לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נוקטות לשון "מקום" (מקום מגורים, מקום העסק, מקום יצירת ההתחייבות, מקום שנועד לקיום ההתחייבות, מקום מסירת הנכס, מקום המעשה או המחדל). היעלה על הדעת להוציא את האינטרנט מתחום סמכות השיפוט המקומית כי איננו בא בגדר "מקום"?
- מפאת קוצר היריעה ובהעדר טיעון ממצה, אין ניתן לומר באחריות שכל אימת שהמונח "מקום" מופיע בחקיקה ראשית או בחקיקת משנה הרי שמן הראוי להחילו גם על אינטרנט. יתכן ויימצאו יוצאים מן הכלל, זעיר פה זעיר שם, אך הכלל צריך להורות כי אינטרנט בא בגדרו של "מקום". הטיעון של איגוד האינטרנט הישראלי, שהתקבל על דעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים, כי לפי האמת, ולפי הגדרתו המילונית, המרחב הוירטואלי איננו "מקום", איננו משכנע דיו. הלכה פסוקה, מושרשת וידועה היא זו ש"מילותיו של החוק אינן מבצרים, שיש לכבשם בעזרת מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי, המשתנה על-פי נסיבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק" (דברי השופט(כתארו אז) א' ברק בע"פ 787/79 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 421, 427 (1980)). שם נקבע כי "הבורח ממשמורת חוקית", איננו רק אסיר שנמלט באופן פיזי מבית הסוהר, אלא גם אסיר שלא שב מחופשה: "ניתן לטעון, כי עניין לנו בהוראה פלילית, וכי יש לפרשה על דרך הצמצום, תוך מתן משמעות 'פיסית' בלבד לביטויים 'משמורת' ו'בריחה'. אין בידי לקבל קו מחשבה זה. חוק פלילי, כמו כל חוק אחר, אין לפרשו לא על דרך הצמצום ולא על דרך ההרחבה, אלא על דרך מתן משמעות הגיונית וטבעית ללשון החוק כדי להגשים את מטרת החקיקה" (שם). לא נס ליחם של הדברים הללו, הם ישׂימים גם לענייננו, ואף מכוח קל וחומר: שם דוּבּר בעבירה פלילית, ענייננו כאן באמצעי מינהלי.
- עולם המשפט אינו ערוך עדיין, כאמור, במיטבוֹ, לקדם את פני האינטרנט, כך גם עולם הלשון. המונחים המשמשים אותנו במרחב הוירטואלי הריהם שאוּלים מן העולם המוחשי. באינטרנט משמש אותנו "שולחן עבודה"; המשתמש "גוזר" ו"מעתיק", "מדביק"ו"מוחק", "כותב" "פתקים", "מאחסן" ב"תיקיות", "שולח" ל"סל המיחזור" ומקבל ל"תיבת הדואר" "מסמכים" ו"דואר זבל". על רקע זה, "מקום" כלל וכלל איננו חריג. לא תהא זו סטיה מ'עקרון החוקיות', ולא מכללי הפרשנות, אם נקבע כי "מקום" מכיל בקִרבו גם את המרחב הוירטואלי, ואוצֵר במשמעוֹ גם אתר אינטרנט. ואם בשגרת הלשון אנחנו מדברים על "אתר"אינטרנט, הבה נזכור את משמעותו המילונית ואת מקורו התלמודי (בבלי, זבחים ז, א): 'אתר' הוא 'מקום'.
--- סוף עמוד 18 ---
- הנה כי כן, בבואנו לפרש את הוראת סעיף 229(א)(1) לחוק העונשין אינני רואה הצדקה לגישה דווקנית ומצמצמת, לפרשנות "מקום" כמקום פיזי בלבד. בעת המודרנית הנוכחית, גם אתר אינטרנט הוא סוג של מקום. לשונו של הסעיף סובלת גם את סיווגו של המרחב הוירטואלי – או אולי מוטב נקרא לו "מרחב ממוחשב" – כ"מקום".
