מעבר לזאת, יש לשים אל לב, שהשורות להעסקת העוזר המשפטי אינן סגורות, אלא הן נפתחות בכל עת של שינוי במעמד השופט במהלך כהונתו עד לפרישתו, ובכל מקרה שבו הוא או עוזרו המשפטי מחליטים על פרידה זה מזה, לרבות במקרה שבו השופט מעדכן מראש את עוזרו המשפטי בעת קבלתו, כי הוא מתכוון להעסיקו אצלו תקופה קצובה כפי הנראית לו, למשל, של שלוש שנים בלבד.
ז. טעמי שחיקה
מעבר לטעמי מיומנות ומקצועיות, ויחסי האמון הנרקמים בין השופט לעוזר המשפטי לאחר מספר שנות העסקה; אזי טעמי שחיקה להחלפתו של העוזר המשפטי עשויים להוות הצדקה הן ליותר או לפחות משש שנות העסקה. העיקר כאן איננו קציבת תקופת שחיקת ההעסקה מראש, העיקר כאן הוא אופן הערכת השופט את עבודת עוזרו המשפטי. שחיקה בעבודת העוזר המשפטי, כשהשופט אינו שבע רצון מעבודתו, צריכה להביא להפסקת עבודת העוזר המשפטי אצל אותו שופט, ללא כל קשר לשאלת קציבה מראש של תקופת העסקה לשש שנים דווקא. לאור האמור, טענה זו חסרה ביסוס עובדתי.
ח. ידע משפטי עדכני
הנחת היסוד המכלילה, כי דווקא עורך דין בראשית דרכו שזה עתה סיים לימודיו האקדמיים במכללה או באוניברסיטה, יביא את הידע העדכני ללשכת השופט, מפוקפקת. הדבר תלוי בשופט ובעוזרו המשפטי. לא מן הנמנע אגב, שהעוזר המשפטי המחליף בראשית דרכו, יביא עמו ללשכת השופט, דווקא את הידע העדכני מפסקי דין שנתן אותו שופט בסיוע עוזרו המשפטי המוחלף.
כיוון שטענה זו שובת לב היא מצדיקה התייחסות מיוחדת בהמשך הדברים.
ט. ה"נראות הציבורית" של השופט ועוזרו
טענה זו מושתתת על הנחה מוטלת בספק, ולפיכך היא בלתי מבוססת.
כבר כיום, מופסקת העסקת עוזרים משפטיים, מסיבה זו או אחרת, לפני תום שש שנות ההעסקה אצל שופט מסוים. כבר כיום ישנם שופטים המבקשים שעוזרם המשפטי יועסק אצלם מעבר לשש שנים. לא ניתן להעריך מראש, שהעסקת עוזר משפטי לתקופה קצובה מראש בת שש שנים, להבדיל מתקופה בלתי קצובה, עם אפשרות הפסקתה בכל עת, משמעה בהכרח יהא פגיעה ב"נראות הציבורית" של אי תלות השופט בעוזרו. אבל ניתן להניח בוודאות, כי
--- סוף עמוד 19 ---
הפסקת העסקת העוזר המשפטי אצל שופט בניגוד לרצונו, תפגע בשופט ובעוזרו, ולמעשה במערכת כולה.
י. קשיי השופט בהפסקת עבודת עוזרו המשפטי
כדי שיהא תוקף לטעם זה, חייבים להניח נכונותו לגבי רוב ציבור השופטים. אלא, שטעם זה, של קשיי שופט להפסיק עבודת עוזרו המשפטי אצלו, לצידוק קציבת תקופת העסקת העוזר המשפטי לשש שנים מראש, מותיר טעם של חוסר אמון המערכת בציבור השופטים בכללו, ואי הערכת המערכת את השופטים כערכם.
אם ישנו שופט המתקשה בהפסקת עבודת עוזרו המשפטי, יש למצוא דרך להקל עליו בכך, למשל על ידי הקמת ועדה לבחינת המשך כהונת העוזר המשפטי, שלפניה תובא עמדת השופט; ולאו דווקא על ידי קציבת תקופת ההעסקה מראש של כלל העוזרים המשפטיים אצל כלל השופטים, לשש שנים דווקא. החלטה כזאת היא בלתי מידתית ובלתי סבירה.
לאור האמור, כאשר המערכת, לאחר תקופת אמון בת שש שנים בין השופט לעוזרו המשפטי איש אמונו, כופה על שניהם הפסקת קשר האמון שביניהם, מתוך חוסר האמון של המערכת בכלל שופטיה; לא נותר אלא לקוות, שלפחות ה"נראות הציבורית" של ראיית המערכת את שופטיה, כפי שהיא לאמיתו של דבר בעיניה - לא תיוודע בציבור.
הקנקן ומה שאין בו
- נאה דרשו חבריי ביחס למבחן המשפטי לבחינת סבירות החלטת הקציבה מראש של תקופת העסקת העוזר המשפטי, לאמור - "האם הובאו בחשבון כלל השיקולים הרלבנטיים, מבלי שהובאו בחשבון שיקולים שאינם רלבנטיים, לאחר שבוצע שקלול ואיזון של כל השיקולים, תוך הקניית המשקל היחסי הראוי לכל שיקול ושיקול. החלטה תיפסל מחמת חוסר סבירות,כאשר המשקל שניתן לגורמים השונים, אינו ראוי בנסיבות העניין."
- חבריי רואים טעמים לכאן ולכאן בקציבה מראש של העסקת העוזר המשפטי לתקופה בת שש שנים, או אי קציבה מראש כאמור של תקופת העסקתו. נוכח זאת, משיש פנים לכאן ולכאן, מסקנתם היא, כי משאין לחרוג מהכלל שלפיו בית דין זה אינו ממיר שיקול דעתו בשיקול דעת הנציב - אין להתערב בהחלטת הקציבה הנמצאת במתחם הסבירות.
--- סוף עמוד 20 ---
על פי זאת, סוברים חבריי כי שיקולי המדינה הם שיקולים רלבנטיים, ומוסיפים עליהם שיקולים רלבנטיים נוספים שהיה על הנציב לשקלל, אלא שאין בהם כדי להטות את הכף לדעתם, בסיכומו של דבר, לקביעת חריגה ממתחם הסבירות, אלא רק כדי להקים ועדת חריגים.
- בדעתי ביקשתי להראות, בין השאר, כי לבד מזאת שקיימים טעמים הפוכים לטעמי המדינה; הרי שכל טעם וטעם שלה בנפרד לקציבת תקופת ההעסקה מראש, חסר ביסוס ושקילות; לא ברור כיצד הוא מתקשר להחלטת הקציבה הכללית והגורפת; וגלום בו אינהרנטית, טעם נגדי לאי קציבת תקופת ההעסקה כאמור. כך שבסיכומו של דבר, החלטת הקציבה הכללית והגורפת נותרת ללא נימוק ראוי העומד בפני עצמו, וזאת עוד לפני שנשקלו השיקולים להחלטת אי הקציבה.
- המעטפת המשפטית כמתואר בדעת חבריי, אכן שרירה וקיימת ואין עליה חולק. אלא שלעניות דעתי, חסרה בדעתם בחינה אמתית של כל שיקול ושיקול שנלקח בחשבון, כך ששקילות השיקול לא נשקלת.
לבד מזאת, חסרה בדעתם בחינת התשתית העובדתית הכללית שעליה נסמכים השיקולים והשלכתה לגבי קציבת משרה כללית וגורפת, ללא אפשרות הארכה.
מעבר לזאת, חסרה בדעתם בחינת השיקולים ביחס לנקודה הארכימדית של אפיון משרת העוזר המשפטי, על פי ראיית המדינה את טיבה של אותה משרה.
בשל זאת, התמונה הכוללת המצטיירת מתהייה על קנקנם המשפטי היא, של ראיית מה שאין בו. נרחיב מעט.
- ראשית, הנחת יסוד היא, שהמערערת מעוניינת בעוזרים משפטיים טובים לשופטיה, על מנת שיוכלו להיעזר בהם. משום כך, המשרה המוצעת של עוזר משפטי צריכה להיות קוסמת דיה למשיכת עורכי דין טובים למילוי תכליתה, להבדיל ממצב שבו כבר לאחר ארבע שנים, כל עוזר משפטי טוב ייאלץ לחפש מקום עבודה חלופי.
