בית-משפט השלום בתל אביב-יפו
ת"א 8029-06-19 דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ
נ' אבגור אביזרי מיזוג אויר בע"מ 17 ספטמבר 2024
לפני: כבוד השופט גיא הימן
התובעת: דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ, 520043878
נגד
הנתבעת: אבגור אביזרי מיזוג אויר בע"מ, 514474311
בשם התובעת: עו"ד אבי לוי; עו"ד עפר אפרת
בשם הנתבעת: עו"ד שי גלעד
פסק-דין
הסוגיות להכרעה
1. שתי שאלות של עובדה צריכות לִפְנים בפרשה זו: האם הפֵרה הנתבעת את החובה לנהל עם התובעת משא ומתן בתום-לב לקראת קשירתו של חוזה? ואם כן, כלום הפָרה זו של החובה לנהוג תום-לב במשא ומתן היא שמנעה את קשירת-החוזה?
משא ומתן להפעלתה של תחנת-דלק
2. עד לשנת 2013 שכרה התובעת, דור אלון בע"מ, מבעליהם הקודמים מקרקעין ברחוב נפתלי פלטין 1 בראשון לציון. היא הפעילה במקרקעין הללו תחנת-דלק וכינויה: "דוכיפת". ב-2013 התחלפו הבעלים: הנתבעת, אבגור בע"מ (בשמה הקודם: א.ב.י. לקן יזמות בע"מ), נעשתה לבעלת-הקרקע. היא נכנסה בנעליהם של הבעלים הקודמים גם לענינו של הסכם-השכירות עם התובעת. התובעת הוסיפה לשכור ממנה את המקרקעין ולהפעיל בם את תחנת-הדלק. תקופת-השכירות החוזית נקבעה להסתיים בתאריך 30.11.2018.
3. התובעת, שביקשה להמשיך ולהיות קשורה בתחנת-הדלק, פתחה בראשיתה של אותה שנה, 2018, במשא ומתן עם הנתבעת. הנתבעת עמדה על רצונה להפעיל בעצמה את התחנה והתובעת חפצה להמשיך ולספק לה, בבלעדיות, את מוצרי-הדלק, השמנים וכל יֶתר הנמכר בתחנה. את ניהולו של המשא והמתן הִפקידה התובעת בידיו של מנהל-הנדל"ן שלה, מר דב ברויטמן. מצד הנתבעת לקחו בו חלק, בייחוד, בעלֵיה, מר אבי לקן ובתו ענת.
4. פגישה ראשונה קיימו השניים בתאריך 8.2.2018 (הנספח השלישי לתצהיר-התובעת). תיאור-הפגישה ביומנו של מר ברויטמן – "פגישת הכרות עם [ב]עלי התחנה לבחינת האפשרות להעברת התפעול" – העיד על מטרת-היסוד של המשא והמתן: רצונה של הנתבעת להעביר את התחנה להפעלתה הישירה. על יעד זה, ששיוותה לנגדה הנתבעת כבר בשנת 2013, סיפר מר ברויטמן בתצהיר של עדותו הראשית:
"קיימנו מספר פגישות עבודה. בפגישות אלו נדונה האפשרות להתקשרות במתווה על פיו אבגור תפעיל את תחנת דוכיפת ואילו דור-אלון תספק לה את כל תצרוכת הדלקים (בנזין וסולר), השמנים ומוצרי הרכב המשווקים בתחנה, וזאת לפי בקשתו של מר לקן. מר לקן סיפר לי כי הוא תכנן להפעיל ולנהל את התחנה, בעצמו או באמצעות מי מילדיו, כבר בעת רכישת הקרקע על ידי אבגור, ועל כן לא נדונה [בינינו] אפשרות [ל]המשך הפעלת התחנה בידי דור-אלון" (שם, בפסקה השמינית לתצהיר).
