"יצירה קולנועית – לרבות יצירה טלוויזיונית וכל יצירה שדומה במהותה ליצירה קולנועית או ליצירה טלוויזיונית"
באשר ליצירה קולנועית, הרי שהורחבה היריעה, ונראה כי הדגש כיום הוא על מהות היצירה המוגמרת, ונראה כי היא כוללת יצירות שנוצרו לשידור או להפצה האמצעי מדיה שונים. כך למשל, תסריט לסרט או ליצירה קולנועית אחרת מהווה נושא לזכות יוצרים עצמאית, ויש הרואים בתסריט כיצירה דרמטית העומדת בזכות עצמה (ת"א 1217/06 פלד נ' מתב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ, פדאור 06(11) 377 (2006); גרינמן, עמ' 181).
שאלת ההכרה בתכנית טלוויזיה כיצירה דרמטית נדונה בתא (ת"א) 1419/01 תל"י חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל בע"מ נ' שידורי קשת, פורסם 05/05/2005). בית המשפט קבע מפי כב' השופטת ציפורה ברון, כי במאים הם בעלי זכות יוצרים ביצירה טלוויזיונית. עם זאת, התביעה לגופה נדחתה, לאחר שנמצא כי התובעים העבירו את זכויות הביצוע בפומבי של היצירות, ולכן שידור היצירה אינו מהווה הפרה של זכות יוצרים.
ומה באשר לפורמט טלוויזיוני בישראל?
- בישראל טרם נתבררה בבית משפט השאלה אם פורמט טלוויזיוני זוכה להגנת חוק זכות יוצרים (תמיר אפורי, חוק זכות יוצרים, 62 (2012).
בספרו, מציין גרינמן את אמירתה בהתייחס לזכות יוצרים במשחק, של כבוד השופטת ברלינר בת"א 1108/90Parker Brothers Division of Tonka Coroporation נ' אמקור בע"מ (לא פורסם, 17/03/97). פסה"ד דן בזכות יוצרים במשחקי לוח, ונקבע בו כי תיתן זכות יוצרים במשחק, על סמך "הרקיחה הנכונה" של כלל רכיביו השונים. מכאן מסיק גרינמן, כי אם מקבלים גישה זו, ניתן ליישמה גם לגבי הפורמטים של שעשועוני טלוויזיה ותכניות אחרות (גרינמן, עמ' 188).
מסקנה זו קיבלה חיזוק בפסיקה מאוחרת יותר.
- סוגיית זכויות היוצרים בפורמט טלוויזיוני עלתה בעקיפין, כאשר רשות השידור ביקשה למנוע שידור תכנית בערוץ השני, בטענה כי התכנית מפרה את זכויות היוצרים של תכנית הטלוויזיה מטעמה – "בשידור חוקר" (ת"א 2233/91 רשות השידור נ' ג.ג. אולפני ישראל-ירושלים בע"מ, תשנ"ב (2) 405 (1992)).
כידוע, הרעיון בבסיס התכנית הוא הצגת שחזור של אירוע פלילי לא מפוענח, תוך הדגשת אלמנטים שונים באירוע. לאחר השידור מראיינים את הגורמים המשטרתיים הרלוונטיים והציבור נקרא למסור מידע, אשר יש בו כדי לסייע לחקירת המשטרה.
בפסק דינו קבע הנשיא דאז כב' השופט וינוגרד, כי אכן הרעיון לתכנית טלוויזיונית, המסייעת למשטרה בפיענוח פשעים, אינו מוגן, וכך גם השימוש בחומר משטרתי אותנטי ובשוטרים חוקרים, או שיחזור באמצעות שחקנים של מעשי פשע. ביהמ"ש דחה את הבקשה לצו מניעה, שכן מצא כי התכנית "בשידור חוקר" חסרה את רכיב המקוריות וכי היא מבוססת ממילא על תכנית אנגלית בשם "watch-crime". בנסיבות אלה, לא נזקק בית המשפט לדיון בשאלה העקרונית בדבר קיום זכות יוצרים בפורמט טלוויזיוני, ולא קבע קביעה קטגורית לפיה פורמט טלוויזיוני אינו בר הגנה בזכויות יוצרים.
גישה דומה קיימת לגבי יצירות אחרות, כדוגמת קמפיין פרסומי, אליו התייחסתי בפסק דיני בת.א. (ת"א) 48664-11-12 זרמון DDB בע"מ נ' אדלר חומסקי ורשבסקי (15.11.16). באותו מקרה היה מדובר במשרד פרסום, שיצר סקיצות ראשוניות לקמפיין פרסומי של חברת דלתא בכיכובה של הזמרת נינט. בפסק הדין קבעתי, כי קמפיין פרסומי יכול שיהא יצירה מוגנת בזכות יוצרים, אם הוא מבשיל לכלל קמפיין ממשי ואינו מתמצה בסקיצות ראשוניות, שהן בגדר רעיון בלבד, כפי שאירע באותו מקרה בו נדחתה הטענה להפרת זכות יוצרים בסקיצות עצמן.
דרישת המקוריות
- בכתב ההגנה מטעמם, טענו הנתבעים כי מקוריות הפורמט מוטלת בספק, וכי "יש חשש שהוא מועתק, שכן מספר שנים לפני חתימת הסכם ההפצה, חברת ההפקה "סוני" שידרה בעבר במספר מדינות בעולם שעשועון זהה, אשר לא זכה להצלחה רבה" (סעיף 32 לכתב ההגנה). אמירה זו מתייחסת לשעשועון הטלוויזיה –"That's my stuff". עוד נכתב כי סוני פנתה לארמוזה הפצה בעניין זה, ואולם "נוכח היחסים הטובים בין החברה לבין סוני" ויתרה סוני על דרישותיה בעניין זה.
- השאלה האם "יצירה" מקורית אם לאו, היא שאלה מהותית לבחינת קיומה של זכות יוצרים ביצירה.
בפסיקותיו השונות, קבע ביהמ"ש העליון כי דרישת המקוריות הינה דרישת סף לקיומה של זכות יוצרים ביצירה (ראו, למשל, ע"א 7996/11 סייפקום בע"מ נ' רביב, (18.11.2013); ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט פורסם בנבו, 14.3.2010)). עוד נקבע שם כי המבחן לקיומה של דרישת המקוריות כולל שלושה מבחני משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות, כאשר לא די בקיומו של רכיב אחד לצורך הוכחת מקוריות (עניין סייפקום, פסקה 15) (ראה גם פסק דיני בענין זרמון DDB בע"מ נ' אדלר חומסקי ו – ורשבסקי.
- חרף חשיבותה של סוגיה זו בענייננו והיותה מהותית לקביעה בדבר קיומן של זכויות יוצרים בפורמט הנטען, למעט אמירה בעלמא בעניין זה בכתב ההגנה, לא טרחו הנתבעים להביא ראיות ולבסס את טענתם.
כך, התובע לא נחקר כלל בנוגע לדמיון הנטען בין הפורמט לבין היצירה מאת חברת סוני ואף ניתנה החלטתי בעניין זה לפיה:
"לא נעלם מעיני שהתובע לא נשאל ולו שאלה אחת בנוגע למיון בין הפורמט שלטענתו יצר לבין פורמט אחר שסוני שידרה, והדבר יילקח בחשבון ככל שיש להתחשב בעובדה זו, בפסק הדין" (החלטה מיום 08/11/16, עמ' 71) .
זאת ועוד. גם עדויות המומחים מטעם הצדדים שותקות בעניין זה, ואין כל התייחסות בהן לטענה בדבר (היעדר) מקוריות הפורמט ו"גניבת הזכויות" בו ע"י התובע. התובע טען כי מדובר בפיילוט שנזנח, והנתבעים לא ניסו להפריך את טענתו בראיות משלהם, או באמצעות המומחה מטעמם, שהגיע מאנגליה ונחקר בבית המשפט. אף לא הוצגו ראיות או מסמכים על ההתנהלות מול חברת סוני, כאשר ברור לכל, כי ארמוזה הפצה ממשיכה בשיווק הפורמט שנים רבות.
- הנתבעים מצאו לנכון לברר את טענת ההעתקה מן הפורמט של חברת סוני רק בחקירתו של גולן, אז גם הוקרן בפניי באולם בית המשפט הטריילר של תכנית "המשדרגים" ולאחריו הטריילר לתכנית של סוני - "That's my stuff".
בחקירתו תיאר גולן, כי לאחר שהחלה ארמוזה הפצה בהפצת הפורמט, נתקבל "מכתב זועם" כהגדרתו מטעם סוני בדבר העתקת הפורמט, וכי מיד בסמוך לכך ישבו הוא, רודריגו וברודסקי והכינו טבלה המפרטת את השוני בין התכניות וטען כי "למיטב ידיעתי אבי שלח את זה לסוני והיה איתם בדין ודברים, הוא הפעיל קשרים, ובסוף הם לא תבעו". (שם, עמ' 70-71).
משנשאלו על ידי מדוע לא הפנו שאלות לתובע בעניין זה, השיבו באי כוחם כי:
"לשאלה מדוע לא שאלנו את מר ברודסקי על זה ומדוע הטריילר לא הוצג עד היום, אני משיב שמי שיזם ואמר שהדברים הם זהים זה גילי ולכן אנחנו רוצים להציג את זה עכשיו לגילי".
- עובדה היא כי למעט פניה עלומה של חברת סוני לארמוזה הפצה, בעניין מקוריות הפורמט (אשר לא הוצגה בפניי), אין בפניי כל ראיה או ראשית ראיה, אשר יש בהן כדי להטיל ספק במקוריות הפורמט הטלוויזיוני שהגו ברודסקי ושותפיו לתכנית "Upgrade". ארמוזה הפצה עוסקים בהפצת התכנית מזה שנים רבות בצורתה המקורית ועל בסיס הפורמט שנהגה ע"י ברודסקי ושותפיו. ומשכך, אין לי אלא לדחות טענת העדר מקוריות היצירה, שהעלו הנתבעים. הטענה כי מדובר בפורמט המבוסס על פורמט אחר של חברת סוני, נטענה בחצי פה, ולא הוכח כי מדובר בפורמט שהתגבש לשעשועון משודר או בהפרת זכות יוצרים של סוני.
ארמוזה ידע על מעורבותו של ברודסקי ביצירת הפורמט
- לטענת הנתבעים, כל שעשה התובע היה להגות רעיון ולשוחח על כך עם חבריו ואח"כ "ישב בחיבוק ידיים", כלשון כתב ההגנה. אינני מקבלת טענה זו. הוכח בפניי כי השעשועון הוא פרי עמלו של התובע ושותפיו גולן ורודריגו. הרעיון שהגו שלושתם קיבל ביטוי ממשי, בין היתר, ביישום והעלאתו על הכתב במסגרת הבייבל והמצגת, שהוכנו לקראת צילום תכנית הפיילוט בערוץ 10, תוך הקדשת מחשבה רבה לפרטי התכנית, מבנה הפרק, הנחיות לשחקנים, הגדרת המתמודדים, המשתתפים, הכנת שאלות, משימות ועיגונם כיצירה מגובשת אחת.
- בחקירתו נשאל ארמוזה באשר ליוצר הפורמט והאם המדובר בתובע, על כך השיב - "אני לא יודע וזה לא רלוונטי". תשובתו זו של ארמוזה אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו בפניי במהלך המשפט, מהן עולה בבירור כי ארמוזה ידע היטב כי ברודסקי הוא שהגה ויצר את הפורמט לשעשועון "Upgrade" ביחד עם גולן ורודריגו.
כך למשל, בהסכמים עליהם חתמו תנין הפקות וארמוזה הפצה, נכתב מפורשות כי ברודסקי הוא אחד מיוצרי הפורמט (ראה הסכם מכר מיום 22/09/11, נספח כה לתצהיר ברודסקי); הדבר אף עלה במכתב רשמי שקיבל ארמוזה מבאי כוחו של ברודסקי, אשר כלל התייחסות מפורשות לזכותו של ברודסקי לקרדיט בפורמט אותו הודה ארמוזה כי קיבל (ת/9; פרוטוקול 05/09/16, עמ' 55).
כך, גם בתכתובות שונות שניהל ארמוזה עם גולן (ת/11) ועם ברודסקי עצמו, לגבי רכישת זכויותיו בפורמט היתה ידועה עובדת מעורבותו של ברודסקי בפורמט (נספח כ לתצהיר ברודסקי).
יתרה מכך, בכתבה שכתב ארמוזה לעיתון גלובס בעניין "סוד ההצלחה" לשיווק פורמטים לתעשיית הטלוויזיה, הוא ציין- "...לדוגמא, "משדרגים"" פורמט שיצרו סער ברודסקי, גילי גולן ורודריגו גונזלס.." (נספח כז' לתצהיר ברודסקי).
גם בחקירתו הודה ארמוזה כי ידע על מעורבותו של ארמוזה עוד באפריל 2009 – "בסביבות אפריל יכול להיות שגילי אמר את השם של סער" (פרוטוקול יום 05/09/16, עמ' 50, ש' 25).
- בנסיבות אלה, לא חלה על ארמוזה הגנת ה"מפר התמים" על פי סעיף 58 לחוק הקובע כדלקמן:
"הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה"
בהתאם לסעיף 58 הנ"ל, על הנתבע להוכיח שבמועד ההפרה לא ידע, ולא היה עליו לדעת, כי "קיימת זכות יוצרים ביצירה", דהיינו – כי היצירה עצמה מוגנת בזכויות יוצרים.
בענייננו הוכח באותות ובמופתים, כי ארמוזה ידוע ידע על מעורבותו של ברודסקי ביצירת הפורמט, וזאת עוד קודם למועד התקשרותו עם תנין הפקות ואף לאחריה. בנסיבות אלה, ברי, כי לא עומדת לנתבעים הגנת סעיף 58 לחוק ונחה דעתי, כי עסקינן ב"מפר" ולא ב"מפר תמים" הזכאי להגנת החוק.
סיכום ביניים
מן המקובץ עולה, כי ברודסקי הוא אחד מיוצרי הפורמט הטלווזיוני "משדרגים". הנתבעים ידעו או שהיה עליהם לדעת על חלקו ביצירת הפורמט.
מן הראיות, עולה גם, כי שעשועון הטלוויזיה Upgrade אותו מפיצה ארמוזה הפצה לרשתות שידור בעולם, מבוסס בעיקרו על הרעיון שהגו ברודסקי ושותפיו, אשר קרם עור וגידים ביצירת פורמט טלוויזיוני מצליח.
תרומתה של ארמוזה הפצה להצלחת הפורמט, לא נעלמה מעיני ולא הוכחשה גם על ידי התובע, אולם אין בה כדי לייתר את חלקו של התובע ביצירה הפורמט ואת זכותו המוסרית לקבלת "קרדיט" על כך, כפי שיובהר להלן.
הזכות המוסרית
- הזכות המוסרית "אינה עוסקת בכסף אלא בתרבותו ובאישיותו של היוצר. תכליתה לכבד את הקשר האמור בין היוצר לבין יצירתו" (גרינמן, עמ' 824).
הרעיון כי יוצר זכאי ל"קרדיט" על יצירתו ואף לשמור על שלמות היצירה מעוגן באמנת ברן להגנה על יצירות ספרותיות ואומנותיות, שם בסעיף 6bis נקבע כי היוצר "זכאי לטעון לזכותו על היצירה כמחברה". כאשר במקביל לאמנת ברן, הוכרו הזכויות המוסריות כחלק מזכויות היסוד של האדם, ומצאו ביטוי בסעיף 27(ב) להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אדם (גרינמן, עמ' 830).
הזכויות העיקריות המרכיבות את הזכות המוסרית, הן הזכות לייחוס, המבטיחה כי היצירה תיוחס ליוצרה, והזכות לשלמות היצירה.
סעיף 46 לחוק מגדיר מהי הזכות המוסרית וקובע:
"זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר –
(1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;
(2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר".
- הזכות לייחוס הינה, אם כן, זכותו המוסרית של היוצר לכך ששמו יקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין. זכות זו היא אישית ואינה ניתנת להעברה.
נשאלת השאלה: האם הנתבעים הפרו את הזכות לייחוס של התובע כמפיצי הפורמט? שהרי בענייננו, אין חולק כי שמו של התובע לא אוזכר בהקשר של יצירת הפורמט בין אם ברולר הפתיחה של התכנית ו/או ברולר הסיום, ואף לא בהסכמים שחתמה ארמוזה הפצה עם גופי השידור ברחבי העולם, ולא כללה את שמו בפעולות שיווק והפצה של הפורמט במסגרת עבודתה כחברת ההפצה. אין עסקינן בסיטואציה בה צוין שם היוצר על גבי היצירה באופן שאינו בולט מספיק, אלא במצב דברים שונה לחלוטין כאשר שמו של היוצר (התובע) לא אוזכר כלל בקשר עם הפורמט.
הנתבעים לא מכחישים כי לא ציינו את שמו של ברודסקי כאחד מיוצרי הפורמט ברולרים בתחילת וסיום השידור, וכל טענתם בעניין זה היא כי הנוהג בענף הוא "שהקרדיט ניתן לחברת ההפקה והמפיץ" (פרוטוקול 05/09/16, עמ' 44 ש' 8).
הנוהג המקובל למתן קרדיט ביחס לפורמט טלוויזיוני
- שני המומחים מטעם הצדדים העידו בדבר הנוהג, לעניין קרדיט המקובל בשוק הסחר בפורמטים טלוויזיוניים. זה המקום לציין, כי חוות דעת המומחים לא נתמכו במסמכים ובדוגמאות לנטען בהן, וכך נותרנו למעשה עם חוו"ד הכוללת אמירה כזו או אחרת של כל מומחה על הנוהג בענף, ולא מעבר לכך.
המומחה מטעם התובע, מר יוחנן צנגן, טען כי "מתן הקרדיט הוא נוהג מקובל ואף הפך לסטנדרט קבוע בכל תכנית טלוויזיה. הדבר בולט במיוחד בעסקאות בינלאומיות של יבוא או יצוא פורמטים בהם מקפידים גופי ההפקה והשידור לתת קרדיט ליוצרים, הן מתוך כיבוד ההסכם והן מתוך כבוד ליוצרים" (סעיף 3 לחוו"ד) ובהמשך ציין – "ידוע לי כי בתכניות המשודרות בתחנות טלוויזיה ברחבי העולם הנוהג הקבוע הוא לתת קרדיט ליוצרים.." (סעיף 4 לחוו"ד).