--- סוף עמוד 10 ---
- העוגן החוקי לפעולתן, נמצא לרשויות האכיפה, לטענתן, בשתי הוראות-חוק. סעיף 3 לפקודת המשטרה קובע כך: "משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש". הוראה זו, בסיסית וחשובה, אך מפאת כלליותה מקדמת אותנו אך במעט. חשובה הימנה לצורך העניין הנדון היא הוראתו הספציפית של סעיף 229(א)(1)לחוק העונשין, עניינה ב"סגירת מקומות", וזו לשונה:
"מפקד מחוז במשטרת ישראל רשאי להורות על סגירתו –
של מקום משחקים אסורים או מקום לעריכת הגרלות או
הימורים".
- עינינו הרואות, שתי חלופות דומות: האחת, "מקום משחקים אסורים"; והשנייה,"מקום לעריכת הגרלות או הימורים". בית המשפט לעניינים מינהליים התמקד בחלופה הראשונה, אשר לגביה נקבעה הגדרה בסעיף 224 לחוק העונשין:
"'מקום משחקים אסורים' - חצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים, בין שהם פתוחים לציבור ובין שהם פתוחים לבני אדם מסויימים בלבד, ואין נפקא מינה אם הם מוחזקים גם למטרה אחרת".
על סמך הפירוש המילוני – העברי והאנגלי – קבע בית המשפט לעניינים מינהליים כי מדובר במקום פיזי, מתוֹחם; דוגמת בית, בנין, שדה (פיסקה 36 לפסק הדין). בית המשפט ציטט מספרו של י' קדמי, כי מדובר במקרקעין, "במשמעות הרחבה והמקיפה של המושג... במקרקעין, להבדיל ממטלטלין" (יעקב קדמי על הדין בפלילים (חלק רביעי) 2283 (20066)).
- האם המונח "חצרים" יכול לכלול את עולם האינטרנט? לדעתי, "חצרים וירטואליים"גם הם "חצרים", אך ניתן להשאיר שאלה זו בצריך-עיון. בסעיף 229(א)(1) הנ"ל לחוק העונשין ישנן כאמור שתי חלופות. החלופה השנייה, על-פי לשונה, איננה מחייבת פנייה לסעיף ההגדרות. מכאן השאלה, האם נכון יהיה לפרש "מקום" כמשתרע גם על המרחב הוירטואלי? בית המשפט לעניינים מינהליים השיב על שאלה זו בשלילה, נימוקו-עִמו, הגיוני, ובמבט ראשון הוא משכנע:
"התייחסות אל אתר אינטרנט 'כמקום' איננה מתיישבת עם אופן פעולתו. אתר אינטרנט, בהגדרתו, הינו אוסף של
--- סוף עמוד 11 ---
מידע ויישומים, המותקנים על גבי מחשב, המתקשר עם מחשבים רבים ברשת האינטרנט. כשמשתמש 'נכנס לאתר', מחשבו האישי פונה למחשב אחר ('שרת האתר') הנמצא במקום כלשהו, ומבקש ממנו מידע. למחשב המשתמש יש מספר ייחודי (IP) ולשרת האתר יש מספר ייחודי (IP אחר). שרת האתר מעביר את המידע למחשב האישי, שבעזרת הדפדפן מסדרו לקריאה. כאשר מתבצעות 'פעולות' באתר, המחשב האישי מבקש מידע חדש משרת האתר, מקבל אותו, ומסדר אותו על המחשב האישי. מתבצעות העברות מידע בין המחשב האישי לשרת, אך אין כאן כל 'מקום'. היטיב לתאר זאת כב' השופט טננבוים במאמרו... : 'עצם המילה שנבחרה בעברית 'אתר', גורם אינטואיטיבית למחשבה על אתר גיאוגרפי. תפיסת האתר כ'מקום' גורמת לנו לומר 'להכנס לאתר', 'לצאת מהאתר' וביטויים מעין אלו... כל האתרים באינטרנט מקושרים זה לזה ופגיעותו של אחד פוגעת גם באחר... רשת האינטרנט נוסדה, התפתחה וקיימת כיום בזכות כל אותם פרטים התומכים, עוזרים ודואגים לשלמותה. מדיניות ציבורית נכונה ונאותה חייבת להתבסס על כך ולעזור במגמה זו... 'אתר' אינטרנט אינו מקום. בפועל, 'אתר' אינו אלא מחשב שבתוכו תוכנה המתקשרת באופן רצוף עם מחשבים רבים אחרים" (פיסקה 37 לפסק הדין).
