שנית - עוברי הבחינה מוזמנים לוועדה מראיינת ברשות שופט., אשר מעריכה את התאמת המועמד למשרה. אם המועמד נמצא מתאים, הוא נכנס למאגר המועמדים.
שלישית - שופט הצריך עוזר משפטי, מבקשו מקרב המועמדים הכלולים במאגר. לשם כך עליו לראיין את המועמד ולהתרשם ממנו אישית, והוא "נדרש לראיין לפחות שלושה מועמדים מן המאגר ולבחור מבניהם" את המתאים לו (סעיף 25 להחלטת הביניים).
מעבר לאמור יצוין, כי כל שופט נתבקש מדי שנה להעריך עבודתו של עוזרו המשפטי, ולהמליץ בהתאם על הארכת חוזה עבודתו לשנה נוספת. אולם זאת, עד לתקופת ההעסקה המקסימלית בת 66 שנים, מבלי אפשרות הארכת תקופת ההעסקה מעבר לכך.
הדין
- על פי סעיפים 15 ו-24 לחוק שירות המדינה מינויים, התשי"ט - 1959 (להלן - חוק המינויים), אין למנות אדם לעובד מדינה אלא למשרה פנויה בתקן, וזאת לאחר פרסום מכרז ובחירת הכשיר שבכשירים.
על פי סעיף 40 לאותו חוק -
--- סוף עמוד 5 ---
"שום דבר האמור בחוק זה אינו בא למנוע את הממשלה לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה במקרים ולפי תנאים שייקבעו בתקנות...".
- בתקנות שירות המדינה (מינויים)(חוזה מיוחד), התש"ך-1960 (להלן - התקנות) נקבע לענייננו בסעיף 1 כי:
"הוראות סעיף 40 לחוק יחולו על העסקתם של סוגי בני אדם המפורטים להלן...
(2) אדם שיועסק בעבודה שלפי טיבה אינם צמיתה;
(3) עובד אשר נציב השירות קבע לגביו, כי עבודתו חיונית למדינה, וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה;"
בסעיף 2 לתקנות נקבע כי:
"תקופת העסקה שתיקבע בחוזה מיוחד עם אדם כאמור בטור א' לא תעלה על התקופה שלצדו בטור ב', והיא ניתנת להארכה לתקופה שלא תעלה על התקופה כאמור בטור ג': ...
(8) אדם כאמור בתקנה 1(2), (3),..., 5 שנים, 5 שנים בכל פעם."
- הוראה מקבילה מצויה בתקשי"ר סמן 16.414 ולפיה -
"(א) אדם אשר נציב שירות המדינה קבע כי עבודתו חיונית למדינה, וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או בשכר המקובלים בשירות, יועסק על פי חוזה מיוחד לתקופה של לא יותר מחמש שנים; חוזה מיוחד זה ניתן להארכה לתקופה של לא יותר מחמש שנים בכל פעם".
- על המדינה חלים כללי המשפט המנהלי, והחלטותיה נבחנות ביחס למתחם האפשרויות הסבירות במקרה הנדון. בית הדין אמנם אינו מחליף שיקוליו בשיקולי דעתה, אולם בקביעת גבולות מתחם הסבירות, במסגרת ביקורתו השיפוטית על החלטותיה, עליו לבחון, בין השאר, האם המדינה נתנה משקל ראוי לגורמים הרלבנטיים השונים שבהם עליה להתחשב; והחלטותיה תיפסלנה בשל חוסר סבירות, אם המשקל שניתן לאותם גורמים אינו ראוי בנסיבות העניין.
קיצור תולדות התיק
- בהחלטת הביניים ביחס לעוזרים המשפטיים שהסתיימה תקופת העסקתם הקצובה, פסק בית הדין קמא, כי "במסגרת השיקולים שמנתה המדינה, פורטו שיקולים שהתבררו כבלתי רלבנטיים. מאידך, לא נשקלו שיקולים רבים נוספים ובכללם גם שקולים חוקתיים כגון הזכות לעבודה, חופש העיסוק, הזכות שלא להיות מפוטר ללא סיבה ועוד" (סעיף 60 להחלטה).
--- סוף עמוד 6 ---