42. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי אין לייחס לחוות דעתו של מר שצוב משקל של ממש ואין בה כדי לבסס את טענותיה של ג'רני לגבי הנזקים שנגרמו לה.
43. עם זאת, לאור הקביעות המפורשות והנחרצות בפסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה שלפיהן מאור הפר את ההסכם בסיועו של עמי באופן שמנע מג'רני לממש את ההסכם, ובשל הקושי לבסס מהם הסכומים שג'רני הייתה מרוויחה אלמלא בוטל ההסכם שלא כדין, יש לקבל את טענתה של ג'רני כי ראוי לפסוק מהו הנזק שנגרם לה על דרך האומדן. אלא שכפי שנקבע לעיל, האומדן אינו יכול להתבצע בהתאם לחלופות שהציגה ג'רני, שאינן רלוונטיות לתנאי ההסכם בין ג'רני למאור. הנתונים היחידים שהוצגו לפני בית המשפט ועשויים להיות רלוונטיים לצורך ביצוע האומדן הם נתונים לגבי הסכומים שהרוויחה ג'רני מהופעותיו של מאור עד למועד הפרת ההסכם. לפי תצהירו של ירום, מנהלה של ג'רני, החל ממועד חתימת ההסכם באוקטובר 2011 ועד למועד הפרתו באוגוסט 2012 שיווקה ומכרה ג'רני ארבע הופעות של מאור בלבד שמהן הרוויחה סך כולל של 17,500 ₪ (ההפרשים בין הסכומים שקיבלה ג'רני מהמזמינים לבין הסכומים ששולמו למאור – 4,000 ₪ בגין ההופעה בקריית מלאכי; 6,000 ₪ בגין ההופעה במעלה אדומים; 6,000 ₪ בגין הופעה במועצה אזורית שפיר; ו- 1,500 ₪ בגין הופעה בחדרה ביום העצמאות 2012). ג'רני אמנם לא הציגה חשבוניות או קבלות לביסוס הסכומים ששולמו לה בגין ההופעות, אך הצהרותיו של ירום בעניין זה לא נסתרו ולגבי שתיים מההופעות הובאו גם עדויות של נציגים מטעם המזמינות. מכאן שג'רני הרוויחה בממוצע בתקופה זו שנמשכה כ- 10 חודשים, סך של 1,750 ₪ לחודש. אפשר להעריך בהערכה זהירה כי אלמלא הופר ההסכם הייתה ג'רני ממשיכה להרוויח בממוצע לכל הפחות את אותו סכום במשך 26 החודשים הנוספים (שנתיים וחודשיים) שנותרו עד לתום תקופת הבלעדיות, דהיינו 45,500 ₪ (1,750 ₪ X 26).
44. לא נעלם מעיני כי האומדן הנ"ל אינו מביא בחשבון שורה של פרמטרים. בין היתר לא משקף אומדן זה את הסכומים שג'רני הייתה יכולה להרוויח בגין הופעות פרטיות של מאור, שכן ג'רני המחתה את זכותה לשיווק הופעות פרטיות של מאור ממועד חתימת ההסכם ועד ליום 25.7.12. ואולם, אין אפשרות לכלול באומדן את הרווח הפוטנציאלי בגין ההופעות הפרטיות בהעדר ראיות ונתונים כלשהם על ההופעות הפרטיות שג'רני הייתה יכולה לשווק לטענתה, לכל הפחות עד למועד ההפרה, וההפרש בין המחיר שהיו המזמינים מסכימים לשלם עבור הופעות אלה לבין המחיר שמאור היה דורש בגינן. האומדן אף אינו מביא בחשבון את ההנחה הסבירה העולה גם מחוות דעת המומחה (אף שאינה נסמכת על נתונים ואסמכתאות) כי לאחר שאמן מתחיל כמו מאור מתחיל להתפרסם, חל גידול בביקוש להופעותיו ובמחיר שהמזמינים מוכנים לשלם עבורן. מנגד, מעדותם של מומחה ושל ירום עצמו עולה כי היה ברור שעם הזמן מאור היה מבין מהו טווח המחירים שהמזמינים מוכנים לשלם תמורת הופעותיו והיה דורש תמורה בהתאם, ובאופן זה היה מצטמצם ההפרש בין המחיר שהמזמינים היו מסכימים לשלם לבין המחיר שמאור היה דורש. כמו-כן עלה מחקירתו הנגדית של ירום כי אילו מאור היה דורש לאורך זמן מחיר דומה או זהה לזה שהמזמינים היו מוכנים לשלם, הוא לא היה ממשיך לעבוד אתו.