"הסכם זה מבטל כל הסכם אחר בין הצדדים הנ"ל לגבי הכספים וההתחייבויות הנ"ל בין אם נעשה ההסכם האחר לפני חתימת חוזה זה או אחריו".
מוסכם בזה בין הצדדים שכל השאלות ההלכתיות הנוגעות להיתר עיסקא זה יוכרעו בבית דין מוסכם של שני הצדדים. הסכם זה מחייב גם בחוקי המדינה ומוסכם בין הצדדים ששום טענה לא תוכל לבטל הסכם זה לא בבי"ד של תורה ולא בערכאות".
(הדגשות לא במקור).
הדין החל וסמכות עניינית
7. הדין החל על מערכת היחסים בין הצדדים הוא דין החוזים במשפט הישראלי, כשהוראות היתר העיסקא והמשפט העברי מהווים חלק מהסכמת הצדדים והבנת אומד דעתם (ראו תא(ת"א) 26037/95 בנק פאג"י הנ"ל). הלכה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה לפיה לא די בעובדת היות מקורו של הסדר משפטי מסוים המשפט העברי או ההלכה היהודית, כדי למנוע מבית המשפט האזרחי לדון בתקפותו, ובמילותיו של בג"צ: " עניין שבהלכה אינו מלת קסם המונעת דיון על הסף " (בג"צ 44/86 ענף האיטליזים של מחוז ירושלים ואח' נ' מועצת הרבנות הראשית לירושלים ואח', פ"ד מ(4)1 (1986)).
8. בהקשר זה מעניין לציין את דעתו הנחרצת של שופט בית המשפט העליון בדימוס חיים כהן, כפי שהובעה בחוות דעת שמסר לבית משפט בניו-יורק ב-1983, לפיה כל הטוען שהפסיד בעסקאותיו לצורך פטור מהשבת ההלוואה, כמוהו כמי שמקיים את החוזה בחוסר תום לב ולא בדרך מקובלת, בניגוד לאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, שכן לו היה מרוויח אין ספק שלא היה מקיים את האמור בשטר ולא היה חולק מחצית מרווחיו עם המלווה. (ראו ציטוט במאמרם של עו"ד אביעד הכהן וזלמן סורוצקין, הנ"ל והערת שוליים 67, בה הפנה ל-Union Bank of Israel, Ltd. V. Weiss, 82 Civ. 3823 ). יש לציין כי חוות דעת זו ניתנה בהקשר של היתר עיסקא כללי של בנק, והדרך המקובלת התייחסה לנוהג הבנקים ולקוחותיהם.
9. במסמך היתר העיסקא שלפני, הוכחת הפסד בדרך של שבועה אינה הדרך הבלעדית להוכיח הפסד. אין במסמך הפניה מחייבת לבית דין רבני או לבוררות, ולכן בהעדר הסכמת התובעת לדון בבית הדין הרבני, ונוכח סכום ההלוואה, התביעה נדונה בבית משפט השלום.
אגב, בוררות בין שלושת בעלי הדין וגורם נוסף בהקשר עם חובות עסקיים, הכוללים גם את החוב לתובעת ולנושים אחרים, לא עלתה יפה, ניתנה הצעה (ת/1) שבה בין היתר אמורה היתה התובעת לקבל כספה, אולם ההצעה לא התקבלה ע"י דני גרוסברד והבוררות הסתיימה ללא תוצאה מחייבת.