שנית, ענייננו אינו מקרה היחיד ונסיבות הפסקת עבודתו. ענייננו בקבוצה, של כ-700 עוזרים משפטיים, והחלטת קציבת העסקתם לתקופה מוגבלת מראש בת שש שנים.
שלישית, החלטת הקציבה של תקופת ההעסקה היא כללית וגורפת, ומתייחסת לכל אחד ואחד מקבוצת 700 העוזרים המשפטיים.
--- סוף עמוד 21 ---
רביעית, ברור לאור האמור, שהחלטת קציבת תקופת ההעסקה מראש באופן כולל וגורף יכולה להיות רלבנטית ובת תוקף, אך ורק ככל ששיקוליה מתייחסים לרוב רובה של הקבוצה, כלומר, לרוב רובם של כ-700 העוזרים המשפטיים ולרובם של השופטים, כלומר לכ-700 שופטים.
חמישית, שיקול מערכתי כאמור, ביחס לקבוצת העוזרים המשפטיים, יכול להיות רלבנטי, אך ורק אם הוא מבוסס מציאות. וכדאי לשים אל לב, שאמנם עקרונית, אופן העסקת העוזרים המשפטיים הוא בידי המדינה ועל פי שיקול דעת הנציב, אך אין מדובר בדיסיפלינה מקצועית זרה לנו, שקשה לבחון טעמיה; אלא מדובר במציאות חיינו, חיי היום יום של כל אחד מאיתנו, שהעוזר המשפטי מעורב ומעורה בה.
- להמחשת האמור, לא נוכל שלא להתעכב קמעה על המצוטט על ידי חבריי ליתר תוקף, כי "העוזר המשפטי אמור לעדכן את השופט בחידושים שבתחום, ולכן רצוי שיועסקו במשרה זו עורכי דין שסיימו את לימודיהם לפני זמן קצר יחסית, וכך יישמר אפקט הרענון שהתקבל בהעסקת מתמחים".
למקרא האמור, עולה מאליה השאלה - איך צריך להישקל אותו שיקול?
הנחת היסוד הכללית, שעליה בהכרח מבוסס אותו שיקול היא, כי רוב המתמחים שבאו ללמוד מהשופט בתקופת התמחותם אצלו, או רוב עורכי הדין הצעירים שזה עתה סיימו מכללה או אוניברסיטה, ואפילו הדיו על רישיונם טרם יבש, והתקבלו למשרת העוזר המשפטי - ילמדו את רוב שופטי ישראל חידושי אקדמיה, ואולי אף הלכות פסיקה. על פי שיקול זה, לדעת חבריי, יש לקצוב כללית ומראש ובאופן גורף, את תקופת העסקתם של כ-700 עוזרים משפטיים לכ-700 שופטים.
טעמו הפיקנטי משהו של אותו שיקול, מבוסס על הנחה מובלעת, המטילה מראש ספק בבקיאותו של ציבור השופטים בכללו בהלכה ובחידושיה בתחומי עיסוקו, עד כדי כך; שהוא לא פחות ולא יותר, נזקק לעדכוניהם של ציבור המתמחים והעוזרים המשפטיים החדשים.
ראויה האמת להאמר, שידענו גם ידענו על מצבה הקשה של מערכת המשפט בגלל עומס בלתי נסבל הרובץ על כתפי שופטיה, אך עד מה נואש מצבה, נודה על האמת - לא יכולנו אפילו לשער.
הדאגה והמסקנה
--- סוף עמוד 22 ---
- לאחר עיון בפתיח לדעתו המלומדת של חברי נציג הציבור שי צפריר, המודאג מכך ש"החלטות כה מהותיות, כגון אלה שהתקבלו על ידי המדינה בתיק זה, אינן נשענות על עובדות מוצקות כמו גם החלטות פורמאליות בכתב שאמורות להיות ידועות לכל באי הענין"; ועיון בהמשך הדברים, והדגשתו את אשר צריך היה להיעשות ולא נעשה ביחס לסיום העסקת העוזר המשפטי לאור הערכת תפקודו האישי - לאחר כל אלה, אין מקום להתייחסותי לטעמיה של אותה דאגה, כי מסקנתה צריכה להיות - בטלות החלטת הנציב לקציבת תקופת העסקת העוזר המשפטי, והחזרת הנושא אליו לבחינה מחודשת, של קציבה או אי קציבה של תקופת ההעסקה, ואם קציבה - לאיזו תקופה; ולא אישור החלטה שניתנה ללא "עובדות מוצקות", בתוספת הקמת ועדת חריגים.