- מן הלשון אל התכלית: בעניין תשעים הכדורים, ציין השופט (כתארו אז) א' גרוניסאת תכלית האיסור על משחקים אסורים, את המטרה הערכית, אדם לעמל יוּלד, ולא להתעשרות קלה התלויה בגורל. התמכרות להימורים היא נגע קשה ופגיעתו רעה לפרט, למשפחתו ולחברה כולה. קדם לחוק העונשין, החוק לתיקון דיני העונשין (משחקים אסורים, הגרלות והימורים), תשכ"ד-1964, וקדם לשופט גרוניס השופט חיים כהן, ואֵלו הם דבריו על כוונת המחוקק בחוק הקודם:
"כוונת המחוקק, כפי שהיא עולה ברורות מטיב החוק ולשונו, היא להילחם, בדרך הטלת דיני העונשין, בנגע של הגרלות והימורים – הוא הנגע של זכיה בכסף או בשווה-כסף שלא ביגיע כפיים או בתמורה סבירה אחרת, כי אם במזל הגורל. בצדק הזכירנו מר טרלו את העובדה הידועה לכל בר-בי-רב, כי יצר לב האדם רע הוא לנסות מזלו במשחקי גורל; ואין צורך בחוש מסחרי מפותח במיוחד כדי להעריך את סיכויי הריווחיות המרובים אשר הם טמונים בניצולה המסחרי של נטיה טבעית אנושית זאת. אמר מר טרלו, ואני מסכים עמו, שניצול מסחרי זה, על כל צורותיו השונות, מביא לידי דימורליזציה; אוסיף ואומר מצדי כי המעוות אשר החוק בא לתקנו אינו רק עידוד השאיפה להתעשרות קלה ולא בעמל ובמשפט, כי אם גם – ואולי בעיקר – שימת המכשול בפני עיוור, שבמקום שיוציא אדם את כספו למחייתו ולמחיית ביתו, מניחו על הקרן הצבי של המזל" (בג"ץ 131/65 סביצקי נ' שר האוצר, פ"ד יט(2) 369, 376 (1965)).
- עינינו הרואות, הנגע הזה אינו חדש עמנו. להלן עדות נאמנה על התופעה ועל נזקיה, עוד מלפני מאתיים שנה, בתיאור גורלם של המשחקים בקוביה: "... וגם בזה רבו המתפרצים, אשר זה דרכם כסל למו ואומנותם בכך לאבד כמה לילות וכמה ימים בשחוק, בבתים ובגגות ובקרנות, ומשקיעים כמה ממון וכמה נפשות עד שיש שמכלים את ממונם. אף
--- סוף עמוד 19 ---
אם כביר מצאה ידם, לכל יש מוצא וסוף שגוזלין וחומסין ובני ביתם מוטלים ברעב; עוללים שאלו לחם ופורש אין להם, שאין מתעסקין בישובו של עולם להביא טרף לביתם. ועבירה גוררת עבירה, שמבטלים תפילות ומצוות, כי בעידנא דיצר-הרע תוקפם ועומדים בשחוק, קשה להם לפרוש הימנו יותר מפרישת הצפורן מן הבשר, ועל חייהם אינם חסים ואין מפנים עצמם מן השחוק אפילו לאכול בשעת אכילה ולישון בשעת שינה, ומי שהורגל במנהג הרע של השחוק, גם כי יזקין לא יסור ממנו, אם לא שבכוח יגבר איש" (ר' אליעזר פאפו, "פלא יועץ", קושטא, תקפ"ד). אדם השקוע בהימורים הולך מדחי אל דחי, כמתואר בפיוט שלהלן, שמחבּרוֹ אינו ידוע:
הַמְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא מַכָּתוֹ טְרִיָּה וְאַחֲרִיתוֹ שְׁאִיָּה יְקֻלַּל בַּשְּׁעָרִים
יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ וְיוֹסִיף עֲוֹנוֹ גַּם מוֹרֵד בְּקוֹנוֹ בִּשְׁבוּעוֹת שְׁקָרִים
