39. הכלל בדבר נטל ההוכחה במשפט האזרחי הוא 'המוציא מחברו עליו הראיה', ומשמעו כי על בעל דין המבקש לזכות ביתרון או בהנאה כלשהי מכוח המשפט המהותי, להוכיח במאזן ההסתברויות כי מתקיימות העובדות המבססות את אותה זכות. עם זאת, לעניין גובה השכר אשר היה עתיד להשתלם לתובע חלה בעניינו דוקטרינת "ההודאה וההדחה", שמכוחה נטל ההוכחה מתהפך. דוקטרינה זו חלה כאשר נתבע מודה בעובדות המהותיות המקימות את עילת התביעה, אך מוסיף עליהן עובדות נוספות שבעטיין התובע אינו זכאי לסעד המבוקש . במקרה שלפנינו הנתבעת אכן הודתה כי התובע היה צפוי לקבל שכר תמורת עבודתו, אולם טענה, כאמור, כי גובה השכר נמוך מגובה השכר לו טען התובע. עם זאת, הנתבעת לא הציגה כל תימוכין לטענתה לעניין גובה השכר, זאת על אף שבידיה בלבד (להבדיל מן התובע) לערוך סימולציית שכר ולהצביע על גובה השכר לו היה זכאי התובע לוּ היה מתחיל בביצוע התפקיד. הנתבעת אף לא הציגה תצהיר או עדות של הגב' מסוסני, אשר עודה עובדת בנתבעת, על-מנת להפריך את טענת התובע בדבר שיחתו עמה ובדבר גובה השכר שנמסר לו כאמור . משטענת הנתבעת לא הוכחה, אנו מקבלים את טענת התובע כי גובה השכר החודשי לו היה זכאי לו היה מתחיל בתפקידו אצל הנתבעת הנו 10,000 ₪.
40. בפסיקת בית-הדין הארצי נקבע, כי שיעורו של הנזק הלא ממוני ראוי להיקבע על-פי הפסד שכר העבודה שנגרם לעובד כתוצאה מפיטוריו בחוסר תום לב ואיבוד מקור פרנסתו . בעדותו לפנינו ציין התובע כי בסופו של יום החל לעבוד במקום עבודה אחר בתחילת חודש יוני 2016. קרי- על אף הנטען על-ידי הנתבעת, התובע פעל להקטנת נזקו. התובע לא נשאל ואף לא ציין מהו גובה השכר שניתן לו במקום העבודה החלופי שמצא . נוכח האמור, ובשים לב לכך שבהתאם לסיכום בין הצדדים היה התובע עתיד להתחיל את עבודתו אצל הנתבעת במהלך חודש מאי, ובסופו של יום ביום 1.5.2016, אובדן ההכנסה אשר נגרם לתובע הנו בגובה של כחודש עבודה אחד, קרי – 10,000 ₪. לפיכך, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בסך 10,000 ₪ נוכח אובדן הכנסה במקרה דנן.
יצוין, כי לא נעלמה מעיננו טענת הנתבעת לפיה התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי אבטלה בתקופה הרלוונטית, קרי – חודש מאי 2016. אולם, אין בידינו לקבל טענה זו. ראשית, פיצויי הפיטורים להם היה זכאי התובע ממקום עבודתו הקודם אינם מהווים תחליף לשכר העבודה אצל הנתבעת. שנית, לא הוכח בפנינו כי התובע אכן היה זכאי לדמי אבטלה בחודש מאי 2016. הנתבעת לא דרשה במסגרת הליכי גילוי המסמכים אסמכתאות לעניין זה. בעדותו ציין התובע כי הוא "אינו זוכר" עד מתי היה זכאי לדמי אבטלה . משכך, ישנו ספק אם התובע אכן היה זכאי לדמי אבטלה בחודש מאי ובאיזה שיעור. אמת, התובע יכול היה להבהיר נקודה זו לעומקה, אולם משהנתון הרלוונטי לא הוכח בפנינו, הרי שאין בטענה זו כדי לשנות קביעתנו בדבר גובה הפיצוי נוכח אובדן הכנסה במקרה דנן.
41. אשר לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני (כרכיב עונשי נוכח התנהלות הנתבעת ובשל עוגמת נפש) - בפסיקת בית-הדין הארצי נקבע כי לצד פיצוי בגין נזק ממוני ניתן אף לפסוק, במקרים מתאימים, פיצוי בגין נזק שאינו ממוני. כך לדוגמא, נפסק כי ישנם מקרים המצדיקים פסיקת פיצוי עונשי, לצורך הרתעה והכוונת התנהגותם של הצדדים ליחסי העבודה. או אז יש לשקול אף את טיבה של ההעסקה; ציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן; צידוק מעשה הפיטורים; הסדרים המיוחדים לכל מעסיק, ושיקולים אחרים כיוצא באלה. כמו-כן, נפסק כי בשל פיטורים שלא כדין ניתן אף לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש. שיעורו של הפיצוי צריך להיקבע על פי מידת חוסר תום הלב בפיטורי העובד. ככל שמדובר בפיטורים שרירותיים יותר ובהליך לקוי יותר, כך יש להניח שנגרמה לעובד עוגמת נפש רבה יותר, כך שסכום הפיצוי שיהא על המעסיק לשלם יהיה גבוה יותר. סכום פיצוי זה אפשר שיגדל, ככל שיוכחו נסיבות אישיות קשות יותר אצל העובד עקב התנהלות המעסיק. לצד זאת, יצוין כי ההלכה היא כי פיצויים בגין עוגמת נפש אינם נפסקים כדבר שבשגרה, אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בחומרתם. עוד נקבע, שאין להרבות בשיעור הפיצוי בגין עוגמת נפש .
42. במקרה הנדון, בשים לב לנסיבות הפיטורים; בשים לב לכך שטענת הנתבעת, לפיה ההחלטה בעניינו של התובע הייתה בלתי נמנעת נוכח אילוצי תקינה – לא הוכחה; נוכח קביעותינו לעיל לעניין התנהלות הנתבעת והצורך בהרתעתה מפני חזרה על התנהלות זו, אנו סבורים כי יש להטיל על הנתבעת תשלום פיצוי עונשי. כמו-כן, בשים לב לכך שהתובע ויתר על אופציות תעסוקה אחרות כאשר המתין לתחילת תפקידו אצל הנתבעת; בשים לב לכך שהתובע נדרש לערוך הכנות שונות מבחינה משפחתית לצורך תפקידו אצל הנתבעת (כפי שנטען על-ידו, טענות שלא נסתרו ואשר אנו מקבלים במלואן, עליהן אף העיד בעדותו בפנינו) ; וכן בשים לב לנסיבות החריגות שלפנינו במסגרתן העסקת התובע הסתיימה שלא כדין עוד בטרם החלה העסקתו בפועל, אנו סבורים כי יש להטיל על הנתבעת אף תשלום פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע.
יצוין כי בקביעת גובה הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני, על רכיביו השונים כמפורט לעיל, נתנו דעתנו אף לכך שהתובע לא עזב עבודה אחרת לצורך העסקתו אצל הנתבעת; לכך שתקופת העסקתו של התובע עתידה הייתה להיות זמנית בלבד; וכן לכך שבסופו של יום מצא עבודה אחרת בה החל כבר בחודש יוני 2016.
סוף דבר
43. אשר על כן, התביעה מתקבלת כאמור לעיל.
44. הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין לנתבעת, כדלקמן:
א. פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הנזק הממוני שנגרם לו.
ב. פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, על רכיביו השונים כמפורט לעיל.
ג. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪.
45. לא ישולמו הסכומים הנ"ל במועדם, יתווספו אליהם הפרשי ריבית והצמדה ממועד מתן פסק-הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
46. ערעור על פסק-דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק-הדין יומצא לצד המבקש לערער.
47. המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.
ניתן היום, ח' טבת תשע"ח, (26 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
מר נתן מזרחי,
נציג ציבור (עובדים) כאמל אבו קאעוד,
שופט גב' מירה חזות,
נציג ציבור (מעסיקים)