בזכויות הציבור הרחב; חסימת גישה למידע – פוגעת. ספקי גישה לאינטרנט, אינם זרוע ביצועית של המשטרה. הם צינור מידע של הגולשים ברשת האינטרנט, והם אוחזים בתפקיד חשוב מאין כמוהו לציבור, לשם מימוש זכות הגישה למידע.
- איגוד האינטרנט הישראלי מבקש להותיר על כּנה את פסיקת בית המשפט לעניינים מינהליים גם בהתבסס על כך שהשלכות של חסימת גישה לאתר אינטרנט הן שונות מהשלכות של חסימת מקום פיזי. לחסימת גישה לאתרי אינטרנט ישנם קשיים טכניים, ובעטיים יתכן שייחסמו אתרים תמימים. החסימה יכול שלא תהיה אפקטיבית, היא יכולה להשליך על התחייבויות בינלאומיות, ולעורר שאלות במה שנוגע לאחריות ספקי הגישה. עלויותיה צפויות להיות 'מגולגלות' על משתמשי האינטרנט. כעניין של מדיניות שיפוטית, מן הראוי שפגיעה בחופש הביטוי ובזכות הגישה למידע, תֵעשה אך ורק בחקיקה ראשית מפורשת. הדיון בכנסת בהצעות חוק פרטיות בסוגיה הנדונה לימד על הסתייגויות מהותיות מפני הענקת הסמכות המבוקשת למשטרה. קבלת הערעור תעשה את המשטרה לחוקר ומאשים, שופט ומוציא לפועל, תוך כדי פרשנות לוליינית של החוק ופגיעה בחופש הביטוי.
דיון והכרעה
- אחלק את הדיון בערעור לשלושה, כדרך שעשה בית המשפט לעניינים מינהליים:
(א) זכות העמידה; (ב) חופש הביטוי; (ג) סמכות המשטרה.
(א) זכות העמידה
- כאמור, הצווים הורו לספּקי הגישה לאינטרנט לחסום גישה למספר אתרי אינטרנט המשמשים לביצוע הימורים בלתי-חוקיים. ספּקי הגישה ובעלי האתרים הנ"ל לא ראו לנכון לעתור נגד הצווים. לכאורה, אכן, כטענת ב"כ המדינה, מתעבר איגוד האינטרנט הישראלי על ריב לא לו. בית המשפט לעניינים מינהליים חרג מן "הכלל שלפיו לא ייעתר בית-המשפט בדרך-כלל לעתירה ציבורית מקום שברקע העניין מצוי נפגע פרטי אשר אינו פונה לבית-המשפט בבקשת סעד על פגיעתו" (בג"ץ 651/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, פ"ד נז(2) 62, 68 (2003)). הכרה בזכות העמידה של איגוד האינטרנט הישראלי גרמה לדיון בעתירה מבלי שהונחה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים התשתית העובדתית הנחוצה. לא הוצג לפני בית המשפט התוכן המדוייק של אתרי האינטרנט שלגביהם הוצאו הצווים; לא הובא תיאור מלא של היכולת הטכנולוגית לחסום גישה לאתרי
--- סוף עמוד 8 ---
האינטרנט; לא הוצג בסיס לטענה – שהתקבלה על דעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים – כי חסימת הגישה לאתרי ההימורים צפויה לחסום גם אתרים אחרים.
- איגוד האינטרנט הישראלי גם טען בבית המשפט לעניינים מינהליים לפגיעה בזכות הטיעון של אתרי האינטרנט ושל ספּקי הגישה לאינטרנט, וכמו כן טען להפליה בין אתרים שהגישה אליהם נחסמה, לבין אתרים שהגישה אליהם לא נחסמה. דא עקא, אין מקום לטענות שכאלה מפיו של עותר ציבורי. אֵלו הן טענות שהיה על בעלי האתרים וספּקי הגישה לטעון, הם עצמם, אילו חפצו לעשות כן.
- דומה כי מלכתחילה היה מן הראוי למחוק את העתירה על הסף, בהעדר זכות עמידה. ברם, בדיעבד, משלא נעשה כך; משהכיר בית המשפט לעניינים מינהליים בזכות העמידה של איגוד האינטרנט הישראלי; ומשנפסק לגופו של עניין כפי שנפסק, דומה כי לא יהא זה נכון כעת לקבל את הערעור רק על סמך עניין זה מבלי לדון בערעור לגופו. שומה להכריע בשאלת חוקיות הצווים.
(ב) חופש הביטוי
- רבּוֹת ונכבדות דיברו ב"כ הצדדים על חופש הביטוי ועל זכות הגישה למידע הנגזרת ממנו. אכן, שומה להישמר מכל משמר מפני פגיעה בשיח החופשי ב"כיכר העיר" החדשה ובזרימת המידע באינטרנט. חופש הביטוי הוא נשמת-אפו, וזכות הגישה למידע היא לחם-חוקו. יחד עם זאת, ציין בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק דינו כי לבטח הימור בלתי-חוקי באינטרנט "איננו זכות מוגנת, ובמקרה כזה אכן לא מתקיים 'שיח של זכויות'"(פיסקה 21). ברם, באתרי ההימורים ישנם תכנים נוספים: ביטויים, תמונות, טקסטים, הסברים, רשימות, ושאר אמצעים אודיו-ויזואליים. לדברי בית המשפט לעניינים מינהליים, לכל אלה יש ערך חברתי, "ערך נמוך" אמנם, אך "במניעת הגישה לאתרי הימורים פגעו המשיבים בחופש הביטוי של הגולשים - שמעוניינים להיכנס לאתרים ולעיין במידע - ושל בעלי האתרים שהעלו את התוכן" (פיסקה 23).
- על הפגיעה הזו בחופש הביטוי קובל איגוד האינטרנט הישראלי מרוֹת, אך דומני כי הפגיעה הנטענת בחופש הביטוי איננה 'כצעקתה'. ב"כ המדינה טוענים כי לא כך, כי אתרי ההימורים הנדונים אינם כוללים תכנים זולת ההימורים, ומכל מקום לא תכנים שאת הגישה אליהם אין לחסום מטעמי חופש הביטוי. כאמור, איגוד האינטרנט הישראלי הגיש את העתירה, ולא ספּקי הגישה ומפעילי האתרים, שאצלם אצוּר המידע הרלבנטי. עניין זה מדגים שוב את המכשלה שבהענקת זכות עמידה למי שמבקש
--- סוף עמוד 9 ---