התביעה למתן חשבונות
34. אוחנה לובצקי עותר לקבלת חשבונות בקשר לסכומים המגיעים לו על פי סעיף 9.2. הוא טוען כי מתקיימים התנאים לכך עקב מערכת יחסי האמון שהיתה בין הצדדים והסעיף בחוזה שהקנה לו אחוזים מההכנסות, בהתקיימות תנאיו. הנתבעים טוענים כי לא מתקיימים התנאים למתן חשבונות שכו לא היתה מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים.
אין חולק כי בהתאם להלכה, על מנת שתתקבל תביעה למתן חשבונות יש להראות התקיימותם של שני תנאים: הוכחת קיומה של מערכת יחסים בין הצדדים שיש בה כדי להצדיק את מתן החשבונות והוכחה, ולו לכאורה, כי קיימת לתובע זכות תביעה (ר' רע"א 9919/16 דון גילי בע"מ ואח' נ' Lifestyle Equities C.V) ואח'). אני מקבלת טענת אוחנה לובצקי כי הסכם השת"פ, במסגרתו יצאו למיזם משותף כמפורט לעיל, יוצר מערכת יחסים מיוחדת העומדת בתנאים הנדרשים לצורך קבלת תביעה למתן חשבונות. כמו כן, כפי שנקבע לעיל, הוכחה על ידו עילת תביעה בקשר לסכומים שיש לחשבם על בסיס הכנסות, בהתאם להוראות סעיף 9.2 להסכם השת"פ.
לפיכך, קמה לאוחנה לובצקי זכות לקבלת חשבונות לגבי ההכנסות של מכללת פסגות לגבי התקופה שתחילתה בסיום ההתקשרות בחודש נובמבר 2012 ועד לחודש מרץ 2014.
הטענה לחוסר תום לב במו"מ ובקיום החוזה
35. אוחנה לובצקי טוען כי הנתבעים ניהלו עמו מו"מ בחוסר תום לב.
מטעם אוחנה לובצקי הוגש תצהירו של הרשמן אשר עבד אצל מכללת פסגות. הרשמן הצהיר כי ביום 5.7.12 (היום בו נחתם ההסכם לשת"פ – א.ר.ב) נפגש עם ראובן וארביב וכי הקליט את השיחה (בסעיפים 4-3 לתצהירו). עוד הצהיר כי ארביב התייחס במהלך הפגישה להתקשרות עם אוחנה לובצקי ואמר כך (בסעיפים 6-5 לתצהירו, הקלטת השיחה וכן תמליל ההקלטה צורפו בנספח 4 לתצהיר אוחנה לובצקי):
"יניב: אביב אוחנה רוצה הסכמים, אמרתי לו אביב תרשום מה שאתה רוצה בהסכמים. עכשיו בוא אני אספר לך משהו שישאר בנינו, הוא פשוט מאוד ילד טיפש. הוא בא, וכול היום, הוא מביא מרצים, בנינו אבל, בנינו שמילה לא יוצאת. הוא פשוט טיפש, אני יושב צוחק, כאילו אני מבין את הטיפשות שלו. ילד קטן שכנראה החדירו לו למוח, הוא מאוד מוכשר, הוא תותח-
לירן: מי זה בכלל?
יניב: תותח, אביב אוחנה, הוא הרים פה, הוא פה, הוא ניהל אל הקאש-פלו בנדל"ן.
לירן: אה זה זה, נו.
יניב: עכשיו הוא צריך לבוא אנחנו בונים איתו בית ספר, הוא רוצה להביא מרצים, עכשיו הוא מפחד שנגנוב לו את המרצים שהוא הביא. אמרתי לאביב תחתום על מה שאתה רוצה איתנו, הכול. מרצים שלך, הכול הכול, תנסח חוזה, עכשיו הוא לא יודע דבר אחד, שמשפטית, אסור להחזיק בן אדם, גם או הוא הביא את המרצה ואני אחרי זה לא רציתי את אביב, למרות שלאביב יש חוזה איתי, משפטית הוא לא יכול להגיד לבן אדם לא לעבוד פה. אסור לו –
לירן: הוא לא לא, זה כמו ש-
יניב: בסופו של-, כן. והוא כותב חוזים, הוציא כבר עשר אלף שקל על חוזים. שקל לא הוצאתי, כתוב מה שאתה רוצה, אמרתי לו, הכול, אני נותן לו בטחון." (ההדגשות הוספו – א.ר.ב.).
לטענת אוחנה לובצקי, עולה מהשיחה כי הנתבעים חתמו על ההסכם מתוך מחשבה כי תניית אי התחרות איננה מחייבת, ועל מנת לנטוע בו בטחון שווא בעניין.
בחקירתו הנגדית, הרשמן לא נחקר על שיחה זו.
