סיכומו של דבר, בית המשפט הורה כאמור על ביטול המכרז. לטובת המשיבים נפסקו הוצאות משפט בסך של 22,500 ש"ח, שליש מהסכום מאת רמ"י; שליש מאת חברי קבוצת מוקארי, יחד ולחוד; ושליש מאת חברי קבוצת מחאג'נה, יחד ולחוד (וראו תיקון טעות סופר באשר להוצאות בהחלטה מיום 1.5.2016).
טענות הצדדים
- לטענת קבוצת סאיג – שאין חולק כי לא תיאמו את הצעותיהם וכל זוכה המשתייך אליה אינו קשור ליתר הזוכים – שגה בית המשפט כשלא דחה את העתירה על הסף; כשקבע כי היתה עמימות בתנאי המכרז; וכשקבע כי דינו של המכרז כולו להיפסל. ביחס לעילות הסף נטען כי חל שיהוי בהינתן שהזוכים במכרז וקבוצת סאיג בכלל זה לא צורפו כמשיבים אלא כחודש ומחצה לאחר שהוגשה העתירה בראשונה, ומשכך היא הוגשה כדין רק כשלושה חודשים לאחר פרסום תוצאות המכרז; וכן חל מעשה עשוי משלא נתבקש סעד זמני כנגד המשך ההתקשרות של רמ"י עם הזוכים – ואכן נחתמו הסכמים עם חברי קבוצת סאיג, והם שילמו את מלוא התמורה עבור חכירת המגרשים וביצעו את ההליכים הנדרשים לשם מימוש זכייתם.
בנוגע לתנאי המכרז, נטען מטעם קבוצת סאיג כי הטענה בדבר אי-בהירות בתנאים היתה צריכה להישמע קודם לפרסום תוצאות המכרז, והמשיבים מושתקים מלטעון אותה לאחר מכן; וממילא התנאי בדבר הנחת אזור עדיפות לאומית ברור וחד-משמעי, ולפיו מחיר המינימום שפורסם כבר מתחשב בהנחה, מה גם שאותו נוסח הופיע במכרזים נוספים של רמ"י שפורסמו בעבר, ולא נטען בהם לעמימות. כן מודגש כי כל המציעים במכרז פעלו בהתאם לאותו נוסח, כך שלא נפגם עקרון השוויון. בהתייחס לפגם השני שנמצא במכרז, הוא התיאום בין מציעים, קבוצת סאיג טוענת כי פגם זה אינו מצדיק את פסילת המכרז כולו, ומטעימה כי נקבע בפסק הדין שחברי קבוצת סאיג הם תמי לב ואף לא נטען אחרת, ומשכך לא היה מקום לבטל את המכרז גם כלפיהם. מודגש כי זהו צעד שאין לנקוט בו אלא כמוצא אחרון, והוא יסב לקבוצת סאיג נזק רב, יעמיד את חבריה בעמדת נחיתות במכרז החדש שיפורסם, ויהווה "תיקון עוול בעוול". יוער כי המשיב 6 הודיע כי הוא מצטרף לטענות קבוצת סאיג.
חברי קבוצת חוסיין, שאף הם לא תיאמו את הצעותיהם, מצטרפים לטענותיהם של חברי קבוצת סאיג, ומדגישים כי בהיעדר צו מניעה זמני גם הם חתמו על חוזי חכירה, שילמו את מלוא התמורה, המגרשים נרשמו על שמם וחלקם אף מכרו אותם לצד ג'. לנוכח האמור נטען כי אין זאת אלא שהמשיבים "ויתרו על זכויותיהם", לכל הפחות ביחס לקבוצת חוסיין, והיה מקום לקבוע שחלות עילות הסף של מעשה עשוי ושיהוי; וכן אי-מיצוי הליכים, היות שהטענה בדבר אי-בהירות בתנאי המכרז לא נטענה בוועדת המכרזים קודם שהועלתה לפני בית המשפט. לגופו של עניין מוסיפה קבוצת חוסיין כי למעשה אין עסקינן במכרז אחד, כי אם ב-27 מכרזים נפרדים, אחד לכל מגרש, ויש לבחון את הזכייה בכל אחד מהם לפי ההצעות שהוגשו ביחס אליו, ולקבוע סעדים ספציפיים בהתאם. לפיכך נטען כי לכל היותר יש לבטל את המכרזים שבהם הצעה מתואמת זכתה על פני הצעה של אחד מהמשיבים, בעוד שהזוכים הבלתי-מתואמים לא זכו לכל יתרון על פניהם; ובכל מקרה אין לבטל את המכרז כולו. ביחס לתנאי המכרז נטען כי אף אם תאומץ הפרשנות שלפיה מחיר המינימום הוא רבע מהשומה, עדיין לא יהיו המחירים שהציעו המשיבים גבוהים דיים על מנת לזכות במכרז משההצעות אינן מגיעות כדי מחצית מההצעות הזוכות, ולכן לא נגרמה למשיבים כל פגיעה; וכך גם לגבי מציעים פוטנציאליים, מכיוון שאף אם היו מגישים הצעה במחיר המינימום היא ממילא לא היתה זוכה, באשר כל מחירי ההצעות הזוכות עולים לא רק על שמינית כי אם גם על רבע ממחיר השומה. יוער כי המשיבים 12-10 הודיעו כי הם מצטרפים לטענות קבוצת חוסיין.