אחריות אישית של נתבעים 3-2
48. התובע טוען לאחריות אישית של הנתבעים 3-2 כלפיו. הנתבעים טוענים כי לא בוססה אחריות אישית. בסיכומי הנתבעים צוין כי אמנם שמם של הנתבעים מופיע על ההסכם אך לא פורטו מספרי תעודות זהות שלהם.
49. שמותיהם של ארביב וראובן מופיעים בכותרת ההסכם לצד שמה של מכללת פסגות. מעבר לכך, הנתבע 3 הודה בחקירתו כי ההסכם נחתם על ידם בשמם, באופן אישי. לא זו אף זו, הנתבע 3, ראובן, הודה כי הדבר נעשה על מנת לתת לתובע בטחון. כך בחקירתו של ראובן (ר' עמ' 112 לפרוט' הדיון):
"ת. במו"מ, אביב הגיע ממכללת קש פלו, כשהוא גמר שם בקול צעקה עם המנכ"ל שי וטען שרימו אותו, ורשם פוסטים בפייסבוק, אמור לו, תגיע אלינו, בגלל שאתה כל כך חשדן ואתה חושד ברועי ויניב, תכין אתה חוזה ובנוסף, לא רק שאתה תכין אותו, אנו נחתום בשמנו הפרטי ולא רק בשם מכללת פסגות כדי לתת לך את הכי בטחון שבעולם." (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.).
עולה מן האמור כי הנתבעים נטלו על עצמם באופן אישי כלפי אוחנה לובצקי, את ההתחייבויות על פי הסכם השת"פ.
סיכומו של דבר, אני מוצאת כי התובע זכאי לסכומים שנקבעו בסעיף 9.2 להסכם לשת"פ וזאת בגין התקופה החל מחודש נובמבר 2012 ועד לחודש מרץ 2014 וכי עמד בתנאים למתן חשבונות על מנת לאמוד את הפיצוי המגיע לו בגין התקופה האמורה.
התובע לא הוכיח את זכאותו לסעדים נוספים, מעבר לכך, כנגד הנתבעים.
התביעה שכנגד
האם אוחנה לובצקי הפר את ההסכם לשת"פ?
50. במסגרת התביעה שכנגד, טוענת מכללת פסגות למספר הפרות שונות של אוחנה לובצקי את הסכם השת"פ. אדון בהן כסדרן.
51. מכללת פסגות מציינת בסיכומיה כי מנובמבר 2012 ועד דצמבר 2012 הפר אוחנה לובצקי את חובותיו בהתאם להסכם, בהקשר להעברת קורסים, העברת חומרי לימוד לתלמידים. זאת, כפי שפורט לעיל, במסגרת טענות הנתבעים, שנדחו על ידי, לפיהן בגין הפרות נטענות אלו בוטל על ידם ההסכם בחודש דצמבר 2012. לטענתה, נגרמו למכללת פסגות נזקים של פגיעה במוניטין וכן נגרמו לה נזקים כתוצאה מהצורך לבנות מערך חליפי לאחר עזיבת אוחנה לובצקי.
מאחר וגרסת הנתבעים לגבי מועד הביטול לא התקבלה ומצאתי כי מכללת פסגות היא שביטלה את ההסכם שלא כדין, אין מקום לקבל את טענותיה על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מביטול ההסכם. אף הטענות לגבי הפרות של אוחנה לובצקי מתייחסות, רובן ככולן, להתנהלות הנטענת שלו במועדים שלאחר שהנתבעים ביטלו את ההסכם עימו (כפי שעולה אף מסיכומי הנתבעים והתובעת שכנגד סעיף 91 ואילך), וממילא לא היה עוד מחויב לבצע מטלות כדוגמת העברת הרצאות לשיווק קורסים שלא הוא יעביר. יצויין, כי מההתכתבויות עולה כי אוחנה לובצקי היה נכון להמשיך להתייצב להעביר הרצאות בקורסים שהתנהלו. אוחנה לובצקי העמיד דרישות כדוגמת דרישתו שהשיעור לא יצולם. בנסיבות בהן ההסכם כבר בוטל אינני רואה פסול בדרישה מסוג זה. לכן שוכנעתי כי גם לאחר שבוטל ההסכם על ידי הנתבעים, לא "נטש" אוחנה לובצקי את הקורסים בעודם מתנהלים.