בחודש יוני 2018 הואץ המשא והמתן. היה זה ביום 21.6.2018 שהתובעת, באמצעותו של בא-כוחה, שיגרה לנתבעת הודעת-דוא"ל בזו הלשון:
"במסגרת מו'מ בלבד
ענת שלום,
בהמשך לשיחתנו הטלפונית, מצ'ב טיוטה ראשונית של הסכם האספקה ביחס לתחנה שבנדון.
כפי שהדגשתי בשיחתנו, מדובר בטיוטה ראשונית אשר דורשת השלמות של לא מעט פרטים שיושלמו בהקדם.
הטיוטה הנ'ל מועברת במקביל לחברה [התובעת] וכפופה כמובן גם לאישורה..." (הנספח החמישי לתצהיר-התובעת. ההדגשה הכפולה היא במקור).
להודעה זו צורפה הטיוטה הראשונה בקובץ. הייתה זו, כנדמה, טיוטה שגורה בתובעת של הסכם עם מפעילים של תחנות-דלק. במבוא לה נרשם: "הואיל והמפעיל מעוניין להפעיל במקרקעין את תחנת התדלוק". שמו של המפעיל ופרטיו נותרו, בכותרת-הטיוטה, פתוחים להשלמה בידי-הצדדים אך ברור היה כי הכוונה היא לנתבעת. בסעיף "הצהרות המפעיל" נרשם כי "המפעיל הינו בעל זכות ההפעלה הבלעדית של תחנת התדלוק..." וכי "הינו בעל היכולת, הידע והניסיון הטכניים והכספיים להפעיל את תחנת התדלוק" (סעיפים 2.1 ו-2.4 לטיוטה). הוּסף ונכתב כי "המפעיל מתחייב כי תחנת התדלוק תהיה מוכנה להפעלה מסחרית מלאה לא יאוחר מיום 1.9.2018..." וכי "החל ממועד הפעלת התחנה, יפעיל המפעיל את התחנה באופן בלעדי... הפעלת התחנה וניהולה יעשו על ידי המפעיל בלבד כמפעיל. התחייבות זו הינה יסודית והפרתה מהווה הפרה יסודית" (סעיפים 7.4 ו-7.5). הטיוטה הוסיפה ונקבה פרטים רבים על אודות מאפייניה של ההפעלה הנדרשת, על התאמתה לדרישות-הדין, על בלעדיות-הרכישה של מוצרים מן התובעת, על המחיר שבו יירכשו אלה ועל אודותיה של הגנה על סודות מסחריים של התובעת.
5. הנה כי כן, כחוט השני נשזר בטיוטת-ההסכם היסוד הגדול – תניה יסודית, שהפרתה היא הפרה יסודית – של העברת-התחנה להפעלה ישירה בידי-הנתבעת והיא מצוידת לא רק בידע כיצד עושים זאת אלא גם ביכולת לעשות כן ובאמצעים הכספיים הדרושים לדבר.
בפגישה נוספת, שקיים מר ברויטמן עם מר לקן ביום 16.7.2018, נדונו פרטיה של טיוטה זו (הפִּסקה העשירית לתצהיר-התובעת). כשלושה חודשים חלפו ובתאריך 10.10.2018 כתב מר ברויטמן לנתבעת: "טרם הועברה טיוטת הסכם", כשהכוונה היא להתייחסותה של הנתבעת לטיוטה אשר הועברה לה, כאמור לעיל ולפרטים, שדוברו על פה בין הצדדים (הנספח השמיני לתצהיר-התובעת). ענת השיבה עוד באותו היום. היא הפנתה את מר ברויטמן לשוחח ישירות עם בא-כוחה של הנתבעת, עורך-הדין משה זלצר. להודעתה צורף, בקובץ, עמוד אחד של הערות, שערך בא-כוח זה באותו היום. ההערות התמקדו במחירי-הרכישה של מוצרים ובשאלת-התמורה. הן כללו מספר ענינים נוספים. שום הערה לא נגעה לעיקר-היסוד שבמתווה האמור בטיוטה – הפעלתה של התחנה בידי-הנתבעת. יותר מכך, שום הערה לא התייחסה לאיזה תנאי שהוא ונדרש להתקיים על מנת, שהנתבעת תוכל ליטול את עצמה את מלאכת-ההפעלה. אדרבה, כל הערותיה של הנתבעת השמיעו כי היא נכונה הפעיל את התחנה וכי היא מצוידת בכל הנדרש לשם כך.