- על הדברים הללו חזרו ושנו ב"כ איגוד האינטרנט הישראלי, ואני מוכן לאמצם בלא כָּחָל ובלא שָׂרָק: אתר אינטרנט, לפי טיבו, איננו "מקום" כפי הגדרתו הטכנולוגית. ברם, גם כשזוהי נקודת המוצא, המסקנה המתחייבת איננה דווקא זו שמחריגה את המרחב הוירטואלי מתחום התפרסותה של הוראת סעיף 229(א)(1) לחוק העונשין, כפי שיבואר. קודם לכן, נדרשות הערות אחדות על האינטרנט, על הקידמה, ועל ניסיונות החוק והמשפט להדבּיקהּ.
- בּאֵי-העולם כולו, הדיוטות ומומחים לדבר, כמעט כולנו עודנו לומדים, תוהים ומתפעלים מן האינטרנט. השפעתו נודעת מקצה העולם ועד קצהו, אך לבטח נדרש עוד פרק זמן ארוך כדי שניתן יהיה להעריך את פּעלו ולעמוד על מלוא השלכותיו: "אנו חיים בעיצומה של מהפיכה: ההתפתחות הטכנולוגית בתחום המחשב, המידע הדיגיטלי והרשתות הדיגיטליות מחוללת מהפיכה חברתית, כלכלית ופוליטית" (ניבה אלקין-קורן
--- סוף עמוד 12 ---
ומיכאל בירנהק "הקדמה" רשת משפטית: משפט וטכנולוגיית מידע 11 (ניבה אלקין-קורן ומיכאל בירנהק עורכים, התשע"א)); "המחשב – ועימו האינטרנט – אינם אך מוטציה של צורות חיים קודמות שהכרנו ואשר בִּיַּתְנוּ בשיטת המשפט. חיים חדשים הם, והילוכם אין הוא כהילוך צורות החיים שהורגלנו לחיות בחברתן. הילוכן הוא כהילוך הפָּרַש (הסוס) במשחק השח-מט: מהלך הוא לא לגמרי קדימה; לא לגמרי אחורה; לא לגמרי אל צד; לא לגמרי באלכסון; מהלך הוא מעט מזה ומעט מזה, והרי הוא לעצמו. ואולם בכך נבדלת צורת החיים החדשה מן הפָּרַש, שהפָּרַש יודעים אנו מראש כיצד ינוע, ויודעים אנו – מי-פחות מי-יותר – כיצד נגונן על עצמנו בהתקיפו אותנו; ואילו צורות חיים חדשות אלו של המחשב והאינטרנט טרם ידענו לחקרן, טרם הגענו את תחתית הבור. נקישה אחת בירושלים, ואתה בתל אביב; נקישה שנייה, ואתה באוסטרליה; נקישה שלישית – המערכת מתמרדת, והכל נמחק כלא היה. החילונו נעים במהירות האור בעוד שגופנו בכרכרה, וזרימת מחשבתנו כמהירות הכרכרה" (מישאל חשין "הקדמה" המחשב וההליך המשפטי – ראיות אלקטרוניות וסדרי דין (20000). יש אשר רואים את האינטרנט כיקום חדש: "האינטרנט יצר בתוך זמן קצר ובהיקפים בלתי נתפסים יקום חדש. יקום זה חולש כמעט על כל פן של הציוויליזציה, משכפל אותה ומתכתב עימה" (רוביק רוזנטל "כמה הערות על שפת האינטרנט" רשת משפטית: משפט וטכנולוגית מידע 611 (ניבה אלקין-קורן ומיכאל בירנהק עורכים, התשע"א)). האינטרנט בא לעולמנו, נכנס לפנַי ולפנים, אך עודנו מתקשים להגדירוֹ. האינטרנט נמצא בכל העולם ובשום מקום גם יחד. ליתר דיוק: הנגישות אל האינטרנט, ופעלו, הם בכל רחבי תבל, אך מציאותו היא ב'שומקום'.
