[250] מסקנה זו אינה משתנה, גם נוכח הטענה כי הגב' רינה שמואלי ידעה, באופן כללי, על אישור של עורכי דין להסכמי OEM (עדותה, עמודים 1192, 1207). ידיעה כאמור אינה מלמדת על ידיעה של מר האוזמן, ומה גם שאינה מתייחסת לתוכן ההסדר אשר בגיבושו הודה מר האוזמן.
[251] אישום זה הופנה גם נגד מר ינקוביץ. כנזכר לעיל, עניינו של מר ינקוביץ הסתיים בהסדר טיעון.
[252] בהקשר זה לא נעלם מעיניי, כי מר כהן טען שלאחר שבשנת 2007 זכתה ארד טכנולוגיות במכרזים של קריאה מרחוק, היו עשרות אלפי מדים חוזרים שהגיעו מרשויות ותאגידים, והשוק היה רווי בהם (בעמודים 4902 – 4903). לטענתו, "לא היה ביקוש" למדים אלה (שם). הדברים נאמרו על דרך ההכללה הגורפת. אין בהם כדי לגרוע מן הראיות, המלמדות כי עבור שחקנים שונים בשוק המשני, היה לגופים המשומשים ערך כלכלי, ומבחינתם היה גם היה ביקוש לגופים אלה. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח טענתו של מר כהן עצמו, כי למר בן דרור הייתה, כהגדרתו, "אובססיה למוצר הזה", וכי הלה רכש עשרות אלפי גופים משומשים (בעמוד 4904; לרכישה כאמור, ראו ת/122, 19.8.08).
[253] בהקשר זה נטען, כי מר ינקוביץ' היה מנכ"ל קבוצת ארד, אשר ארד, שהיא הנאשמת בהליך שבפניי, היא אחת החברות שבה. ארד ומר כהן מפנים בהקשר זה לעדותו של מר פישר, סמנכ"ל הכספים של הקבוצה, בעמוד 5335.
[254] בעניינו של מר האוזמן אדון בהמשך.
[255] ארד ומר כהן טוענים בהקשר זה גם, כי עומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 34יט' לחוק העונשין, אשר עניינה בטעות בלתי נמנעת באופן סביר בדין. הטענה הועלתה בשפה רפה. לא הונחה לה תשתית ממשית. בנסיבות אלה אין מקום לדיון מפורט בעניין זה, ודי להצביע על הקשיים העיקריים שמעוררת הטענה בנסיבות העניין, על רקע פסיקת בית המשפט העליון. בע"פ 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית לישראל בע"מ (10.10.07) נקבע, בהקשר זה, כי סעיף 34יט' מציב "רף גבוה" בפני הטוען להגנה, שהיא מצומצמת מעיקרו של דבר (פסקאות 32 – 33). נקבע עוד, כי אף שההגנה עשויה לחול כאשר מדובר בעצה של עורך דין פרטי, יחולו על מקרה כזה אמות מידה "קפדניות יותר מאלה שראוי להפעיל כאשר נאשם מבקש להשתית הגנתו על עצתו או עמדתו המשפטית של גורם רשמי מוסמך" (בפסקה 355). עוד נקבע, כי על הייעוץ המשפטי "להתבסס על מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית למקרה מסוים" (בפסקה 37). כן נקבע (שם), כי "על מנת שעצה משפטית תקנה לאדם העומד לדין פלילי את האפשרות ליהנות מן ההגנה של טעות במצב משפטי עליה להיות רצינית על פניה, ולפיכך מן הראוי שבדרך כלל תהא בידו חוות דעת משפטית בכתב". נפסק עוד (בפסקה 38), כי "כאשר קיימת בפועל אפשרות ממשית לקבל את עמדתה המשפטית של הרשות המוסמכת, ובמיוחד במצב בו ישנו הסדר סטטוטורי המאפשר זאת (כמו ההסדר הקבוע כיום בסעיף 43א לחוק ההגבלים), טעותו בדין של הנאשם, שהעדיף להסתמך על עצתו המשפטית של עורך דינו ולא לפנות לרשות המוסמכת, נראית על פני הדברים כטעות שאינה בלתי נמנעת באורח סביר".