לא יכול להיות חולק כי ניהול עסק תרמיתי הוא עבירה גם לפי הדין הישראלי. למעשה, אין טענה להעדר "זהות מושגית" בין סעיפי האישום בחוק הגרמני שבפניהם עומדים המערערים לבין סעיפי העבירה המקבילה של "קבלת דבר במרמה" בארץ (לפרשנות דרישת ה"פליליות הכפולה" ראו: ע"פ 10946/03 עיסא נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 33, 41-40 (2005); עה"ס 4001/24 פיין נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 42 [נבו] (27.1.2025)).
זאת ועוד, טיעוני המערערים ביחס לתנאי ה"פליליות הכפולה" מבוססים בעיקרם על מקצת האמור בחלק D של הבקשה, שעניינו הראיות המובאות לביסוס בקשת ההסגרה (וראו כותרת חלק D בעמוד 5 לבקשת ההסגרה – "Regarding the evidence available"). בתוך כך, המערערים נשענים על אחת הראיות המובאות בבקשת ההסגרה, תוך התעלמות מקיומן של ראיות רבות אחרות המובאות לביסוס האישומים נגדם. מטבע הדברים, יתכן שחלקן של הראיות הכלולות בבקשת ההסגרה משכנעות יותר וחלקן משכנעות פחות. בכך בוודאי אין רבותא. לעניין זה יש מקום להפנות לסיכום הביניים של החומר הראייתי, המופיע בסוף חלק D (עמוד 24 לבקשה) בו מובהרת המסקנה אותה יש להסיק, על פי הנטען, ממכלול הראיות שהובאו בבקשת ההסגרה: "The evidence mentioned – additions to which can still be made at any time – already shows that the entire system of the accused persons was based on the principle of "trickery, deception and concealment" ".
לבסוף, הציטוטים הספורים עליהם מבססים המערערים את טיעונם לכך שהמעשים המיוחסים להם אינם מהווים עבירה על פי הדין הישראלי, מתייחסים למצגים כוזבים שהוצגו על פי האמור בבקשת ההסגרה לפני המשקיעים (וראו כותרת סעיף D.II.5 לבקשה - "False Statements on the platforms website"). פשיטא כי העובדה שזירת מסחר יכולה להתנהל ללא מסחר בפועל, אינה מלמדת כי המצג שנוצר כלפי המשקיעים הלכה למעשה היה שלא מתקיים מסחר בפועל. לפיכך, ככל שאכן יוכח שלמשקיעים הוצג מצג לפיו יבוצע מסחר בפועל, וזאת מבלי שנערכו עסקאות הלכה למעשה, הרי שגם עניין זה, בצד יתר הראיות שהוצגו בבקשת ההסגרה, עשוי לשמש לביסוס האישומים נגד המערערים – כך, לא רק לפי הדין הגרמני, אלא גם לפי הדין הישראלי.
עופר גרוסקופף
שופט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט דוד מינץ.
ניתן היום, ו' אדר תשפ"ה (06 מרץ 2025).
דוד מינץ
שופט
עופר גרוסקופף
שופט
רות רונן
שופטת