- בידוע, כי המשפט מדדה בעצלתיים אחר חידושי העולם, וכי החקיקה אינה מדביקה את קצב התקדמות המדע וישׂוּמיו. מפרי-החוק מסתגלים לקידמה מהר יותר מאוכפיו. זו אקסיומה. לראשונים אין עכּבות; לאחרונים יש. שנים רבות חלפו מעת המצאת המחשב ועד לחקיקת חוק המחשבים, התשנ"ה-1995. לא חלפו אז דור או שניים במונחי מחשב, והחוק כבר נמצא מיושן, כי המחוקק לא צפה – ולא יכל לצפות – את חידושי הטכנולוגיה. אך לא רק עולם המשפט עומד נבוך. גם מדע הפסיכולוגיה נתקל בתופעות חדשות של התמכרות ופגיעות בנפש, ומנסה ללמוד דרכי התמודדות עדכניות 'תוך כדי תנועה'; כך גם הסוציולוגיה, ושאר ענפים מתחום מדעי החברה, הטבע והרוח. אין תימה אפוא שגם עולם המשפט איננו ערוך עדיין עם מלוא הכלים העומדים לרשותו. יש מרחיקי-לכת הסבורים כי על האינטרנט, לפי טיבו הוירטואלי, אין להחיל כלל חוקי מקום, זמן ומדינה (ראו אסמכתאות לגישה זו במאמרם של יובל קרניאל וחיים ויסמונסקי "חופש הביטוי, פורנוגראפיה וקהילה באינטרנט" מחקרי משפט כג(1) 259 (2006); מיכל אגמון-גונן "האינטרנט כעיר מקלט?! הסדרה משפטית
--- סוף עמוד 13 ---
לאור אפשרויות העקיפה הטכנולוגיות וגלובליות הרשת" רשת משפטית: משפט וטכנולוגיית מידע 207 (ניבה אלקין-קורן ומיכאל בירנהק עורכים, התשע"א)).
- גישה אקסטריטוריאלית שכזו אין לקבל. אמנם אין להרבות בחקיקה באופן שתפגע בתועלת הרבה הצפוּנה באינטרנט, וגם אין טעם בחקיקה שלא ניתן יהיה לאכפה לאור מאפייני הרשת. ברם, למרחב הוירטואלי יש השפעה מוחשית בעולם הממשי – לטב ולמוטב – ועולמנוּ זה לא יסכון ולא יסבול את פריקת עול המשפט מן המרחב הוירטואלי. פדופיליה וירטואלית היא עודנה פדופיליה; לסמים הנמכרים באמצעות האינטרנט יש אותה השפעה ממכּרת והרסנית כמו לסמים הנמכרים ברחובה של עיר; פגיעתם הרעה של הימורים באינטרנט, אינה פּחוּתה מסכנתם של הימורים במקום פיזי. אדרבה, האינטרנט פותח אופקים חדשים לעולם הפשע. יש לחסמם. גישה של הדרת החוק והמשפט מן המרחב הוירטואלי, יש להותיר מחוץ לגדר.
- עם זאת, אין לכחד: הסדרה חוקית של הנעשה במרחב הוירטואלי היא מורכבת ומסובכת. קשה להגדיר את הדין הרצוי, וגם לא בנקל ניתן להחיל את הדין המצוי. לא בכדי יש שהגיעו למסקנה כי מדובר בתחום שראוי להסדרה חוקית; יש הסבורים כי הפסיקה היא המסגרת הראויה לעשיית ההתאמות הנדרשות לעידן האינטרנט; ואלה ואלה מתלבטים גם לגבי מידת השיתוף של קהילת משתמשי האינטרנט בעיצוב הכללים במרחב הוירטואלי וביישומם (לסקירה מקיפה של מודלים אפשריים ראו: איריס ירון אונגר חשיפת זהותו של מעוול אנונימי ברשת האינטרנט - סקירה משווה (הכנסת, הלשכה המשפטית, תחום חקיקה ומחקר משפטי, 2012). המודלים השונים בחקיקה ובפסיקה שאומצו על-ידי מדינות העולם הם מגוונים (מיגל דויטש "חקיקת מחשבים בישראל" עיוני משפט כב(2) 427, 428 (19999)). הסוגיה היא נכבדה ומקיפה, השפעתה רבה, אך לא ארחיב בה מעבר לנדרש, לצורך הדיון בנושא הקונקרטי העומד להכרעה בערעור זה: סמכותה של המשטרה להוציא צווים להגבלת גישה לאתרי הימורים באינטרנט.