הבסיס והביסוס
- יכולתי לצרף דעתי לדעת חברי נציג הציבור שלמה נוימן, אלמלא נשמטה ממנה אבן הפינה העובדתית, השומטת את הבסיס למבנה המשפטי שהקים.
משרת העוזר המשפטי, כפי שהודגש שוב ושוב על פי אפיון המדינה את אותה משרה, היא "משרת אמון אישי מקצועי מיוחדת". לפיכך, יכול שופט בכל עת להפסיק את עבודת עוזרו המשפטי או לקצוב מראש תקופת העסקתו אצלו, וכל שינוי אצל השופט ובמעמדו יכול שיביא להפסקת עבודת עוזרו.
לאור אפיון אותה משרה כמשרת אמון ההכרעה הנדרשת במקרה שלפנינו איננה בין קריירת התמד לקריירה קצובה מראש; אלא בין כפייה לאי כפיית העסקת העוזר המשפטי אצל שופט החפץ להמשיך להיעזר בעוזרו האישי. כפייה או אי כפייה, זוהי השאלה החייבת הכרעה. משום כך, כשחברי מאמץ בסעיף 15 לדעתו את המודל "התואם את הנסיבות" כדעת חברתנו השופטת דוידוב, הכולל את "הנציבות בשיתוף עם משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט ובהיוועצות עם נציגות העוזרים המשפטיים"; הרי שלכאורה הכל על מקומו, פרט לכך, שהנסיבות חסרות את הנסיבה בלעדה אין; כלומר את סיבת הסיבות שהיא העילה וההצדקה לקיום משרת העוזר המשפטי, כלומר - עמדת השופט ביחס להעסקת עוזרו.
סוף דבר
--- סוף עמוד 23 ---
- קציבת תקופת ההעסקה מראש, כמוה כפיטורים, גם על פי חוק פיצויי פיטורים, ואין להירתע מלקרוא לדברים בשמם. בייחוד במקרה שלפנינו, שבו, ככל שתישאר על כנה אותה החלטת קציבה, מעבר לפגיעה האישית שיש בה בשופט החפץ בהמשך עבודת עוזרו המשפטי אצלו, ומעבר לכך שהיא פוגעת במערכת המשפט כולה - יאבדו מאות עוזרים משפטיים טובים לשופטיהם, ששופטיהם מבקשים להמשיך ולהעסיקם אצלם, את מקום עבודתם, תוך פגיעה בחופש עיסוקם ובבטחונם התעסוקתי, וללא עילת פיטורים מוצדקת.
ועדת חריגים למקרים יוצאים מהכלל, אינה הפתרון הנכון, משהכלל הגורף של קציבה מראש כאמור של תקופת העסקת העוזר המשפטי – אינו נכון.
- א. לאור האמור, אם תישמע דעתי, לא ייושם הסעיף בחוזה האישי של העוזרים המשפטיים, הקוצב ומראש משך תקופת העסקתם לשש שנים ללא אפשרות הארכה.
ב. כל עוד לא ניתנה החלטה מנומקת אחרת על ידי הנציב, המבוססת על שיקולים רלבנטיים כאמור לאור אופי משרת העוזר המשפטי -יעמוד בתקפו צו האוסר על המדינה להפסיק עבודת העוזר המשפטי, רק בשל קציבת תקופת הכהונה מראש לשש שנים.