יַחְשׁוֹב כִּי יַרְוִיחַ וּלְעוֹלָם לֹא יַצְלִיחַ וּבְיָמָיו לֹא יַפְרִיחַ כִּי אַחֲרִיתוֹ מְרוֹרִים
יֹאכַל בְּחִפָּזוֹן בְּלִי בִּרְכַּת מָזוֹן גַּם יִמְצָא רָזוֹן כְּעִנּוּי כִּפּוּרִים
יֵלֵךְ מֵעִיר לְעִיר מְקוֹמוֹ לֹא יָאִיר וְהוּא עָנִי וְצָעִיר מְדַלֵּג עַל הָרִים
רֹאשׁוֹ פָּרוּעַ וּבִגְדּוֹ קָרוּעַ כִּי רוֹעַ יֵרוֹעַ לעַצְמוֹ וְלַאֲחֵרִים
כָּל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ וּמְצַפִּים יוֹם מוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים
וְהַשּׂוֹחֵק בַּזָּר מִבֵּיתוֹ נִגְזַר וּלְאֶחָיו מוּזָר וְחָבֵר לַנָּכְרִים
הַשּׂוֹחֵק בִּשְׁתַּיִם יַפְסִיד פִּי שְׁנַיִם וּמְאַבֵּד הַיְּרֻשָּׁה וְיוּבַל לִקְבָרִים
הַשּׂוֹחֵק בְּפָאפַאת לָעַד לֹא יִשְׂבַּע פַּת לֹא יִזְכֶּה לְחֻפַּת בָּנָיו הַסּוֹרְרִים
יָשׁוּב עַד דַּכָּא בְּשֶׁבֶר וּבְמַכָּה בְּפֶסַח וְסֻכָּה יְבַקֵּשׁ הַפּוּרִים
בְּלִי קְרִיאַת שְׁמַע בְּהֶפְסֵד יִטָּמַע וְגַם אִשְׁתּוֹ תִּדְמַע תִּבְכֶּה בְּמִסְתָּרִים
וּמַרְבֶּה אֵיבָה קְטָטָה וּמְרִיבָה וְעַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה יִמְאֲסוּ בּוֹ הָעִבְרִים
וְיִגְזֹל עֲמִיתוֹ וּמְבַטֵּל עֵדוּתוֹ וּמְנַדֵּד שְׁנָתוֹ מֵעֶרֶב עַד שְׁחָרִים
וְהַמּוֹאֵס בָּהֶם בַּל יֵשֵׁב עִמָּהֶם נוֹטֵל חֶלְקֵיהֶם בְּגַן עֵדֶן שְׁמוּרִים.
- מן ההיסטוריה החקיקתית למדנו כי בשנת 1975 הוסיף המחוקק לחוק לתיקון דיני העונשין (משחקים אסורים, הגרלות והימורים), תשכ"ד-1964, הוראה המקנה למפקד מחוז במשטרה סמכות להורות בצו על סגירתו של "מקום משחקים אסורים או מקום לעריכת הגרלות או הימורים" (ס"ח תשל"ה מס' 779, 222). על-פי המבוא לדברי ההסבר להצעת החוק, המחוקק לא הסתפק בסנקציה הפלילית הקיימת, וביקש לאפשר צעד מניעתי, סגירת מקום שבו נערכים משחקים אסורים: "החוק הקיים מטיל עונש על
--- סוף עמוד 20 ---
המחזיק או מנהל מקום לעריכת משחקים בקלפים, בקוביות, במכונות משחק וכיוצא באלה, אך אין החוק מונע עצם קיומו של מקום כאמור... החוק המוצע מבקש לקבוע את ההוראות ... בחוק שנועד במישרין לטפל בתופעות הפשיעה המשגשגות במועדונים אלה, ולהקנות סמכות למנוע מראש פתיחתם של עסקים העלולים לפגוע בשלום הציבור ולהביא לעבריינות. הוא גם מציע להחמיר בעונשים ולהתאימם למצב הקיים" (ה"ח תשל"ה מס' 1144, 14). אגב: בדברי ההסבר דוּבּר על סגירתו של "מקום פלוני". על רקע האמור לעיל, אין זה מן הנמנע לומר כימקום פלוני צופן בחוּבּוֹ גם אינטרנט. זהו מקום שבו האנונימיות נשמרת ואיננו יודעים מיהו בעל האתר, מיהם המשתמשים, ואף איננו יודעים מהו אותו מקום ומהו מיקומו, כיאה לאינטרנט; כולם בגדר "פלוני אלמוני".