- דומה כי הסדרה כוללת של הנושא בחוק, באופן מדוייק ובהתאמה לעידן הוירטואלי היא עדיפה. השאלה היא האם בהעדר הסדר חקיקתי עדכני וממצה, יש בחוק כפי נוסחו לעת הזאת מענה מספּק על מנת להניח את הדעת באשר לסמכותה של המשטרה להוציא את הצווים הנדונים. בית המשפט לעניינים מינהליים פסק כי יש להמתין למוצא פיו של המחוקק, וכי כל עוד לא יתוקן החוק אין ניתן להכיר בסמכותה הנ"ל של המשטרה. פסיקה זו צופנת בחוּבּה קשיים.
--- סוף עמוד 14 ---
- 'תקופת המתנה' הריהי מגבילה, לעיתים מסכלת, מתן מענה הולם בתחום אכיפת החוק ועשיית המשפט. גישה שכזו, ביחד עם קצב התקדמות הטכנולוגיה כמתואר, צפויה להביא לכך שדברי-חקיקה רבים לא יהיו רלוונטיים ולא ישימים. גם לאחר שייצא דבר-חקיקה מתוקן מתחת ידו של המחוקק, אין זה מן הנמנע שעד מהרה לא יהיה אף הוא רלוונטי עוד, ולכן המתנה למחוקק לא בהכרח תביא מזור: "השופט מפרש את החוק. בלא פירושו של החוק אין אפשרות להפעילו. השופט עשוי לתת פירוש חדש. זהו פירוש דינמי, המבקש לגשר על הפער בין משפט למציאות חיים משתנה בלא שיהיה צורך לשנות את החוק עצמו. החוק נשאר כשהיה אך מובנו השתנה, שכן בית המשפט נתן לו פירוש חדש התואם את הצרכים החברתיים החדשים. בית המשפט... הגשים את תפקידו השיפוטי בגישור על הפער בין משפט לחיים" (אהרן ברק שופט בחברה דמוקרטית 57 (2004); וראו: בג"ץ 8070/98האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים פסקה 12 לחוות דעתו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס [פורסם בנבו] (10.5.04); רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי. טי. סי. [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ פסקאות ו-ט לחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין [פורסם בנבו] (25.3.10) להלן: עניין מור; ע"א 9183/09The Football Association Premier League Limited נ' פלוני [פורסם בנבו] פיסקאות 6-4 לחוות דעתו של השופט ח' מלצר (13.5.12); להלן: עניין פלוני).
- הפשיעה באמצעות האינטרנט הולכת ומשתכללת, מחד גיסא; חוק העונשין מתקדם לאִטו, מאידך גיסא. יש צורך לגשר ביניהם. הגישור נעשה בכנסת באמצעות חקיקה, ובבית המשפט באמצעות פסיקה. מציאות החיים אינה מאפשרת להמתין לתיקון חוק העונשיןולקביעה סטטוטורית איזו עבירה ניתן לבצע באמצעות האינטרנט ואיזו לא. גם אין צורך משפטי להמתין עד שהמחוקק יסרוק את כל הוראות הדין הפלילי ויאמר לאיזו מהן יש תחולה גם באינטרנט. בית המשפט נדרש ליתן מענה לנושא קונקרטי שהובא לפניו, ולפסוק לכאן או לכאן. לא ב'חקיקה שיפוטית' עסקינן, אלא ב'יצירה שיפוטית'. אותן עבירות פליליות שנחקקו לפני שנים רבות, כשביצוען נעשה ברחובה של עיר, מבוצעות עתה בתפוצה רחבה וביתר שאת באמצעות האינטרנט. לעיתים היסוד העובדתי זהה, היסוד הנפשי זהה, התכלית החקיקתית זהה; והנזק, לעיתים מזומנות, רב וחמור עוד יותר במימד הוירטואלי.