ביחס לשיחה עם הרשמן, הצהיר ארביב כי הדברים הוצאו מהקשרם, וכי התכלית שעולה מהשיחה היא שמערכת יחסי האמון חשובה מההסכם, אולם אין בעיה שיהיה הסכם שיספק בטחון בכתב (סעיף 46 לתצהירו). בחקירתו הנגדית, כשהוקרא לו תוכן השיחה, הודה כי אמר את הדברים מספר דקות לפני שאוחנה לובצקי נכנס למשרדו לצורך חתימה על ההסכם לשת"פ (עמ' 74 לפרוט' הדיון).
36. מהדברים שהובאו לעיל, נראה כי יש ממש בטענות אוחנה לובצקי כי הנתבעים נהגו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החובה לנהוג בתום לב במו"מ, כאשר חתמו על תניית אי תחרות, שעה שסברו כי איננה תקפה וזאת על מנת לגרום לו לחוש בטחון. אך, מאחר ומצאתי כי תניית אי התחרות מחייבת את הנתבעים, אינני סבורה כי הוכח נזק שנגרם לאוחנה לובצקי כתוצאה מכך.
37. התובע טוען כי הנתבעים נהגו בחוסר תום לב בקיום החוזה. מטעם התובע הוגש תצהירו של מר אברהמי, אשר אף הוא עבד אצל מכללת פסגות. אברהמי הצהיר כי בפגישה שנערכה בינו לבין ארביב בחודש ספטמבר 2012 "נמסר לי כי הנתבעת מעוניינת שאערים על התובע, אתקרב אליו, אלמד ממנו את הקורס ואת 'רזי המקצוע' באופן אשר יאפשר לי בעתיד לנהל את תחום הנדל"ן ולהיכנס בנעליו של התובע, כאשר ה"ה יניב ארביב הבטיח לי שנקים שותפות מסוימת בקשר לכך" בסעיפים 3 ו-5 לתצהירו).
בחקירתו הנגדית העיד אברהמי כי "זה לא היה הצעה לשותפות, זה היה ברמת שיחת הטלפון" (פרוט' הדיון, בעמ' 47 ש' 31). בחקירה חוזרת העיד כך (בעמ' 48 ש' 10-6):
"ש. לגבי השאלה האחרונה, מה באמת הציעו לך בסוף?
ת. שיחת טלפון אחת ביני לבין יניב שנתקרב קצת, אני ואביב, כדי שבהמשך מישהו משלנו יעשה את זה. את הנדלן.
ש. במקום אביב?
ת. כנראה".
יצוין, כי בחקירתו הנגדית העיד אברהמי כי כשהחליט לעזוב את מכללת פסגות, ראובן וארביב קיבלו את החלטתו בהבנה וכי היחסים הסתיימו "בצורה יפה וטובה. בגלל זה אני מרגיש לא בנוח היום" (פרוט' הדיון, בעמ' 47 ש' 14-11).
38. באשר לאברהמי, הצהיר ארביב כי "אף אחד לא ביקש מאף עובד ללמוד את 'רזי המקצוע' או את 'הסודות' ... מתוך מטרה לדחוק את רגלי אוחנה מן התקשרות עימו או בכלל" (בסעיף 48).
39. אין טענה כי בפועל, שאב אברהמי מידע מאוחנה לובצקי. בנסיבות אלו, ובהעדר הוכחה לנזקים אינני סבורה כי הוכח נזק קונקרטי בר פיצוי בגין התנהלות הנתבעים, כפי שפורטה.
האם הוצג לתובע מצג בדבר הקמת שותפות–
התביעה לפיצויי קיום או שכר ראוי בסך מיליון ש"ח
40. כפי שפורט לעיל, אוחנה לובצקי טוען כי עובר לחתימה על ההסכם לשת"פ, הוצג בפניו מצג שווא לפיו לקראת חודש דצמבר 2012, לאחר תקופת ניסיון, יוקם עסק משותף וכי ייחתם בין הצדדים הסכם שותפות. כן טוען אוחנה לובצקי כי קיים את התחייבויותיו לפיתוח המיזם המשותף והוכיח כי הוא ראוי להיות שותף, אוחנה לובצקי זכאי לפיצויי קיום ו/או לשכר ראוי בסך של מיליון ₪ בתוספת מע"מ.
הנתבעים טוענים כי ההסכם לשת"פ לא היה הסכם זמני, וכי הסכם זה מסדיר בצורה מלאה וממצה את היחסים החוזיים בין הצדדים. לפיכך, טענות אוחנה לובצקי לפיהן כביכול הובטח לו להקים שותפות עסקית מלאה עם הנתבעים דינן להידחות. עוד הם טוענים כי אוחנה לובצקי כלל לא ביסס את הסכום הנתבע של מליון ש"ח.
41. ראשית, יש לציין כי צודקים הנתבעים בכך שאוחנה לובצקי כלל לא ביסס בדרך כלשהי את הסכום של מליון ₪ שנתבע על ידו כשכר ראוי. לא הובאו ראיות כלשהן לבסס סכום זה. די בכך על מנת לדחות את הטענה לשכר ראוי.
למעלה מהנדרש, אדון בשאלה האם ביסס את עצם טענתו כי הינו זכאי לפיצוי בגין מצגי שווא בדבר הקמת שותפות.
