קבוצת המיעוט הגישה ביום 16.4.2012 בקשה למתן החלטה בבקשתם שזכות התביעה של החברה תומחה להם, לנוכח חשש מהתיישנות עילות התביעה; ובעקבות זאת הגישה JKV תגובה שבה נטען כי טרם הגיעה העת להכרעה בבקשה להמחאת זכות התביעה, היות שטרם חלף המועד להגשת התגובות לדו"ח החקירה מטעם יתר בעלי המניות. הודגש כי הצדדים פועלים בהתאם להוראת בית המשפט בהחלטת גילוי המסמכים "בדחיפות ובמהירות הנדרשת", ויש להמתין עד לסיומו של הליך זה. כן הודגש כי בהחלטה מיום 28.12.2011 קבע בית המשפט כי JKV תוכל להגיב לבקשה להמחות את זכות התביעה של החברה לקבוצת המיעוט, לאחר שהמפרק יגיש את תגובתו לה, "ובכוונתה של JKV להתייחס לנושא זה בהרחבה במסגרת תגובתה לדו"ח המפרק, לאחר השלמת שלב העיון במסמכים".
בהחלטה מיום 22.4.2012 קבע בית המשפט כי "הדיון בזכות התביעה ובהמחאתה להבדיל מהדיון בתביעה גופה אם וכאשר תוגש הינה התייעצות פנימית אשר לנתבעים הפוטנציאליים אין בה מעמד. זכות התגובה וההתנגדות של המשיבים ראשיתה מרגע שתוגש נגדם תביעה לגופו של עניין" (להלן: החלטת זכות התגובה).
JKV עתרה לעיון חוזר בהחלטה זו, בנימוק שהוקנתה לה הזכות להגיב להסדר המחאת הזכות; וביום 6.5.2012 נעתר בית המשפט לבקשה, "לפנים משורת הדין ובלא שיהיה בכך לגרוע מהאמור בהחלטותי הקודמות", והתיר ל-JKV להגיש את תגובתה.
- JKV הגישה ביום 13.5.2012 את תגובתה לבקשה להמחות לקבוצת המיעוט את זכות התביעה של החברה, וטענה כי יש להבחין בין מצב שבו מבוקש להמחות זכות תביעה של חברה בפירוק כנגד צד שלישי, לבין מצב שבו הנתבעים הפוטנציאליים הם בעלי מניות, כבמקרה דנן. נטען כי הסכסוך בענייננו הוא במהותו סכסוך אזרחי בין בעלי מניות שאינו חלק מהליך חדלות הפירעון, וכי המחאת זכות התביעה תהווה הלכה למעשה התערבות פסולה בסדרי הנשייה. כך משום שבעוד לבעלי מניות הבכורה, ובראשם JKV, נתונה זכות קדימה לחלוקת עודפי החברה בפירוק – במקרה שהתביעה תתקבל, הכספים שישולמו יהיו אמנם שייכים לחברה אך יוותרו בידי קבוצת המיעוט.
הכנ"ר הודיע לבית המשפט כי הוא תומך בהמחאת זכות התביעה, בעמדתו שהוגשה ביום 6.6.2012. לשיטת הכנ"ר, המחאת זכות התביעה לקבוצת המיעוט היא "הפתרון הראוי והנכון ביותר, בנסיבות המקרה דנן, על מנת להשיב לבעלי מניות המיעוט את אשר השקיעו בחברה, עובר לפירוקה ואף לאחר מכן". עם זאת הוטעם כי ההמחאה צריך שתיעשה בכפוף לחשיפת נוסח ההסכם והעמדתו לאישור בית המשפט, וכי שיעור התמורה שראוי שתועבר לקופת הפירוק הוא 20% מהסכום שייפסק בתביעה, לאחר ניכויים.