- פגיעתם הרעה של ההימורים באינטרנט עולה לאין ערוך על זו של אֵלו שנעשים במקום פיזי. לכל רבדי האוכלוסיה יש נגישות לאתרי הימורים באינטרנט, מגדול ועד קטן, עשירים ועניים, ישרי-דרך ורמאים, חכמים ופסולי-דין. בלחיצת כפתור ובהקשת מקש יכול כל בר-בי-רב דחד יומא להמר באינטרנט; לא רק נגישוּת, אלא גם זמינוּת: בכל עת ובכל שעה. ניתן כידוע גם להסוות את הזהות ולעשות שימוש בשאר מאפייני המרחב הוירטואלי. כל אלה גורמים להעצמת התופעה ושלל נזקיה: התמכרות, הפסד ממון רב, הלבנת הון, העלמת מס, פשיעה נלווית, ועוד. בית הימורים פיזי גדול יכול לאפשר כניסה למאות, אולי לאלפי לקוחות. האינטרנט לא יִדמה ולא יִשווה לו. מיליוני אנשים יכולים להסתופף בבית ההימורים הזה. בסדרי הגודל הללו עולה גם מספר הקורבנות; ובטור הנדסי, גם סכום הכסף המונח על קרן הצבי.
- בחוקקו את סעיף 229(א)(1) לחוק העונשין אכן לא צפה המחוקק את האינטרנט, וממילא לא כיוון במחשבתו להימורים בלתי-חוקיים שייעשו בו. ברם, ניכר כי תכלית החקיקה היא למנוע את ההימורים הבלתי-חוקיים, יהא מיקומם כאשר יהא. המרדף המשטרתי אחר העבריינים לא יֵעצר על סִפּוֹ של המרחב הוירטואלי; רשת האינטרנט לא תהיה לעיר מקלט. העיקר איננו נעוץ בפלטפורמה שבה מבוצעים ההימורים הבלתי-חוקיים, אלא בהם עצמם. "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" (משנה, אבות ד, כ).אם קיימת יכולת טכנית לסגור את מקום ההימורים, גם אם הסגירה אינה הרמטית, אלא בדמות מניעת גישה, הרי שיש להגשים את תכלית החקיקה, ככל שהדבר אכן ניתן, באמצעות פרשנות הולמת. ואם נניח, שוב, כי מדובר במקום פיזי, כי אז ההימורים הבלתי-חוקיים לא צריכים להתבצע דווקא בתוך מבנה סגור. לדוגמה: שטח רחב היקף שבתוכו מתבצעים הימורים בלתי-חוקיים. ניתן להורות על סגירתו. ניתן לבצע זאת בדרך של מניעת הגישה דרך השער. המשטרה תהא רשאית לסגור את
--- סוף עמוד 21 ---
השער ולמנוע גישה אל המרחב המשמש לפעילות העבריינית. בדומה, גם האינטרנט הוא מרחב: מרחב ממוחשב (יש מי שהשתמשו בביטוי "מרחב ציבורי גלובלי". ראו: Jurgen Habermas, The Sturcutural Transformation of the Public Sphere (Thomas Burger & Frederick Lawrence translations (1989)); טל סמואל-עזרן "מרחב ציבורי גלובלי באינטרנט: פוטנציאל ומגבלות" רשת משפטית: משפט וטכנולוגיית מדע 433, 4344 (ניבה אלקין-קורן ומיכאל בירנהק עורכים, התשע"א)). הכניסה אל המרחב הממוחשב נעשית גם היא דרך שער. השער הוא ספּק הגישה ומפעיל אתר האינטרנט. הכניסה אמנם איננה כניסה פיזית, ובפועל מדובר בתקשורת בין מחשבים, אך אין לכך נפקות, מכיוון שלא ההגדרה הטכנולוגית היא המכריעה את הכף בשאלה הפרשנית.
