45. אציין כי הפרמטרים הנוספים הנ"ל שלא הובאו בחשבון כיוון שלא הובאו נתונים לגביהם, היו עשויים לאזן זה את זה. כך למשל, ייתכן שג'רני הייתה יכולה להרוויח סכומים נוספים בגין שיווק הופעות פרטיות וייתכן שמספר ההופעות ומחיריהן היה גדל, אך מנגד וכפי שעולה גם מהעדויות בתיק, סביר להניח שעם פרסומו של מאור, מתח הרווחים של ג'רני בגין כל הופעה היה פוחת ואף ייתכן שבסופו של דבר לא היה משתלם לג'רני להמשיך את ההתקשרות בהסכם בתנאים שנקבעו בו.
46. על כל פנים, אין מנוס מביצוע אומדן על יסוד הראיות והנתונים שהובאו לפני בית המשפט, אף אם הם אינם מביאים בחשבון את כל הפרמטרים הרלוונטיים. משלא ביססה ג'רני בראיות את סכומי הנזק שנגרמו לה הלכה למעשה כתוצאה מהפרת ההסכם וביקשה לפסוק לה פיצויים בדרך של אומדן, יש לאמוד את הנזק על דרך הצמצום ולא לבססו על השערות והנחות שלא הוכחו כנדרש.
47. לפיכך הנני מעמיד את הפיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לג'רני כתוצאה מהפרת ההסכם וביטולו שלא כדין על סך של 45,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
48. בכתב התביעה המתוקן של ג'רני נטען כי התנהלותם הנפסדת של מאור ועמי גרמה לג'רני עוגמת נפש. בהקשר זה הפנתה ג'רני לקביעות בהמרצת הפתיחה בעניין התנהלותם של מאור ועמי כלפי ירום וכן הפנתה לפסק הדין שניתן בע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן ניהול השקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350, שם קבע כב' השופט חשין כי "במקרים מיוחדים אפשר שייפסקו פיצויי עוגמת נפש לחברה אדם, והוא במקום שניתן לזהות חברה ואדם (השווה ע"א 671/74 [8]; א' פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים בישראל (המכון למחקי השוואה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשמ"ט 75 (1989) 75)". ואולם, הקביעה דלעיל היא החריג לכלל שאליו התייחס כב' השופט חשין בתחילת סעיף 22 לפסק דינו הנ"ל שלפיו כעיקרון, אין לפסוק לחברה פיצויים בגין עוגמת נפש. כן ראו לעניין זה פסק דין שניתן בע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ ביום 11.11.10, שם קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה בסעיף 32 כי "כלל הוא כי פיצויים בעד נזק לא ממוני לא ייפסקו, דרך כלל לתאגיד. הטעם לכך הוא כי בהיותו תאגיד, הוא אינו מסוגל לסבול נזק נפשי" בהמשך אותו סעיף קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי "אין לשלול אפשרות כי אורגן של החברה, או בעל עניין בחברה, יתבע בשמו שלו פיצוי על נזק לא ממוני שנגרם לו באופן אישי עקב התנהגות המפר". כן ראו לעניין זה ספרם של ג' שליו וי'. אדר, דיני חוזים – התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, התשס"ט 2009, בעמ' 312).