36. נוסף על כך, כל תחשיביה של ג'רני מבוססים על הדיווח שהוגש לגבי הכנסותיו של מאור ב- 11 החודשים הראשונים להסכם, ומתוכם נגזרו גם הכנסותיו הפוטנציאליות הנטענות בכל יתר תקופת הבלעדיות, אולם בית המשפט העליון קבע כי השאלה כמה הרוויח המשיב מהופעותיו במהלך התקופה החל מביטול ההסכם (שלא כדין) ועד לתום תקופת הבלעדיות של שלוש השנים על פי ההסכם, לכאורה אינה רלוונטית בהכרח להוכחת הרווח שהמערערת הייתה יכולה להפיק עד תום תקופת ההסכם". ג'רני לא הוכיחה כי נתוני ההכנסות של מאור בגין הופעותיו רלוונטיים להוכחת הרווח שהייתה יכולה להפיק עד תום תקופת ההסכם, וזאת משלא הוכיחה כי היה ביכולתה לשווק עבור מאור את ההופעות ששווקו בפועל באמצעות מאור ועמי ולקבל עבורן מחיר גבוה יותר מזה שמאור היה דורש בגינן, באופן שהיה מותיר בידי ג'רני הפרש כלשהו.
37. ג'רני טוענת כי פועלם של מאור ועמי למדר את ג'רני ממידע ומסמכים אגב הפרת ההסכם שלא כדין, מקימים נזק ראייתי מצטבר ורב אשר מחייב את מלוא היפוך הנטל הראייתי. ואולם כאמור, בית המשפט העליון כבר קבע שעל ג'רני להוכיח אילו הופעות הייתה מצליחה לשווק, באיזה מחיר ומה היה רווח שלה בגין אותן הופעות, וכן קבע כי הנתונים לגבי הרווחים של אדרי מהופעותיו לאחר ההפרה לכאורה אינם רלוונטיים בהכרח לביסוס הרווח שג'רני הייתה יכולה להפיק. מכאן שעצם הקביעה כי ההסכם הופר ובוטל שלא כדין אינה הופכת את נטל הראיה ואינה פוטרת את ג'רני מלהוכיח מהו הרווח הפוטנציאלי שנמנע ממנה בשל ביטול ההסכם. יתר על כן, הטענה שלפיה יש לקבוע את סכום הפיצוי שג'רני זכאית לקבל לפי תחשיב של אחוז מסוים מרווחיו של אדרי בתקופת הבלעדיות אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם.
38. לצורך ביסוס תביעתה, נסמכת ג'רני בין היתר על חוות דעת מומחה של מר שוקי (יהושוע) שצוב. מחוות הדעת ומעדותו של מר שצוב עולה כי ייצג אמנים רק עד שנת 2004 ("אולי קצת פחות" – עמ' 87 לפרוטוקול ש' 27) וכי עיקר פעילותו בתחום האמרגנות היה משנות ה- 80 ועד אמצע שנות ה- 90 של המאה ה- 20 (עמ' 81 לפרוטוקול ש' 11-1). משנת 2004 ועד שנת 2013 היה מר שצוב יועץ לענייני תרבות של עיריית ראש העין ולא ייצג אמנים (למעט אמן אחד בשם רן אלירן). בתפקידו זה עסק בהפקת אירועים, לא היה שותף לעמלות שקיבלו האמרגנים מהאמנים באירועים שהפיק ולא קיבל דיווחים לגבי עמלות אלה (עמ' 91 ש' 26-14). מר שצוב העיד בחקירתו הנגדית כי "השוק הזה פתוח וכולם יודעים הכל" אך לא הציג תימוכין לכך, ומכל מקום ברי כי אין באמירה זו כדי לבסס שיש למר שצוב מומחיות מיוחדת כלשהי בעניין העמלות שמקבלים אמרגנים מאמנים. כמו-כן עלה מעדותו של מר שצוב כי מעולם לא עבד עם אמנים בחוזים (עמ' 83 ש' 29), ולכן ממילא לא הציג חוזים בינו לבין אמנים כלשהם שייצג ואף לא הציג חוזים של אמרגנים אחרים עם אמנים. מכאן שמחוות דעתו ומעדותו של מר שצוב עולה כי אין לו ידע מקצועי, ייחודי, מספק ורלוונטי לגבי הנושאים שעליהם התבקש לחוות דעתו וביניהם "שיעור העמלה המקובל בהסכמי שיווק הופעות של אמן באופן בלעדי"; "הערך הכלכלי של הסכם לשיווק הופעות של אמן"; ו- "שווי המוניטין המתווסף לחברה כתוצאה מההסכם", וכל זאת בתקופת הבלעדיות שנקבעה בהסכם בין ג'רני למאור, דהיינו מאוקטובר 2011 עד אוקטובר 2014.