193. לבסוף נטען כי התנהלות דנקנר לכל אורך הדרך מתאפיינת בשקיפות מלאה והעדר ניסיון להסתיר ולהסוות דבר, בין אם בהשגת המימון מהבנק, במתן ההלוואה ישירות מחשבונו
--- סוף עמוד 46 ---
וחתימה על הסכם הלוואה, בעריכת שיחות הטלפון מול שטרום ממכשירו האישי וכיו"ב. כל אלו מצביעים על תום לב ואמונתו כי פעולותיו היו לגיטימיות לחלוטין.
פעילותו של שטרום
194. בסיכומיו מדגיש דנקנר כי ההחלטה לרכוש בשוק כמות גדולה של מניות אי.די.בי היתה של שטרום בלבד, באופן עצמאי ומשיקוליו הכלכליים שלו. דנקנר לא היה שותף להחלטתו של שטרום, אשר לא התייעץ עמו ואף לא נמסרו לו פרטים כגון כמות המניות הנרכשות, זמני הפעילות, חוסנו הפיננסי של שטרום וכיו"ב. מעבר לכך, נטען כי שטרום עדכן את דנקנר בדבר החלטתו המוגמרת בבוקר ה-21.2.2012, רק אז נודע על כך לדנקנר לראשונה. כפי שהעיד דנקנר עוד בראשית חקירתו "אני לא יזמתי את זה, כאילו אני לא באתי, התחננתי, ביקשתי, לא" [ת/1 עמ' 14 ש' 11-12 וכן עמ' 12 ש' 16-18, עמ' 13].
195. דנקנר ראה בהחלטת שטרום החלטה סבירה והגיונית כלכלית עבור מי שמכיר את קבוצת אי.די.בי וחוסנה הכלכלי וכן עבור מי שבטוח ביכולותיו לצאת מהמשבר בו היתה מצויה החברה אותה עת, בד בבד נטען כי ראה בפעילות ככזו שטובה מבחינת החברה, שכן כל מי שרוכש ממניות החברה מיטיב עימה.
דנקנר מעולם לא התכחש לעובדה שרכישת המניות על ידי שטרום (או כל אדם אחר) הינה חיובית מבחינת החברה, שכן לצד הבעת האמון בחברה לרכישות יש השפעה חיובית על שער המניה. כך הצהיר דנקנר עוד בחקירתו הראשונה [ת/1 קובץ 1179, עמ' 14, 32-33].
196. מעבר לכך, נטען כי השיקול הכלכלי של שטרום, מנקודת מבטו של דנקנר, הגיוני וסביר. גם מנקודת מבטו של דנקנר למרות שהמניה היתה בשפל, מדובר היה בהזדמנות טובה לביצוע רכישות שכן היתה אופטימיות שהמניה תעלה. כראיה לכך מפנה ההגנה לרכישות שביצע דנקנר עצמו, משפחתו ובאמצעות חברות בשליטתו בהנפקת זכויות וכן בבורסה בסכום של עשרות מיליוני שקלים [נ/76, נ/78].
תמיכה לגישה האופטימית והאמונה במניית אי.די.בי מוצאת ההגנה בעדויות המפיצים, אשר רכשו מניות בהנפקה מתוך אמונה בהבראת החברה והרצון והציפייה לשמור על קשר עסקי עימה בעתיד. כפי שמביאה ההגנה בסיכומיה האופטימיות ביחס לעתיד החברה היתה גם נחלתם של אנשי החברה ומשקיעים, כולל סולגניק, גבריאלי, בארינבוים וויליגר.