סעש (י-ם) 29685-08-12 מיטל פסינג אלבז נ' יעקב פרס - חלק 3

הסעדים הנתבעים

89. באשר לתביעה לשכר עד הלידה – מדובר בתקופה של שישה חודשים. בניגוד לטענת התובעת לפיה שכרה הממוצע עמד על 3,500 ₪, עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה שממוצע שכרה בששת החודשים האחרונים של שנת 2011, מאז חדלה לקבל שכר חלקי בגין עבודה בהיקף מצומצם לרגל לימודיה – ממוצע שכרה היה 2,514 ₪.
90. לפיכך נפסוק לתובעת סך 15,084 ₪.
91. בגין השכר שהייתה התובעת זכאית לקבל ב-60 הימים שלאחר חופשת הלידה נזכה את התובעת בסך 5,028 ₪.
92. באשר להפרשי פיצויי פיטורים, החישוב של התובעת אינו מקובל עלינו, לא רק בשל כך שהוא מבוסס על שכר קובע בסך 3,500 ₪, אלא בשל כך שהוא מתעלם מעבודתה החלקית מאד של התובעת במשך שתי שנות לימודיה.
93. לפיכך כל שנפסוק לתובעת הוא הפרשי פיצויי פיטורים בגין התקופה ממועד פיטוריה עד ל-21.11.12, שהינו 60 ימים לאחר תום מועד חופשת הלידה. מדובר בתקופה של עשרה חודשים. לפיכך נפסוק לתובעת סך 2,095 ₪ (10/12 X 2,514 ₪).
94. פיצוי בגין דמי לידה נפסוק לתובעת בסך 7,542 ₪ (2,514 ₪ X 3).
95. תביעת התובעת לפדיון חופשה מבוססת על אי קבלת חופשות בכל תקופת עבודתה וכן על טענה לזכות לפיצוי בגין אי קבלת חופשות בתקופה ממועד פיטוריה עד לתום 60 ימים ממועד חופשת הלידה שהייתה צריכה להיות לה.
96. איננו רואים לפסוק לתובעת פיצוי בגין זכויות חופשה שלא קיבלה בתקופה ממועד פיטוריה ואילך. פדיון חופשה הינה תביעה שמעוגנת בסעיף 13 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. זכותה של התובעת לפיצוי על נזקים שנגרמו לה בשל אי השתכרות בתקופה מיום פיטוריה עד ל-21.11.12, אינם מולידים זכות לחופשה או לפדיון חופשה, שכן אין מדובר על תקופת עבודה, ואין הצדקה כלכלית לפסיקת פיצויי בגין זכויות חופשה בעד תקופה זו.
97. הנתבעת לא הוכיחה כי שלמה לתובעת דמי חופשה. מתלושי השכר לא עולה כי התובעת יצאה לחופשות בעדן שולמו לה דמי חופשה.
98. בהתחשב במגבלת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, זכאית התובעת לפדיון חופשה בגין עבודתה בשנים 2009, 2010 ו-2011. מתלושי השכר עולה כי בשנת 2009 התובעת עבדה 229 ימים, בשנת 2011 עבדה 93 ימים וב-2011 עבדה 125 ימים. מדובר בשנות עבודתה השניה, השלישית והרביעית. בהתאם לכך, ובהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חופשת שנתית שהיו בתוקף בתקופת עבודתה של התובעת, היא הייתה זכאית ל-12 ימים חופשה בעד שנת 2009, ל-6 ימי חופשה בעד שנת 2010 ול-7.5 ימי חופשה בשנת 2011, ובסך הכל 25.5 ימים, לפי סך 154 ₪ ליום (כך עולה מחלוקת שכרה בחודשי עבודתה האחרונים במספר ימי עבודתה), ובסך הכל 3,927 ₪. בסכום זה נחייב את פוטו יקי בלבד.
99. התובעת זכאית להפרשי דמי הבראה בגין התקופה ממועד פיטוריה עד ליום 1.9.12 (כפי שתבעה) ובסך הכל שבעה חודשים ושליש, דהיינו 0.61 מדמי ההבראה לפי שבעה ימים בערך של 318 ש"ח, ובסך הכל 1,358 ₪.
100. על פי כתב התביעה, תביעת התובעת לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה הוגשה נגד פוטו יקי בלבד. תביעה זו אינה קשורה דווקא לטענתה כי פוטרה שלא כדין, אלא לכך שלא הופרשו עבורה הפרשות לפנסיה.
101. פוטו יקי טענה שהופרשו הפרשות כאלה והפנתה לתלושי השכר, אך אין מדובר בראיה המרימה את הנטל להוכיח את ביצוע ההפרשות בפועל. לא הוצג לבית הדין אישור של קופת גמל.
102. תביעת התובעת לפיצוי לפי 5% משכרה נעדרת עילה. נפסוק לתובעת פיצוי בהתאם לשיעורי ההפרשה שבצו ההרחבה להסכם הפנסיה הכללי במשק, מ-1.1.08 ואילך, בהתאם לסכומים המצטברים בתלושי השכר בחודשי דצמבר:

