סוף דבר, ותקווה להתחלה
- הגעתי אל סופה של הדרך, מצוידת במסקנה שונה מזו של חבריי. אני מכירה בזיקה העמוקה שבין ההורים המגדלים לבין ס' ובהקרבה המשמעותית שלהם עבורה – לפני שנולדה וגם לאחר מכן. לצד זאת, אני סבורה שאין להשלים עם דחיקתם של הוריה הגנטיים, שייחלו לה ונאבקו עליה בכל יום ויום מן הרגע שנודע להם דבר קיומה. בשלב הנוכחי, משנותרתי בדעת מיעוט, אני מבקשת להצטרף להבעת תקווה שמתכונת המפגשים שתיקבע בין ס' לבין הוריה הגנטיים ומידת השיתוף שלהם בגידולה תאפשר להפוך אותם לחלק מחייה. הם ראויים לכך, ואף היא זכאית לכך.
דפנה ברק-ארזשופטת |
הוחלט ברוב דעות (השופטים י' וילנר, ע' גרוסקופף ו-י' כשר) כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר, כי יש לדחות את הערעור ולקבוע כי הוריה על פי דין של הקטינה ס', הם הוריה המגדלים – אימה היולדת ובן זוגה. השופט א' שטיין הסכים אף הוא לדחיית הערעור, אך קבע כי האב הגנטי יירשם כאביה של הילדה, ללא זכויות אפוטרופסות. השופטת ד' ברק-ארז בדעת מיעוט סברה שיש לקבוע כהוריה של הקטינה ס' את הוריה הגנטיים.
ניתן היום, י"ג אייר תשפ"ה (11 מאי 2025).
|
|
|
||||||
|
|