודם היטב ואין מענה באמצעות "הווטסאפ" ישירות מדף הפייסבוק העסקי, והיא גרמה להם להבין כי הם מפסידים כספים רבים, בשל התנהלות זו ויש ביכולתה לייעל את העסק. על בסיס הבטחות סרק אלו, הנתבעת הגיעה לביתם עם מחשב נייד ודלתה מהם מידע רב לשם קידום עסקם לרבות: מחירון ציוד, קהל יעד, טבלאות של הכנסות, היקף מכירות לכל מוצר וכד'. בדיעבד התברר שהנתבעת לא קידמה את העסק שלהם, אלא ביצעה גניבה של סודות מסחריים לשלם הקמת עסק מתחרה משלה, ביחד עם הנתבע 2.
ב. כמו כן, התובעים פנו לנתבעת 1 ואמרו לה שהם מעוניינים לקדם את העסק שלהם גם בתחום המשלוחים. משכך הנתבעת 1 הציעה לתפקיד זה את בן זוגה, הנתבע 2.
ג. במהלך חודש אפריל 2021, פנתה הנתבעת 1 לתובע 1 וטענה שהיא מעוניינת לסיים את ההתקשרות כי התובע "ביקש ממנה לעשות דברים שלא בתחום תפקידה". בפועל עזיבת הנתבעת 1 את עבודתה הייתה לצורך הקמת עסק מתחרה מהמידע שאספה בתקופת העסקתה, תוך הכפשת שמם הטוב ופגיעה קשה במוניטין העסקי של התובעים.
ד. במקביל להתפטרות הנתבעת 1, הודיע הנתבע 2 על התפטרותו גם והוא נעלם ולא ענה לפניות התובעים אליו.
ה. לתדהמת התובעים נודע להם כי ביום 7.5.21 פתחו הנתבעים דף עסק בפייסבוק, עסק המתחרה בהם שנקרא "בינקי פטס" ולמעשה הנתבעים העתיקו אחד לאחד את העסק של התובעים, לרבות שיטת עבודה, שיטת הפצה, תמחור מוצרים, אספקת ציוד וכד' ואף פנו לספקים ולקוחות של התובעים שהם בגדר "סוד מסחרי", לפי חוק עוולות מסחריות. וכן פעלו להכפיש את עסק התובעים ברשת הפייסבוק , באמצעות פרופילים פיקטיביים שפתחו שלהם ושל מקורבים שלהם תוך הצגת עסק התובעת ככזה "ששוחט במחירים" וכמי שסחורתו אינה באיכות טובה. משכך הוגשה התביעה דנן כנגד הנתבעים.
ו. מנגד לטענת הנתבעת 1 היא עוסקת מזה כעשור בהתנדבות מלאה, בתחום הטיפול והסיוע בארנבונים ומכרסמים. על רקע זה הנתבעת 1 חיפשה עבודה הקשורה בבעלי חיים, שתוכל לבצע מביתה, במקביל ללימודים אקדמיים. בעקבות פרסום שפירסם התובע 1, התקבלה הנתבעת 1 לעבודה בעסק של התובעים.
ז. לאחר שהשליח שעבד בעסק של התובעים עזב, שאלה התובעת 2 את הנתבעת 1 האם הנתבע 2 , מעוניין לעבוד וכך הוא התקבל לעבודה.
ח. לטענת הנתבעת הועסקה מביתה בתפקיד של שירות לקוחות, קבלת הזמנות מלקוחות ומענה לשאלות. נמסר לה מכשיר טלפון נייד כדי להתחבר לווטסאפ העסקי של התובע 1 וכן לדף הפייסבוק העסקי אותו הקימה.
ט. לטענת הנתבעת 1 התובעים לא מסרו לה הודעה על תנאי עבודה ואף לא מסרו לה תלושי שכר.
י. לטענת התובעת עבדה שעות רבות, לרבות במוצאי שבת.
יא. לטענת הנתבעת 1 התובע 1 ביקש ממנה לבדוק מחירים אצל מתחריו תוך הסתרת זהותה ולרגל אחרי עסקים מתחרים וספקים כדי להתאים מחירים. הנתבעת 1 הרגישה אי נוחות מבקשות אלו וכשפנתה בנוגע לכך לתובע 1, הגיב הוא בכעס. נוכח האמור ונוכח חשיפה לשיטות עבודה שלא היו מקובלות עליה החליטה הנתבעת 1 כי אינה מעוניינת להמשיך ולעבוד.
יב. הנתבע 2 הגיע כל יום לעבודתו, קיבל רכב, העמיס משלוחים ויצא לדרכו. בדיעבד התברר לו כי הרכב שנמסר לו לביצוע העבודה לא עבר מבחן רישוי שנתי ולא היה מבוטח בביטוחים הנדרשים. לאחר שלא הונפקו לו תלושי שכר ושעה שראה כי מדובר במקום עבודה מפר חוק ולאחר שהנתבעת 1 הודיעה על התפטרותה הודיע גם הוא על עזיבתו. נוכח בקשת התובע 1 הסכים לעבוד עוד פרק זמן קצר אחרי שהנתבעת 1 עזבה כבר.
יג. לטענת הנתבעים התביעה היא להטיל מורא עליהם. התובע מפרסם את כתב התביעה בכל מקום אפשרי תוך שהוא מוציא לשון הרע כלפי הנתבעים בקבוצות ובפורמים של אוהבי ארנבונים ומכרסמים.
יד. עוד טוענת הנתבעת 1 כי לא הועסקה ב"קידום העסק". ניתנה לה גישה ל"ווטסאפ" העסקי ולדף " הפייסבוק" מכיוון שדרך שם הגיעו שאלות מלקוחות והזמנות של לקוחות ובכך טיפלה. הגישה שלה למידע על העסק היתה מוגבלת ורק למה שהיה נחוץ לביצוע תפקידה- מענה לשאלות וקבלת הזמנות מלקוחות.
טו. הנתבעים החלו בפעולות לפתיחות עסק משלהם רק במהלך חודש יוני 2021, זמן רב לאחר שסיימו לעבוד בעסק התובעים. החוויה הקשה של הנתבעים במסגרת עבודתם אצל התובעים שלא פעלו לטובת בעלי החיים, הולידה אצלם את הרצון לפתוח עסק המושתת על ערכים של אהבת בעלי החיים. הם לא עשו שימוש ב"סוד מסחרי" כלשהו, אשר ממילא אינו קיים בעסק של התובעים , ולא " העתיקו" דבר מהתובעים. כל מטרת התביעה היא למנוע תחרות הוגנת ולפגוע בחופש העיסוק של הנתבעים.
טז. הנתבעים מעולה לא פרסמו לשון הרע כלפי התובעים או כלפי עסקם. הנתבעים חברים בפורמים רבים וקבוצות, שעניינם אהבת ארנבונים ומכרסמים וזאת עוד לפני שהחלו לעבוד אצל התובעים והשתתפותם אינה מטעמים עסקיים מסחריים, אלא מתוך אהבה אמיתית לבעלי החיים. גם כאשר הגיבה הנתבעת 1 בקבוצה בנוגע לתמונה בה היה מזון שאינו מתאים ומזיק לארנבונים, לא ציינה עסק מסויים וגם בדוגמאות שצוינו בתביעה אין משום לשון הרע כלפי התובעים. מעבר לאמור מדובר בפרסומים ברשתות חברתיות שיש בהם אמת והיה בפרסום ענין ציבורי , לשם מתן טיפול נכון וראוי לארנבונים ולמכרסמים. מעבר לאמור מדובר בהבעת ביקורת ודעה לגיטימית על פעולות פומביות של התובעים.
