לפיכך הורה בית הדין לצדדים "לשוב לשולחן המשא ומתן" (סעיף 67 להחלטתו), ובמקביל הורה על "עיכוב הליכי הפיטורים של עוזרים משפטיים שכהונתם הייתה אמורה להסתיים עד סוף שנת 2014" (סעיף 68 להחלטה).
- בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת הביניים נדחתה מבלי להידרש לתגובת המשיבים, משלא נמצא מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין קמא.
- המשא ומתן בין הצדדים כמצוות החלטת הביניים, לרבות הליך גישור לפני כב' שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יצחק זמיר - לא צלחו, ולפיכך ניתן פסק הדין הסופי, מושא הערעור שלפנינו.
- לאחר הגשת הערעור והדיון בו, הסכימו הצדדים לקיום הליך גישור נוסף, לפני נשיא בית הדין הארצי לעבודה (בדימוס) סטיב אדלר, אלא שגם הליך זה לא הבשיל לכדי הסכמה בשאלת קציבת כהונתם של העוזרים המשפטיים.
- מדיווחי הצדדים לגבי אותו הליך גישור, התקבל הרושם, כי הצדדים קרובים להגיע להסדר מוסכם, אלא ששתי תזכורות נוספות שקוימו הבהירו כי לא כך הם הדברים.
פסק דינו של בית הדין האזורי
- בפסק דינו, ביטל בית הדין קמא את הוראת קציבת הכהונה שבחוזה האישי של העוזרים המשפטיים, ואסר על הפסקת עבודתם בשל השלמת תקופת הכהונה הקצובה; זאת, בעיקרו של דבר, מהטעמים הבאים:
א. עבודת העוזרים המשפטיים היא עבודה שלפי טיבה אינה עבודה זמנית בהתאם לסעיף 1(2) לתקנות. לפיכך, העסקתם היא על פי סעיף 1(3) לתקנות, שלגביה - תקופת ההעסקה היא לחמש שנים, עם אפשרות חידושה בכל פעם לחמש שנים נוספות, על פי סעיף 2(8) לתקנות.
ב. למרות שעבודת העוזר המשפטי אינה עבודה זמנית כאמור, בכל זאת "המדינה בחרה לקצוב את פרק הזמן להעסקת כל עוזר משפטי ולא לאפשר העסקה מתחדשת בכל פעם לחמש שנים, כפי שמאפשרות הוראות התקנות והתקשי"ר".
ג. שיקולי המדינה לקציבת כהונת העוזר המשפטי היו בחמישה ממדים:
--- סוף עמוד 7 ---
I - בממד האישי - לאור מאפייני התפקיד הוא מתאים לעורכי דין צעירים בראשית דרכם.
II - בממד הציבורי של פתיחת השורות - תפקיד העוזר המשפטי מהווה קרש קפיצה להמשך קריירה ציבורית, ולכן יש חשיבות לתחלופה בתפקיד, כך שעובדים רבים ימלאו את התפקיד.
III - בממד הבין אישי - משרת העוזר המשפטי היא משרת אמון מקצועית מיוחדת, המחייבת אמון אישי של השופט בעוזרו ברמה הגבוהה ביותר; לכן, משום הרצון למנוע מהשופטים "לרדת לזירה" כאשר יתעורר הצורך לפטר עוזר משפטי, יש לחסוך זאת ממנו, על ידי קציבת הכהונה מראש.