ג. בהתחשב באופי עבודת העוזר המשפטי לאור אפיונה על ידי המדינה, ועל מנת להקל על אלה מבין השופטים המתקשים להפסיק עבודת העוזר המשפטי ונרתעים מ"לרדת לזירה", אין מניעה שהנציב יחליט על הקמת ועדה לבחינת המשך העסקת העוזר המשפטי לאחר שש שנות העסקה, או כל מועד מתאים אחר. אשר לכך יוער, כי חבריי כולם לא בחנו את שאלת משך תקופת הקציבה, אלא רק את שאלת עצם ההחלטה לקצוב.
בכל הנוגע לנוהלה, סמכויותיה ודרכי פעולתה של אותה ועדה, כמובן שהדברים צריכים להיקבע בשיתוף של הגורמים הרלבנטיים, ותוך היוועצות עם ההסתדרות; אולם יובהר, שעקרונית הכלל שינחה אותה ועדה, צריך להיות שלא ייתכנו פיטורי עוזר משפטי כאמור, מבלי שתישמע דעתו על פי הלכת השימוע, ומבלי שיינתן משקל הולם לעמדת השופט לגבי עוזרו.
ד. לאחר כל זאת, לא נותר אלא לקוות שלא יתקיים בנו הפסוק הידוע מספר ישעיהו (פרק ל"א, פסוק ג') "ונפל עוזר וכשל עזור".
- משמדובר בסכסוך קיבוצי, יישא כל צד בהוצאותיו.
--- סוף עמוד 24 ---
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
- לאחר עיון בחוות דעתו של חברי הנשיא פליטמן ובכלל חומר התיק, דעתי שונה. לו תישמע דעתי, יש לקבל את הערעור ולקבוע כי לא נפל פגם המצדיק לבטל את החלטת הגורמים המוסמכים במדינה לקצוב תקופת העסקה מירבית לעוזרים המשפטיים, כל עוד תעמוד על כנה ועדת החריגים שהוקמה במהלך ההליכים המשפטיים וכל עוד יינתן לה תוכן במסגרת נוהל מסודר. את הטעמים לכך אפרט להלן, לאחר סקירה של הרקע העובדתי וטענות הצדדים.
הרקע לקליטת העוזרים המשפטיים במערכת בתי המשפט
- על תפקידם של עוזרים משפטיים לשופטים - כמו גם תרומתם הרבה למערכת - נראה כי אין צורך להכביר מילים, והם משמשים כעזר וסיוע מרכזי לשופט בעבודתו היומיומית, לרבות במחקר משפטי, הכנת תיקים לדיונים, כתיבת חוות דעת וטיוטות ועוד, תוך הקלה משמעותית בעומס הכבד המוטל על כתפיו.
- בתחילת הדרך הועסקו בבתי המשפט עוזרים משפטיים בודדים יחסית, בעיקר בבית המשפט העליון, והוגדרו כ"משרת אמון" תוך קבלת שכר של עוזרי שרים. ביום 11.2.01 התקבלה החלטת ממשלה מס' 2908 בדבר מתן פטור ממכרז לעוזרים משפטיים מכוח סעיף 21 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - 1959 (להלן: חוק המינויים), ונקבע כי "מועמדות למשרות אלו תיבחן על ידי ועדה מיוחדת בת שלושה חברים" - השופט שהמשרה מיועדת ללשכתו, נציג נציבות שירות המדינה ונציג משרד המשפטים.
- בשלהי שנת 2004 הוחלט על הרחבת מערך התמיכה המקצועית לשופטים והעמדת עוזר משפטי לכל שופט, ובמסגרת זו התקבלה החלטת ממשלה נוספת - מס' 3240 מיום 13.2.05 - אשר ביטלה (בהמשך להמלצת ועדת השירות הפועלת מכוח סעיף 7 לחוק המינויים) את הפטור ממכרז, וקבעה כי משרת העוזר המשפטי כפופה לחובת מכרז פומבי, "כך שעוזרים משפטיים ייבחרו במכרז עתודה קיבוצי ויאותרו על ידי השופטים מהמאגר, שופט יאתר עוזר משפטי לאחר שיראיין מספר מועמדים מהמאגר". כחלק מהנתונים שהובאו בפני ועדת השירות טרם מתן המלצתה, הובהר כי "תקופת ההעסקה תוגבל לארבע שנים,
--- סוף עמוד 25 ---