"ש. אתה היית מוסר שיקים שקיבלת לתובעת ועשית ניכיון שיקים. מסרת חבילה של שיקים שלא כולם של לקוח אחד, מה אתה מקבל מהתובעת?
ת. אצל התובעת נקבע אובליגו לאיזי מרקט ובכל זמן מסוים שמתפנה אובליגו וכל פעם שנפרעו שיקים קודמים הודיע לי רייף שניתן לקבל אשראי נוסף בגין שיקים מעותדים חדשים.
ש. ז"א שבהחלט יכול להיות מצב שאתה מביא לו כמות של שיקים ב-1 ליולי ואת התמורה המנוכה בגין בקיזוז העמלה שלו, אתה מקבל רק בעוד חודש?
ת. הוא תמיד החזיק שיקים מעותדים אצלו במעטפה עבורי שלא עברו ניכיון וכל פעם שמתפנה כסף אצלו והוא יכול לעשות עוד עסקה, הוא נותן לי שיק או עושה לי העברה".
(פרט' עמ' 36 ש' 22-30).
- לאור עדותו של מר מוהיב, ניתן להבין, כי ברגע שנפרעה סדרת שיקים קודמים הודיעה התובעת לאיזי מרקט, שתוכל לקבל העברה במזומן ואשראי בגין שיקים מעותדים, וכך הייתה מתכונת העבודה השוטפת ביניהם. מכאן ניתן ללמוד, כי עבור קבוצת השיקים מקבוצה ב', שהם השיקים שניתנו אחרונים בסדר כרונולוגי על ציר הזמן, לא ניתנה תמורה.
- מדברים אלו עולה, כי במועד סיחור השיקים לידי התובעת, התובעת ידעה על מצבו הכלכלי הרעוע של מר מוהיב ושל איזי מרקט שבבעלותו, ומשכך הייתה לה ידיעה בפועל או לכל הפחות חשדות סבירים בדבר יכולתו של מר מוהיב לקיים התחייבויותיו העתידיות כלפי הנתבע. יש לזכור, שמנהל התובעת באותה תקופה הכיר את מר מוהיב וזו לא הייתה פעם
--- סוף עמוד 23 ---
ראשונה שהשניים עשו עסקים יחד. בנסיבות אלה, אני מגיעה לכלל מסקנה, כי בגין השיקים מקבוצה ב' התובעת אינה נכנסת בגדרה של הלכת גויסקי.
יתרה מכך, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנתנה תמורה ספציפית עבור השיקים. איזי-מרקט העבירה שיקים לניכיון אצל התובעת וקיבלה מדי פעם סכומי כסף בתמורה, אך לא ניתן לקבוע כי אכן ניתנה תמורה ספציפית לשיקים נשוא התביעה (מתוך נספח ב' שצורף לתצהיר מנהל התובעת).
- לא זו אף זו, כפי שניתן ללמוד מהנספחים שצורפו לתצהיר התמיכה בהתנגדות בתיק הראשון (תא"מ 23457-09-10), ביניהם צילום גב השיקים, הרי ששני שיקים מתוך שבעת השיקים מקבוצה ב' הוסבו לאינטרסן (שיקים מס' 144 ו- 148), ושיק אחד מקבוצה א' הוסב לציקורל (שיק מס' 877). לא הוצגה אסמכתא, על מהות העסקה שבין התובעת לאינטרסן וציקורל, אך עצם הסיחור הנוסף מעיד שהיו למנהל התובעת חששות. מנהל התובעת היה מודע למצבה הכלכלי של איזי מרקט, שנזקקה לאשראי הולך וגדל שהגיע תוך פרק זמן קצר לגובה של כ- 7 מיליון ₪, כאשר תקרת האשראי החלה בסכום של 260,000 ₪ (ראו עדות מוהיב- פרט' עמ' 37 ש' 1-2).
כלומר, מנהל התובעת ידע על קשייה הכלכליים של איזי מרקט, ולמרות זאת קיבל את השיקים. לאור הנספחים שצורפו לתצהיר התובעת (נספח ג'), השיקים מקבוצה ב' ניתנו "פתוחים", בבת אחת ובסכום זהה של 30,000 ₪ בעבור עסקאות דלקים, כפי שהוצג בפני מנהל התובעת, לטענתו. הדבר צריך היה להדליק נורות אדומות עת ניתנים שבעה שיקים בסכום זהה בעבור עסקאות דלק שמועדי הפירעון סמוכים האחד לשני, וכל זאת כאשר צד ג' מבקש ומקבל מהתובעת הגדלת אשראי בצורה המעוררת חשד.
- למרות שלאור הקביעה לעיל יש לדחות את התביעה בגין שבעת השיקים מקבוצה ב', ולמעלה מן הצורך, אתייחס לטענת חריגה מהרשאה שהעלה הנתבע.
לטענת הנתבע, לתובעת או למר מוהיב שמסר לה את השיקים לא הייתה הרשאה למלא בשטרות את שם התובעת כנפרעת. מדובר בחריגה מהרשאה, ולכן אין תחולה להלכת גויסקי וגם אוחז בעד ערך הפגום בחריגה מהרשאה אינו מתגבר על כישלון התמורה בעסקת היסוד (הנתבע מפנה לת"א (ראשל"צ) 44510-11-10 קודן טרסט בע"מ נ' זמיר חצרוני ליאן).