- למותר לציין, כי עודנו כבולים במגבלות הלשון, ולא נוכל לחרוג מגבולותיה על מנת לפרושׂ מצודתנו על כל מה שנתפשׂ כחטא, עוון, פשע או עוולה בעולם ה'ממשי', ונחזה להיות ככזה גם במרחב הוירטואלי. יחד עם זאת, תכלית החקיקה,
--- סוף עמוד 15 ---
המשותפת בדרך כלל לאותן עבירות, בין אם הן נעשות פה, בין אם שם, מחייבת לעשות מאמץ פרשני על מנת למנוע יצירת פרצות מלאכותיות באכיפת הדין הפלילי, שנִזקן רב. על הנזק החמור שניתן לגרום באמצעות שימוש באינטרנט עמדה השופטת א' חיות: "פגיעה זו שבה עסקינן רותמת את הקידמה האנושית ואת חידושי הטכנולוגיה בתחום המיחשוב לשירות הפשע ומולידה סוג חדש ומסוכן של עבריינות שאין להקל בו ראש. עבריינות זו אינה כרוכה אומנם בפגיעה פיסית-מוחשית המותירה סימנים בגופו של הנפגע והיא מתבצעת מרחוק ובלחיצת כפתור, אך פגיעתה רעה עד מאוד והיא נוגעת ברבדים שונים ובהם, כאמור, ביטחונו האישי ופרטיותו של הקורבן וכן קניינו, עסקיו וסודותיו המסחריים" (בש"פ 1439/06זלטובסקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.3.06)). כיוצא בדברים הללו אמר גם השופט(כתארו אז) א' גרוניס: "רשת האינטרנט מהווה כר פורה לביצוע פעילות עבריינית מסוגים ומינים שונים, ובין היתר פעילות המכוונת נגד ביטחון המדינה. אין להתעלם מכך שעידן האינטרנט הוביל להקלה משמעותית, מבחינה טכנית, בביצוע עבירות כגון קשירת קשר לביצוע דבר עבירה. כך, במקרה שלפנינו אין חולק כי ההיכרות בין ע' וס'... נעשתה באקראי דרך האינטרנט. כלומר, ייתכן שאלמלא המפגש האקראי באינטרנט לא היו השניים נפגשים וקושרים קשר לבצע את המעשים שתוארו בכתב האישום. הנה כי כן, המקרה דנא מדגים את הצורך להטיל ענישה מרתיעה על תופעות הלוואי השליליות והעברייניות שנלוו להתפתחויות הטכנולוגיות ברשת האינטרנט" (ע"פ 7430/10 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.2.12)).ישנן עוד דוגמאות לרוב, ודומה כי ידיעה שיפוטית היא זו, שהאינטרנט מנוצל גם לפשיעה חמורה ומסוכנת בקנה מידה נרחב.
- פדופיליה היא רעה חולה באינטרנט. האם נאמר כי חומר פדופילי במרחב הוירטואלי אינו אלא אוסף של 'פיקסלים' – אין בו ממשות – ויד המשפט תקצר מלטפל בו? בפועל, בתי המשפט אינם עומדים מנגד, ומחילים את הוראות חוק העונשין על עבירות אשר מתבצעות באמצעות האינטרנט. הדבר אינו נעשה כמובן באופן אוטומטי לכל דבר ועניין, אלא לאחר בחינת היסוד העובדתי והנפשי כנדרש, על-פי נסיבותיו של כל עניין, ותוך ישום כללי המשפט הפלילי (ראו גישתו של אסף הרדוף הפשע המקוון 17 (20100) היוצא חוצץ נגד הגישה לפיה מאפייני האינטרנט שומטים את הקרקע מתחת לדין הפלילי. לפי גישתו, המארג האנליטי שעומד בבסיס התנהגות פלילית המתבצעת בסביבה פיזית מתקיים גם ברשת האינטרנט).