יז. הנתבעים לא הפרו את חובת תום הלב , לא עשו עושר ולא במשפט ולא גגנבו "סודות מסחריים", שכן כלל אין כאלה בעסקי התובעים.
להלן הכרעתינו בנוגע ללשון הרע:
המסגרת הנורמטיבית
3. עיון בע"ע ( ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן נ' פלאפון תקשורת נקבע, כמפורט:
"סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, אשר התווסף לחוק זה בשנת 2009 במסגרת תיקון מס' 38 לחוק, קובע סמכות עניינית ייחודית לבית הדין לעבודה לדון "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965...".
בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 436 התשס"ט 576) הוסברה העברת הסמכויות "לאור הקשר המהותי של התביעות ליחסי עבודה" ונוכח" התמחותו של בית הדין לעבודה לדון בסכסוכים שביחסים האמורים". על בתי הדין לעבודה מוטל לפיכך לפרש את חוק איסור לשון הרע על בסיס הפסיקה הענפה של בתי המשפט האזרחיים, ותוך לקיחה בחשבון של המאפיינים הייחודיים של יחסי העבודה בגינם הועברה הסמכות (ע"ע (ארצי) 35058-05-12 יצחק רוזנברג - משרד החינוך [פורסם בנבו] (14.9.14); להלן: עניין רוזנברג).....
לאמור יש להוסיף כי לא ניתן להתעלם מכך שהעברת הסמכות העניינית לבתי הדין לעבודה, לדון בתביעות מכוח חוק איסור לשון הרע בקשר ליחסי עבודה, הקלה באופן משמעותי על אפשרות הגשת התביעה מעצם כך שניתן לצרפה לתביעה המוגשת ממילא לבית הדין לעבודה לגבי עילות נוספות, והדברים נעשים גם כאשר עילת לשון הרע אינה עיקר התביעה אלא בשוליה. זאת ועוד - כאשר עסקינן במערכת של יחסי עבודה, שהיא מערכת נמשכת של יחסים קרובים (להבדיל מהמקרה הנזיקי השכיח של מחלוקת בין זרים), עילת לשון הרע עשויה לחפוף במקרים רבים עילות אחרות (דוגמת התנהלות בחוסר תום לב או פיטורים שלא כדין), שממילא היו נותנות מענה לאותה תשתית עובדתית.
יש לפרש לפיכך את חוק איסור לשון הרע, בהקשרים של יחסי עבודה, באופן שיגן על הערכים שבבסיס החוק אך מבלי לפגוע במרקם העדין של היחסים במקום העבודה, ומבלי ליצור "משפוט" יתר של כל התבטאות. האיזונים בקשר לכך עשויים להשתנות מתקופה לתקופה ומהקשר להקשר (ראו בקשר לכך אצל בועז שנור, "אמת, שקר ומה שביניהם - התפתחויות בדיני לשון הרע בשנת תשע"ב", דין ודברים ח 197 (2014)); לניתוח המצב בארצות הברית ראו אצל Ann M. Barry, Defamation in the Workplace: the Impact of Increasing Employer Liability, 72 Marquette Law Review 6 (1989)). בהתאם, ניתן להניח כי הפסיקה בנושאים אלו תתפתח ממקרה למקרה.
4. עיון בתצהיר התובע מעלה כי בכל הנוגע לתביעה לפיצוי בגין לשון הרע הוא מתייחס לשני אירועים כמפורט:
"16. להלן דוגמאות לפרסומי הנתבעים כלפיי, אשר נעשו בין היתר גם מפרופילים פיקטיביים או באמצעות פרופילים של הנתבעים אצמם: דוגמא 1 – הכפשה בפייסבוק של הנתבעת כלפיי
לקוח בשם ג'ק אזולאי תייג אותי בפוסט שפורסם בפייסבוק משום ששהיה מרוצה ממוצריי וכך כתב: " תודה רבה!! רפאלי דוידוב מס' 1 באוכל ודברים איכותיים לארנבונים, . בתגובה לדבריו של מר אזולאי הגיבה הנתבעת כך:" כתבו לך כבר שהתמונה הזו זו סתירה! אתה כותב" דברים איכותיים לארנבונים" ומצלם דברים שמזיקים להם! אז או שמכרו לך מוצר מבלי לדעת מהו או שפשוט לא אכפת לך מהארנבון שלך!. " . למעשה הנתבעת טענה באופן שאינו משתמע לשני פנים שאני מוכר מוצרים שמזיקים לארנבונים, כאשר הדבר הוא שקר מוחלט, וטענות עובדתיות אלו שקריות ונועדו לפגוע בעסק שלי !
5. עיון בתכתובת זו, נספח 5 לתצהיר התובע מעלה כי אין כל אזכור של תאריך בנוגע לתכתובת זו, ומשכך לא ברור האם פרסום זה נעשה במסגרת התקופה בה התקיימו יחסי עובד ומעביד.
6. עיון בחקירתו הנגדית של התובע 1 מעלה כי התובע מודה כי תכתובת זו נעשתה לאחר סיום יחסי עובד ומעביד:
" כב' הש' רבוביץ-ברכש: טוב מדובר על נספח 5 לתצהיר התובע. אתה יודע להגיד באיזה תאריך הוא? זה אחרי שהנתבעים עבדו אצלך? העד מר רפאלי: זה אחרי שהנתבעים עבדו אצלי וקיבלו מכתב, עו"ד שאבי: אתה זוכר באיזה תאריך?העד מר רפאלי: לא אני אבדוק את זה. זה לא בעיה". ר' עמ' 4 שורות 17-19 .
7. גם עיון בעדותה של הנתבעת 1 מעלה כי כלל ההתכתבויות המפורטות נעשו רק לאחר סיום יחסי עובד ומעסיק ורק לאחר שפתחה את העסק:
"עו"ד ענוה: תקראי את הכל.כב' הש' רבוביץ-ברכש : זה הנספח שלכם. עו"ד ענוה: כן של הנתבעת. העדה גב' מאלינקר: או-קיי. עו"ד ענוה: זה בתקופה שכבר לא עבדת ברפאלי נכון? כב' הש' רבוביץ-ברכש : כן נספח 1 של התובעים. אז מה שאלת לגבי המסמך הזה? עו"ד ענוה: זה שיחה לאחר סיום ההעסקה שלך. העדה גב' מאלינקר: נכון. עו"ד ענוה: כן בעצם את שואלת אותו איך, מה הם ייעצו ללקוחות שלהם. העדה גב' מאלינקר: לא זה הוא שואל אותי. כב' הש' רבוביץ-ברכש : בין מי למי? עו"ד ענוה: בין החברה שלהם בינקי לבין, העדה גב' מאלינקר: זה הבן-אדם. אני עונה, אני בינקי. הוא שאל אותי זה כנראה מישהו שהם שלחו שהם רצו לדעת פרטים. עו"ד ענוה: עכשיו אני מפנה אותך לחלק מההתכתבויות שלך. כב' הש' רבוביץ-ברכש : יש לנו, סליחה, תאריך של התכתובת הזאת? עו"ד ענוה: כן זה לאחר סיום ההעסקה. רוב הסמסים פה בלי תאריכים. העדה גב' מאלינקר: זה היה לקראת תחילת מאי. אני פשוט שלחתי את זה אז עברתי על הכל... עו"ד ענוה: בתחילת מאי דיברת עם לקוח לגבי, העדה גב' מאלינקר: לקוח דיבר איתי כן. עו"ד ענוה: כן אבל בעצם בתצהירים שלך את טוענת שהקמת את החברה ביוני, אז למה דיברת עם לקוח במאי? העדה גב' מאלינקר: לא סליחה ביוני. תחילת יוני כשפתחנו. אני יכולה לבדוק תאריך מדויק כי יש לי את זה בפייסבוק. כב' הש' רבוביץ-ברכש : לא הבנתי אז זה מאי או יוני?העדה גב' מאלינקר: יוני.עו"ד ענוה: יש הודעה בפייסבוק," ר' עמ' 18.
