41. ושלישית, באשר לטענה כי הליך הסיוע לרשויות בגרמניה נעשה בניגוד להוראות החוק שכן המנגנון הקבוע בחוק ניירות ערך מהווה "הסדר שלילי" לעבירות המנויות בחוק ניירות ערך. בעניין זה נטען כי "עקיפת" הרשות לניירות ערך על ידי הגשת בקשת ההסגרה לידי המשטרה וביצוע פעולות החקירה על ידה הביאה לפגיעה בזכויות המערערים, בין היתר, נוכח היעדר המומחיות של המשטרה בעבירות מסוג זה ונוכח היעדר סמכות מצדה להורות על אכיפה במסלול של אכיפה מנהלית. גם טענה זו אין לקבל. המסלול הקבוע בפרק ט'2 לחוק ניירות ערך עניינו במצבים שבהם הוגשה לרשות ניירות ערך בקשה לסיוע על ידי הגוף המופקד על ביצוע ואכיפה של דיני ניירות ערך במדינת חוץ – ולא כך הם פני הדברים בענייננו. בעניין זה, מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה לרשות הזרה נתון שיקול דעת בבחירת המנגנון בו ברצונה לפנות בבקשת סיוע מבין המנגנונים הקבועים בדין, ועל כן לא נפל פגם בכך שהאפיק שנבחר הוא פלילי-משטרתי ולא באמצעות הרשות לניירות ערך. עוד יש לומר כי קבלת עמדת המערערים לפיה היעדר הפנייה לרשות ניירות ערך הביאה לפגיעה בזכויותיהם, כמוה כקבלת הטענה לפיה החומר הראייתי שהוגש אינו מבסס ברף ההוכחה הנדרש את חבותם – טענה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי וכאמור – לא מצאתי להתערב בקביעה זו.
42. לפני סיום אעיר כי לא נעלמו מעייני טענות נוספות אשר הועלו בשולי הדברים על ידי המערערים, ביניהן טענות נגד ראיות מסוימות אשר אוזכרו בפסק הדין וטענות נוספות להגנות מכוח סייג תקנת הציבור והגנה מן הצדק. אולם לא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות ממסקנתי האמורה.
אציע כאמור לחבריי לדחות את שני הערעורים, ולהשאיר על כנה את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה המערערים הינם בני-הסגרה לגרמניה בגין העבירות שיוחסו להם בבקשות ההסגרה.
דוד מינץ
שופט
השופטת רות רונן:
אני מסכימה.
רות רונן
שופטת
השופט עופר גרוסקופף:
אני מסכים. חברי, השופט דוד מינץ פירט, כדרכו הטובה, את טענות המערערים נגד הסגרתם, ולימד מדוע יש לדחותן, אחת לאחת. נימוקיו של חברי מקובלים עלי, ואבקש להוסיף עליהם רק הערה ביחס לטענה המרכזית שבפי המערערים – הטענה כי בקשת ההסגרה אינה מלמדת על ביצוע עבירה על פי הדין הישראלי.
לביסוס טענתם בדבר אי התקיימות תנאי "הפליליות הכפולה" הפנו המערערים, וחזרו והפנו, למשפטים מסוימים בבקשת ההסגרה, ובמיוחד לדברים המפורטים בסעיף D.II.5.e לבקשת ההסגרה (עמוד 13). לטענתם, עיון בסעיפים אלו מעלה כי מצג שיקרי מרכזי שמיוחס למערערים נובע מהגדרת השירות שהתחייבו לספק, ועניינו בשאלה האם יבוצע סחר (Trading) במובן של רכישת טובין או שירותים בפועל ("What is essential for trading is therefore that the product the trade in which is offered changes its owner"). להבנת המערערים, הסעיפים האמורים מלמדים שבבסיס בקשת ההסגרה הבנה שגויה של מהות המסחר ב"זירת מסחר", כדוגמת זו שניהלו, שבה לעיתים קרובות לא מבוצע סחר בפועל אלא רק התחשבנות בגין ההפרשים הכספיים אילו היה מבוצע מסחר כאמור. לפיכך, לטענתם, המעשים המיוחסים להם בבקשת ההסגרה אינם מהווים כלל עבירה לפי הדין הישראלי. טענה זו ראוי לדחות, מהטעם שהיא מתעלמת מהתמונה הכללית שמציגה בקשת ההסגרה. אבהיר.
כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ליבת האישומים המיוחסים למערערים בבקשת ההסגרה היא ניהול עסק מרמתי, אשר בכסות של זירת מסחר, נטל את כספי הלקוחות מבלי לספק להם כל תמורה. על כך ניתן ללמוד מקריאת סעיף C.I לבקשת ההסגרה (עמוד 3 לבקשת ההסגרה) בו מפורטים האישומים הצפויים נגד המערערים:
Instead of investing the customer monies they had raised in this way in the trade in basic securities, the accused persons used these monies to pay for the running expenses for the operation of the call centers and platforms, and they had the remaining monies paid out to them.
לא יכול להיות חולק כי ניהול עסק תרמיתי הוא עבירה גם לפי הדין הישראלי. למעשה, אין טענה להעדר "זהות מושגית" בין סעיפי האישום בחוק הגרמני שבפניהם עומדים המערערים לבין סעיפי העבירה המקבילה של "קבלת דבר במרמה" בארץ (לפרשנות דרישת ה"פליליות הכפולה" ראו: ע"פ 10946/03 עיסא נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 33, 41-40 (2005); עה"ס 4001/24 פיין נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 42 [נבו] (27.1.2025)).
זאת ועוד, טיעוני המערערים ביחס לתנאי ה"פליליות הכפולה" מבוססים בעיקרם על מקצת האמור בחלק D של הבקשה, שעניינו הראיות המובאות לביסוס בקשת ההסגרה (וראו כותרת חלק D בעמוד 5 לבקשת ההסגרה – "Regarding the evidence available"). בתוך כך, המערערים נשענים על אחת הראיות המובאות בבקשת ההסגרה, תוך התעלמות מקיומן של ראיות רבות אחרות המובאות לביסוס האישומים נגדם. מטבע הדברים, יתכן שחלקן של הראיות הכלולות בבקשת ההסגרה משכנעות יותר וחלקן משכנעות פחות. בכך בוודאי אין רבותא. לעניין זה יש מקום להפנות לסיכום הביניים של החומר הראייתי, המופיע בסוף חלק D (עמוד 24 לבקשה) בו מובהרת המסקנה אותה יש להסיק, על פי הנטען, ממכלול הראיות שהובאו בבקשת ההסגרה: "The evidence mentioned – additions to which can still be made at any time – already shows that the entire system of the accused persons was based on the principle of "trickery, deception and concealment" ".
לבסוף, הציטוטים הספורים עליהם מבססים המערערים את טיעונם לכך שהמעשים המיוחסים להם אינם מהווים עבירה על פי הדין הישראלי, מתייחסים למצגים כוזבים שהוצגו על פי האמור בבקשת ההסגרה לפני המשקיעים (וראו כותרת סעיף D.II.5 לבקשה - "False Statements on the platforms website"). פשיטא כי העובדה שזירת מסחר יכולה להתנהל ללא מסחר בפועל, אינה מלמדת כי המצג שנוצר כלפי המשקיעים הלכה למעשה היה שלא מתקיים מסחר בפועל. לפיכך, ככל שאכן יוכח שלמשקיעים הוצג מצג לפיו יבוצע מסחר בפועל, וזאת מבלי שנערכו עסקאות הלכה למעשה, הרי שגם עניין זה, בצד יתר הראיות שהוצגו בבקשת ההסגרה, עשוי לשמש לביסוס האישומים נגד המערערים – כך, לא רק לפי הדין הגרמני, אלא גם לפי הדין הישראלי.
עופר גרוסקופף
שופט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט דוד מינץ.
ניתן היום, ו' אדר תשפ"ה (06 מרץ 2025).
דוד מינץ
שופט
עופר גרוסקופף
שופט
רות רונן
שופטת
5129371 54678313