על כן, נכונה הערת בית הדין קמא בהחלטת הביניים כי:
"קצרה היריעה מלתאר את תרומתם של העוזרים המשפטיים לעבודת השופטים. מי כעוזרים המשפטיים יודע מכלי ראשון, מהו עומס הבלתי אפשרי המוטל על כתפיהם של שופטים במדינת ישראל ומי
--- סוף עמוד 11 ---
כעוזרים המשפטיים נרתם ומסייע במרץ, בכישרון וללא לאות בהתמודדות עם העומס הזה".
הפסקת העסקת העוזר המשפטי בראי תקנות המינויים
- אופן העסקתו הפורמלי של העוזר המשפטי על פי התקנות, ושיקולי קציבת תקופת עבודתו מראש, צריכים להיבחן על פי נקודת המוצא, הנחות היסוד ומאפייני התפקיד כפי שפורטו לעיל.
- עבודת העוזר המשפטי אינה עבודה שלפי טיבה "אינה צמיתה"; לכן אין העוזר המשפטי מועסק על פי חוזה מיוחד בהתאם לתקנה 1(2) לתקנות.
העוזר המשפטי מועסק על פי חוזה מיוחד בהתאם לתקנה 1(3) לתקנות, משזוהי צורת העסקה שנמצאה מתאימה עבורו על ידי המדינה, על מנת ליתן מענה הולם לעומס העבודה המתמיד והקבוע המוטל על כתפי השופט. לכן הוחלט, כי לכל שופט ושופט יהיה עוזר משפטי, כדי לאפשר לכל שופט ושופט, ומתוך כך לרשות השופטת כולה, לשפוט משפט צדק מהיר ויעיל יותר. אשר על כן מבחינת המדינה, תפקיד העוזר המשפטי - הוא תפקיד חיוני.
- אולם, משהעוזר המשפטי מועסק על פי ובהתאם לסעיף 1(3) לתקנות; ומשהמדינה סוברת שכך ראוי ומוצדק להעסיקו לאור אופי תפקידו; מתעוררת מאליה השאלה - מדוע אין המדינה מחילה לגביו, גם את האמור בסעיף 2(8) לתקנות, שלפיו ניתן להעסיקו לתקופה קצובה של חמש שנים או פחות מכך, אלא שאותה תקופה קצובה ניתנת להארכה לעד 55 שנים נוספות בכל פעם?
במילים אחרות, מדוע ניתן ומראש, גט כריתות להעסקת העוזר המשפטי, תוך שלילה מראש של אפשרות הפעלת שיקול דעת בדיעבד, להארכת תקופת העסקתו לתקופה נוספת, כאשר השופט ועוזרו המשפטי אומרים לקשר הנישואין שביניהם - כי טוב.
לשאלה זו אין מענה בטיעוני המדינה. אשר על כן, משהוחלט להעסיק את העוזר המשפטי על פי תקנה 1(3) לתקנות, הרי גם בהנחה, שלנציב שיקול דעת לחרוג מהוראת התקנה שלפיה החליט שיועסקו עוזרים משפטיים, הוא עדיין מחויב בקיומה בנסיבות המקרה שלפנינו, כל עוד, שהסטייה מאותה הוראה אינה עומדת במבחן הסבירות וחורגת ממתחמו.
אופן הפסקת העסקת העוזר המשפטי בראי אפיוני העסקתו
--- סוף עמוד 12 ---
- העוזר המשפטי אינו יכול לבחור בשופט שאצלו הוא חפץ לשמש כעוזר משפטי, מבלי שאותו השופט בחר בו כעוזרו.
השופט, הוא הבוחר בעוזר המשפטי מתוך עתודת המאגר של אלה שנמצאו ראויים לשמש בתפקיד על ידי ועדת הערכה; וזאת לאחר שראיין מועמדים מהמאגר החפצים במשרה.
העוזר המשפטי מצדו, רשאי להפסיק עבודתו מרצונו כעוזרו המשפטי של שופט מסוים, ולהגיש מועמדות למשרת עוזר משפטי אצל שופט אחר.
