וראו אף את ע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין, מאגר נבו (2008) ות"א (שלום חיפה) 12331/06 ישראל כהנא, עו"ד נ' אפרת דגן, מאגר נבו (2009).
- נדמה לי שבנסיבות יש לפסוק לתובע חלק מתוך השכר המוסכם וזאת בשים לב לשלבים של העבודה שהוא ביצע, לעומת השלבים שלא ביצע ובשים לב לכך שנטל ההוכחה רובץ על שכמו ושיש לייחס לו אשם משמעותי בשל העובדה שהוא לא טרח להסדיר את יחסי הצדדים בכתב בצורה מסודרת. יש עוד לראות כי התובע דורש את שכרו כנגזר מהתמורה המקורית שהתבקשה (3,150,000 ₪), אך הנכס נמכר בסוף כנגד 3,000,000 ₪ "בלבד".
- אני אומדת את השכר לתובע לגבי קיום חלקי של החוזה בסך של 7,000 ₪ (כולל מע"מ).
הדרישה לקבלת שכר ראוי –
- למסקנה דומה ניתן להגיע אף לאור עילת התביעה החלופית והיא דרישה לשכר ראוי בהסתמך על דיני עשיית עושר ולא במשפט ועל הוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, שבבסיסו עקרונות של דיני עשיית עושר (ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, פ"ד מו(4) 586; ע"א 6181/93 עו"ד עמנואל סולומונוב נ' שרבני, פ"ד נב(2) 289; מאמרו של פרופ' ד' פרידמן, "שכר-טרחה ראוי לעורך-דין", המשפט, תשנ"ה-1994, כרך ב' עמ' 105, וע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יצחק יחיאל, פ"ד נח (5) 20, שם נפסק כי:
"הצורך באומדן השכר הראוי - חלף שכר מוסכם - עשוי להתעורר במקרים שונים ... ובכלל זה המקרה נושא ענייננו, אשר בו לא סוכם כלל שיעור שכר הטרחה (מקרים אחרים הם למשל מקום שבו הוסכם על השכר, אולם השירות נפסק בעודו באבו, ולא סוכם מה יהיה השכר במקרה זה, או מקום שבו הסכם שכר הטרחה איננו תקף מסיבה כלשהי)".
- בהקשר זה הוגשה חווה"ד של עו"ד אבריאל, אשר מפרט מהן שעות העבודה שהשקיע התובע בכל הנוגע להכנת המסמכים וביצוע הבירורים הרלבנטיים ומסקנתו הינה שהשכר הראוי אמור להיות בסך של 17,316 ₪, כולל מע"מ. את מסקנתו זו מבסס עו"ד אבריאל על הערכה שבוצעו 20 שעות עבודה בתעריף של 200$ לשעה.
--- סוף עמוד 5 ---
- אינני מוצאת שהוגשו ראיות שיש בהן כדי לסתור את ההערכה לגבי כך שהשכר הראוי לגבי התובע, על בסיס נסיונו והמוניטין שיש לו, עשוי להיות בסך של 200$ לכל שעה; אך לא אוכל לקבל את ההערכה לגבי כך שהושקעו 20 שעות עבודה בשל שהערכה שכזו חייבת היתה להתבסס על נתונים עובדתיים שהציג התובע לגבי מכלול הפעולות שעשה.
- התובע צירף לכתב התביעה את כל הנספחים שערך, את התיקונים לחוזים, את ההתכתבויות בינו לבין עורכי הדין שייצגו את שלושת הקונים הפוטנציאליים הראשונים – אך לא צורפו ראיות מטעמו לגבי כמות השעות שהוא השקיע בהכנת מכלול המסמכים. לכן, לא אוכל להצטרף למסקנה של עו"ד אבריאל, לפיה המדובר ב-20 שעות עבודה, ושוב – נטל ההוכחה רובץ על שכמו של התובע בהקשר זה.
- נדמה לי שיש לקבל אף את חווה"ד בחלקה, לגבי חלק מהשעות, ואנו מגיעים שוב לאותם סדרי גודל של סכומים שיש לשלם לתובע, כפי שכבר קבעתי לעיל.
- בהקשר זה אין לי אלא לצטט חלק מפסה"ד שניתן בע"א (מחוזי חיפה) 24145-09-09 אבני נ' עו"ד הפלר, מאגר נבו (2010). במקרה דשם נדונה סיטואציה דומה עד מאוד למקרה דכאן, שעה שעוה"ד הכין טיוטות למכירת נכס מקרקעין אך לאחר תקופה מסויימת הפסיקה בעלת הנכס את ההתקשרות עם אותו עו"ד ושכרה את שירותיו של עו"ד אחר לצורך הכנת החוזה למכירת הנכס. אף שם מגיע בהמ"ש למסקנה כי הצדדים "שכחו" להסדיר את סוגית שכר הטרחה למקרה והנכס ימכר באמצעות עו"ד אחר - וכך נפסק:
"מערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו מושתתת על קיומו של חוזה ולפיו מתחייב עורך הדין להעניק שירותים ללקוח תמורת שכר. בעסקאות מקרקעין נהוג לקבוע ששכרו של עורך הדין יחושב כאחוז מוסכם משווי העסקה. ככלל ראוי שהסכמי שכר טרחה בין עורך דין ללקוחו יערכו בכתב ויש לזקוף לחובתו של עורך הדין את העדרו של הסכם בכתב. עם זאת העדר הסכם בכתב לא מונע מהצדדים להוכיח בראיות את המוסכם. אף ניתן להשלים את פרטים החסרים בהסכם.