- נחזור למשמעות "מקום... הימורים" בסעיף 229(א)(1) הנ"ל לחוק העונשין, שהמשטרה רשאית להורות על סגירתו. אם מדובר – כפסיקת בית המשפט לעניינים מינהליים – במקום פיזי ולא וירטואלי, כי אז הדעת נותנת שזו תהיה גם פרשנות
--- סוף עמוד 16 ---
"מקום... הימורים" בסעיף השכן, סעיף 228 לחוק העונשין. או אז, לא רק שהמשטרה לא תוכל להוציא צווים להגבלת גישה לאתרי הימורים באינטרנט, אלא שספק אם ניתן יהיה עוד להרשיע מי שמנהל באמצעות האינטרנט "מקום משחקים אסורים, או מקום לעריכת הגרלות או הימורים" (סעיף 228 לחוק העונשין). נמצאנו סותמים לכאורה את הגולל לא רק על הגבלת הגישה לאתרי הימורים בלתי-חוקיים באינטרנט, אלא גם על אכיפת איסור החזקה או ניהול אתרי אינטרנט של הימורים בלתי-חוקיים. זאת, עד שיבוא לציון גואל בדמוּתו של תיקון חקיקתי, במהרה – או שלא במהרה – בימינו.
- לא זו אף זו, המונח "מקום" משמש בחקיקה בישראל בעבירות שונות ובהקשרים רבים. למשל: "מקום ציבורי" מוגדר בסעיף 34כד לחוק העונשין, ומצויין בכמה וכמה סעיפי עבירות ועונשים; פרק ג' בחלק המקדמי של חוק העונשין, עניינו ב"תחולת דיני העונשין לפי מקום עשיית העבירה" [ההדגשה שלי – נ' ס']. כיום נשענת סמכות השיפוט ביחס לקביעת מקום ביצועה של עבירה על תפיסת האינטרנט כ"מקום". מקום שבו נצפה אתר אינטרנט, או שנעשה בו שימוש, הריהו "מקום" המקים סמכות שיפוט. האם נדיר מעתה את האינטרנט מתחולת דיני העונשין משום שאיננו בא בגדר "מקום"? האם נתיר הפליה באינטרנט משום שאיננו נכלל בהגדרת "מקום ציבורי" בסעיף 2 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000?
(ראו למשל הכרעת דין מרשיעה בעבירה של תמיכה בארגון טרור שבוצעה באינטרנט, ובה נפסק כי זהו "מקום ציבורי": ת"פ (נצרת) 12641-11-10 מדינת ישראל נ' אבו סלים [פורסם בנבו] (סגנית הנשיא יונג-גפר) פיסקאות 56-47 (1.4.122)).
- המשפט האזרחי נדרש גם הוא לעיתים מזומנות להחיל את המושג "מקום" על האינטרנט. סמכות השיפוט המקומית – נפסק לא אחת – לגבי תביעות שעילתן באינטרנט, נתונה לבתי המשפט ברחבי הארץ כולה. למשל, בתביעה על הפרת זכות יוצרים וקנין רוחני בפרסום באתר אינטרנט של חנות וירטואלית למכירת כלי בית ומתנות, נקבע ש"התמונה הוצגה באינטרנט, דהיינו, בכל מקום ומקום בתחומי מדינת ישראל. ממילא הרי ברור כי מקום המחדל היה בכל המדינה וממילא בכל מחוז ומחוז... הסמכות המקומית משתרעת על כל תחומי מדינת ישראל" (דברי השופט א' טננבוים בב"ש (שלום י-ם) 8033/06 שטיינברג נ' לוי [פורסם בנבו] (10.4.2007). דבריו אלו ב'כובעו' כשופט אינם עולים בקנה אחד עם דבריו בכובעו כ'מלומד', דברים תקיפים במאמרו הנ"ל כי "אתר אינטרנט איננו מקום", אשר עליהם הסתמך בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק הדין נשוא הערעור (פיסקה 37)). ודוק: כל החלופות המנויות בתקנה 3(א)
--- סוף עמוד 17 ---