כעבור שבוע שלח מר ברויטמן לעורכי-דינה של הנתבעת את התייחסותה של התובעת לאותן הערות שהועברו לה (דוא"ל מיום 17.10.2018; הנספח התשיעי לתצהיר-התובעת). כל הערה מ-12 הערותיה של הנתבעת זכתה להתייחסות. רובן, אגב, נענו בחיוב. מאליו ברור כי כשם, שהערות-הנתבעת לא נגעו לענינה של ההפעלה העצמית של התחנה, כך גם התייחסות-התובעת לאותן הערות לא דיברה בזאת, מטוב ועד רע. במלים פשוטות: המשא והמתן, שנמשך והתקדם, לא נסב כלל ועיקר על השאלות מי יפעיל את התחנה או כלום ביכולתה של הנתבעת ליטול על עצמה את מלאכת-ההפעלה. המצג, שיצרה הנתבעת, היה כי אין כל צורך לדון בנושא זה. ממילא לא הודיעה הנתבעת, לא בכתובים ולא על פה, כי ספֵק כלשהו רובץ לפתחה של אותה הפעלה עצמית וכי נדרש להתקיים תנאי, זה או אחר, קודם שהנתבעת תוכל להתחייב לה. אפילו בהתייחס להפעלתה של חנות-נוחות בתחנה כתב מר ברויטמן מפורשות: "סוכם שה[נתבעת] [ת]פעיל חנות נוחות מטעמ[ה] ולא [חנות ה]נושאת מותג [']אלונית[']" (שם, בהערה מס' 13). את הערותיו כָּלל נציג-התובעת בנוסח מעודכן של טיוטה, שהוא צירף להודעתו. הטיוטה שצורפה הוסיפה ונשענה, יסוד-מוסד היה זה בה, על ענינה של ההפעלה העצמית, ללא סייגים או תנאים כלשהם.
ביום המחרת, 18.10.2018, כתב מר לקן (אף כי הוא לא חתם בשמו) לתובעת, על נייר הנושא את סמליל-הנתבעת שלה ואת כל פרטיה, לאמור:
"דב שלום רב,
הנדון: הסכם הפעלת תחנת דלק דור אלון דוכיפת ראשון לציון
אני מסכים עם [כ]ל הסעיפים לאחר התיקונים.
בסעיף 10.1 יש לשנות את המחיר לפי שסוכם מהתחלה ל-80 ש'ח + מע'מ לק'ג בנזין.
בסעיף 10.2 כנ'ל [יש לשנות] ל-60 ש'ח + מע"מ עבור סולר ואם יש אפשרות לתת עוד הנחה לזמן מסוים[,] אהיה אסיר תודה.
בקשר לחנות נוחות [–] נפעיל באופן עצמאי ובנוסף אני זקוק לעזרתך ובהמשך נחליט" (הנספח העשירי לתצהיר-התובעת).