8. שעה שמדובר בתכתובת שנעשתה לאחר המועד בו סיימה הנתבעים לעבוד אצל התובעים, ושעה שמדובר בתכתובת שלא קשורה ליחסי עבודה, לא שוכנענו כי מדובר ברכיב שיש ליתן עליו פיצוי במסגרת סמכותו של בית הדין.
9. מעבר לאמור, מדובר בהבעת עמדה שמוחרגת בחוק איסור לשון הרע.
10. גם עיון בחקירתו הנגדית של התובע 1 משקף כי מדובר באמירה של הבעת עמדה ולא מעבר לכך:
"העד מר רפאלי: אז סעיף 16 אומר ככה, שמתי שמישהו בא והמליץ עליי באיזה
פוסט, עדי מליאנקר באה ורשמה לו, הדברים שאתה ממליץ עליהם הם לא מתאימים
לארנבים ואמרו לך את זה כבר כמה פעמים. עו"ד שאבי: אתה חושב שהם כן מתאימים?
העד מר רפאלי: אני עם כל הניסיון שלי בגידול ארנבים הם מתאימים וגם מי שהפנה אותה
וצילם את הפוסט, עו"ד שאבי: ואם היא סבורה שזה לא מתאים? העד מר רפאלי:
יכולה להיות סבורה. עו"ד שאבי: מי קובע? העד מר רפאלי: מי קבוע? בעל
החיים ווטרינרים ודברים כאלה...". ר' עמ' 3 שורות 25-34.
11. עיון בסעיף 16 לתצהיר התובע 1 מעלה כי הוא הביא דוגמא נוספת לטענתו לפרסום שיש בו לשון הרע, כמצוטט:
"דוגמא 2- הכפשה בפייסבוק באמצעות פרופיל פיקטיבי בשם "אריאלה לוין". אריאלה לוין: " אני תמיד ממליצה לקנות מעסקים מסוימים שיש להם שקיפות במחירים, בניגוד לשאר "עסקים" שמסתובבים בה בקבוצות, עדיף מחיר אחיד לכולם ! שמעתי כבר על שתי בנות שונות שקנו שק של ביהפר 10 קילו מאותו עסק בהפרש של 120 ₪ אחת מהשניה !!!! זו פשוט רמאות לשמה. כל העסקים האלו שנותנים מחירים רק בפרטי הסיבה היחידה לזה היא כדי שיהיה להם מרווח תמרון לרמות בנות שפחות מבינות ולדחוף מחירים זוועתיים לאנשים תמימים". לאחר מכן הגיב הנתבע בתגובה מפרופיל הפייסבוק שלו בתגובה ללקוחה שהתעניינה במוצרי העסק: " ממליץ לך לקנות מ"בינקי" , מחירים יותר טובים מכל מי שמפורסם פה באחריות! מה גם שהם לא מכריחים אותך לשמור סודיות על מחיקים כמו " עסקים" אחרים פה כדי שיכולו לתת מחיר שונה לכל אחד ולנצל את אלו שלא מבינים ולדחוף להם מחירים גבוהים סתם". כפי שניתן לראות, הנתבעים ביצעו "מתקפה" על העסק שלי באמצעות פרופילים שונים, חלקם שלהם וחלקם פיקטיביים שהם מפעילים, כאשר הם מכוונים באופן מובהק לעסק שלי, שכן אני היחיד שלא מפרסם את מחיר המוצרים, כך שאין ספק שהם מתכוונים לעסק שלי!!! הנתבעים ניסו ליצור מצג שווא כאילו אני מרמה את לקוחתיי, ונותן מחירים שונים לאנשים שונים. מצג זה הציג אותי כמי שמנצל את חוסר הידע של קהל לקוחותיי, ובין מצג שווא זה של הנתבעים לבין האמת- אין כלום! לא היו דברים מעולם!. יש לשים לב כי תגובת הנתבע היא כמעט זהה לתגובת הפרופיל "אריאלה לוין" כך שנתן להבין שפרופיל זה בשם אריאלה לוין שייך לנתבעים או למקורב להם ששיתף אותם פעולה לצורך פגיעה בי ובעסקיי" .
12. עיון בתכתובת זו, מעלה כי גם בה אין כל אזכור של תאריך בנוגע לתכתובת זו, ומשכך לא ברור האם פרסום זה נעשה במסגרת התקופה בה התקיימו יחסי עובד ומעביד. לפי תוכן הדברים ותשובת התובע 1 כפי שפורטה לעיל, ניתן להסיק כי גם התכתובת שבנדון נעשתה לאחר סיום יחסי עובד מעביד. מעבר לאמור מדובר בתכתובת שאינה קשורה ליחסי עבודה אלא תכתובת הקשורה לנושא עסקי מקצועי ללא קשר ליחסי העבודה בין הצדדים. .
13. ומשכך לא שוכנענו כי אמירה זו נכנסת תחת הגדרת לשון הרע הנמצאת במסגרת סמכות בית הדין.
14. משכך לא שוכנענו כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח את תביעתם בנוגע לפיצוי בגין חוק איסור לשון הרע. משכך רכיב תביעה זה נדחה.
האם הנתבעים הפרו את חוק עוולות מסחריות- האם הנתבע השתמש בסודות מסחריים של התובעת
15. סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 ( להלן: חוק עוולות מסחריות) קובע שלא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
16. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות קובע כי "סוד מסחרי" הינו "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
17. בהלכת צ'ק פוינט נקבעו, בנוגע ל"סוד מסחרי", הדברים הבאים:
"'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד... אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת הסוד המסחרי על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".
18. בכל הנוגע לרשימת ספקים ולקוחות הובהר בפסיקה, כי "רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן".
19. בענייננו התובעים לא הציגו רשימת לקוחות וספקים מטעמם ולא הוכיחו בעצם כי יש להם רשימה כזו וכן לא הוכיחו כי מדובר ברשימה סודית. העובדה שהתובעים התייחסו לספקים ולקוחות באופן כללי בתביעה אינה מספיקה, התובעים לא ציינו גם מה הערך מוסף ברשימה זו או כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, באופן שלא ניתן לקבוע כי היא מהווה "סוד מסחרי" (ר' ע"ע 08/62 דוד לבל – חברת הדקה ה – 90 בע"מ, [פורסם בנבו] (מיום 27.12.2009)(להלן: "עניין לבל"); ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ – פודליין בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לח 72 (2002); ע"ע 1045/00 אריה נצר – אס.ג'י.די הנדסה בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לו 180 (2000)).