- המשפט העברי ישׂכּילנו: התורה ניתנה במעמד הר סיני, בעולם קדוּם. הטכנולוגיה המודרנית ועידן האינטרנט לא היו אז אפילו בגדר חלום. ברם, התורה מבקשת להתאים עצמה למציאות ימי ההווה והעתיד באמצעות פרשנות, שאם לא כן תהיה לאות מתה במקום לתורת חיים. הפרשנות מבקשת לדבוק בלשון, על מנת לקיים את דברי הא-ל ולא לסטות מהם כלל. דווקא מתוך מגמה זו, לא ראו חז"ל כל קושי בפירוש מונחים כגון שור או חמור או גמל, אשר שימשו למלאכה ולתעבורה בימים ההם, באופן שיותאמו למציאות של כלי רכב ומטוסים. זהו צורך השעה, שאם לא כן ההלכה לא תהיה רלוונטית, והחוק יאבד את ערכו הממשי. יפים לענייננו דבריו של הרב א' ליכטנשטיין, ולאורם מן הראוי לילך:
"במציאות הטכנולוגית המתפתחת, גוברת בהתמדה היכולת להסב נזקים, פיסיים או אפילו וירטואליים, של ממש בלי להתחייב על-פי הקריטריונים של הרמב"ן או של הר"י. הנזקים יכולים להיות יותר מופשטים ותהליך הנזק יותר עקיף מהרף המינימאלי הנדרש לחייב מדין גרמי – ואף על-פי כן, התוצאה חמורה למדי.
יוכל גנב למדן ומבריק לתכנן ולבצע שוד מושלם, בעזרת מערכת כלי פריצה של גרמא, מבלי להסתבך, לדוגלים בשיטה זו, בנזק ישיר או גרמי. הנתמיד בפטור תרחיש כזה על יסוד גרמא בנזיקין?...
הבקשה שטוחה, הסמכות קיימת והעיניים נשואות. במידה ויעלה ביד גדולי הפוסקים לתקן בנידון, הם יצליחו לגדור פירצה חברתית של ממש, ואף ישכילו, בד בבד, להרים
--- סוף עמוד 22 ---
קרנה של תורה" (שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין: דינא דגרמי, 200 (תש"ס); ראו גם את דברי השופט נ' הנדל בפיסקה 6 לעניין פלוני).
- עד כאן על הלשון ועל התכלית. מכאן לקשיים אשר עליהם עמד בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק דינו נשוא ערעור זה ביישום החוק על המרחב הוירטואלי, וגם אלה הובילוהו למסקנה כי למחוקק פתרונים – לא לבית המשפט – וכי מן הראוי להמתין להסדר חקיקתי.
- קושי עיקרי הוא זה שהגבלת הגישה לאתרי ההימורים באינטרנט נעשית על-פי הצווים הנדונים באמצעות צד שלישי, הוא ספּק הגישה. לשיטת בית המשפט לעניינים מינהליים – בהתבסס על טענת איגוד האינטרנט הישראלי – החוק מקנה סמכות לסגור מקום, אך אינו מקנה סמכות להורות לצד ג' למנוע גישה לאתר אינטרנט. זו טענה כבדת משקל. אחריותם המשפטית של ספקי הגישה לאינטרנט מעוררת שאלות בתחומי משפט שונים. כך למשל נפסק בעניין מור כי הספּק אינו חייב לחשוף את זהותם של 'טוקבקיסטים' אנונימיים, תוך קריאה למחוקק להסדיר סוגיה זו. בדומה נפסק בעניין פלוני כי לא ניתן לחייב את הספק לגלות את פרטי בעל האתר המפר זכויות יוצרים לשם הגשת תביעה בגין ההפרה. גם פסיקה זו לוּותה בקריאה למחוקק להסדיר את הסוגיה. יחד עם זאת נפסק כי אם העניין לא יבוא על תיקונו בחקיקה, יצטרך בית המשפט ליתן מענה פסיקתי, והוצגו דוקטרינות משפטיות אשר מאפשרות להשלים את החסר. ענייננו-שלנו שונה. כאן לא ניתן לומר כי אין סעיף בחוק אשר מקנה סמכות. אין צורך בהסדרה ראשונית של הסוגיה. פרשנות הסעיף מובילה למסקנה כדלעיל, כי הוא אכן חל גם על המרחב הוירטואלי. סוגיות משפטיות הקשורות לספק הגישה עשויות לקבל מענה הולם באופן הפעלת סמכות המשטרה להורות על הגבלת הגישה לאתרי הימורים; לעובדת קיומם של קשיים אין לייחס מעמד מכריע בשאלת עצם קיומה של סמכות.