6. הדברים היו ברורים: סוגיית ההפעלה העצמית אינה שנויה כלל במחלוקת. אין היא נדרשת לגיבוש נוסף. אין היא מותנית בתנאי כלשהו. אין היא נושא להמשכו של המשא והמתן. בהתאם ערכה התובעת טיוטה עדכנית ואותה היא שיגרה למר לקן ולעורך-הדין זלצר ביום 24.10.2018. בהודעת-הדוא"ל, שאליה צורפה טיוטה זו, ביקש בא-כוחה של התובעת לברר: "אנא הבהירו מיהו המפעיל? האם מדובר [ב]א.ב.י לקן יזמות בע'מ? אודה לקבלת התייחסותכם" (נספח 11 לתצהיר-התובעת). השאלות הללו לא ביקשו לפתוח מחדש, באופן כלשהו, את סוגיית-ההפעלה העצמית או את מאפייניה. עורך-הדין ביקש אך לברר מהו שמה המדויק של היישות המשפטית המפעילה. בענין הזה שררה אי ודאות מן הטעם הפשוט, שהנתבעת שינתה את שמה, כפי שכבר צוין לעיל, מא.ב.י לקן יזמות בע"מ לאבגור אביזרי מיזוג אויר בע"מ; ומן הטעם שבבעלותו של מר לקן הייתה עוד חברה, אבגור עבודות מתכת בע"מ ואת פרטיה מילא בא-כוחה של התובעת בכותרת-הטיוטה העדכנית שהוא שלח. בקיצור ולענין, השאלה הייתה: באמצעותה של איזו חברה, מאלו שבבעלותו, יפעיל מר לקן, הפעלה עצמית, את תחנת-הדלק?
הטיוטה העדכנית כללה הערות חדשות אחדות מאת בא-כוחה של התובעת. ההערות הללו היו מינוריות. שוב נכונה התובעת לקבל את הערותיה של הנתבעת, כמובא במכתבו של מר לקן מיום 18.10.2018. התייחסותה של התובעת להערות אלו לא רק שלא שינתה דבר מן הרעיון היסודי של הפעלה עצמית, אלא ששוב היה הבסיס לה – הבנה כי מר לקן, באמצעות חברה שבבעלותו, יפעיל את התחנה בהפעלה עצמית, ללא כל שינוי מן האמור בכל הטיוטות שהחליפו בינם הצדדים למשא ולמתן עד אז. שוב לא דובר בתנאי כלשהו לדָבר או בצורך לנהל על כך משא ומתן. הענין היחיד שנותר לדיון, וכך גם נכתב בטיוטה, היה: "הפעלת חנות נוחות [–] לדיון בין הצדדים".
טניס-שולחן ידידותי זה נמשך ובתאריך 29.10.2018 שיגרה אבגור עבודות מתכת בע"מ לתובעת הודעת-דוא"ל, שכותרתה: "הסכם אספקה תחנת דלק דור אלון דוכיפת ראשלצ" (נספח 12 לתצהיר-התובעת). להודעה צורפו שני קבצים: העֱתקה של תעודה מאת רשם-החברות בדבר-שינוי שמה של החברה, המיועדת להפעיל את התחנה, מא.ב.י לקן יזמות בע"מ לאבגור אביזרי מיזוג בע"מ; והטיוטה העדכנית, ששלחה התובעת, בצירוף הערותיו של מר לקן, בכתב-יד. בכותרת-הטיוטה נרשמו פרטיה של הנתבעת כפי שהם בכותרת של פסק-דין זה; סעיפים שונים בטיוטה זכו לתיקונים מינוריים; המועד להפעלת-התחנה תוקן מיום 1.1.2019 ליום 1.12.2018 והמחירים המוסכמים נכתבו, שוב, בכתב-יד, כלמען הסר ספק. בא-כוחה של התובעת ביקש לשגר גם אליו את נוסח-הטיוטה ששלחה הנתבעת והוסיף כי לאחר שייעשה כן, "ניתן לקיים מבחינתי שיחה משותפת, על מנת לסגור את הנוסח ולהעביר לחתימות" (נספח 13 לתצהיר-התובעת).
חורף כבר הקיש על הפתחים ועמו מועד-סיומה של התקופה החוזית המקורית, שהלך וקרב. ביום 8.11.2018 שיגרה התובעת נוסח אחרון, מבחינתה, של "טיוטה עדכנית של הסכם האספקה" (שם, בנספח 14). בא-כוחה של התובעת כתב לבעליה של הנתבעת: "ביצעתי בטיוטה מספר שינויים בהמשך לשיחתנו וכן תיקון נוסף בהגדרת 'מחיר רכישת דלקים'. אני ממתין כעת להתייחסות יועץ הביטוח לסעיפים הרלבנטיים ולאחר קבלתה, נוכל להתקדם. אודה לאישורך לנוסח הטיוטה (מלבד סעיף הביטוחים)..." (שם). גם הטיוטה הזו, כמעט מיותר כבר לכתוב, לא חידשה מאום בסוגיית-ההפעלה בידיהם של הנתבעת ושל מר לקן באמצעותה. רובה ככולה של הטיוטה עסק בסוגיית-התמחור.