אני סבורה כי ככל שנגרמו לנתבעים נזקים, אין להם עילת תביעה כנגד אוחנה לובצקי בעניין זה.
מעבר לנדרש, יצויין כי הנזקים הנטענים על ידי מכללת פסגות לא הוכחו כנדרש. לא היתה התייחסות מספרית לנזקים בתצהירי הנתבעים ואף אינני סבורה כי די באמור בתצהירו של רו"ח צ'רדמן לצורך הוכחת גובה הנזקים הנטענים וסכומי הנזקים הנטענים אף לא כומתו על ידי מכללת פסגות (ר' סעיף 97 לסיכומי הנתבעים והתובעת שכנגד). מכללת פסגות אף לא הביאה ראיות לגבי המוניטין שלה.
תניית אי התחרות בסעיף 9.3 להסכם השת"פ
52. מכללת פסגות טוענת כי אוחנה לובצקי הפר את הוראות סעיף 9.3 להסכם השת"פ.
סעיף 9.3 להסכם לשת"פ קובע כך:
"במשך תקופת הסכם זה לא תהה פרקטיקה רשאית להעניק שירותי ההדרכה ולימוד תחום ההשקעות בנדל"ן במסגרת קבוצתית העולה מעל 8 תלמידים ללא קבלת אישור מראש ובכתב מפסגות..."
מכללת פסגות טוענת כי: "בחודש נובמבר, עובר להודעת הביטול שמסרה כדין פסגות, פירסם אביב כי החל להציע שירותים אקדמאיים בנדל"ן לציבור הרחב. אביב הקים אתר אינטרנט ייחודי לצורך זה, כך הודה במפורש גם בפני רועי ויניב."(ר' סעיף 34 לכתב התביעה שכנגד).
אוחנה לובצקי טוען כי לא החל בלימודי הנדל"ן במהלך התקופה שההסכם היה בתוקף, וממילא לא היתה בהסכם הגבלה על פרסום לימודי נדלן.
כבר נקבע לעיל כי הביטול של ההסכם נעשה על ידי פסגות ביום 5.11.12. מאחר והסעיף מטיל על אוחנה לובצקי מגבלה רק ביחס להענקת שירותי הדרכה ולימוד תחום הנדל"ן במהלך התקופה שבה ההסכם בתוקף, אין בטענה כי פירסם לימודי נדלן בחודש נובמבר, מועד שבו ממילא בוטל ההסכם על ידי הנתבעים, כדי לבסס הפרה של סעיף אי התחרות שנכלל בהסכם.
לפיכך, מכללת פסגות לא הוכיחה כי אוחנה לובצקי העניק שירותי הדרכה בתחום ההשקעות בנדל"ן, או כי לימד בתחום במסגרת קבוצתית העולה על 8 תלמידים במהלך תקופת ההסכם.
התנייה הקבועה בסעיף 6.7 להסכם השת"פ
53. במסגרת כתב התביעה שכנגד נטען גם כי על התובע ליתן חשבונות בקשר לסעיף 6.7 להסכם לשת"פ הקובע כך:
"פרקטיקה מתחייבת להעביר לפסגות סך של 12% מרווחיה שיצמחו כתוצאה מפעילות עסקית משותפת עם תלמידי המותג ו/או 6% מכל רווחיה העתידיים שיצמחו מהתקשרות עם מקורב לתלמיד המותג".
