המפרק התנגד לחשיפת חומרי החקירה; ואילו הכונס הרשמי, הוא המשיב 3 (להלן: הכנ"ר) הצביע על קיומם של שיקולים נוגדים בעניין זה, והביע את עמדתו כי שומה על מבקשי העיון להגיש רשימה מפורטת של מסמכים שברצונם לעיין בהם, ויש להכריע ביחס לכל מסמך לגופו תוך איזון בין השיקולים השונים.
בהחלטה מיום 26.3.2012 אימץ בית המשפט את עמדת הכנ"ר ביחס לגילוי המסמכים, וקבע כי על הצדדים לפעול לפי המתווה שהוצע על ידו. בהתייחס להגשת תגובות מטעם הצדדים לדו"ח החקירה, בית המשפט העיר כי המדובר ב"הליך מקדמי שאינו מוכר בדין" ובפרט משהמפרק טרם ביקש סעד ממשי כנגד מי מבעלי המניות; ונקבע כי "המקום הראוי בו יוכלו בעלי המניות להגיב ולהתמודד עם טענות המפרק הינו אם וכאשר תוגש נגדם תביעה [...] בשלב זה אין לפתוח 'משפט זוטא' אודות הטענות שכולל דו"ח המפרק" (להלן: החלטת גילוי המסמכים).
- ביני לביני, ביום 13.12.2011, הגישה JKV בקשה נוספת, שעניינה השלמת חקירת המפרק (בקשה מס' 60). JKV ביקשה כי בית המשפט יורה למפרק לבחון את התנהלותה של קבוצת המיעוט ואת חלקה בכניסת החברה לפירוק ובניסיון להשתלט על קניינה הרוחני. המפרק הגיש את תגובתו לבקשה ביום 1.1.2012, שבה נטען כי דין הבקשה להידחות, והודגש כי בגדרי חקירתו ראה המפרק לנגד עיניו עילות תביעה פוטנציאליות הן של קבוצת המיעוט והן של קבוצת הרוב.
עוד יצוין כי ביום 12.3.2012 הקדימה JKV והגישה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בנפרד מהליך הפירוק, תביעה נגד המשיבים 7-4 בגין אותה מסכת עובדתית שאליה התייחס המפרק בדו"ח החקירה (ת"א 19187-03-12). בתביעה, על סך 10 מיליון ש"ח, נטען כי חברי קבוצת המיעוט הפרו את חובותיהם כלפי החברה וכי הם אחראים לנזקים שנגרמו לה ולירידת השקעתה של JKV לטימיון.
- המפרק הגיש את תגובתו לבקשת קבוצת המיעוט כי זכות התביעה הנטענת של החברה תומחה להם, עוד ביום 9.1.2012. המפרק הביע את עמדתו כי הפתרון המוצע נותן מענה "אפשרי וראוי" לקשיים בעניין מימון עלויות התביעה, וחידד את התנאים שעל בסיסם יש לגישתו להמחות את זכות התביעה: קבוצת המיעוט תישא במלוא עלויות התביעה, וכן בתשלומים הכרוכים באחזקת החברה במהלך תקופת ניהול התביעה; והתמורה שתקבל קופת הפירוק מתוך פירות התביעה ככל שתתקבל, תעמוד על 25% מהסכום שייפסק, ללא ניכויים – חלף השיעור של 15% שהוצע על ידי קבוצת המיעוט.