בתביעה נשוא ענייננו אף אחד מהצדדים לא עמד בקריטריונים אלו של תום-הלב. שני הצדדים ידעו שהלקוח, מר מוהיב או איזי מרקט, על סף קריסה כלכלית.
- מצאתי, כי יש לחלק את השטרות נשוא התביעה לשתי קבוצות, כפי שיפורט בהמשך. הקבוצה האחת- עניינה שלושה שיקים שנרשמו לפקודת גולדן מרקט. הקבוצה השנייה-
--- סוף עמוד 13 ---
עניינה שבעה שיקים שנותרו "פתוחים" ומנהל התובעת הטביע בהם חותמת החברה כאשר קיבל אותם לידיו.
כעת ניתן לבחון את התביעה הנידונה בראי דיני השטרות, כאשר יש לאמץ, כאמור, את עקרון תום-הלב מדיני החוזים גם בתביעה השטרית.
ראשית, יש לדון בשאלה האם התובעת "אוחזת כשורה" בשיקים נשוא התביעה. לאחר מכן אדון ביתר הטענות שהועלו ע"י הצדדים.
- האם התובעת "אוחזת כשורה" בשיקים:
מן המפורסמות הוא, כי שטר איננו נעשה בחלל ריק אלא במסגרת עסקת יסוד כלשהיא בין העושה לבין הנפרע.
זאת ועוד, מושכלות יסוד בדיני שטרות, לעניין נטלי ההוכחה הם, כי על עושה השטר לשאת בנטל ההוכחה להוכחת טענות ההגנה העומדות לו כנגד האוחז בשטר, בין אם הוא הנפרע בין אם הוא הנסב (י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג-1983) עמ' 259-261), ומשזו הוכחה, מוטל על האוחז להוכיח את האחיזה כשורה, הכוללת גם את נטילת השטרות בתום לב וללא ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה (ס' 28(א)(2) לפקודה), שאם לא כן, לא יזכה בתביעתו (זוסמן, עמ' 2622 למעלה).
כך גם נקבע כי: "על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. המוציא מחברו עליו הראיה: שטר יוצר ,חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א) לפקודת השטרות" (ראו ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3)830, 835-826).
לפיכך, בענייננו נטל ההוכחה הראשוני מוטל על הנתבע , הן לצורך הוכחת הפגמים באחיזה כשורה של התובעת בשיקים, והן הוכחת כשלון התמורה בעסקת היסוד שבינו לבין צד ג' לצורך העברת נטל ההוכחה בדבר האחיזה כשורה לתובעת .
- סעיף 28 (א) לפקודת השטרות קובע את הדרישות לאחיזה כשורה כך:
"(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.