בסעיף 62 לתצהירו לעניין התביעה שכנגד הצהיר אוחנה לובצקי כי אין לו פעילות משותפת כמפורט בסעיף 6.7 להסכם לשת"פ.
בחקירתו הנגדית נשאל לגבי ההתחייבות שבסעיף 6.7 להסכם והשיב אוחנה לובצקי כי אין עילה לטענה זו.
אוחנה לובצקי אף נשאל והשיב בעניין בחקירתו החוזרת:
"ת. המטרה שלי בגדול בסעיף 6.7 היתה להיות הוגן, ואני תכננתי, פרקטיקה בהתחלה הייתה אמורה להיות חברה שנותנת שירותים משלימים למכללת פסגות נדל"ן ונראה לי מאוד הוגן וסביר שאם עכשיו נוצר בחברה שלי איזשהו רווח כתוצאה מהפעילות שלי עם תלמידי פסגות נדל"ן ככל ובכלל תהיה. כשכתבתי מקורב אליהם התכוונתי למישהו שהגיע דרכם, אז מהפעילות הזו נראה לי הוגן וסביר שככל יצמחו לפרקטיקה רווחים אשתף את הנתבעים בחלק מהרווחים. זה נראה לי הוגן וסביר בתור שותף.
ש. כמה רווחים כאלה היו.
ת. אפס." (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.).
בסיכומים של התובעת שכנגד צוין כך:
"99. עד למועד זה לא העביר כל סכום בגין רווחיו מהתקשרות עם תלמידי הנתבעת ואף לא הצהיר כי לא היו לו כל רווחים כאמור. על כן יש לחייב את התובע בצו למתן חשבונות, לאור התחייבויותיו כלפי הנתבעת."
אולם, כפי שעולה מתשובותיו בעדותו, אוחנה לובצקי העיד מפורשות בחקירתו הנגדית כי לא היו לו כל רווחים כאמור.
מכללת פסגות לא הביאה ראשית ראיה לכך שלאוחנה לובצקי יש או היתה פעילות עסקית משותפת כלשהי עם תלמידי מכללת פסגות או כי צמחו לו רווחים מהתקשרות עם מקורב לתלמידי מכללת פסגות.
מעבר לכך, מכללת פסגות אף לא הבהירה איזה חשבונות מתבקשים על ידה בהקשר האמור? ככל שאוחנה לובצקי נדרש לפרט את כל ההכנסות שהיו לו הבאים בגדר סעיף 6 להסכם, הרי שכבר ניתנה על ידו תשובה כאשר העיד, תחת אזהרה כי לא היו לו כל הכנסות מסוג זה.
עדותו זו של אוחנה לובצקי אמינה עלי.
לפיכך, אינני רואה מקום להעתר לתביעה למתן חשבונות בקשר להתחייבות שבסעיף 6.7 להסכם השת"פ.
לשון הרע
54. מכללת פסגות טוענת כי אוחנה לובצקי אחראי כלפיה בגין עוולה של הוצאת לשון הרע בקשר לשני פרסומים שנעשו על ידו.
אין מחלוקת על עצם הפרסום, כלומר שמדובר בתגובות שפורסמו על ידי אוחנה לובצקי והיו עשויות להגיע לשני אנשים זולת הנפגע.
55. האם הפרסום מהווה לשון הרע? בהתאם להלכה, על מנת לבחון האם הפרסום מהווה לשון הרע במובן חוק איסור לשון הרע, יש לפעול בארבעה שלבים: (1) לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר; (2) לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק; (3) לבחון את תחולת ההגנות השונות הקבועות בחוק על הפרסום; (4) לבחון את שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי (ר' ע"א 89/04 ד"ר נודלמן נ' שרנסקי, בפסקה 17 לפסק הדין (פורסם במאגרים, 4.8.2008)).
56. הפרסום האחד הינו מיום 9.4.13, אז כתב אוחנה לובצקי את ההודעה הבאה בחשבון ה"פייסבוק" שלו:
"חשבתם שכולם טיפשים, חשבתם שכולם תמימים. זלזלתם באנשים – הסתכלתם לכולם בלבן של העינים ולא היססתם לשקר בעזות מצח פושעת. צחקתם לכולם בפנים – שיחקתם מונופול בנפשות. בי כמו שאמרתם. אם לא נכנס לכם כל חודש עוד כסף אתם משתגעים – אז עסקתם, רימיתם, רמסתם... אך הפעם, התעסקתם עם האדם הלא נכון. קיבלתם את הסולם אך בחרתם רק לטפס גבוה יותר. עכשיו, לא משנה מה תעשו, לאן תזוזו, איזה מהלך שלא תנסו, המשחק שלכם נגמר. הטוב מוכרח לנצח – ועוד מעט כולם ידעו ויכירו את פרצופכם האמיתי. הבטחתי שיגיע הלקח, לקח קצת זמן אך הגיע הזמן לקיים. Now we back to set the record straight – Checkmate mother". (נספח 17 לתצהירי ארביב וראובן).
57. אוחנה לובצקי טוען כי מכללת פסגות כשלה מלהוכיח כי הכוונה בפרסום אליה וכי מי שנחשף לפרסום יתייחס אל הפרסום כמכוון אליה.
מכללת פסגות מציינת בסיכומיה כי העיתוי של ההודעה (יומיים לפני הגשת התביעה על ידי אוחנה לובצקי נגדה) והידיעה של חבריו של אוחנה לובצקי לגבי ההתקשרות שלו עם פסגות, מלמדות כי מדובר בפרסום המתייחס אליה. עוד ציינה מכללת פסגות כי בהתאם לפסיקה ניתן לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק אף לתאגיד ואין צורך כי שמו יינקב מפורשות בפרסום.
58. על מנת שפרסום יבוא בגדר לשון הרע, נדרש כי הקוראים יקשרו את הפרסום עם האדם התובע. יחד עם זאת, עצם העובדה ששמה של מכללת פסגות לא נזכר בפרסום אין די בו כדי לקבוע כי לא הוכח שהפרסום נתפס כמתייחס אליה. גם אם הדבר נלמד מהנסיבות או משתמע, די בכך.
התביעה שכנגד הוגשה רק על ידי מכללת פסגות, ולא על ידי הנתבעים 2-3.
לפיכך השאלה הראשונית המתעוררת היא האם הקורא של ההודעה יסבור כי ההודעה שלשונה "זלזלתם באנשים – הסתכלתם לכולם בלבן של העיניים..." מתייחסת למכללת פסגות.
כל שנטען בהקשר זה על ידי מכללת פסגות הוא שמכיון שהפרסום נעשה יומיים לפני הגשת התביעה על ידי אוחנה לובצקי וחבריו יודעים על ההתקשרות שלו עם מכללת פסגות הם יקשרו את הפרסום אליה. אני סבורה כי פסגות לא הוכיחה כנדרש את טענתה כי הקוראים של הידיעה ייחסו את האמור בה למכללת פסגות. ככל שמכללת פסגות רצתה להראות שחבריו של אוחנה לובצקי בפייסבוק יודעים על ההתקשרות שלו עמה וכן יודעים על הגשת התביעה ועיתוי הגשתה, היה עליהם לבסס טענות אלו. הדבר לא נעשה ולפיכך אני מוצאת כי מדובר בטענה המבוססת על השערות וסברות. ואין בה כדי לבסס תביעה בגין הוצאת לשון הרע.
לפיכך, אינני סבורה כי קמה למכללת פסגות זכות תביעה בגין הוצאת לשון הרע בקשר להודעה האמורה.
בנסיבות אלו, מתייתר הצורך להידרש לשאר טענות ההגנה שהועלו על ידי אוחנה לובצקי.
59. באשר לפרסום השני, התובעת שכנגד טוענת כי ביום 25.4.13 פירסמה הטבה מיוחדת לקהל הלקוחות שלה ברשת החברתית "פייסבוק" והנתבע שכנגד, פרסם תגובה שכנגד שבה הוציא את דיבת פסגות וזו לשונה:
"כשאתה תוהה על קנקנו של אדם חפש אצלו שלוש תכונות – אמינות, אינטיליגנציה ומרץ. אם לא תמצא את הראשונה השתיים האחרות יחסלו אותך – כמה צדק וורן באפט."
מכללת פסגות טוענת כי מדובר באתר שבו גולשים מרבית לקוחותיה, ומאחר ומדובר בתגובה לפרסום שלה, ברור לקוראים כי מדובר בפרסום אודותיה וכי מדובר בלשון הרע.
אוחנה לובצקי טען כי לא ניתן ללמוד מהפרסום כי מדובר בפרסום אודות מכללת פסגות. עוד טען כי מכללת פסגות כלל לא צירפה את הפרסום ואף לא צירפה את הפרסום שלה, שלטענתה התגובה פורסמה בעקבותיו. לכן לא ניתן ללמוד מהדברים את הנטען על ידי פסגות. עוד נטען על ידו להגנת "אמת דיברתי".
יצויין כי אוחנה לובצקי כלל לא נחקר בחקירתו הנגדית לעניין התביעה שכנגד בקשר ללשון הרע.
פרסום זה יכול להקים עילה לתביעה של מכללת פסגות רק אם הוא מייחס לה לשון הרע. ר' שנער לשון הרע, בעמ' 123: "כאשר לא ניתן ללמוד מהפרסום מהי זהות המושמץ, לא ניתן יהיה להגיש תביעה או כתב אישום בגין אותו פרסום". אמנם, לפי סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע גם אם השם אינו מופיע בפרסום, ההתייחסות יכולה להשתמע מהפרסום, מנסיבות חיצוניות או משילוב שלהם. המבחן הוא מבחן "האדם הסביר", כלומר האם האדם הסביר היה מסיק כי מדובר בפרסום משמיץ אודות מכללת פסגות.
60. אני סבורה כי שעה שמכללת פסגות מבקשת לטעון כי ניתן ללמוד מהתגובה כי האמירה מתייחסת אליה ומייחסת לה חוסר אמינות, היה עליה קודם לכל להביא את הפרסום שלה, אשר לטענתה התגובה של אוחנה לובצקי מתייחסת אליו. הדבר כלל לא נעשה ואין בפני את הפרסום של מכללת פסגות. בנסיבות אלו, לא ניתן לבחון את טענתה לגבי הקישור בין הפרסומים, ההבנה של הקורא הסביר כי מדובר בתגובה המתייחסת אליה וכי מדובר בתגובה שיש בה, בהקשר בו נכתבה, משום הוצאת לשון הרע. לכן אני מוצאת כי הטענה לפיה הפרסום מייחס למכללת פסגות חוסר אמינות ומהווה לשון הרע – לא הוכחה.
61. סיכומו של דבר, התביעה שכנגד נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות לגבי התביעה שכנגד.
באשר לתביעה, מאחר וקבעתי כי יש לקבל את התביעה למתן חשבונות בהתאם למפורט לעיל, אני מורה לנתבעים להמציא לתובע תוך 60 יום דוחות מאושרים לגבי הכנסות מכללת פסגות מלימודי בתחום הנדל"ן לתקופה מנובמבר 2012 ועד מרץ 2014. כל הנתונים יאומתו בתצהיר ערוך כדין.
לאחר מכן תיקבע ישיבת תזכורת במעמד הצדדים.
נקבע למשימה כללית למתן החלטה ליום 1.3.18.
המזכירות תמציא לצדדים העתק מפסק הדין החלקי.
ניתן היום, ז' טבת תשע"ח, 25 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.