מעבר לזאת, העוזר המשפטי יכול כמובן להתפטר מעבודתו כעוזר משפטי בכל עת; אולם משמדובר ב"משרת אמון אישי ומקצועי מיוחדת" לגבי יחס העוזר המשפטי והשופט שלו; אזי השופט רשאי לבקש בכל עת הפסקת עבודת העוזר המשפטי שלו, לא רק אם עבודתו אינה משביעה רצונו, אלא אפילו מצא אחר טוב הימנו לדעתו, בין המועמדים למשרה שבמאגר.
לכן למשל, שופט הבא במקום שופט פורש, אינו חייב להעסיק את עוזרו המשפטי של השופט הפורש, או את עוזרו המשפטי בתפקידו הקודם; אלא זכותו לבחור מי מבין השניים ישמש כעוזרו המשפטי, או אפילו לבחור עוזר משפטי שלישי מן המאגר, בדרך שפורטה לעיל.
- משהשופט הוא הוא הבוחר את העוזר המשפטי שלו, ומשאותו עוזר משפטי חפץ לשמש בתפקיד של עוזר משפטי אצל אותו שופט, ומששניהם מרוצים מקשר העבודה ביניהם ומבקשים להמשיכו, מדוע יש לכפות על שניהם הפסקתו תוך תקופה קצובה מראש בת שש שנים? במלים אחרות, מדוע יש להחליף את עוזר המשפטי, כיד ימינו של השופט, ביד תותבת שאפשר שייקח שנים עד שתיקלט, ולאחר שתיקלט תוחלף גם היא?
העיקרון המתחייב מאופי עבודתו של העוזר המשפטי כפי שפירטה המדינה הוא, שהשופט, בעל חופש הבחירה לבקש להעסיק אישית עוזר משפטי מסוים אצלו, צריך להיות בעל חופש הבחירה לבקש להפסיק עבודת אותו עוזר משפטי אצלו; ואין לכפות על שניהם בעל כורחם ובניגוד לרצונם את הפסקת הקשר ביניהם.
- לפיכך, הפקעת המערכת עקרונית ומראש, כללית ובאופן גורף, את שיקול דעת השופט להפסיק עבודת העוזר המשפטי חרף רצונו להמשיך ולהעסיקו; חורגת על פניה ממתחם האפשרויות הסבירות, ונוגדת את תכלית החלטת המערכת להקים
--- סוף עמוד 13 ---
את מערך העוזרים המשפטיים המסייעים לשופט, לאור אפיונה של אותה המשרה וטיב היחס שבין השופט לעוזרו המשפטי.
- מהיות משרת העוזר המשפטי לשופט משרת אמון אישי ומקצועי מיוחדת, דומה שלא יקשה להסביר, לאור טיב המשרה, מדוע הגבלה מראש כללית וגורפת של תקופת העסקת העוזר המשפטי אצל שופטו לשש שנים דווקא, חורגת ממתחם הסבירות.
נעשה זאת שוב, והפעם בשישה מאמרים קצרים:
המצב - ערב ההחלטה בדבר העסקת עוזרים משפטיים לשופטים, המצב המערכתי היה שתיקים לא נקבעו בקדימות הראויה, ופסקי דין ניתנו שלא בהקדם, ואפילו היה חשש עקב כך לפגיעה בדין צדק.
הסיבה - סיבת אותו מצב הייתה בעיקרה, העומס הבלתי נסבל, שדומה שאין שני לו בעולם, שרבץ על כתפי השופטים, נוכח מיעוט מספרם לעומת ריבוי תיקיהם.
השופט - משסיבת המצב הייתה עומס השופט, העמידה המערכת את השופט במרכזה, שהרי ביעילות עבודתו וטיבה ייבחנו יעילותה וטיבה של המערכת כולה.
הפתרון - משלא ניתן היה להגדיל את מצבת השופטים כנדרש, נבחר הפתרון של העסקת העוזר המשפטי לשופט.
העסקת העוזר המשפטי - הוחלט שהעוזר המשפטי יהא יד ימינו של השופט ואיש אמונו, במילים אחרות, מדובר במשרת אמון אישי ומקצועי מיוחדת.
המסקנה - החלטת הנציב בדבר העסקת עוזר משפטי לשופט והפסקת העסקתו, חייבת להיות בהתחשב ברצון השופט ועוזרו, הן בקבלתו של העוזר והן בהפסקת עבודתו.
