ביום 23.4.1997 נחתם הסכם בין המבקשת, רונית ושלום לשם הקמת שותפות (להלן: "הסכם 97'").
בהסכם זה נקבע כי הצדדים יקימו שותפות שתעסוק באחזקת מניות בביזנס טיים, כאשר חלקו של כל אחד בשותפות יהיה כלהלן: עדה ורונית יחזיקו כל אחת ב-49% ממניות ביזנס טיים ושלום יחזיק ב-2% הנותרים.
נטען כי הסכם זה נועד להעניק לצדדים זכויות והתייחס לניהול ענייניה של ביזנס טיים בלבד וכי החליף את הסכם 94'.
לטענת המשיבים, ההסכם האמור הינו בעל קשר ישיר וחשוב למחלוקת.
המבקשת הסתירה אותו ולא צירפה אותו להמרצת הפתיחה, עובדה המלמדת על חוסר תום ליבה.
על פי הסכם 97' הכין רו"ח נבט בכתב ידו שטרי העברת בעלות בביזנס טיים, כדי להעביר מניות מהתאגיד בשליטת גאוס לצדדים לפי חלקיהם המוסכמים.
שטרי העברת מניות אלה נמסרו לצדדים לצורך חתימתם והגשתם לרשם החברות.
המבקשת, מטעמים השמורים עמה, לא שלחה את הטפסים לרשם החברות ולכן הרישום המתייחס לביזנס טיים לא משקף את אחזקת המניות בפועל.
לתגובה צורפו צילומים של ארבעה שטרי העברת מניות חתומים וכן שלושה טפסי הודעה על העברת מניות.
המשיבים טענו כי אין כל מסמך התומך בטענות המבקשת כנגד מסמכים בכתב וכנגד עדויות – לרבות עדותו של רו"ח נבט.
לפי עדותו של רו"ח נבט שטר העברת המניות, לגביו טוענת כיום המבקשת כי ניתן לה על ידי שלום בשנת 2003 לצורך העברת מניות בחברה – הוא לאמיתו של דבר המסמך שנערך על ידו בכתב ידו ונחתם על ידי המבקשת כבר בשנת 98' לצורך העברת מניות ביזנס טיים לחזקתה.
נטען כי המבקשת ידעה היטב את מעמדה התאגידי ולא הלינה על כך.
צוין כי המבקשת היא אישה משכילה המחזיקה בין היתר בתואר שני במנהל עסקים ובעלה הוא מומחה ומרצה במנהל עסקים למעלה מ- 20 שנה.
לכן, אין ספק שכל המידע הרלוונטי היה ידוע למבקשת בזמן אמת.
המבקשת חתמה, כאמור, כנציגת ביזנס טיים על ההסכם עם סקנורמה להקמת החברה (הסכם 95') כך שהיא ידעה היטב שהיא בעלת מניות בביזנס טיים ולא בעלת מניות בחברה.
מאז הקמת החברה כיהן שלום כדירקטור יחיד שלה.
המבקשת, כמו רונית, לא התעניינה בתפקיד זה ולא כיהנה בו בפועל.
אין למבקשת זכות שהאסיפה הכללית תבחר בה כדירקטורית אף אם ייקבע כי המבקשת היא בעלת מניות במישרין בחברה.
עוד נאמר, כי מאז הקמת החברה שימשה המבקשת כמנהלת תחום פעילות עסקית בחברה.
עם זאת, מעולם לא הייתה מנכ"לית החברה לא משותפת ולא בכלל.
היה ברור למבקשת ולרונית כי שלום ממלא את תפקיד מנכ"ל החברה.
כמו כן, נטען כי תביעות המבקשת התיישנו ובכל מקרה הן מועלות בשיהוי עצום.
אי נקיטת כל פעולה בעניין במהלך התקופה שעברה מהגילוי הנטען של אי הרישום ועד להגשת התובענה - עולה כדי השתק וויתור ושיהוי חמור.
מאחר והמבקשת אינה בעלת מניות; אינה דירקטורית ואינה מנכ"ל החברה היא אינה זכאית לגישה חופשית למסמכיה.
אף אם המבקשת הייתה מוכרת כבעלת מניות בחברה, הרי אין היא זכאית לגישה מלאה וחופשית לכל מסמכי החברה.
המשיבים ציינו כי המבקשת נטלה והעתיקה מסמכים רבים של החברה שלא כדין.