20. עיון בתצהיר התובע 1 מעלה כי הצהיר בכל הנוגע לרכיב תביעה זה כמפורט:
" 30 הנתבעים גזלו ממני סודות מסחריים, כגון רשימת ספקים, רשימת לקוחות, שיטות עבודה, תמחורים, עלויות וכיוצ"ב- סודות מסחריים אשר הם נחשפו אליהם אך ורק משום שמעלו באמון שלי, תוך שהם שידלו אותי למסור להם את המידע הנ"ל על מנת שאאמין כי מדירת המידע היא לטובתי... הנתבעים נכנסו לעבוד בעסק שלי כ"חפרפרת" במטרה לדלות מידע רב ככל הניתן בזמן הקצר ביותר, על מנת שלאחר מכן, וכמה שיותר מהר, יקימו עסק זהה שיתחרה בי !! .לענין גניבת רשימת ספקים- הוכחה לכך ניתן למצוא בעובדה שכשהנתבעים פתחו את העסק שלהם הם החלו למכור בדיוק את אותם מוצרים שאנחנו מכרנו, ואת המוצרים הללו הם קנו מאותם ספקים שאנחנו קנינו. כך ולדוגמא: אני היחיד שמכר שקי מזון "ורסלה קומפליט" לארנבים שאותם סיפק לי בחור בשם "עבוד" מקלנסוואה. לאחר שהנתבעים פתחו את העסק שלהם, הם פנו אליו והחלו לעבוד איתו. לענין רשימת לקוחות ופנייה ללקוחות- יש לי לקוחה גדולה בשם מורן שקונה ממני כל חודש באלפי ₪ אותה לקוחה פנתה אליי ואמרה לי שעדי פנתה אליה ואמרה לה שהיא פתחה עסק ושאם היא רוצה היא יכולה להתחיל לספק לה ציוד ואוכל לארנבים. יתרה מכך, עדי שלחה למורן את קטלוג העסק שלה על מת שתתרשם במוצרים שהיא מוכרת, שזה בדיוק אותם מוצרים. זאת הוכחה שעדי פנתה ללקוחות העסק שלי וניסתה לגנוב אותם. 31. המידע אליו נחשפו הנתבעים הוא מידע עסקי רגיש ששיך לי, אשר לקח לי זמן רב להשיגו, ואף פעלתי לשמור אותו באופן סודי במחשב האישי שלי ולא לספק את מידע זה לאף אדם אחר..."
21. מנגד , כאשר נשאל התובע מה הסוד המסחרי נתן תשובה שונה לגמרי מהמפורט בתצהירו:
"עו"ד שאבי: תנסה להגדיר מהו הסוד שלך במסגרת, ששיטת העבודה שלך היא סוד.
תגדיר את זה. העד מר רפאלי: דבר ראשון שאני נותן יחס אישי לכל לקוח. עו"ד שאבי:
זה סוד? העד מר רפאלי: ברור. עו"ד שאבי: או-קיי. העד מר רפאלי: יש את המידע
שלי של איך להסביר כל דבר אני כבר 15 שנה מגדל ארנבים. זה לא שפעם באתי בבוקר
ואמרתי זהו. זה עכשיו זהו אני זה. לפני שפתחתי את רפאלי משלוחים אני הייתי נוסע
ועושה הכל באהבה בכיף ללא תשלום אבל כשהגיע קורונה פתחנו את רפאלי משלוחים כדי
לתת את המענה לכל לקוח ולכל דבר. עו"ד שאבי: מה הסוד תגדיר את הסוד? העד
מר רפאלי: ידע מובחר על ארנבים. דברים שהוטרינריים לימדו אותי. כל מיני דברים עם
בעיות שיניים. להסביר לאנשים איך לפנות לווטרינר. מה לפנות לאיזה וטרינרים לפנות
כאלה ואחרים. זה הסודות שלי אני למדתי מכל מיני וטרינרים ולמדתי מכל מיני מגדלים
מחו"ל" ר' עמ 7-8 לעדות התובע 1.
22. עוד נציין כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". היה על החברה להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי היא נקטה באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי. לא שוכנענו כי התובעים עשו כן בענייננו.
23. יתר על כן, מחומר הראיות עולה כי התובע 1 בעצמו בחר לשתף את הנתבעים בנתונים של העסק במסגרת תפקידם, לרבות מחירי מוצרים, שמות לקוחות וספקים וכלל לא החתים אותם על התחייבות כלשהי לשמור בסודיות נתונים אלו.
24. גם עיון בעדותו של הנתבע 2 מעלה כי קיבל נתוני מכירה במסגרת עבודתו בתובעת ובזמן אמת התובעים כלל לא הסתירו נתונים אלו:
"עו"ד ענוה: איך אתה יודע מה המחירים שלו? העד מר מחלוף: קיבלתי טבלה.
כל יום קיבלתי טבלה שעדי הכינה באקסל. קובץ אקסל או וורד לדעתי, עם כל המחירים.
עו"ד ענוה: אז ידעת שאתה הכי טוב. העד מר מחלוף: ודאי. לא הכי טוב הכי זול מכל
שפורסם שם. וכן אני דוגל בשקיפות במחירים, לדעתי זה חשוב. כל עסק קונה את הלקוחות
שלו בדרך שלו...." ר' עמ ' 37 שורות 22-28.
25. יתר על כן עיון בנספחים שצרפו התובעים לתביעתם, תכתובת ווטסאפ של הקבוצה בה נמצאים חברים ולקוחות רבים, מעלה כי התובע 1 בעצמו נותן פירוט של מחירים. יתר על כן כל מי שחבר בקבוצה זו, נחשף אחד לשני לרבות לנתונים על לקוחות אחרים וספקים וכי די בכך כדי לקבוע כי לא מדובר בסוד מסחרי. ערים אנו לטענת התובעים כי ביקשו מלקוחות התחייבות בדבר שמירת סודיות מחירים, אולם אין באמור כדי להסיק כי יש לראות בכך סוד מסחרי, שעה שהמחירים התפרסמו בקבוצה ושעה שהמחירים נמסרו ללא כל הגבלה לנתבעים .
26. על פי הפסיקה המפורטת לעיל, ידע, ניסיון והכישורים של אדם, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת אף אם הוא עושה בהם שימוש בעסק פרטי שפתח. גם אם הנתבעת 1 השתמשה בכישורי המכירה אותם רכשה אצל התובעים, לא שוכנענו כי מדובר בסוד מסחרי. זה המקום לציין כי התובעת הגיעה עם ניסיון קודם בתחום כפי שהצהירה ותצהירה לא נסתר בנדון כעולה מעדותה בנדון:
"העדה גב' מאלינקר: זה היה בתקופת הקורונה אני חיפשתי עבודה אני סטודנטית תוך
כדי חיפשתי עבודה שתתאים לי מהבית. אני מתנדבת עם בעלי חיים אז חיפשתי משהו
שקשור. גם העבודה הקודמת שלי הייתה בחנות חיות אז זה משהו שכבר ידעתי שאני רוצה
שזה יהיה." ר' עמ' 15 שורות 27-30
27. ערים אנו לנספחים 3-4 לתצהיר התובעים. אכן הנתבעת 1 הודתה אך כי פנתה ללקוח המפורט בנספח 4 אולם הבהירה כי הוא לא הפך ללקוח שלה וכן נספח 5 מעלה כי מדובר בפניה של הנתבעת 1 לספק, עם זאת לא שוכנענו כי מדובר בהפרת סודות מסחריים שעה שהתובעים כלל לא שמרו בסודיות נתונים אלו.
