ביום 4.1.2016 הוגשה העתירה נושא הערעור נגד רמ"י, והיא הופנתה נגד החלטת ועדת המכרזים; וביום 17.2.2016 הוגשה עתירה מתוקנת, לאחר שבראשונה לא צורפו לה הזוכים כמשיבים (מע/1, מע/3).
בעקבות הגשת העתירה קיימה הוועדה שימועים לחלק מן הזוכים, והם עומתו עם הטענות המרכזיות שהועלו בעתירה. לאחר קיום השימועים, קיבלה הוועדה החלטה נוספת ביום 13.3.2016, שבה הוחלט להותיר את ההחלטה הקודמת על כנה ומטעמיה, דהיינו שאין מקום לפסילת המכרז או הצעות שהוגשו במסגרתו (מע/8).
פסק הדין נושא הערעור
- בית משפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה, והורה על ביטולו של המכרז. בגדרי פסק הדין נדונו שתי סוגיות מרכזיות: פגמים בניסוח המכרז, ותיאום בין מציעים. במסגרת הסוגיה הראשונה דן בית המשפט בשני פגמים נטענים. האחד הוא שבין תנאי המכרז נכלל תנאי שלפיו "ידוע למציע כי הבניה במגרשים מותנית בכך שכל השותפים יגישו תוכנית בניה משותפת"; ונטען שהדבר עומד בסתירה לכך שהמכרז הופנה ליחידים בלבד, משום שלנוכח תנאי זה יהיה עליהם להתאגד יחד. טענה זו נדחתה, משנקבע כי שומה היה על המשיבים (העותרים דלמטה) להעלותה טרם שהגישו את הצעותיהם, ולא לאחר שנודעה להם התוצאה; וכן נדחתה הטענה לגופה, באשר ההוראה מכוונת אך לשותפים למגרש לבניית בית דו-משפחתי, ולא לכלל הזוכים. יוער כי הערעורים שלפנינו אינם נסובים על הקביעות בסוגיה זו.
בית המשפט קיבל את טענת המשיבים כי נפל פגם במכרז ביחס לתנאי בדבר מחירי המינימום להגשת הצעות למגרשים. זאת בשל נוסחו של ההסבר המופיע מתחת לטבלה שבמסמכי המכרז, המפרטת מחיר מינימום לכל מגרש: "מחיר המינימום שפורסם הינו 25% משומת השמאי בהתחשב באזור העדיפות הלאומית". בית המשפט קבע כי תנאי זה עמום, ונתון לפרשנויות נוגדות: האחת – שהמחיר הנקוב בטבלה מהווה רבע משומת השמאי לאחר חישוב ההנחה שמגיעה בשל היות עפולה אזור עדיפות לאומית ב', הנחה העולה כדי 51%, ומשמע שעל מנת לחשב את שווי המגרש לפי השומה, המציע צריך להכפיל את סכום המינימום פי שמונה (להכפיל ב-4 משום שסכום המינימום הוא 25%, ולהוסיף ולהכפיל ב-2 משום אזור העדיפות הלאומית); והאחרת – שהמחיר מהווה רבע מהשומה לפני חישוב ההנחה בגין אזור עדיפות לאומית, ומשמע שכדי לחשב את שווי המגרש לפי השומה עליו להכפיל את סכום המינימום פי ארבעה בלבד. בשים לב לכך שההפרש בין שתי האפשרויות משמעותי ביותר, משניתן היה לסבור שערך הקרקע נמוך במחצית מערכה הנכון, נקבע כי עמימות זו פוגעת פגיעה קשה בעקרון השוויון, כלפי המציעים וכן כלפי המציעים הפוטנציאליים.