- דומני כי יש גם הפרזה בתיאור הקשיים המשפטיים שבהגבלת הגישה לאתרי ההימורים באמצעות ספקי הגישה. ראשית, שימוש בצד שלישי לצורך מימוש הליך פלילי, אינו דבר פסול. הדין מכיר בו, למשל במה שנוגע להזמנה להציג חפץ אשר נחוץ לצרכי חקירה או משפט (סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969). שנית, ספקי הגישה נושאים באחריות ציבורית, בשים לב לרישיון שהוענק להם מטעם המדינה, הם גם יושבים על צומת מרכזי (Internet" points of control"), ובנסיבות אלה מוצדקת הפעלת צווי הגבלת הגישה באמצעותם.
--- סוף עמוד 23 ---
שלישית, נראה כי אם היה מדובר בסגירת מקום פיזי על-ידי המשטרה, בסיוע צד ג', הדבר לא היה מעורר קושי רב. ב"כ המדינה הדגימו את העניין בהקשר אחר באופן הבא: בוילה מבודדת נערכים הימורים בלתי-חוקיים. על דרך הגישה אל הוילה מופקד שומר. האם המשטרה אינה רשאית להורות לאותו שומר למנוע את כניסתם של המהמרים אל הדרך המוליכה אל הוילה? רביעית, צו מאת המשטרה המופנה אל ספּק הגישה ומורה לו להגביל גישה לאתרי הימורים בלתי-חוקיים, אינו מטיל עליו לערוך חקירה ודרישה, אינו פוגע שלא כדין בזכויותיו, אלא אך מורה לו "לבצע פעולה טכנית שאינה מערבת כל שיקול דעת, של חסימת אתר לפי כתובת IP מסויימת, המצויינת באופן מפורש בצו" (סעיף 41 לסיכומי המדינה). הפסיקה הדגישה כי הטלת אחריות משפטית על הספּק מעוררת שאלות שראויות להסדרה בחקיקה (ראו: רחל אלקלעי "האחריות האזרחית של ספק שירותי האינטרנט להעברת מידע מזיק" המשפט ו 151, 154; ראו שם התייחסות לדו"ח ועדת המשנה של הכנסת לתקשוב ומידע ביחס לצורך בהסדר חקיקתי, עמוד 154). ברם, המצב בענייננו אינו כזה המתואר שם. איננו קובעים שעל ספקי הגישה מוטלת אחריות משפטית למנוע, מיוזמתם, גישה לאתרים המשמשים להימורים בלתי-חוקיים. יתרה מזו, אין בפסיקתנו כדי למנוע במצבים המתאימים מאת ספק הגישה לפנות בעתירה לבית המשפט על מנת להעמיד את הצו לביקורת שיפוטית. זכות זו מעוגנת בסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (פרט מספר 7 לתוספת הראשונה); כזכור, ספּקי הגישה לא מימשו את זכותם זו ולא עתרו נגד הצו.
- איגוד האינטרנט הישראלי טוען כי מדובר ב"מהלך חסר תקדים וחריג" (עמוד 1 לסיכומים); ולא היא. בית המשפט לעניינים מינהליים הכיר בכך שהגבלת גישה לאתרי אינטרנט המשמשים להימורים היא פרקטיקה מקובלת בעולם: "הרצון למזער את הנזקים מהשימושים השליליים הוביל רשויות, גם כאלו ממדינות דמוקרטיות וליברליות, לנקוט באמצעים שונים כנגד אתרים התומכים בפעילויות אנטי-סוציאליות (ראו: Betting on the net: An analysis of the Government's role in addressing internet gambling, Federal communications law journal, Vol. 51 (14.3.1999) ). אחד מאותם אמצעים הינו חסימת גישה לאתרים המהווים כר לפעילות בלתי חוקית, זאת באמצעים טכנולוגיים שונים..." (פיסקה 19 לפסק הדין). באוסטרליה נחקק בשנת 2001 חוק הקובע כי "ספקיות הגישה יחסמו גישה לאתרי הימורים בלתי חוקיים במידה ויקבלו דרישה מפורשת מהרשות...", בתנאים שנקבעו ב-Interactive Gambling Bill 2001. בארצות הברית נחקק בשנת 2006 חוק האוסר על הימורים באינטרנט,
--- סוף עמוד 24 ---