28. מעבר לאמור, התובעים כלל לא ציינו כיצד הגיעו ללקוחות אלו, ולא מן הנמנע כי מדובר בלקוחות שאינם בלעדיים וכן התובעים לא הוכיחו מה הערך המוסף שיש לרשימת לקוחותיהם וכלל לא ציינו מי הם הלקוחות שלהם. כמו כן התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הנתבעים פנו ללקוחותיהם ( למעט אותו מקרה שלא הבשיל) או כי נגרם להם נזק כלשהו מכך. התובעים לא הציגו כל ראיה ממנה עולה כי נגרם להם נזק כלשהו בנדון.
29. נוכח האמור, ובשים לב כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי הנתבעים גזלו מהם סודות מסחריים, הרי שהם אינם זכאים לפיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות.
הפרת אמונים וחובת תום הלב
30. גם אם התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי הנתבעים עשו שימוש ב"סוד מסחרי" כהגדרתו בפסיקה, בין עובד למעסיק קיימים יחסי אמון ((Fiduciary Relationship המקימים לעובד חובות אמון כלפי מעבידו. בבית הדין הארצי לעבודה בעניין בצלאל נפסקו דברים ברוח דומה:
"ההתקשרות בין עובד למעביד והיחסים ביניהם, מעצם טיבם וטבעם, הם בעלי אופי מיוחד, בהיותם חוזה יחס מתמשך. בהתאם, ומכוח יחסי האמוןFiduciary Relationship ולאור עקרון תקנת הציבור, חלות על העובד ועל המעסיק, במהלך יחסי העבודה ובסיומם, חובות מוגברות של תום לב, אמון, גילוי, והגינות. חובות אלה, הן 'חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים', המשליכות על זכויותיהם של העובד והמעסיק כאחד" (ר' ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (מיום 14.4.1997). ע"ע 1828-10-11 ורד זפרן גני - האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", [פורסם בנבו] (ניתן ביום 28.11.12)).
31. חובת האמון שחב עובד למעסיקו כופה על העובד נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת קיום הסכם עבודה בתום-לב. כך נפסק בעניין ורדי: "יחסי עובד-מעביד מחייבים את העובד לנהוג בדרך המתיישבת עם האמון המתחייב מתפקידו, ואת המעביד – בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד... וחובת ההגינות... שני אלה הם אף מעבר לחובת 'קיום בתום לב' שמסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973" (ר' דב"ע מב/74-3 ורדי – עירית נתניה, [פורסם בנבו] פד"ע יד 59).
32. חובתו של העובד כלפי מעסיקו הנגזרת מחובת האמון שהוא חב לו עומדת על רגליה שלה, ללא הישענות על חוזה עבודה פרטני בין הצדדים, והיא ועשויה להוות עילת תביעה עצמאית במקרים המתאימים (ר' בעניין זה בג"ץ 1683/93 יבין פלסט בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', פ"ד מז(4) 702).
33. עיון בחומר הראיות מעלה כי הנתבעים פתחו את העסק החדש שלהם בסמוך לסיום העסקתם, ולא מן הנמנע עוד לפני סיום העסקתם. מנספח 6 עולה כי ביום 10.5.21 כבר החלו הנתבעים לפרסם את העסק שלהם תוך שציינו בתאריך זה כי:" תראי אנחנו רק פתחנו, בסוף השבוע יגיע כל הסחורות מהספקים ויהיו מלא צעצועים וחטיפים. כרגע יש לנו את הכופתיות, אספספת חציר ומקלות כרסום עץ תפוח...". כמו כן בתכתובת נוספת מנספח זה מעלה כי ביום 13.5.21 יש תכתובת של עסק הנתבעים לה צורף כבר הקטלוג של העסק שלהם. משכך יש להסיק כי הנתבעים כבר פעלו לצורך פתיחת העסק שלהם, שהינו עסק דומה לעסק של התובעים, עוד בתקופה בה עבדו אצל התובעים.
34. עיון בחקירתה הנגדית של התובעת 2 מעלה כי הבהירה את הייחודיות של העסק של התובעים:
" חשוב לי להפנות את תשומת לב לנושא קודם כל של הנישה של העסק שלנו. כן אנחנו היחידים שפתחנו וחשבנו על עצם הרעיון הזה של עסק לארנבים ומכרסמים. חנויות חיות יש בשפע. אף פעם לא היה העסק הזה כמו שאין לבעלי כנף וכו'. יש את הנישה הזו. המטרה שלנו הייתה קודם כל זה הוקם מאהבה לארנבים ולעזור בתחום, כי חנויות חיות הם בעצם לא בקיאים. הם מוכרים דברים שהם לא קשורים. אנחנו מביאים חציר שהוא תוצרת הארץ שהוא ייחודי לנו שאין בחנויות חיות. אנחנו נותנים ייעוץ ומענה ומתקשרים אלינו בשבת וב12 בלילה וכשחיות נפצעות ורפאלי תמיד כאן ועוזר. הוא גם תורם בסתר עושה דברים שהוא מעבר הכל כולו למטרה 1 לארנבים. לא היה עסק כזה. אנחנו לא העתקנו מאף אחד וגם לא היה אף אחד לפנינו. ולא חשבנו מעולם שאנחנו צריכים לרשום על זה איזשהו פטנט ושיבוא מישהו ויפתח את אותו עסק. אם היו פותחים עסק זה חופש והזכות שלהם, אם הם היו פותחים עסק שלא קשור אלינו היינו מפרגנים להם ונותנים להם את ברכת הדרך. כאן זה לא היה המצב. ועצם זה שיש את העניין הזה שהוא מקרה קלאסי באמת של הרצחת וגם ירשת, אז גם העתקת את העסק וגם אתה מנסה לרמוס אותנו לאחר מכן. למה את זה אני לא מבינה" ר' עמ 11 לעדותה.