- חוסר הסבירות - קבלת העוזר המשפטי לעבודתו נעשית בהתחשב ברצון השופט. הפסקת עבודתו של העוזר המשפטי לשופט לאחר שש שנים, נעשית על פי החלטת הנציב מראש, מבלי להתחשב ברצון השופט.
לא צריך להיות בעל השכלה משפטית, די בשכל ישר כדי להבין, שאותה החלטה של קציבה מראש של תקופת העסקת העוזר המשפטי לשש שנים דווקא, ללא אפשרות הארכה, וללא אפשרות של בחינה בדיעבד של טיב עזרתו לשופט, ובניגוד לרצון השופט ועוזרו המשפטי, סותרת מניה וביה את הנחת היסוד שעליה מושתת הפתרון לבעיה המערכתית. לכן, החלטה כללית וגורפת של קציבת תקופת העסקת העוזר המשפטי מראש לשש שנים, כשלעצמה, היא בלתי סבירה.
--- סוף עמוד 14 ---
נוסיף על כך, שאין מניעה ששופט החפץ בכך, וישנם כאלה, יקצוב ומראש את תקופת העסקת עוזרו המשפטי, בהבהירו לו בעת קבלתו לעבודה, כי הוא מתכוון להעסיקו כעוזרו תקופת שנים קצרה ומוגבלת.
חמשת הממדים וממד העומק
- אין חולק, כי לשם בחינת סבירות החלטת הקציבה מראש, לתקופת העסקת העוזר המשפטי ללא אפשרות בחינת ההארכה בדיעבד, יש לברר, האם הובאו בחשבון כל השיקולים הרלבנטיים, מבלי שנלקחו בחשבון שיקולים שאינם רלבנטיים; והאם בוצע שקלול ואיזון של השיקולים, תוך הקניית המשקל היחסי הראוי לכל שיקול, כך שההחלטה שהתקבלה מצויה במתחם הסבירות.
בחינה שכזו, של שיקולי הקציבה מראש, ומשקל כל שיקול, חייבת להיות:
בראש ובראשונה מבוססת על הערכת מציאות כללית ולא פרטנית לגבי שופט כזה או אחר; כלומר ביחס לקבוצת 700 העוזרים המשפטיים לכ-700 שופטים;
שנית, בחינה שכזו חייבת להיות ביחס לאופי משרת העוזר המשפטי כאמור.
כשחסרה נקודת ייחוס לבחינתו של השיקול, ושקילות השיקול לא נשקלת - צבר שיקולים שכזה נשאר עדיין חד ממדי, גם אם טוענים שיש לו חמישה ממדים.
- בחינה לגופה של שיקולי ההחלטה לקציבת תקופת העסקת העוזר המשפטי, כפי שנמנו על ידי המדינה בטיעוניה, מוכיחה עד כמה שיקוליה חסרי ביסוס .
א. "הסתמכות המדינה על גורמים בכירים ביותר והמוסמכים ביותר", שהחליטו על קציבת כהונת העוזר המשפטי.
טענה זו כשלעצמה, כל עוד היא עלומת טעמים, אינה בגדר טעם ענייני מהותי לקציבת כהונת העוזר המשפטי כאמור, בייחוד כשטעמיה נלקטו ונודעו בדיעבד, במהלך ההתדיינות.
ב. הממד האישי - אפיון התפקיד כמתאים לעורכי דין בראשית דרכם המקצועית (סעיף 78 לסיכומי המדינה).
שיקול זה אינו רלבנטי לקציבת תקופת כהונת העוזרים המשפטיים, ביחוד נוכח האמור בהמשך תיאור המדינה עצמה את תכלית התפקיד "לאפשר להם להכיר מקרוב את מערכת המשפט על גווניה השונים ולשמש עזר לשופט בעבודתו היומיומית".