לטענת המשיבים, בוצעו כל הפעולות אשר פורטו לעיל בידיעתה ובהסכמתה המלאה של המבקשת. בניגוד לנטען על ידי המבקשת, לא סוכם כי מניותיהן של עדה ורונית בחברה יוחזקו בנאמנות ע"י ביזנס טיים.
ביחס לטענות המבקשת בנוגע לטופסי העברת המניות שנמסרו לה ע"י שלום הרחיבו המשיבים וטענו כי מדובר בטענות חסרות יסוד.
בין השנים 2010-2011 ביקשה עדה משלום העתק של המסמכים בטענה כי הם אבדו לה והיא זקוקה להם לשם הגשת הצהרת הון למס הכנסה.
שלום העביר לה העתק מהסכם ההקמה, הסכם השותפות ומסמכי העברת הבעלות שלה אשר נכתבו ע"י רו"ח נבט ב-1998 ונחתמו על ידה.
נטען כי טופס העברת המניות, אשר צורף כנספח ז' להמרצת הפתיחה, הוא אותו טופס אשר נכתב על ידי רו"ח נבט כבר בשנת 98' ונמסר למבקשת עם השלמתו באותו מועד, להמשך טיפול.
המשיבים חזרו וטענו כי המבקשת זכאית להירשם כבעלת 49% ממניות ביזנס טיים וכי זכות זו מעולם לא נמנעה ממנה. שלום הוא זה שטרח לעדכן את רישומי ביזנס טיים בזמן אמת, מהלך שלא הושלם בשל היעדר שיתוף הפעולה מצדה של עדה.
ביחס לטענת המבקשת לפיה הוסכם במועד הקמת החברה כי כל השותפים ימונו ויכהנו כדירקטורים בחברה - טענו המשיבים כי אין לה יסוד.
לטענתם, שלום הוא שהיה אמון על הקמת החברה והוא זה שחתום באופן אישי על תזכיר ותקנון החברה בשם בעלי המניות בחברה- ביזנס טיים וסקנורמה.
שלום כיהן כמנהל החברה וכדירקטור היחידי שלה ממועד הקמתה. הוא אף חתום כמנהל החברה וכדירקטור על הדוחות הכספיים השנתיים של החברה למס הכנסה והדוחות השנתיים לרשם החברות.
עד שנת 2002, בהתאם לכך שרונית ועדה היו עובדות בחברה ושותפות בניהולה, נשאה כל אחת מהן בתואר "מנהלת" (Manager). אולם, בשנת 2003, עם המעבר למשרדים החדשים והתחלת הפעילות של הפקת כנסים בחו"ל בשוק הבינלאומי, הוחלט על שינו תדמית החברה; עיצוב לוגו חדש והנפקת כרטיסי ביקור חדשים שיציגו את החברה באור חיובי כלפי הלקוחות הזרים.
לאחר סקר שוק בקרב חברות דומות בחו"ל, הוחלט כי רונית ועדה יחזיקו בתואר "מנהלת" בעברית ו"דירקטורית" באנגלית בכרטיסי הביקור של החברה.
המשיבים טענו כי אין חולק שהשימוש בתארים אלו, המשקפים רמות של בכירות בחברה, אינו מקים למבקשת זכות מהותית כלפי החברה, קל וחומר אינו הופך אותה לדירקטורית כמשמעות המונח בחוק החברות, התשנ"ט-1999.
במסגרת תגובתם הציגו המשיבים את חלוקת האחריות בחברה: לטענתם, רונית אחראית על המחלקה העסקית של החברה, מחלקת התמריץ, מחלקת הכנסים הבינלאומיים בחו"ל וכן משמשת כפרוייקטורית בתפעול כנסים בארץ. עדה אחראית על מחלקת המכירות והשיווק של החברה, על מחלקת הכנסים המקומיים בישראל ומשמשת כפרוייקטורית בתפעול כנסים בחו"ל.
שלום מכהן כמנכ"ל החברה, מנהל הכספים והחשבונות, הוא עוסק בהתנהלות מול הרשויות ואחראי על ההתנהלות השוטפת לרבות הניהול האדמיניסטרטיבי.
בתחום המקצועי משמש שלום מנכ"ל משותף של מחלקות הכנסים יחד עם רונית ועדה, מנהל המחלקה הטכנית ומחלקת המחשוב של החברה.
בשל מערכת היחסים החברית בחברה, עבדו שלום, רונית והמבקשת בשיתוף פעולה מלא, כל אחד בתחום אחריותו. ניתן לכל אחד מהם חופש פעולה אישי לביצוע מטלותיו והם חלקו שכר שווה ותנאים (סוציאליים ונלווים) שווים. אולם, עדה אינה מנכ"לית משותפת בחברה ואינה דירקטורית. היא עובדת החברה ושותפה לניהולה, במעמד שווה לרונית.
המשיבים טענו כי אין כל יסוד לטענת המבקשת לפיה שלום שימש כ"שותף שקט", שכן הוא היה "הרוח החיה" מאחורי החברה.
עוד נטען, כי בשנים 2000-2001 וכן משנת 2007 ואילך, נעדרה המבקשת מהעבודה במשך ימים ארוכים בשל נסיבות אישיות, כאשר רונית נשאה בכל האחריות ומילאה גם את תפקידה של עדה. זאת, מבלי שהמשיבים הלינו על התנהלותה, על היעדרויותיה התכופות או על היקף שעות העבודה הנמוך משמעותית מזה שלהם.
המשיבים התייחסו ליתר הטענות שנטענו על ידי המבקשת בהמרצת הפתיחה ובכלל זאת, לאופן הליך רישום החשבונות בחברה, לזכויות החתימה בחברה וכן לעיון שניתן למבקשת במסמכי החברה.
לטענתם, עדה הייתה ממונה על הגבייה מלקוחות המשרד, על גביית עמלות מספקים ועל בדיקת דוחות החיובים של החברה על בסיס חודשי. לכן, הייתה עדה מודעת לכל היתרות הקיימות בספרי החברה בכל זמן נתון.
כמו כן, הייתה לעדה גישה לחשבון הבנק של החברה במידה ורצתה לבחון את דפי הבנק ואת התנועות בחשבון החברה. שלום עצמו לא היה מעורב באישור החשבוניות או בתשלום לספקים, למעט החשבוניות של הפרויקטים בניהולו. שלום עסק בעיקר בפיקוח על מנהלת החשבונות; תשלום חשבונות כלליים של המשרד והגשת הדוחות השוטפים לרשויות.
עוד נטען, כי לאחר אישור הדוחות הכספיים של החברה ע"י רו"ח המבקר של החברה, נהגו הצדדים לקיים ישיבה שנתית מסכמת במסגרתה נדונו הדוחות השנתיים, בהן נכחה עדה יחד עם בעלה. זאת, על אף שאין לעדה זכות לעיין בדוחות הכספיים של החברה, שכן היא אינה דירקטורית או בעלת מניות בה. יחד עם זאת ועל מנת לקדם באופן יעיל את עניני החברה, נערכו ישיבות אלה בנוכחות כל הצדדים והונהגה מדיניות של שקיפות מלאה בניהול ענייני החברה.
נטען כי שלום לא נהג למסור למבקשת את מאזני הבוחן של החברה ולא הייתה מוטלת עליו חובה לעשות כן. כל מאזני הבוחן שצורפו לכתב התביעה אינם סופיים ונלקחו כנראה ע"י המבקשת שלא כדין.
עוד נטען, כי שלום נהג לקיים ישיבות עם המבקשת ולהשיב על כל שאלותיה לפרטי פרטים.
לטענת המשיבים, במהלך 2011 חלה תפנית ביחסה של המבקשת כלפי שלום והיא החלה לנקוט בשורה ארוכה של פעולות חסרות תום לב, במטרה "לייצר תיק" נגד שלום ורונית.
עד חודש אוגוסט 2012 נעשו כל פעולותיה של המבקשת בהיחבא, מבלי לעורר את חשדם של המשיבים.
החל מחודש יולי 2011 פעלה עדה לקיום פגישות עם שלום ורונית תחת כסות של "קבלת תשובות והסברים". למעשה, כפי שהתברר מהתובענה, מטרת הפגישות הייתה הקלטה ואיסוף חומרים שיועילו לה בהמשך.
כמו כן, החלה עדה לנסות ולעורר את חשדם של העובדים האחרים בחברה בנוגע להתנהלותו של שלום. עדה החלה לשלוח מיילים ומכתבים בניסיון ליצור מצג שווא של "פגישות שותפים" והצעת פורמטים של ישיבות הנהלה. למעשה, הפגישות נקבעו באמצעות שיחות טלפון אישיות ונערכו באופן לא רשמי במשרדי החברה או באחד מבתי הצדדים.
ביחס לחילופי רואי החשבון של החברה - טענו המשיבים כי תפקידו של רו"ח נבט הסתיים, לאור חילוקי דעות בינו לבין שלום בעניין מועד סגירת היתרות של שוברים וזיכויים לא מנוצלים.
על אף התנהגות המבקשת, יזמה רונית ביום 1.8.12 פגישה בביתה במטרה ליישר את ההדורים האישיים והמקצועיים בין הצדדים על מנת לאפשר המשך פעילות תקין של החברה.
בפגישה זו החליטו שלום ורונית להניח בצד את רגשות האכזבה והפגיעה הקשה מהמבקשת, ולפתור את הסיטואציה החדשה שנוצרה לטובת החברה ולטובת מערכת היחסים בין הצדדים.
לעומת המשיבים, שהגיעו נקיי ידיים בכדי ליישר את ההדורים עם המבקשת, הגיעה המבקשת לפגישה עם מכשיר הקלטה מוסווה. למרות המצג שהציגה, לפיו היא מעוניינת בשיפור היחסים, מטרתה הייתה לאסוף חומר נוסף שיעזור לה בפעולותיה נגד המשיבים. בפגישה מסרו שלום ורונית למבקשת כי היא רשאית לבחון ולבדוק את מסמכי החברה, על מנת להפיס את דעתה ולמרות שאין לה כל זכות שבדין לעשות זאת.
ביום 1.8.2012 התקיימה אסיפת בעלי מניות בחברה, בה יוצגה ביזנס טיים על ידי עדה ורונית.
בתמליל השיחה שצירפה המבקשת אומנם נעשה שימוש במונח "ישיבת דירקטוריון", אולם ברור כי הכוונה הייתה לקיום אסיפת בעלי מניות. עדה ביקשה כי רו"ח מטעמה, ד"ר כוכבי שהינו חבר ילדות שלה, יבדוק את ענייניה הכספיים של החברה. המשיבים הסכימו לכך בכפוף לחתימה על הסכם סודיות.
עוד בטרם ביצוע הבדיקה החלה עדה להעתיק ולהוציא מן המשרד מסמכים שונים של החברה. זאת, בניגוד לדין ותוך הפרת חובותיה כלפי החברה והפרת אמון כלפי שלום ורונית.
עם החרפת הסכסוך, נאלץ שלום לנעול את חדרי הנהלת החשבונות של החברה, ולהנחות את מנהלת החשבונות של החברה שלא לאפשר לאף עובד לצלם או להוציא מסמכי הנהלת חשבונות ללא אישורו.
המשיבים פירטו את השתלשלות העניינים ביחס למגעים בין הצדדים בשנת 2013.
לטענתם, המבקשת דרשה סכומים מופרכים ומופרזים בתמורה לסיום המחלוקות והיפרדות עסקית בין הצדדים.
המשיבים הסכימו כי רואה חשבון חיצוני יבדוק את מסמכי החברה. אולם, רו"ח פיינרו, קרוב משפחתה של המבקשת שהוצע ע"י המבקשת, סירב לבצע את הבדיקה.
המשיבים הסבירו כי דחיית ההצעה למנות את משרד רו"ח בר לב נבעה מכך שאינו מתאים לערוך את הבדיקות, שכן הוא אינו בעל ידע וניסיון בתחום התיירות. בשלב זה, המשיכה המבקשת להתנער מעבודתה, להעתיק ולצלם מסמכים בחשאי ולהסית את עובדי החברה נגד המשיבים.
המשיבים הציעו פוסק שיהיה ניטראלי אשר יקבע האם בוצעו תשלומים ביתר למי מהצדדים. אולם, המבקשת דחתה הצעה זו.
עמדת המשיבים הייתה ועודנה כי לא ניתן להמשיך את ההתקשרות העסקית בין הצדדים על רקע הקרע שנוצר. לכן, נערך בין הצדדים הליך גישור ובמקביל נעשו ניסיונות הידברות בלתי פוסקים מצד המשיבים במטרה להביא את הסכסוך לסיומו.
המשיבים נהגו בתום לב, באופן ענייני והגון במטרה להביא לסיום הסכסוך עם המבקשת.
המבקשת, שהודיעה למגשר על הפסקת הליך הגישור, נהגה בחוסר תום לב ולמראית עין בלבד. בסיכול הליך הגישור הוכיחה עדה כי אין היא מעוניינת להביא לפתרונו של הסכסוך.
עוד נטען, בין היתר, כי המבקשת אינה זכאית לסעד המבוקש של מינוי רו"ח חוקר לחברה. מדובר בסעד קיצוני וחריג שלא יינתן כדבר שבשגרה, אלא בנסיבות חריגות וקיצוניות. נסיבות אלו לא מתקיימות במקרה זה.
בתשובתם התייחסו המשיבים באופן פרטני לטענות המבקשת ביחס לענייניה הכספיים של החברה.
4. דיון והחלטה
השאלה אותה יש לבחון במסגרת המרצת הפתיחה הינה שאלת מעמדה של המבקשת בחברה.
א. הטענה לפיה המבקשת היא בעלת מניות בחברה
כפי שכבר ציינתי לעיל, הצורך להכריע בשאלה זו נובע ממהותה של התביעה – במסגרתה העלתה המבקשת טענות קיפוח כלפי המשיבים - הן בגין התנהלות כספית בלתי נאותה והן בגין אי מתן אפשרות לבחון את מסמכי החברה, לרבות מסמכי הנהלת חשבונות שלה.
סעיף 191 (א) לחוק החברות מקנה לבית המשפט סמכות "לפי בקשת בעל מנייה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו".
- נסיבות הקמת החברה
המבקשת טענה, כאמור, כי בתחילת שנת 94' נערך מו"מ בינה לבין שלום ורונית לצורך הקמת חברה משותפת שמטרתה ליתן שירותי תיירות לחברות עסקיות.
המבקשת העידה בתצהירה כי עבדה באותה עת כמנהלת שיווק במלון, רונית עבדה בסקנורמה שעסקה בתיירות ושלום עבד בחברת גאוס שהיא חברת תוכנה ומערכות.
המבקשת טענה כי בתקופה שלאחר חתימת הסכם 94', עסקו היא ורונית בהקמת העסק המשותף וכי סוכם ששלום יפעל לרישום חברה אשר תקבל את הפעילות של העסק המשותף.
מנגד, טענו שלום ורונית בתצהיריהם כי רונית היא שהגתה את הרעיון למיזם של הקמת חברה המספקת שירותיי תיירות עסקיים לחברות ולקוחות עסקיים.
רונית הצהירה כי עבדה במשך 10 שנים ברשת מלונות מוריה וזיהתה פוטנציאל בהקמת חברה כאמור לעיל. בעקבות הניסיון של שלום פנתה אליו וסיפרה לו על הרעיון שהגתה.
שלום הציע לה להקים, יחד עמו, סניף של סקנורמה שיתמקד בתחום מתן שירותים עסקיים.
החל ממאי 93' החלה רונית, לפי האמור בתצהירה, בביצוע בדיקות מקדימות להקמת המיזם.
רונית החלה בבניית מחלקה עסקית תוך הכנת תכנית עסקית להפיכת המחלקה לחברה נפרדת.
בפברואר 94' לאחר קיום הבדיקות הציעה לפנות למבקשת, אותה הכירה במהלך עבודתה ברשת מלונות מוריה, כדי שתיטול חלק בפרויקט ההקמה של החברה "מתוך כוונה כי יכולותיה וקשריה העסקיים של גב' מורג בשיתוף פעולה עם יכולותינו וקשרינו העסקיים יוכלו לתרום לחברה המתהווה".
בתצהיר המשלים שהוגש על ידי המבקשת הדגישה כי היא בעלת שני תארים אקדמאיים, ביניהם תואר שני משנת 92' במנהל עסקים מאוניברסיטת תל-אביב, וכי עבדה במלון מוריה פלאזה בתל-אביב במהלך שנת 88' בתפקידי סטאז' ניהולי.
ממרץ 89' ועד פברואר 92' עבדה ברשת מוריה כמנהלת מחלקה עסקית של הרשת.
בין שנת 92 ' לשנת 94 עבדה במלון קולוני כמנהלת שיווק ומכירות.
המבקשת טענה כי במהלך עבודות אלה צברה ידע רב, ניסיון עשיר וקשרים חשובים עם לקוחות עסקיים בתחום התיירות העסקית.
המבקשת אישרה כי בראשית שנת 94' פנתה אליה רונית וביקשה להתייעץ איתה בקשר לרעיון להקים חברה שתעסוק במתן שירותיי תיירות לעסקים.
המבקשת הכחישה את טענתה של רונית לפיה הרעיון להקמת החברה נבדק, נבחן ופותח על ידה ועל ידי שלום בשנת 93', וכי רונית החלה בבניית המחלקה העסקית בסקנורמה עוד לפני הפנייה למבקשת.
המבקשת טענה כי כאשר פנתה אליה רונית להתייעץ בתחילת שנת 94' לא היה לרונית כל ידע משמעותי בעניין ואת הידע הראשון בתחום קיבלה ממנה.