א.       שנת 2008 – 0.833% מסך 45,824 ₪ - 382 ש"ח.

ב.       שנת 2009 – 1.66% מסך 40,760 ₪ - 679 ₪.

ג.        שנת 2010 – 2.5% מסך 13,803 ₪  – 345 ₪.

ד.       שנת 2011 – 3.33% מסך 19,742 ₪ - 657 "ח.

103. סך הכל נפסוק לתובעת פיצוי בסך 2,063₪, כנגד פוטו יקי בלבד.

התביעה לפיצוי לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים

104. סעיף 13א(ב) קובע:

"(1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומים לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; ...

(2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעסיק ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה:

(א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור;

(ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר;

(ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה.

105. בעניין בן עטר פירט בית הדין הארצי לעבודה פרשנויות אפשריות שונות לעניין הסמכות שבסעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים:

א.       הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת נועד להחליף את הפיצוי בגובה 100% מהשכר בתקופה זו כפי שנהג לפני תיקון החוק בחודש 1/06, ולכך יש להוסיף את הרכיבים הנוספים המוכרים בפסיקה כגון הפסד פיצויי פיטורים ועגמת נפש.

ב.       הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת אמור לשקף את כלל הרכיבים הנפסקים דרך כלל בגין פיצוי ממוני, כאשר הפיצוי הלא ממוני מתווסף לכך במקרים המתאימים.

ג.        הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת כולל את כלל הרכיבים הנפסקים דרך כלל לפי הפסיקה, לרבות פיצוי בגין נזק לא ממוני.

106. ככל הידוע, לא נקבעה הלכה בעניין הפרשנות הראויה. בכל הכבוד, נראה לבית הדין הפירוש הראשון שכן הפסד של פיצויי פיטורים לכאורה אינו בגדר "שכר".
107. לפיכך, לצורך חישוב בסיס הפיצוי לפי סעיף 13א(ב), נתחשב בסכומים שאנו פוסקים לתובעת בגין שכר עד ללידה (סך 15,084 ₪), 60 הימים לאחר חופשה הלידה (סך 5,028). לדעתנו, יש לפרש לעניין סעיף 13א(ב) את הפיצוי בגין אי קבלת דמי לידה כ"שכר", שכן דמי לידה הינם גמלה מחליפת שכר. לפיכך נתחשב גם בסכום שפסקנו לתובעת בגין הפסד דמי לידה (סך 7,542 ₪). לא נתחשב בהפרשי דמי ההבראה בסך 1,358 ₪ שאנו פוסקים לתובעת, שכן לדעתנו דמי הבראה אינם, ככלל, "שכר", ונראה שלו המחוקק ביקש לכלול דמי הבראה ב"שכר", היה מוצא דרך להבהיר כוונה זו. לפיכך, הסכום לחישוב הפיצוי לפי סעיף 13א(ב) לחוק יעמוד על 27,654 ₪.
108. עם זאת, מעיון בפסיקה של בתי הדין האזוריים עולה כי השאלה אם לפסוק 150% מהשכר או פיצוי בשיעור אחר (כפי שבית הדין מוסמך "מטעמים מיוחדים שיירשמו"), תלויה במידת תום הלב של המעסיק. כך, במקרים שבהם מדובר בהפרה טכנית של החוק אך הפיטורים היו מטעמים ענייניים וללא קשר להריון, הופחת הפיצוי ל-100% (ס"ע 25779-01-14 כהן מיכל – אנטילופ שיווק 1994 בע"מ ואח' (מיום 19.9.16)). אלא שהכלל הוא שעל המעסיק להצביע על טעמים מיוחדים להפחתת הפיצוי (תע"א 32504-06-11 רינת הלוי – המרכז לנוער תרבות וקהילה בנהריה (מיום 27.7.16).
109. בעניינה של פוטו יקי מתקיימים טעמים מיוחדים להפחתת שיעור הפיצוי, שכן פיטוריה של התובעת מעבודתה בפוטו יקי לא היו בשל ההריון. עם זאת, בית הדין אינו סבור שיש לבטל את תוספת הפיצוי לפי סעיף 13א(ב) נגד פוטו יקי, שכן יש חשיבות בהבהרת החובה לפנות בבקשה להיתר לפיטורי אישה בהריון. במסגרת דיון כזה ייתכן והיה ניתן למצוא פתרון תעסוקתי לתובעת במסגרת עסק אחר של יקי שהוזכר בעדויות. לפיכך, בית הדין יעמיד את הפיצוי נגד פוטו יקי על סך 20% מ- 27,654 ₪, קרי: 5,530 ₪.
110. בעניינה של פוטו ניסים בית הדין לא שוכנע כי מתקיימים טעמים מיוחדים לפיצוי בשיעור שונה מ-150%. לפיכך בית הדין יחייב את פוטו ניסים לשלם לתובעת סך 13,827 ₪.

התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש

111. מהנימוקים שפירטנו לעיל אין לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש נגד פוטו יקי. פיטוריה של התובעת מפוטו יקי לא היו קשורים להריונה ולא היה בהם היבט של הפלייה הפוגעת בכבודה של התובעת.
112. החלטנו לדחות את תביעת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש נגד פוטו ניסים, שכן קביעתנו לפיה פיטוריה מעבודתה בפוטו ניסים היו "מחמת" הריונה נעשתה בשל אי הרמת הנטל להוכיח היפוכו של דבר על ידי פוטו ניסים. ניתן ביטוי לנזק הלא ממוני של התובעת במסגרת תביעתה לפיצוי בגין נזק לא ממוני לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

התביעה לפיצוי לפי סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה

113. התובעת ביקשה לפסוק לה סך 10,000 ₪ לפי סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
114. כאמור לעיל, החלטנו לדחות תביעה זו נגד פוטו יקי.
115. באשר לתביעה נגד פוטו ניסים – הסמכות לפי סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות היא סמכות שבשיקול דעת. בשים לב לכך שהקביעה שפיטורי התובעת היו מחמת הריונה נעשתה בשל אי הרמת נטל ההוכחה על ידי פוטו ניסים, בית הדין רואה לפסוק לתובעת פיצוי לא ממוני בסך 5,000 ₪.

סוף דבר

116. תביעת התובעת נגד הנתבע 1 נדחית.
117. תביעת התובעת נגד הנתבעות 2-3 מתקבלת חלקית, והנתבעות 2-3 תשלמנה לתובעת סכומים, לבדן או ביחד ולחוד, כמפורט להלן:

א.       הנתבעות 2-3 תשלמנה לתובעת יחד ולחוד פיצוי בגין הפסד שכר עד ללידה בסך 15,084 ₪.

ב.       הנתבעות 2-3 תשלמנה לתובעת יחד ולחוד פיצוי בגין 60 ימי "התקופה המוגנת" שלאחר חופשת הלידה בסך 5,028 ₪.

ג.        הנתבעות 2-3 תשלמנה לתובעת יחד ולחוד פיצוי בגין הפסד פיצויי פיטורים בסך 2,095 ₪.

ד.       הנתבעות 2-3 תשלמנה לתובעת יחד ולחוד פיצוי בגין הפסד דמי לידה בסך 7,542 ₪.

ה.       הנתבעת 2 תשלם לתובעת פדיון חופשה בסך 3,927.

ו.        הנתבעות 2-3 תשלמנה לתובעת יחד ולחוד פיצוי בגין הפסד דמי הבראה בסך 1,358 ₪.

ז.        הנתבעת 2 תשלם לתובעת פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,063 ₪.

ח.       הנתבעת 3 תשלם לתובעת פיצוי לפי סעיף 13א(ב) לחוק עבודת נשים בסך 13,827 ₪. מתוך סכום זה תחוב אף הנתבעת 2, יחד ולחוד עם הנתבעת 3, בסך 5,530 ₪.

ט.       הנתבעת 3 תשלם לתובעת פיצוי לא ממוני לפי סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, בסך 5,000 ₪.

118. כל אחת מהנתבעות 2-3 תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.
119. חרף דחיית התביעה נגדו, בית הדין אינו רואה לחייב את התובעת בהוצאותיו של יקי, בשים לב לכך שגרסתו בעניין ידיעתו אודות הריונה של התובעת לא התקבלה.
120. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ז, (04 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".