--- סוף עמוד 15 ---
לבד מזאת, שאפשר שטיעון המדינה טומן בחובו טענת אפליה סמויה מחמת גיל; אפשר להניח, שדווקא עוזר משפטי בעל ותק וניסיון בתפקיד, יסייע יותר לשופט שבחר בו בשל כך; ומאידך איזה עזר יש לשופט בעבודתו, אם כופין עליו להפסיק עזרתו של מי שהוא חפץ שיעזור לו. אשר על כן נימוק זה כשלעצמו, אין עניינו עזר לשופט, אלא כנגדו.
ג. הממד הציבורי - הטעם של פתיחת שורות והרחבת ההזדמנות המוצעת למשרה לרבים יותר על דרך של קציבת תקופת העסקה ותחלופת העוזר המשפטי בחדש מדי 4 או 6 שנים.
טעם זה נכון עקרונית לגבי כל משרה צמיתה וחיונית בשירות המדינה, והפרקליטות בכלל זה. מעבר לכך, טעם זה בלתי רלבנטי, משום שהוא מתעלם משיקולים של ותק ומקצועיות ומיומנות נדרשת, ומשום שיש בו פגיעה שאינה מידתית, לא רק בשופט המבקש להמשיך להעסיק את העוזר המשפטי שלו, אלא אף בביטחונו התעסוקתי ובחופש עיסוקו של העוזר המשפטי.
ד. הממד הבין אישי - ראיית משרת העוזר המשפטי לשופט כמשרת אמון אישי מקצועי מיוחדת.
טעם זה מצדיק על פי טיבו, שנציב שירות המדינה, לא יקצוב מראש לשש שנים וללא אפשרות הארכה, כללית ובאופן גורף לגבי כלל השופטים, את כהונת העוזר המשפטי שהשופטחפץ להמשיך ולהעסיקו אצלו, אלא שבשיקול הדעת תילקח בחשבון עמדת השופט.
ה. הממד המערכתי - העדר אפשרויות קידום.
ממד זה אינו רלבנטי לקציבת הכהונה, מה גם שלעיתים אין הוא מתיישב עם טיעון המדינה כי העוזרים המשפטיים מועסקים מלכתחילה בתנאים מועדפים.
ו. הממד השיפוטי - שמירת אי תלות של הגורם היושב בדין.
שיקול זה מטיל דופי ומראש בכלל השופטים, משום שגלומה בו ההנחה שבדרך כלל, לא הם הפוסקים במשפט, אלא עוזריהם המשפטיים מחליטים עבורם. די בטעם זה כדי לדחות אותו שיקול.
ההסכם וההסכמה
- לית מאן דפליג כי הסכמים יש לכבד, אלא שעיקרון יסוד זה, הנכון כשלעצמו, אינו רלבנטי למקרה שלפנינו.
--- סוף עמוד 16 ---
סעיף קציבת תקופת העסקה מראש מבלי אפשרות להארכה, הוכנס לחוזה ההעסקה של העוזר המשפטי כתכתיב שאין לו האפשרות שלא לקבלו, בחינת "כזה ראה וקבל, אחרת לא תתקבל".
מעבר לזאת, משרת העוזר המשפטי היא כאמור "משרת אמון אישי ומקצועי מיוחדת", והעוזר המשפטי הוא "יד ימינו של השופט" ומסייע בידו בעבודתו השיפוטית.
משום כך, השופט, לאור אופי התפקיד וטיבו בוחר לעצמו את עוזרו המשפטי, כנאמר בטיעוני המדינה. אותו הגיון מחייב עקרונית כי בהתחשב בדעת השופט, יוחלט אם תופסק עבודת העוזר המשפטי שלו, מבלי שתיכפה עליו מראש ובניגוד לרצונו הפסקת העסקתו לאחר שש שנים, ומבלי שייכפה על העוזר המשפטי שלו מראש פיטוריו ללא עילה מוצדקת, וללא אפשרות בחינת הארכת תקופת העסקתו.
משום כך, לאור שיקולי המדינה שנמנו, לא היה מקום מלכתחילה, להכנסת הסעיף בדבר קציבת תקופת העסקת העוזר המשפטי מראש לשש שנים ללא אפשרות הארכה; ומשהוחלט על הכנסת אותו סעיף לחוזה ההעסקה ומשיקולים לא רלבנטיים, ובהעדר הנמקה ראויה מדוע יש לסטות בנסיבות המקרה מנוסח התקנות - אין ליישם אותה החלטה, ואין לקיים אותו סעיף פיטורים מראש בחוזה ההעסקה.
הערות והבהרות
- משמעות החלטת הקציבה ללא אפשרות שקילת הארכתה בדיעבד, היא לא פחות ולא יותר, מאשר פיטורי מאות עוזרים משפטיים, חרף העסקתם במשרה חיונית וצמיתה על פי אפיוניה; וחזרה על הליך פיטורים שכזה מדי שש שנים.
דומה לי, שראוי לו לבית הדין, שלא בנקל יטה הכף לקבלת החלטה פוגענית שכזו. ומשום כך, לא יהא זה למן המותר, אם אבוא ואוסיף מניין הערות הבהרה נוספות:
א. ראשית הדרך
בראשית הדרך, ההחלטה המערכתית הייתה, שאין לקצוב תקופת העסקתם מראש של העוזרים המשפטיים. החלטה זו הומרה בהחלטה מערכתית הפוכה, לקציבת תקופת ההעסקה מראש לשש שנים. טעמיה של החלטת השינוי נלקטו ונוספו בדיעבד, ונודעו רק תוך כדי ההתדיינות בבית הדין האזורי.
ב. עבודת המטה והתשתית העובדתית
--- סוף עמוד 17 ---
במשך תקופת העסקת העוזרים המשפטיים מראשית ועד היום, טרם הוצגה עבודת מטה מסודרת ולא הונחה תשתית עובדתית מתאימה, שנאספה לצורך קבלת החלטת הקציבה מראש. די בטעם זה, כדי לצדק החזרת אותה החלטה לנציב לשקילה מחדש, מבלי שיפוטרו בינתיים העוזרים המשפטיים, אך ורק משום שמלאה מכסת שש שנות העסקתם אצל השופט שלהם.
ג. המתמחה והעוזר המשפטי
בחינת החלטת הקציבה מראש של העסקת העוזר המשפטי אצל השופט שבחר בו, צריכה להיעשות לא על פי החלופה שלא נבחרה, של סיוע לשופט על ידי מתמחה לתקופת התמחות ולמידה מוגבלת; אלא על פי החלופה המערכתית שנבחרה, של העסקת העוזר המשפטי, לאור אפיוני משרתו כמשרת אמון אישי ומקצועי מיוחדת.
ד. העוזר המשפטי וחוזה הבכירים
מעבר לכך שישנם חוזי בכירים המוארכים עד גיל פרישה ללא הגבלת תקופת ההעסקה מראש, ומעבר לכך שניתן להניח אפילו שהעוזרים המשפטיים לא היו מסרבים להיות מועסקים על פי תנאי חוזי הבכירים ששכרם נגזר משכר מנכ"ל המשרד; מעבר לכל זאת – אין להתעלם מייחודה של משרת העוזר המשפטי על פי אפיונה כ"משרת אמון אישי ומקצועי מיוחדת", ועל פיה יש לבחון קציבת תקופת העסקת העוזר המשפטי מראש לשש שנים דווקא, ולא על פי חוזי בכירים.
ה. ההיבט התקציבי
משרת העוזר המשפטי כפי שהיא כיום, היא משרה חיונית וצמיתה ללא אפשרות קידום. משרה שכזו מחייבת איוש ותקצוב. על פני הדברים, הפער התקציבי בהעסקת עוזרים משפטיים לתקופה קצובה מראש בת שש שנים, לעומת העסקתם לתקופה בלתי קצובה, כשניתן בכל עת להפסיק העסקתם על פי בקשתם או בקשת השופט; פער זה – רחוק מלהיות משמעותי.
ו. פתיחת שורות
פתיחת השורות לעורכי דין חדשים לאיוש המשרה החיונית והצמיתה, משרת האמון האישי והמקצועי של העוזר המשפטי, לאור קציבת תקופת ההעסקה מראש לשש שנים, פוגעת בשופט ובעוזר המשפטי שלו, שעה ששניהם מבקשים להמשיך ולעבוד יחדיו, ופוגעת לכן מערכתית בתכלית הקמת מוסד העוזר המשפטי כעזר לשופט, על פי אפיוני המשרה.
--- סוף עמוד 18 ---