ובהמשך העידה והבהירה את חוסר תום הלב של הנתבעים:
" העדה גב' דוידוב: רפאלי נתן לה את מרב הידע נתן את ההסברים וגם אני עזרתי לה ונתתי
לה את החפיפה. היא למדה אצלנו את הכול מ-א' עד ת' איך להתנהל בעסק שלנו שהוא
נישה קטן בעולם, עו"ד שאבי: זה התנהלות וזה בסדר. אני שאלתי לגבי הידע המקצועי
של מוצרים של חומרים של סוגי מזון היא הכירה את הכל. העדה גב' דוידוב: הכל
היא קיבלה מאיתנו. עו"ד שאבי: לא לימדתם, אולי הסברת לה כי את מרגישה
שאת צריכה להסביר. היא ידעה את הכל לפני. העדה גב' דוידוב: זה אתה אומר. עו"ד
שאבי: מה את אומרת? זה נכון או לא נכון? העדה גב' דוידוב: שידעה את הכל לפני? היא
לא באה עם שום ידע. לא ראיתי ממנה שום ידע. היא לא פרשה בפניי שהיא
מתנדבת שנים ושיש לה ידע בחיות ומכרסמים. היא באה אלי על סמך זה שהיא אומרת
שהיא יודעת והיא מבינה בדוחות ובאקסל ובתחום הזה. עו"ד שאבי: מבחינתך איזה
דברים שעדי עשתה בעסק שהיא פתחה הם בעינייך בסדר תקינים ואיזה דברים שעשתה
בעסק שהיא פתחה הם לא תקינים ועליהם את תובעת? העדה גב' דוידוב: מה זאת אומרת
שהם לא תקינים? מה הכוונה בשאלה? עו"ד שאבי: שאת אומרת שהם בניגוד
להסכם או בניגוד לחובת תום הלב. דברים שהיא התחילה לעשות בעסק מהרגע שהיא
פתחה אותו, שאת חושבת שזה בסדר או שאת אומרת שעצם זה שהיא פתחה עסק זה גם
לא בסדר, לא יודע, מה את טוענת לגבי זה? העדה גב' דוידוב: קודם כל יש את חופש
העיסוק. עצם זה שהיא פתחה עסק 1 ל-1 כמו שלנו ולקוחות פנו אלינו ואמרו לנו זה נראה
ממש כאילו העתק הדבק שלכם. היא פתחה את העסק הוא 1 ל-1. זה לא חנות חיות זה זה
אותו נישה שלנו. היא פנתה לאותם ספקים שלנו. היא גם מפרסם את עצמה באותה
פלטפורמה שאנחנו מפרסמים שזה הפייסבוק.עו"ד שאבי: לאיזה לאיזה ספקים
היא פנתה? העדה גב' דוידוב: יש לנו את עאבוד מקלנסווה שהוא הביא יבוא מיוחד של
כופתיות מזון לארנבים שהם יודעים שאנחנו קונים משם. עו"ד שאבי: איפה את
מוכיחה שהם פנו אליו? העדה גב' דוידוב: מה זאת אומרת? עו"ד שאבי: את
צריכה להוכיח את זה. אני שואל אם יש לך הוכחה לטענה הזו. העדה גב' דוידוב: יש לנו
צילומים. ... איזה אסמכתא יש לך לגבי זה? העדה גב' דוידוב: יש לנו צילום מסך מהשיחה
עם עאבוד. עאבוד זה גם ספק וגם חבר והוא כל הזמן עדכן אותנו שהם פונים אליו ומנסים
לקנות ממנו. הם קנו בסופו של דבר, כן? אבל הם פנו אליו. הם פנו לספק שלנו שהוא מיבא
גדרות מודולריות שרק אצלו אפשר להשיג את זה. ואחרי שהוא אמר להם שהוא כבר לא
מעוניין למכור אז שי אמר להם אני כבר יודע למי הבאת, תודה נסתדר. אז הם ידעו במיוחד
לאיזה נקודות. גם לספק של האחים נחום שמשם אנחנו מזמינים ציוד. כל בעצם, כל הציוד
של כמה שנים לקח לנו לעבוד עליו, עם איזה ספקים לעבוד, איזה מוצרים טובים והכל. הם
פשוט הוגש להם והונח להם על מגש של כסף. בלי לעבוד קשה עשו את זה תוך
חודשיים.עו"ד שאבי: אמרת גם לגבי פרסום בפייסבוק. זה סוד שלכם שצריך לפרסם
בפייסבוק? אני מנסה להבין מה הטענה. העדה גב' דוידוב: מה זאת אומרת לפרסם? עו"ד
שאבי: אמרת שיש לנו שיטה לפרסם בפייסבוק או משהו כזה. התחלת להגיד את המילה
פייסבוק קודם. העדה גב' דוידוב: או-קיי אז קודם כל מההתחלה שלנו בעצם אנחנו
מפורסמים בפלטפורמת הפייסבוק. יש קבוצות מספר קבוצות של ארנבים שיש בהם עשרת
אלפים איש 13000 איש ורפאלי מפורסם שם. יש המון המלצות עליו לפנות אליו ולרכוש
ממנו והוא תמיד היה מוכר שם וידוע. אנחנו לא מפרסמים את עצמנו בעיתון לא ביד 2, לא
פרסומות. זה רק הפייסבוק. עו"ד שאבי: אז זה שאני מפרסם בפייסבוק זה בעצם להעתיק
מכם? זה מה שאת אומרת? העדה גב' דוידוב: לא זה לא נקרא העתקה. מה שהיא עושה שם
בעצם, היא גם מפרסמת את עצמה וגם מנסה לרמוס את רפאלי בדרך, שזה כבר קשור ללשון
הרע ולניסיון בעצם לפנות אליה ולקנות ממנה בעצם. זאת אומרת לא תגידי אנחנו מפרסמים
את עצמנו במקום אחר, אנחנו באותו מקום ותגובה אחרי תגובה. זה מה שקורה שם. זה רק
ניסיון לרמוס ולרמוס ולהגיב אחרי ולהכפיש ולדבר בצורה שהיא מנסה להוציא אותנו לא
בסדר. עו"ד שאבי: לא הבנתי. את מדברת על הפרסום בפייסבוק כלשון הרע או את מדברת
על פרסום בפייסבוק כהעתקה של סודות מכם או גם וגם? זה קצת, זה התערבב. העדה גב'
דוידוב: יש הכל בזה. עו"ד שאבי: אז תסבירי. העדה גב' דוידוב: עצם זה שהיא
גם מגיבה ונותנת עזרה לבעלי ארנבים ונותנת תשובות. עו"ד שאבי: זו העתקה
בעינייך. העדה גב' דוידוב: א' כל, היא קיבלה את הידע מרפאלי. עו"ד שאבי: איזה
ידע? העדה גב' דוידוב: את כל הידע בנושא גידול ותזונה. עו"ד שאבי: מקצועי?
העדה גב' דוידוב: בדיוק. או-קיי? מעבר לזה שהיא מפרסמת וממליצה על עצמה היא
גם מכניסה על הדרך, שאנחנו לא שומרים על סודיות, אנחנו נותנים מחירים, אצלנו הכי
זול, אנחנו שמים ליד הדלת. עו"ד שאבי: אצל מי הכי זול? העדה גב' דוידוב:
אצלהם. עו"ד שאבי: נו ולמה זה לא בסדר שתגיד שאצלם זול? העדה גב' דוידוב:
בסדר אני אומרת את כל הדברים שהיא מכניסה ביחד בתגובות שלה, או-קיי? ויש רמיזות
מובהקות לזה שהיא מנסה לרמוס אותנו בדרך ולהכניס את ההודעות שלנו, מעבר לפרופיל
אפקטיבי שעבד נון סטופ עד שהם קיבלו מכתב תביעה מעו"ד והוא ירד למחתרת.
עו"ד שאבי: כששי עבד אצלכם הוא עבד בסדר? העדה גב' דוידוב: בהתחלה זה היה בסדר.
לאחר מכן הגיעו תלונות מלקוחות העבודה שלו היא לא הייתה על הצד הטוב ביותר. המון
פעמים רפאלי היה צריך להגיע ללקוחות אם זה בצפון או בדרום ולהחליף מוצרים. להחליף
מוצרים שהושארו בטעות אצל הלקוח. הרבה טעויות שהיו אצל הלקוח ורפאלי היה צריך
לשנות אותם. הרבה פעמים לקוחות התלוננו שכשהלקוח לא היה בבית, במקום להשאיר
ליד הדלת אז הוא היה משאיר את זה מרוחק יותר וזרוק כמעט על הרחוב. בהתחלה כאילו
הכל היה בסדר, סמכנו עליו ועליה בעיניים עצומות בהתחלה..." ר' עמ 12-14.
וכן בחקירה החוזרת העידה גב' דוידוב:
" העדה גב' דוידוב: קודם כל הם עשו עבודה, יש להם עבודת תחקיר מלאה על כל מה
שאנחנו מוכרים על איזה דברים אנחנו מוכרים ואיזה מוצרים. גם כשהם הקימו את העסק
הם מכרו במחירי רצפה על מנת שאנחנו נוריד את המחירים שלנו וכך גם היה לנו הפסדים
בהתחלה. אבל זה שהם רשמו שהם אצלנו הכי זול זה בעצם 1 המטרות לגרום לאנשים
לקנות אצלהם ורוב המקרים שהיה רשום אצלנו הכי זול אז זה גם לווה באיזושהי עקיצה
לעסק שלנו ושהם הכי טובים והכי ישרים והגונים". ר' עמ' 15 לעדותה.
