לעניין טענת חריגה מהרשאה בעת מילוי פרטי הנפרעת וסיחור השיקים לתובעת, טוענת התובעת, כי החשש לחריגה מהרשאה שקינן בלב הנתבע בעת מסירת השיקים, כפי שהעיד, ובחירתו שלא להפיג חשש זה בדרך של הגבלת סיחור השיקים, מקים השתק ומניעות מהעלאת טענה זו. כמו כן, הימנעותו של הנתבע מלחקור את מר מוהיב לעניין זה אף היא תיזקף לחובת הנתבע.
בנוסף, לטענת התובעת, הנתבע ידע או היה עליו לדעת, כי קיים סיכוי סביר ביותר שהשיקים יוסבו לתובעת, שכן משנת 2007 ובמשך קרוב ל- 4 שנים, נהגה התובעת לבצע עסקאות ניכיון שיקים שנמשכו ע"י בית העסק "איינהורן אריה ודורון דלקים" בגין רכישת דלקים מאיזי מרקט.
--- סוף עמוד 24 ---
כמו כן, משמסר הנתבע שיקים סחירים לניכיון היה עליו לדעת כי הוא עלול למצוא עצמו חייב את סכום השיקים לצד ג', ואין זה משנה לאיזה צד ג', כלומר לבנק או לכל גוף מנכה אחר.
- אני מקבלת את טענות התובעת לעניין החריגה מהרשאה וקובעת, כי יש לדחות טענה זו. אכן הנתבע, אשר העיד, כי חשש לחריגה מהרשאה בעת שמסר את השיקים, בחר שלא להגביל את סיחור השיקים, ומכאן שקמה מניעות מלהעלות טענה זו. לא זו אף זו, משמסר שיקים סחירים לניכיון היה עליו לדעת, כי השיקים יגיעו לצד ג' כלשהו, ואין זה מעלה או מוריד האם מדובר בבנק (כפי שהעיד הנתבע כי כך חשב) או בכל גוף שיש לו רישיון לבצע עסקאות ניכיון שיקים. על כן, אינני מקבלת את טענת הנתבע לחריגה מהרשאה.
יחד עם זאת, ולאור האמור לעיל וממכלול הראיות, התביעה בגין שבעת השיקים מקבוצה ב' – נדחית.
כעת נפנה לשיקים מקבוצה א' ונבחן אותם גופם.
- השיקים בקבוצה א':
בשלושה שיקים נוספים (כפי שפרטיהם פורטו לעיל) שמסר הנתבע למר מוהיב נרשם שם הנפרע "גולדן מרקט". השיקים נמסרו ע"י מר מוהיב לתובעת למטרת ניכיון. כאמור, השיקים הללו מוקדמים בזמן לשיקים מקבוצה ב'. שיק מס' 877 הנמנה בקבוצה א' הוא היחיד אשר זמן פירעונו זהה לאחד השיקים מקבוצה ב' (שיק מס' 142) ואשר הנו 06.07.10. שיק מס' 877 הוא גם שיק שהוסב לחברת ציקורל.
- מתוך נספח ד' לתצהיר התובעת (צילומי השיקים) שהוצג בפניי, ניתן ללמוד, כי שיק אחד מקבוצה א' הוסב לציקורל (שיק מס' 877). השניים האחרים (שיקים מס' 144 ו- 148) הוסבו לאינטרסן והם שייכים לשיקים מקבוצה ב'.
לעניין שיק מס' 877, אשר הוסב לציקורל (השיק מקבוצה א'), לא הוצגה אסמכתא, המעידה על מהות העסקה שבין התובעת לציקורל. אף אם נאמר, כי התובעת השיבה את הכספים לידי ציקורל וקיבלה בחזרה את השיקים לצורך גבייתם – הרי שהדבר נעשה תוך נטילת סיכון ושלא מתוך תום לב, שכן בשלב זה (שיק מס' 877 הוצג לפירעון ליום 06.07.10) היה עליה לדעת, כי השיקים בוטלו ולא יכובדו.