פגם נוסף שמצא בית המשפט בהליך המכרזי הוא התיאום בין מציעים שונים. נקבע כי בעוד ועדת המכרזים השתיתה בתחילה את מסקנתה שאין מקום לפסילת ההצעות המתואמות על היעדרו של גורם מאגד בין המציעים, בעקבות השימוע שנערך נמצא שאכן קיימים גורמים כאמור, ביחס לשתי הקבוצות שעימן נמנים המציעים המתואמים: קבוצת מוקארי וקבוצת מחאג'נה; וחרף זאת לא שונתה מסקנת הוועדה. קבוצת מוקארי – בהקשר זה לרבות חבריה שהציעו הצעות אך לא זכו במגרשים – מונה למעלה מ-20 מציעים, שהגישו 18 הצעות עבור מגרשים לבית דו-משפחתי, שבכולם ננקב מחיר זהה של 255,555 ש"ח (עבור המגרש כולו) וללא שנמצאו מתחרים בקרב חברי הקבוצה על אותו מגרש; וכן 2 הצעות למגרשים לבית חד-משפחתי שבהן ננקב מחיר זהה של 199,000 ש"ח, וייתכן שאף 7 הצעות נוספות ליתר הבתים החד-משפחתיים (ראו פסקה 27 לפסק הדין). עוד נמצא כי חברי הקבוצה קשורים כולם למר מוחמד מוקארי (להלן: מר מוקארי) בקשרי משפחה, חברות או עסקים; מר מוקארי הוא שמילא את כל טופסי המכרז, טיפל בערבות הבנקאית הנדרשת ואסף את הכספים עבורה מחברי הקבוצה, המליץ על המחירים האחידים ועוד. קבוצת מחאג'נה כוללת ארבעה מציעים הקשורים בקשרי משפחה מדרגה ראשונה, שהגישו שתי הצעות וזכו בשני מגרשים דו-משפחתיים והציעו סכומים דומים (255,777 ש"ח ו-255,888 ש"ח). המערער 1 ב-עע"מ 4335/16 (להלן: מר מחאג'נה) איגד את מציעי קבוצת מחאג'נה. תיאומים אלה בין המציעים עולים אף הם כדי פגיעה בשוויון, קבע בית המשפט, משהם מפרים את מאזן השוק ומגדילים את סיכויי זכייתם על חשבון יתר המציעים – כפי שאכן קרה, באשר מרבית חברי קבוצת מוקארי וכל חברי קבוצת מחאג'נה זכו במגרשים.
- באשר לתוצאת הפגמים שנמצאו, בית משפט לעניינים מנהליים עמד על כך ששני הפגמים יוצרים "פגיעה משולבת" וחמורה בעקרון השוויון. נאמר שזו מתבטאת הן בפגיעה בתחרות בין המציעים, הן בקיפוח מציעים פוטנציאליים והן בפגיעה בקופה הציבורית – ומשכך אין מנוס מביטול המכרז כולו.
לבסוף דן בית המשפט בטענות סף שהעלו המערערים (המשיבים דלמטה), ודחה אותן. טענת סף של חוסר נקיון כפיים, בנימוק שעניינה של העתירה אינו אלא בכך שהזוכים במכרז משתייכים למגזר הערבי ועתידים להתגורר בעיר יהודית ברובה, נדחתה באשר הטעמים שנמצאו לפסילת המכרז אינם נוגעים לזהותם של הזוכים והדבר אף לא נטען על ידי העותרים. עוד נדחתה טענת שיהוי, משנמצא כי העותרים השיגו על תוצאות המכרז בסמוך לאחר פירסומן וללא השתהות; וכן נדחתה טענת מעשה עשוי, שהועלתה מאחר שלא התבקש צו ביניים והחלו נחתמים חוזים בין רמ"י לבין הזוכים, משנקבע כי אין מדובר במצב בלתי-הפיך וכי לנוכח העתירה התלויה ועומדת חתימת החוזים נערכה מתוך סיכון מחושב שיכול שייקבע כי יש להחזיר את המצב לקדמותו.