35. עוד עולה מחומר הראיות שהנתבעת אף הודתה כי פנתה לאחר שפתחה את העסק ללקוחה של התובע:
"נספח 3 לתצהירי התובעים הוא מיום 2 ביוני. טוב. ולמי את כותבת את זה? העדה גב'
מאלינקר: זה אני כתבתי לה. כב' הש' רבוביץ-ברכש : מי זה לה? העדה גב' מאלינקר:
הלקוחה של רפאלי. כב' הש' רבוביץ-ברכש : אז את כותבת ומעדכנת שאת פותחת
עסק. העדה גב' מאלינקר: לא מה שהיה כאן זה בעצם זאת מישהי שהייתה לקוחה
של רפאלי ואנחנו גם התחברנו בעצם הפכנו להיות חברות. רפאלי ביקש ממני ש, היה לו
גישה לוואטסאפ דרך המחשב, אז הוא ביקש ממני ששיחות אישיות בעצם לא ייעשו דרך
הטלפון של העבודה. ומה שקרה זה שפשוט עברנו לטלפון הפרטי אז בגלל זה השיחה מהזה
הפרטי שלי. אחרי שסיימתי לעבוד אצל רפאלי גם אני ובן הזוג שלי הגענו אליה הביתה
ישבנו על קפה, כאילו זה היה הרבה מעבר. ואז כשפתחתי את העסק אז בעצם הצעתי לה.
אני רק אגיד שהיא לא קנתה כלומר היא לא לקוחה שלי." ר' עמ' 20 שורות 11-24.
36. שעה שעולה מחומר הראיות שהנתבעים החלו לעבוד אצל התובעים ועזבו לאחר חודשיים ובסמיכות למועד זה , החלו לפתוח עסק שדומה לעסק של התובעים, שעה שגם הנתבעים נתנו מענה לעסק באמצעות ווטסאפ כעולה מנספחי 6 לתצהיר התובעים, ושעה שעולה מחומר הראיות שהנתבעת לא הכחישה כי היתה חשופה לנתוני מכירה של התובעים, מחירי מוצרים, ספקים ולקוחות ( ר' עמ' 17 שורות 32-35 ועמ' 16 שורות 7-11 , 34-35, עמ' 32 שורות 30-34 ועמ' 37 שורות 24-27 ) הרי שגם אם לא מדובר בחשיפה לסודות מסחריים שוכנענו כי הנתבעים השתמשו ביתרונות עסקיים שלמדו במהלך תקופת העסקתם הקצרה וזאת לא מן הנמנע תוך תכנון מראש, והתנהלות זו לטעמינו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליהם.
37. לאחר ששקלנו את כלל הטענות שנטענו בנדון אנו סבורים כי על הנתבעים (ביחד) לפצות את התובעים (ביחד) בסך של 20,000 ₪ בגין רכיב זה.( 10,000 ₪ לכל נתבע).
בכל הנוגע לתביעה שכנגד
בכל הנוגע לפיצוי בגין העדר הודעה על תנאי העסקה
38. מחומר הראיות עולה כי אכן התובעים לא מסרו לנתבעת הודעה על תנאי העסקה וכן לא הפיקו להם תלושי שכר בגין חודשי העסקתם.
39. גם כאשר נשאל על כך התובע 1 הרי שהודה כי לא נמסרה הודעה בכתב וכי מדובר בהודעה על תנאי העסקה שניתנה בעל פה ( ר' עמ' 4 לפרוטוקול שורות 33-37 ). יצויין עיון בתכתובת הווטסאפ שצרפו הצדדים עולה כי אכן כי נושא השכר סוכם בין הצדדים ואף הנתבעת 1 שלחה הודעה לתובע 1 בשאלה האם הסיכום לתשלום בגין יום שישי עמד על 300 או 350 ₪ ובמענה לכך נענתה על ידי התובע 1 כי מדובר על 300 ₪.
40. מנגד ערים אנו לכך שעיון בחומר הראיות מעלה כי הנתבעת הודתה כי התובעים ביקשו ממנה לחתום על הסכם העסקה והיא זו שסרבה כעולה מעדותה בנדון:
"העדה גב' מאלינקר: קודם כל לא היה לי חוזה. שבוע אחרי שהחלטתי שאני רוצה
להפסיק לעבוד, קודם כל היו בי הרבה, היה לי מאוד קשה לעשות את זה, היה לי הרבה
רגשות מאוד אמוציונליות ושבוע אחר כך הרגיש לי לא נכון לחתום על דברים שאני פשוט
לא מבינה מה היה כתוב שם, אז החלטתי לא לחתום. עו"ד ענוה: תגיד לי מה שעות
הלימודים שלך?" ר' 17 שורות 1-6 .
41. עם זאת, הודעה על תנאי העסקה אינה מחייבת חתימת העובד ומשכך אין באמור משום הגנה בכל הנוגע לאי מסירה הודעה על תנאי העסקה או אי הפקת תלושי שכר.
42. יתר על כן התובע 1 מודה בעדותו כי לא הפיק תלושי שכר וכן לא נתן הודעה על תנאי העסקה לתובעים:
"עו"ד שאבי: בסעיף 34 לתצהיר שלך אמרת שמסרת הודעה על תנאי העבודה לעדי ולשי.
העד מר רפאלי: בעל פה נכון.עו"ד שאבי: בעל פה? העד מר רפאלי: כן כשעדי באה
אלי הביתה עם מחשב מסרתי לה את כל תנאי העבודה שלה בעל פה וגם שי שאחר כך נכנס.
הוא ידע את התנאים שלו והוא יודע כמה הוא מקבל וידע שהוא מקבל לשם 20 שקלים ליום.
עו"ד שאבי: בדיון הקודם עוה"ד שלך אמר שהונפקו תלושי שכר. העד מר רפאלי: הוא
אמר שנבדוק אם הונפקו תלושי שכר. כרגע לא הונפקו תלושי שכר כי הם היו עובדים לא
גלובלי, הם היו עובדים כמה שהם היו עושים, נגיד כמה שהם היו מספיקים באותו יום כך
היינו קובעים את השכר. עו"ד שאבי: איך זה קשור לתלושים? העד מר רפאלי: לא
הוציאו תלושים באותו זמן. עו"ד שאבי: באותו זמן היו לך עוד עובדים? העד מר רפאלי:
לא.עו"ד שאבי: ומאז?העד מר רפאלי: לא. עו"ד שאבי: אתה עובד לבד? העד מר רפאלי
כן. כמו שהייתי עובד לפני..." ר' עמ' 4-5 לעדות התובע 1.
43. ערים אנו לטענת התובעים כי הנתבע 2 רצה לקבל דמי אבטלה ולכן ביקש שלא יופקו לו
תלושי שכר, אולם לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו שעה שלא הוכחה, מעבר לאמור , אין בכך
משום הגנה לתובעים המחוייבים להוציא תלושי שכר. מעבר לאמור, לא ברור מדוע אם
כך לא הוצאו תלושי שכר לנתבעת 1.
44. בהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר), רשאי בית הדין לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק כאשר מעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר תקין. גובה הפיצוי הקבוע בהתאם לחוק הינו 5,000 ₪ בגין כל תלוש.
