בית המשפט הוסיף וקבע כי חלוף הזמן שבין פגישת 2007 לבין חתימת העסקה אינו גורע מהיות של חסן הגורם היעיל בעסקה. בקביעתו זו הסתמך בית המשפט על ע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' מנהלת עיזבון ביר, פ"ד מח(3) 116 (1994) (להלן: עניין מוסקוביץ), שם נקבע כי המשקל הנודע לחלוף הזמן עומד בדרך כלל ביחס הפוך לשווי הנכס; ובהמשך לכך נקבע כי תקופה של 20 חודשים בין פגישה שארגן המתווך באותו מקרה לבין חתימת העסקה לא שוחקת את הזיקה הסיבתית הנדרשת (כששם דובר במכירת בית מלון בודד). בענייננו קבע בית המשפט המחוזי כי בשל היקף העסקה הרחב, תקופה של כשנתיים שחלפה מן הפגישה שארגן חסן לבין חתימת העסקה הסופית לא פוגמת בהיותו של חסן הגורם היעיל בעסקה. עוד נדחתה טענת אזורים כי מעורבותם של מתווכים נוספים שוללת את היותו של חסן הגורם היעיל בעסקה – וזאת הן מן הטעם שמעורבותם בעסקה לא נתבררה, והן מן הטעם כי אף אם היו מעורבים בשלבים מאוחרים יותר בעסקה, הרי שחסן היה הגורם הראשוני שהפגיש בין הצדדים.
נוסף על אלה, קבע בית המשפט כי הן קבוצת אזורים והן מלונות פתאל הרחיקו את חסן מן העסקה בחוסר תום לב. כך, על אף שחסן ערך שיחות טלפון רבות לנציגים משני הצדדים במהלך השנה שלאחר פגישת 2007 – אלה "הקפידו לתקוע מקלות בגלגלים". עוד נקבע בפסק הדין, כי קבוצת אזורים אינה רשאית להיבנות מכך שחסן לא היה מעורב במשא ומתן שהתקיים לאחר הפגישה שאותה הוא ארגן, שעה שהסיבה לאי-מעורבותו היא התנהלותה שלה לאחר שנכרת ביניהם חוזה תיווך. כל אלה הביאו את בית המשפט המחוזי למסקנה כי חסן היה הגורם היעיל בעסקה, ועל כן זכאי לדמי תיווך בגינה.
- לאחר שקבע כי חסן זכאי לדמי תיווך בגין העסקה, ניגש בית המשפט המחוזי לקבוע את גובה דמי התיווך. בעניין זה דחה בית המשפט את טענתו של חסן כי הוסכם בינו לבין קבוצת אזורים ששיעור דמי התיווך יעמוד על 2% משווי העסקה, וכן את טענתו החלופית לקיומו של נוהג בשוק העסקי לתשלום דמי תיווך ראויים בשיעור של 1% משווי העסקה. על כן, בהיעדר קיומם של הסכמה או נוהג, פסק בית המשפט המחוזי כי חסן זכאי לשכר ראוי – וכי בענייננו שכר זה עומד על חצי אחוז משווי העסקה. למסקנה זו הגיע בית המשפט בהינתן שמדובר בעסקה רחבת היקף; ועל יסוד עדותו של לוז מטעם אזורים כי בעסקאות כאלה נוהגת אזורים לשלם דמי תיווך בשיעור חצי אחוז או שלושת רבעי אחוז, ועדותו של פתאל כי בעסקאות מסוג זה נוהגת מלונות פתאל לשלם 1% עם תקרת מקסימום. כן נתן בית המשפט משקל לאמירה של חסן במסגרת עדותו, כי היה מוכן להסתפק גם בחצי אחוז משווי העסקה.