ראה גם את חביב- סגל, בע' 114:
"על בית המשפט להתחשב בפער הנוצר, בדרך כלל, בין הפרספקטיבה של המעריך מראש לבין הפרספקטיבה של המעריך בדיעבד. אכן, לאחר שאירועים מסוימים מתרחשים בפועל, הנטייה האנושית היא לחשוב שאלה היו צפויים וידועים מראש. יחד עם זאת, הפעילות האנושית לפני התרחשותם של אותם האירועים מראה בעליל שאלה לא היו צפויים."
- חלוקה שאינה מקיימת אחר מבחן הרווח ומבחן יכולת הפרעון היא חלוקה אסורה (ראה סעיף 301(ב) לחוק החברות).
- הסנקציה המוטלת על דירקטורים בגין חלוקה אסורה, קבועה בס' 311 לחוק החברות:
"בוצעה בחברה חלוקה אסורה יראו כל מי שהיה דירקטור במועד החלוקה כמי שהפר בכך את חובותיו לפי סעיפים 252, 253 או 254, לפי הענין, לחברה, אלא אם כן הוכיח אחד מאלה:
(1) שהתנגד לחלוקה האסורה ונקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנעה;
(2) שהסתמך בתום לב הסתמכות סבירה על מידע שאלולא היה מטעה היתה החלוקה מותרת;
(3) שבנסיבות הענין, לא ידע ולא היה עליו לדעת על החלוקה."
- ס' 252 לחוק החברות, אליו מפנה ס' 311 הנ"ל, קובע כי נושא משרה בחברה חב כלפיה חובת זהירות. מכאן שחלוקה אסורה נחשבת כהפרתה של חובת הזהירות המוטלת על הדירקטורים.
- ס' 253 לחוק החברות, שגם אליו מפנה ס' 311 הנ"ל, קובע כי:
"נושא משרה יפעל ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות, ובכלל זה ינקוט, בשים לב לנסיבות הענין, אמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו או של פעולה הנעשית על ידיו בתוקף תפקידו, ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין פעולות כאמור".
משמע, דירקטור חייב לנקוט באמצעים סבירים לשם קבלת מידע בנוגע לכדאיות הפעולה המובאת לאישורו, וכן נדרש שיהיה מיומן ובעל הכישורים הנדרשים לתפקידו. כאשר בוצעה חלוקה אסורה, רואים את הדירקטורים כמי שהפרו את חובתם זו.
- ס' 254 לחוק החברות, אליו מפנה ס' 311 לחוק החברות, קובע כי נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה. מכאן שחלוקה אסורה עלולה להחשב כהפרתה של חובת האמונים לחברה.
- ס' 256 לחוק החברות קובע כי על הפרת חובת אמונים של נושא משרה כלפי החברה יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים.
מכאן שחלוקה אסורה עלולה להביא לחיובו של דירקטור בתשלום פיצויים לחברה בגין הנזק שנגרם לה עקב כך, הן מכח דיני הנזיקין (עוולת הרשלנות בגין הפרתה של חובת הזהירות) והן מכח דיני החוזים (הפרתה של חובת האמונים כמוה כהפרת חוזה). הנזק הישיר לחברה במקרה כזה הוא הסכום של החלוקה האסורה, שנגרע מקופתה של החברה. נזק אפשרי נוסף הוא נזק תוצאתי, קרי, נזק בגובה כלל חובותיה של החברה, ככל שקיים קשר סיבתי בין החלוקה האסורה לבין קריסתה של החברה.