בע"ע (ארצי) 28228-03-15 לוקס - זיסמן [פורסם בנבו] (31.10.16) דן בית הדין הארצי בפסיקת פיצויים בגין ליקויים בתלושי שכר וקבע כי:
"יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפיצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנמסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפיצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר. בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר".
45. אין מחלוקת כי לנתבעים לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה וכן לא נמסרו תלושי שכר . מסירת תלושי שכר הינה הכרחית לקיומם של יחסי עבודה תקינים. כמו כן, לא ניתן להקל ראש בהתנהלות התובעים בנדון שעה שאין חולק כי העסיקו את הנתבעים ולמרות זאת לא לא הפיקו תלושים בצורה מסודרת ובחרו לעגן את ההתקשרות בעל פה וללא מסמך בכתב ולא בהתאם להוראות משפט העבודה המגן. מנגד לקחנו בחשבון פיצוי זה את העובדה שהנתבעת 1 העידה כי היא סרבה לחתום על הסכם העסקה וכן את העובדה כי תנאי השכר נמסרו לנתבעים בעל פה.
46. בנסיבות העניין, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין רכיבים אלו על סך של 5,000 ₪, לכל אחד מהנתבעים.
חופשה שנתית
47. בכל הנוגע לחופשה שנתית ודמי נסיעות - שעה שלא הופקו תלושי שכר ושעה שעולה מחומר הראיות כי הסיכום היה שכר יומי ושעה שהנתבעת לא הרימה את הנטל הנדרש להוכיח כי שילמה לתובעים ימי חופשה אזי שוכנענו כי התובעים זכאים לדמי חופשה שנתית. שעה שלא הוצג תחשיב נגדי אנו מקבלים את תחשיבי הנתבעים בנדון. משכך על התובעים לשלם לנתבעת 1 דמי חופשה שנתית בסך של 687.3 ₪ ולנתבע 2 סך של 462.8 ₪.
דמי נסיעות ( נתבע על ידי הנתבע 2 בלבד)
48. בתצהיר הנתבע 2 אין כל פירוט בנוגע דמי הנסיעות למעט:" אני זכאי לדמי נסיעות, בעד עלות כרטיס חודשי בתחבורה ציבורית כך: 2 חודשים * 200 ₪". שעה שאין פירוט בתצהיר הנתבע 2 בנוגע למסלול הנסיעה שלו ושעה שעולה כי התובעים נתנו לו רכב לצרכי נסיעתו לא שוכנענו כי הנתבע 2 הרימו את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה.
הפרשי שכר
49. עיון בתצהיר הנתבעת 1 ובתצהיר הנתבע 2 מעלה כי בנוגע לרכיב הפרשי שכר כי אין כל פירוט של שעות עבודתם של הנתבעים, למעט התייחסות כללית ל-50 שעות נוספות לנתבע 2 ו-30 שעות נוספות לנתבעת 1 .
50. בע"ע (ארצי) 18354-12-16 א.א. חברה לבידוד ולציפויים בע"מ – דואק [פורסם בנבו] (18.4.18). בית הדין הארצי חזר על הקביעה לפיה אין בתיקון לחוק כדי לפטור את העובד מהגשת גרסה ביחס לשעות עבודתו, ושם קבע בית הדין הארצי כי:
"גם בגדרי תיקון 24 נותר לבית הדין שיקול דעת בהפעלת הוראותיו, וזאת בראי טענות הצדדים לרבות נחיצות הצגת גרסה מצד העובד (ענין זינאת) ובהתאם לסיווג תקופת העבודה לאחד המצבים הנזכרים בענין ריעני והפסיקה שבאה בעקבותיו".
51. לאחר שעיינו בראיות ובעדויות לא שוכנענו כי הנתבעים הרימו את הנטל הראשוני להוכחת תביעתם לשעות נוספות.
52. למעשה שוכנענו כי אנו נמצאים במצב הרביעי לפי פסק דין ריעני, ע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק בע"מ [פורסם בנבו] (29.03.17) , שכן לאחר שבחנו את כלל הראיות בתיק ולאחר שמיעת העדויות לא שוכנענו כי הנתבעים הרימו את הנטל הראשוני בכל הנוגע להעסקה בשעות נוספות וזאת הגם שהתובעים לא הציגו כרטיסי נוכחות.
53. משכך רכיב תביעה זה נדחה.
פיצוי בגין לשון הרע
54. לטענת הנתבעים על התובעים לפצות אותם בשל לשון הרע וזאת בנוגע לאירוע זה כפי שפורט בתצהירם:" 30. כך למשל , בשיחה שקיימנו עם גב' אדווה, מנהלת קבוצת פייסבוק... היא הודתה שהיא חסמה אותי ואת עדי אחרי שרפאלי סיפר לה כל מיני דברים עלינו והיא האמינה לו בלי לבדוק מכיוון שהם היו מיודדים והיא סמכה עליו...."
55. עיון בתמלול שיחה , נספח 5 לתצהיר הנתבעים מעלה כי אין כל אזכור של תאריך בנוגע לאירוע המאוזכר בשיחה זו, ומשכך לא ברור האם פרסום זה נעשה במסגרת התקופה בה התקיימו יחסי עובד ומעביד אם לאו. מעבר לאמור הנתבעים לא זימנו את הגב' אדווה לעדות כדי שתעיד על מה ששמעה וכדי שהנתבעים יוכלו לחקור אותה על הדברים. משכך לא שוכנענו כי הנתבעים הרימו את הנטל הנדרש להוכחת רכיב זה.
סוף דבר
56. תביעת התובעים כנגד הנתבעים בכל הנוגע לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע ומכוח חוק עוולות מסחריות נדחית.
57. תביעת התובעים לפיצוי בשל חוסר תום לב מתקבלת בחלקה.
58. הנתבעת 1 תשלם לתובעים ( ביחד) סך של 10,000 ₪ בגין רכיב חוסר תום הלב וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד ( 26.10.21 ) ועד למועד התשלום בפועל.
59. הנתבע 2 ישלם לתובעים (ביחד) סך של 10,000 ₪ בגין רכיב חוסר תום הלב.,וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד ( 26.10.21) ועד למועד התשלום בפועל.
60. תביעתם שכנגד של הנתבעים כנגד התובעים מתקבלת בחלקה.
61. רכיב דמי הנסיעות, פיצוי בגין לשון הרע והפרשי שכר בתביעה שכנגד של הנתבעים כנגד התובעים , נדחית.
62. רכיב החופשה מתקבל.
63. התובעים ישלמו לנתבעת 1 סך של 687.3 בגין דמי חופשה שנתית וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד ( 26.10.21) ועד למועד התשלום בפועל.
64. התובעים ישלמו לנתבע 2 סך של 462.8 בגין דמי חופשה שנתית וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד ( 26.10.21) ועד למועד התשלום בפועל.
65. התובעים ישלמו לנתבעת 1 פיצוי בסך של 5000 ₪ בגין העדר הודעה על תנאי העסקה ואי מסירת תלושי שכר.
66. התובעים ישלמו לנתבע 2 פיצוי בסך של 5000 ₪ בגין העדר הודעה על תנאי העסקה ואי מסירת תלושי שכר.
67. שעה שחלק מרכיבי התביעה נדחו ומנגד חלק מרכיבי התביעה התקבלו, הן בתביעה והן בתביעה שכנגד, כל צד ישא בהוצאותיו.
68. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.