7. על מה, שאירע לאחר מכן, העיד מר ברויטמן לאמוֹר:
"ביחס ל[טיוטת] הסכם זה לא נתקבלו הערות בכתב או על פה מצד אבגור. מאחר והמשא ומתן הגיע לסיומו וטיוטת ההסכם אשר הוחלפה בין הצדדים הבשילה לכדי הסכם מחייב, תיאם איתי מר לקן פגישת חתימה, במהלכה הצדדים היו צריכים לחתום על ההסכם. פגישת החתימה נקבעה ליום 25.11.2018 בשעה 16:00, במשרדי דור-אלון" (פסקאות 10.10 ו-11 לתצהיר-התובעת).
לראיה צירף מר ברויטמן העתק מיומן-הפגישות שלו ובו נרשם, בתאריך 25.11.2018: "אבי דוכיפת לחתימה אצלי" (נספח 15 לתצהיר-התובעת). אלא, שחתימה על ההסכם לא באה לעולם, מעולם. ארבע שעות לפני הפגישה שיגרה הנתבעת למר ברויטמן מכתב קצר בדואר האלקטרוני:
"מזה כמה חודשים שחברת אבגור אביזרי מיזוג בעל הנכס מנסה להפעיל את התחנה אחרי פג שכירות ב-30.11.2018 של דור אלון בכוחות עצמה עם שותפים אחרים אך לצערי הרב המאמצים האלו לא נתנו פרי והוחלט לא להפעיל את התחנה לבד. לשם כך אנו מודים על שיתוף הפעולה הפורה במשך שנים שהיינו ביחד ומאחלים הצלחה לכל הצדדים" (נספח 16 לתצהיר-התובעת).
8. איחולי-"הצלחה" מן הסוג הזה מוכרים במקומותינו. הם המקבילה לאיחול: "תהיה בריא" או לזה, הנשמע יותר ויותר לאחרונה: "באהבה"; שעה שלא בריאות ולא אהבה הם מִשאלתו של המאחל. אמת, כרעם ביום בהיר הנחית מר לקן על התובעת ענין, שזכרו לא בא ולו ברמז במהלכו של המשא והמתן. היה זה ברגע האחרון ממש, שעות ספורות לפני ההתכנסות לחתימה על ההסכם, שלניסוחו קדם משא ומתן ממושך. המשא והמתן ההוא לא התנהל במעמד של צד אחד. כל אחד מהצדדים מצא מקום להעיר את הערותיו. כל אחד מהם הצהיר בריש גלי על מה, שחשוב לו בעסקה ועל הקשיים מבחינתו. דבר זה נהיר מעיון בתכתובות אשר הובאו בהרחבה לעיל. והנה, מעולם לא נשמע מפיו של מר לקן או של גורמים אחרים בנתבעת ספק, המרחף מעל להפעלה העצמית. לא הוסבר ולו ברמז כי הנתבעת חווה קשיים בענין הזה ואפשר כי אלה לא יאפשרו לה להיקשר בחוזה. יתרה מכך, בשום שלב לא הזכירה הנתבעת "שותפים" אלה ואחרים והרי הטיוטות כולן, מן הצד הזה והאחר, דיברו אך ורק במפעילה שהיא הנתבעת. זהו פרט יסודי בהסכם, שתוכנן להיקשר. אם נקשרו בו מורכבות או ספק, נדרש היה לגלותם במהלכו של המשא והמתן.
