- בית המשפט לענייני משפחה קיים שני דיוני הוכחות במסגרת ההליך. בהתאם להחלטת בית המשפט, התייצבה באת כוח היועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועמ"שית) לדיון שהתקיים ביום 20.11.2024. עמדת היועמ"שית הייתה כי הדין הישראלי לא נותן תשובה משפטית לנסיבות הייחודיות שמתעוררות בהליך, ועל כן הצביעה על אפשרויות להקיש מהסדרים קרובים בחוק הישראלי (עמדתה באשר לאפשרות זו תוצג בהמשך, במסגרת טענותיה בערעור שלפנינו). עוד טענה היועמ"שית כי יש להכריע בשאלת ההורות כמקשה אחת על מנת לאפשר לקטינה בית אחד, יציב וקבוע, עם דמויות הוריות ברורות.
פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה
- ביום 24.11.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובו נקבע כי ההורים הגנטיים הם הוריה לפי דין של הקטינה.
- בפתח הדברים, ציין בית המשפט לענייני משפחה כי מוסכם על הכל, ששני זוגות ההורים הם בעלי מסוגלות הורית טובה. לאחר מכן, פנה לבחון את הדין בישראל בסוגיה שלפתחו, ועמד על העובדה שאין בחוק הישראלי הוראות שמסדירות במפורש את מונחי האבהות, האימהות או ההורות. לצד זאת, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי "התפיסה היא כי הורות היא בראש ובראשונה ההורות הגנטית". בהמשך לכך, נקבע כי בהיעדר הוראת חוק מפורשת או הלכה מחייבת בנדון "ובשים לב לפסיקה רבה של בתי המשפט בה נקבע [...] כי עמוד האש הוא טובת הילדה" יש להכריע בהליך הנדון לאורו של שיקול זה. מנקודת מבט זו, שלל בית המשפט לענייני משפחה תוצאה שלפיה ייקבע שלקטינה יהיו יותר משני הורים, וכן שלל את האפשרות לקבוע שההורים המשפטיים יהיו תוצר של "צירוף" הורה אחד מכל אחד מזוגות ההורים.
- בית המשפט לענייני משפחה סקר את העמדות המקצועיות השונות שהונחו לפניו, בשאלת טובת הקטינה: תסקיר גורמי הרווחה שקבע כי במכלול הנסיבות, טובתה הקטינה היא להישאר בחזקתם של הוריה המגדלים; וחוות הדעת של המומחה ד"ר גוטליב, שמצא כאמור כי טובתה היא לעבור ולגדול בבית הוריה הגנטיים. בית המשפט קבע – "לא מבלי לבטים" – כי יש להעדיף את זו של ד"ר גוטליב. בנימוקיו, ציין בית המשפט כי כלל גורמי המקצוע בהליך היו תמימי דעים כי טובת הקטינה היא ללמוד בעתיד על סיפור חייה, ואף להכיר את ההורים שייקבע כי אינם הוריה על פי דין. על רקע זאת, ציין בית המשפט כי השתכנע מגישתו של ד"ר גוטליב, שלפיה "הנרטיב" הקשה יותר עבור הקטינה, הוא זה שבו ההורים עמם היא גדלה אינם הוריה הגנטיים. עוד עמד בית המשפט על היתרונות שבגידול הקטינה בבית הוריה הגנטיים, בין היתר, עבור בניית זהותה העתידית; התחברותה לשושלת הדורות של המשפחה; בדמיון הפיזיולוגי למשפחתה, והקשר הגנטי לאחותה. בכל הנוגע ל"מחיר" הניתוק מההורים המגדלים, נקבע כי ניתן לתת לו מזור בדמות "ניתוק הדרגתי, מפוקח, ומושכל, באמצעות יכולותיהם ההוריות הטובות של ההורים הגנטיים"; וכי מדובר במזור "זמין, נגיש וברור יותר" מזה שיידרש לריפוי הנזק הצפוי כתוצאה מחיים בבית הורים נעדרי קשר גנטי, תוך מודעות למכלול הנסיבות שהובילו לכך.
- בית המשפט לענייני משפחה הסתייג ממספר קביעות של גורמי הרווחה בתסקיר שהוגש על ידם. כך למשל, ביקר בית המשפט את הדגש שניתן על נושא ההיקשרות בחלוף הזמן – בשלב שבו הקטינה הייתה בת שנה ו-3 חודשים "בלבד" – וקבע כי "יציאה מנקודת מוצא כי ההליכים יתמשכו ובכך יגדל הקושי שבניתוק אינה נכונה ואינה ראויה". בנוסף, קבע בית המשפט כי בניגוד לאמור בתסקיר, וכפי שנלמד מעדותו של ד"ר כץ בדיון ההוכחות, העברת הקטינה להוריה הגנטיים לא צפויה לסכן את חייה, וכי הסכנה עליה הצביע ד"ר כץ נוגעת לידע החסר של ההורים הגנטיים בעניין הטיפול הנדרש בקטינה – ידע שניתן ללמוד ולהשלים. לבסוף, קבע בית המשפט כי מצא גם לקבל את קביעת ד"ר גוטליב, שלפיה ההורים הגנטיים מסוגלים להכיל טוב יותר – "ובפער ניכר" – קשר עם זוג ההורים השני, וכי ביכולתם לתווך לקטינה את סיפור חייה טוב יותר מההורים המגדלים. מכלל הטעמים הללו, נתן בית המשפט לענייני משפחה צו הצהרתי, שלפיו ההורים הגנטיים הם הוריה של הקטינה, תוך שהטיל על גורמי הרווחה לקבוע תכנית העברה סדורה של הקטינה אליהם.