כמו-כן נקבע בהמרצת הפתיחה לאמור:
"כנטען בסיכומי המבקשת וכעולה מעדותו של מר כהן, הן האח [עמי] והן אביו נהגו לאיים עליו כי יפגעו בו פיזית וכן במעמדו הכלכלי... התנהגות זו ודאי לא אפשרה למר כהן לנהל כיאות את עסקי הופעות המשיב [מאור]. ודאי שלא יכול היה לעשות כן שעה שהאח איים עליו שאם לא יפר את ההסכם, כך שיעביר את הכספים שאמורים להיות משולמים למשיבים 4-3 ישירות לידיו, לא יגיע המשיב להופעות שכבר מכר. ואכן, מר כהן נאלץ לבטל הופעות שכבר קבע ואף נאלץ לפנות למשטרה ולהגיש תלונה נגד האח... האשם באי קיומן של הופעות אלו נעוץ רק בהתנהגות האלימה של האח ולמר כהן אין יד בדבר".
מכאן שקיימות בפסק הדין קביעות מפורשות שלפיהן מאור הפר את ההסכם עם ג'רני, ועמי סייע לו להפר את ההסכם ולמעשה גרם להפרתו.
32. העוולה של גרם הפרת חוזה מוגדרת בסעיף 62 לפקודת הנזיקין כך – "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יכול להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". משנקבע כי עמי גרם להפרת ההסכם בין ג'רני למאור, ולא נטען וממילא לא הוכח כי היה לו צידוק מספיק לעשות זאת, הרי שביצע עוולה כלפי ג'רני. עוולה זו גרמה לג'רני נזק ממון שכן אלמלא הפרת ההסכם וביטולו שלא כדין, הופעותיו של מאור היו משווקות באמצעות ג'רני אשר הייתה זכאית לקבל את ההפרש בין הסכום שמאור היה דורש בגין הופעותיו לבין הסכום שהמזמין היה מוכן לשלם בגינן.
33. ג'רני טענה כי עמי ביצע כלפיה עוולות נוספות של הפרת חובה חקוקה ורשלנות, אולם היות שג'רני תבעה סכומים זהים בגין כל אחת מהעוולות, אינני נדרש להכריע בטענותיה של ג'רני לגבי העוולות הנוספות הנ"ל. כמו-כן טענה ג'רני כי עמי ביצע כלפיה עוולה של עשיית עושר ולא במשפט, אך לא הציגה פירוט וראיות כנדרש כדי לבסס את כל יסודותיה של עוולה זו, שלצורך הוכחתה היה על ג'רני להציג בין היתר נתונים לגבי הסכומים שבהם "התעשר" עמי על חשבון ג'רני, והיא לא עשתה זאת.
34. כעת יש לבחון מהו הנזק שנגרם לג'רני בשל הפרת החוזה וביטולו שלא כדין, דהיינו מהם הסכומים שהייתה ג'רני מרוויחה אילו היה ההסכם מקוים.
35. בפסק הדין של בית המשפט העליון שניתן בערעורה של ג'רני נקבע כי "לצורך חישוב פיצויי הקיום, על המערערת יהיה להוכיח אילו הופעות הייתה המערערת יכולה ומצליחה לשווק ובאיזה מחיר, ומה היה המחיר ההיפותטי שהיה נדרש על-ידי המשיב בגין כל הופעה כאמור, אילולא בוטל ההסכם". ואולם, ג'רני לא ביססה זאת, משלא פירטה ולא הוכיחה בראיות כלשהן אילו הופעות של מאור הייתה יכולה לשווק ולמכור לשיטתה, באילו מחירים ומהי התמורה ההיפותטית שמאור היה דורש בגין כל אחת מההופעות. ג'רני טוענת כי יש לחשב את הפיצויים המגיעים לה על יסוד אחוז מסוים מהכנסותיו המשוערות של מאור בתקופת הבלעדיות, אך לפי ההסכם, ג'רני כלל לא הייתה זכאית לאחוז מסוים מההכנסות בגין ההופעות של מאור, אלא כאמור רק להפרש שבין הסכום שיסכים המזמין לשלם לבין הסכום שידרוש מאור לקבל בגין כל הופעה.