9. הנה כי כן, בשתי נקודות הפֵרה הנתבעת את החובה לנהל משא ומתן בתום-לב ובדרך מקובלת. ראשית, היא שמה לאַל את כל מאמציה של התובעת ואת כל המשאבים, שזו השקיעה בניהולו של המשא והמתן. אילו ידעה התובעת כי סוגיית-ההפעלה מצויה בסימן-שאלה, היא לא הייתה מנהלת משא ומתן או, לחלופין, היא הייתה מחשבת אחרת את ניהולו. שנית, בשום שלב לא גילתה הנתבעת לתובעת את הכוונה להפעיל את התחנה שלא באמצעותה בלבד כי אם בשיתופם של אחרים. כל שאוכל לתהות הוא מתי התכוונה הנתבעת, אילו נחתם החוזה, לגלות לתובעת ענין מהותי זה. הכול, כמובן, ובלבד שלא דובר בתירוץ – ענין חסר תום-לב לעצמו – אלא בקשיים של אמת.
נפסדותה של חֲזרה ברגע האחרון מן הכוונה להיקשר בהסכם התחדדה על רקע העובדה, שבמהלכו של המשא והמתן, ובראָיה לשלב המתקדם שבו הוא היה מצוי ובייחוד להסתמכות הניכרת של התובעת על מצגי-הנתבעת במהלכו, שיגר מר לקן שניים מבני-משפחתו הקרובים אל התובעת ואלה עברו אצלה הכשרה מקצועית להפעלתה של תחנת-דלק (פסקה 12 לתצהיר-התובעת ונספח 17 לו).
10. איש לא ביקש לכפות על הנתבעת להיקשר בהסכם. שאלה מורכבת היא, אמנם, אם הדין ראוי שיאפשר לצד למשא ולמתן, ככל שנעשה שלם יותר וככל שהתקרב לנקודת-הסיום המוצלחת שלו, להתחרט ולחזור בו מן הכוונה להיקשר בעסקה. אני נכון להניח בנסיבותיה של פרשה זו כי לנתבעת עמדה זכותה להתחרט, אלא שאין הדבר מחייב קביעה של מסמרות. התובעת אשר לפנַי לא עתרה להצהיר על קיומו של חוזה ולא הלינה על הפרתו בידי-הנתבעת. לא זו בלבד, שהתובעת ידעה כי ההסכם, אף לאחר חתימה, יידרש לאישורה של מועצת-המנהלים שלה (ואינה "חותמת-גומי") אלא שגם מר ברויטמן, אישית, ראה כך את הדברים כשכתב לנתבעת, במחאה על היעדרה מן הפגישה: "בין הצדדים נוהל מו'מ ארוך והתגבש לכלל טיוטת הסכם סופית ומוגמרת" (נספח 18 לתצהיר-התובעת).
ענין זה סתר, אגב, את העמדה שהציג מנהל זה בתצהיר של עדותו הראשית לפנַי, כמובא לעיל: "המשא ומתן הגיע לסיומו וטיוטת ההסכם אשר הוחלפה בין הצדדים הבשילה לכדי הסכם מחייב" (פסקה 11 לתצהיר). שכן, כאמור, כתב-התביעה לא טען לקשירתו של הסכם. מה שארע, אף לשיטתה של התובעת, הוא כי לא נעשה הסכם חתום, סופי ומוגמר אלא אך טיוטה ללא הערות נוספות של מי מהצדדים, והתכנסות לחתימה עליה. בהתאם הייתה עילתו היחידה של כתב-התביעה – הפרתה של החובה לנהל משא ומתן, לקראת כריתה של חוזה, בתום-לב ובדרך מקובלת.
הפרת-החובה לתום-לב במשא ומתן
11. על השאלה הראשונה, שהועמדה לדיון בפרשה זו, תשובתי אפוא היא בחיוב. הנתבעת הפרה את חובתה שבדין תום-לב ודרך מקובלת בניהולו של המשא והמתן עם התובעת. היא הפרה את הוראתו של סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המחייב צדדים לניהולו של משא ומתן לקראת קשירתו של הסכם לנהל את ההידברות בינם בתום-לב: