מן הכלל אל הפרט: על הסעד
נ. משבאנו למסקנה כי למערער נתונה זכות וטו גם לאחר שפרש מהדירקטוריון, נבחן את ההחלטות הקונקרטיות לגביהן נטען כי נתקבלו בניגוד להסכם, ובניגוד לזכות הוטו המוקנית מכוחו: בישיבת הדירקטוריון שהתקיימה ביום 19.7.04 לא השתתף המערער בהצבעה, רופין התנגד להצעה ונציג אמנת תמך בה. במצב דברים זה, ברי כי לא היה רוב להפעלת זכות הוטו. אשר להצבעה ביום 11.11.04 נציג אמנת הצביע בעד חלוקת האופציות, ורופין לא נכח בישיבה. אף אם נניח כי המערער היה מצביע נגד ההחלטה, לא התגבש רוב להפעלת הוטו. ולבסוף, בישיבה מיום 13.3.05 תמכו אמנת ורופין בהצעה. סיכומו של דבר, דומה, איפוא, כי אף היתה נתונה למערער זכות וטו, לא התקיים הרוב הדרוש להפעלתה.
נ"א. נציין, מעבר לצורך, כי מסעיף 4.1.5 להסכם עולה כי נושא חלוקת אופציות מנוי ברשימת הנושאים המאפשרת את הפעלת זכות הוטו, למעט מקום בו הקצאת האופציות נובעת מתכנית אופציות תקפה לעובדים. נראה כי תכנית מסוג זה אכן קיימת, ועל אישרורה חתום גם המערער (נספח ב' במסגרת מוצג 1 לתיק מוצגים מס' 4 מטעם המערער). במצב דברים זה, הופך לכאורה דיוננו לתיאורטי, ואולם, כאמור, גם אילו הנחנו כי נושא הקצאת האופציות, בהינתן תכנית אופציות תקפה לא מאפשר את הפעלתה של זכות הוטו, הנה מלמד ניתוח ההחלטות הקונקרטיות, כי בכל מקרה, לא התגבש רוב להפעלת זכות הוטו.
נ"ב. סוף דבר: הערעור מתקבל, במובן זה שנקבע כי זכות הוטו מוקנית למערער גם לאחר הפרישה מהדירקטוריון, אף כי כאמור אין לכך משמעות אופרטיבית בנסיבות. איננו נעתרים לערעורים שכנגד. המשיבים ישלמו למערער הוצאותיו בערעור, וכן שכר טרחת באי כוחו בסך 15,000 ₪ שיחולק בין המשיבים המיוצגים.
ש ו פ ט
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
אני מסכים.
המשנה לנשיאה
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.
ניתן היום, א' כסלו תש"ע (18.11.09).
א' רובינשטיין -9636/06
המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט