תאמ (חי') 18575-05-11 עו"ד שאול כהן נ' לאה טרן (גלזר)

בפני תובענה בסדר דין מהיר לתשלום שכר טרחת עו"ד ובהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין :

רקע כללי ועמדות הצדדים -

1. התובע, עוה"ד שאול כהן (להלן: "התובע") התבקש על ידי הנתבעות, האחיות, הגב' לאה טרן והגב' נירה קינן (להלן: "טרן", "קינן" ו-"הנתבעות" בהתאמה) לטפל בהכנת חוזה מכר למכירת נכס מקרקעין בקרית טבעון, אשר היה שייך לנתבעות.
2. אין חולק כי הנתבעות פנו אל התובע בבקשה שיכין חוזה מכר לגבי הנכס, אין אף חולק שהתובע הכין 3 חוזי מכר שונים לגבי 3 רוכשים פוטנציאליים שונים, אך כי אף אחד

--- סוף עמוד  2 ---

מההסכמים לא נחתם ומוסכם אף שבסופו של יום מכרו הנתבעות את הנכס לרוכש רביעי, שלא באמצעות התובע, אלא באמצעות עו"ד אחר.

1. התובע טוען כי סוכם בין הצדדים שהוא יהיה זכאי לשכר טרחה בשיעור של חצי אחוז + מע"מ משווי הנכס, כפי שהוערך על ידי הנתבעות, דהיינו, 1/2% + מע"מ מסכום של 3,150,000 ₪ ולכן עותר לכך שישולם לו סך של כ-18,000 ₪. עמדת התובע היא שזכאותו לשכר כאמור לא היתה מותנית בשאלה אם החוזה שהוא עורך ייחתם, אם לאו, וכי השכר מגיע לו בשל העבודה המשפטית שהוא עשה לקראת הכנת החוזה. לחילופין, טוען התובע כי מגיע לו שכר ראוי בגין העבודה שביצע עבור הנתבעות ובהקשר זה הוא אף הגיש חוות דעת שנערכה על ידי עו"ד אריה אבריאל (להלן: "חוות הדעת") אשר העריך את שכר הטרחה הראוי שמגיע לתובע בסך של כ-17,000 ₪.
2. הנתבעות טוענות שההסכם היה שזכאותו של התובע לשכר הטרחה תקום רק אם ההסכם אשר הוא יכין ייחתם וכי במידה ולא תתבצע העסקה לא יהיה התובע זכאי לכל שכר שהוא. בנוסף, טוענות הנתבעות שאין לתת משקל לחוות הדעת שהוגשה בכל הנוגע לשכר ראוי, שכן היא מבוססת על נתונים עובדתיים שלא הוכחו.
3. בפני העידו התובע והגב' טרן. הגב' קינן שנכחה באולם במועד הדיון, לא ביקשה להעיד.

דיון והכרעה -

1. לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים:
2. תחילה אביע צער על כך שהצדדים לא השכילו להגיע ביניהם להסכמה לאור הנסיבות של המקרה ולאור הסכום הנתבע, שאינו גבוה באופן כללי ובמיוחד בשים לב לשווי הנכס שנמכר (3 מיליון ₪). עוד יש  להצר על כך שהנתבעות לא הסכימו להעביר את הסכסוך להליך של גישור ואף לא למתן פסק דין על דרך הפשרה.
3. לגופם של דברים, מצאתי שיש לקבל את התביעה בחלקה ואבהיר את עמדתי.

העילה החוזית -

1. אזכיר כי אין חולק שהוסכם ששכר הטרחה יהיה 1/2% + מע"מ משווי הנכס בגין מכלול העבודות הכרוכות בהכנת החוזה, ניהול המו"מ מול הקונה והשלמת העסקה ברישום.
2. התובע טוען שהוסכם שהשכר ישולם לו במלואו אף אם לא יחתם ההסכם שהוא ערך.

הנתבעות טוענות כי הוסכם במפורש שהשכר ישולם  רק אם כן יחתם ההסכם שהתובע ערך.

1. מסקנתי העובדתית היא שאף אחד מהצדדים לא הוכיח את גרסתו ולדעתי – הצדדים בכלל לא דנו בשאלה מה יהא אם התובע יכין את החוזה (או החוזים) והעסקה לא תסתיים. המדובר לשיטתי בלאקונה בהסכמות הצדדים. אסביר בקצרה מדוע לא אוכל לקבל את עמדת הצדדים, ולאחר מכן את עמדתי באשר לנפקות הדברים.

--- סוף עמוד  3 ---

1. לגבי גרסת התובע - אני מקבלת את עדותו לגבי כך שהוא הסביר לנתבעות שהוא עו"ד ולא מתווך וזכאי לשכ"ט ברגע שהוא מתחיל לעבוד על תיק מסוים, אך אינני מקבלת את גרסתו לגבי כך שהוסכם שהוא יהא זכאי למלוא שכר הטרחה גם במידה והחוזה לא יחתם.
2. בהיבט הזה יש לזכור כי המדובר בעדות יחידה של בעל דין, הטענה הוכחשה על ידי טרן ואין בנמצא הסדר שכר טרחה מסודר בכתב. העדר הסכם שכר טרחה בכתב יעמוד לתובע לרועץ – הן בפן הראייתי והן בהיבט העקרוני, לרבות בשל טעמים של מדיניות משפטית. עמדתי היא שעל עורכי הדין להקפיד על ניסוח הסכמי שכ"ט בצורה מסודרת ובכתב וכי  הם גורמים להעמסת המערכת השיפוטית שלא לצורך, בשל כל אותם מקרים רבים בהם נתקלים אנו בתביעות לתשלום שכ"ט עו"ד בהעדר הסכם מסודר בכתב. לו היה הסכם בכתב, היה ניתן לחסוך את הצורך לברר תיק זה, וראו בהקשר זה את ע"א (מחוזי חיפה) 3178/06 עו"ד חסון נ' נאיף, [פורסם בנבו] בעמ' 11, פסקה כ"ג, לאמור :

"אנו מקבלים את עמדת בהמ"ש קמא לפיה משלא נעשה הסכם שכר טרחה בכתב בין עורך-דין ללקוחו פועל הדבר לחובת עורך-הדין שלא פעל לחתימת הסכם כאמור, הואיל וחובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו מחייבת אותו לומר ללקוח, מראש ובאופן מדויק, מה יהא שיעור שכר הטרחה בו יחוייב".

1. מעבר לכך שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה לגבי קיומה של ההסכמה הנטענת, הרי שאין אף היגיון בהסדר שכ"ט לפיו התובע יהיה זכאי למלוא שכר הטרחה מיד לאחר הסכמתו לקבל על עצמו את התיק (כפי שמציע התובע), וניקח לדוגמא מקרה שבו התובע רק מתחיל את הבירור באשר לזכויות בנכס, מבקש להוציא נסח מלשכת רישום המקרקעין ולאחר שלב זה מחליטות הנתבעות שלא לבצע את העסקה ולא למכור את הנכס. לא יעלה על הדעת שכבר בשלב זה תקום זכאותו לקבל שכר טרחה בשווי של חצי אחוז + מע"מ, למרות שהוא אכן לקח על עצמו לטפל בתיק ולמרות שהוא התחיל לטפל בתיק והוציא נסח טאבו. בנוסף יש לזכור שהמטלות שהיה אמור לבצע התובע כללו אף את החתימה על ההסכם עצמו ואת ביצוע העברת הזכויות וכיוון שהוא לא ביצע את שני השלבים הללו, לא נראה לי סביר שהוא יהיה זכאי למלוא שכר הטרחה.  לכן, לא אוכל לקבל את עמדתו של התובע.
2. בד בבד עם מסקנתי זו, לא אוכל אף לקבל את עמדת הנתבעות לפיה הוסכם שבמידה ולא תתבצע העסקה לא ישולם לתובע כל שכר שהוא.
3. יש לראות כי בחקירתה הראשית הסבירה טרן כי התובע היה  אמור לקבל שכר רק אם הוא יהא זה אשר ינסח את החוזה אשר יחתם ויחד עם זאת, בהמשך  היא אישרה שהצדדים לא  הסכימו במפורש שאם לא תהיה עסקה, אזי שהתובע לא יקבל כל שכר שהוא, אלא שזה מה ש"נראה לה" שאמור להיות "המקובל" וזה מה ש"ההיגיון הפנימי שלה" מחייב (עמ' 7, שורות 27-29). לא למותר לציין כי קינן, אשר אמורה אף היא לדעת מה הוסכם – לא העידה. משמע, שיש אף לדחות את הגרסה של הנתבעות, לפיה הוסכם שבמידה ולא תהיה עסקה לא ישולם שכר בכלל.
4. מכאן, שהמסקנה היא שהצדדים השאירו לאקונה בהסדר בעל פה שהיה ביניהם ולא  הקפידו להגיע להסכמות לגבי כל התרחישים האפשריים – כגון זה שהתרחש בפועל.

--- סוף עמוד  4 ---

1. במצב דברים זה, נדמה לי שההגינות מחייבת לפסוק לתובע חלק משכרו בין אם על בסיס ההנחה שאם הצדדים היו טורחים להגיע להבנות באשר להסדר המדויק, אזי שהם היו מגיעים להבנות בדבר תשלום חלקי ובין אם על בסיס בדיקת החלק היחסי של העבודה של התובע מתוך מכלול העבודה (כלומר – שההסדר היה שהתשלום עבור כל העבודה יהא X ועתה נגזור את השכר היחסי מתוך ה-X בהתאם לשיעור העבודה שבוצעה, בבחינת ביצוע חלקי כנגד תמורה חלקית). בע"א 136/92 ביניש עדיאל, עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114,  נקבעה ההלכה לפיה:

"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו."