8. ביום 13.4.2016 הודיעה הגב' בן חיים לתובע בשיחה טלפונית כי לא תוכל להעסיק אותו אצל הנתבעת, שכן עובדת אחרת בנתבעת, אשר עבדה עד אותה עת באופן זמני בחצי משרה, הודיעה על כוונתה לחזור ולעבוד בנתבעת במשרה מלאה, משכך עורך-הדין שמילא את מחצית המשרה הנוספת עד אותה עת – התפנה, והוא יועבר לתקן של עורכת-הדין שעתידה לצאת לחופשת לידה, ולפיכך התייתר הצורך בהעסקתו של התובע.
טענות הצדדים
9. לטענת התובע מהנסיבות שתוארו לעיל עולה, כי הוא הועסק על-ידי הנתבעת ופוטר על ידה שלא כדין, מבלי שתינתן לו זכותו לשימוע טרם פיטוריו, תוך הפרה של ההתחייבויות וההסכמים בין הצדדים. התובע הפנה לסעיפים 39 ו- 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") וכן לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)") וטען כי אלה מקנים לו זכאות לפיצויים עקב הפרת חוזה, או לחילופין נוכח חוסר תום הלב של הנתבעת בשלב המשא ומתן לקראת כריתת החוזה. בשים לב לכך ביקש התובע לחייב את הנתבעת בסכומים כדלקמן:
א. פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין אובדן הכנסה אשר נגרם לתובע. נטען, כי סכום זה הנו נגזרת של שכר עבודה בסך 10,000 ₪ לחודש, אותו היה התובע צפוי לקבל תמורת עבודתו אצל הנתבעת (כפי שנמסר לתובע על-ידי נציגי הנתבעת), למשך התקופה המינימלית בה היה צפוי להיות מועסק אצל הנתבעת.
ב. פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע.
ג. פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע. לעניין זה נטען כי התובע פעל בהתאם לנדרש ממנו לאחר שנודע לו כי התקבל לעבודה, קרי – חדל לחפש עבודה והמתין למועד תחילת עבודתו אצל הנתבעת בחודש מאי 2016, תוך שאף דחה הזדמנויות ואפשרויות העסקה במקומות שונים. כמו-כן, טען התובע כי נגרמו לו טרחה ובזבוז זמן וכסף, שכן לאחר שהשלים את הליך מילוי הטפסים והקבלה הוא פנה לחפש אחר מסגרת מתאימה לבנו הפעוט, החל מחודש מאי 2016, בו טיפל עד אותה עת בעצמו. נטען כי לצורך כך אף אשתו הפסידה ימי עבודה.
10. לטענת הנתבעת התובע לא הועסק על-ידה ועל כן אף לא פוטר על-ידה. לטענתה לא הופר חוזה עבודה עם התובע, לא נגרם לו כל נזק ולא קמה לו עילה לפיצויים. לטענת הנתבעת אמנם נאמר לתובע לאחר הריאיון שנערך לו כי הוא נבחר להחליף את עורכת-הדין שעתידה ללדת, אולם רק ביום 10.4.2016, לאחר שהשלים התובע את הליך מילוי טפסי הקליטה, נמסר לו בהודעת דואר אלקטרוני כי הוא התקבל לעבודה ויחל לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.5.2016. לפיכך, נטען, כי חלפו רק יומיים ומחצה ממתן התשובה החיובית לתובע בדבר קבלתו לעבודה ועד שהודיעה לו הגב' בן חיים כי הנתבעת לא תוכל להעסיקו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי גם אם הודע לתובע כבר לאחר הריאיון כי הוא נבחר לתפקיד עורך-הדין המחליף למשרה זמנית, הרי שברי כי היה באפשרותו להוסיף ולחפש עבודה לתקופה שלאחר עבודתו אצל הנתבעת בתקופה שחלפה מאז הריאיון ועד שהודע לו כי אין אפשרות להעסיקו, בשים לב לכך שדובר על עסקה זמנית בלבד. עוד נטען, כי לו הייתה מתגלה בעיה בהעסקת התובע בעת או לאחר מילוי טפסי הקליטה הרי שלא היה מועסק בנתבעת ולכן גם מסיבה זו אין לו להלין אלא על עצמו על כך שהפסיק לחפש עבודה.