42. אין מחלוקת בין הצדדים כי בהסכם לשת"פ לא נקבע שיחתם הסכם שותפות בין הצדדים (עדות אוחנה לובצקי, בעמ' 19 לפרוט' הדיון ש' 26-25 ובעמ' 21 ש' 25-23).
כמו כן, אין מחלוקת כי ההסכם נוסח על ידי אוחנה לובצקי.
סעיף 13.1 להסכם השת"פ קובע כך:
"במידה וירצו הצדדים למסד את פעילותם העסקית ולהקים חברה משותפת בתחום לימודי השקעות בנדל"ן, מוסכם בזאת כי חלקה של פסגות בחלוקת הרווחים יהיה 2/3 וכי חלקה של פרקטיקה יהיה 1/3" (ההדגשה הוספה – א.ר.ב).
43. אוחנה לובצקי הצהיר כי "ביחסים ובהתנהלות ביני לבין הנתבעים 2 ו-3 היה ברור וידוע, כי מדובר בפעילות של יזמים החותרים יחדיו להקים עסק משותף ביחד", אך הנתבעים בשלב זה טרם הסכימו לחתום על הסכם שותפות מסודר, שכן על אוחנה לובצקי "להוכיח קודם כל את עצמי" (בסעיף 30 לתצהירו, ההדגשה הוספה – א.ר.ב). לפיכך, סוכם כי ייחתם תחילה הסכם שיתוף פעולה זמני (בסעיף 31). כן הצהיר כי נושא השותפות "עמד ביסוד ההתקשרות בין הצדדים, לפחות כפי שהוצג לי" (בסעיף 36, ההדגשה הוספה – א.ר.ב).
כן הצהיר כי סעיף 13.1 להסכם לשת"פ מבהיר את כוונת הצדדים ואת התחייבותם בדבר הקמת שותפות עתידית (בסעיף 38 לתצהירו).
אוחנה לובצקי הצהיר כי "הנתבעים חזרו והתחייבו בפני, פעם אחר פעם, כי בחודש דצמבר 2012 או בסמוך לכך הם יקימו בשותפות עימי סניף חדש בתל אביב" וכי הוא יהיה שותף מלא גם ביתר הסניפים בהם יתקיימו לימודי השקעות בנדל"ן (בסעיף 55).
אוחנה לובצקי הצהיר כי לאחר שלשיטתו הוכיח את עצמו, פנה לנתבעים על מנת לתאם פגישת עבודה לצורך ייסוד השותפות (בסעיף 58 לתצהירו). בהודעת דוא"ל מיום 1.11.12 כתב אוחנה לובצקי לארביב כך (שתי ההודעות צורפו כנספח 9 לתצהיר אוחנה לובצקי):
"יניבוס בסוף לא קבענו את הפגישה בינינו... הנושא מאוד מכביד עלי ואני ממש רוצה לפתור אותו בהקדם... רוצה לסגור אתכם את הסיפור ופשוט להתחיל לרוץ קדימה ולהתמקד בהתפתחות ולא במגננות".
כפי שפורט לעיל, ביום 5.11.12 התקיימה פגישה בין אוחנה לובצקי לראובן ולארביב, במסגרתה הודיעו האחרונים לאוחנה לובצקי על סיום ההתקשרות בין הצדדים. אוחנה לובצקי הצהיר כי במסגרת פגישה זו הנתבעים דרשו כי יוותר על סמכויות הניהול והשליטה שהיו בידיו, לרבות הסמכות לבחור מרצים לקורס הנדל"ן (בסעיף 59).
אוחנה לובצקי הצהיר כי בהמשך, במטרה ליישר את ההדורים עם הנתבעים, יזם שיחות טלפוניות עם הנתבעים, וכי במסגרת אחת מהן אמר לו ארביב כי "הוא מבין את עמדתי, כי אכן הסכם שיתוף הפעולה שנחתם אינו משקף את היקף הפעילות, הסמכויות והאחריות שלי בהקמת והפעלת המכללה המשותפת וכי יש מקום לחתום על הסכם חדש אשר ייערך על ידי עורך דין" (ר' סעיפים 64 ו-70 לתצהירו, ההדגשה הוספה – א.ר.ב).
ביום 6.11.12 שלח ראובן לאוחנה לובצקי הודעת דוא"ל, במסגרתה סיכם את השכר שאוחנה לובצקי זכאי לו בהתאם להסכם לשת"פ. אין מחלוקת בין הצדדים כי עד למועד זה לא שילמה מכללת פסגות לאוחנה לובצקי את שכרו כפי שנקבע בסעיף 10 להסכם לשת"פ. אוחנה לובצקי הצהיר כי במענה להודעת הדוא"ל האמורה "אישרתי את כמות הסדנאות וההרצאות..., אולם הבהרתי, כי מדובר בסכום שאפילו לא מכסה את ההוצאות שהיו לי עד כה" (בסעיף 68, ההתכתבות צורפה כנספח 11 לתצהירו).
כן הצהיר כי "עד אותו שלב סירבתי לקבל שכר לפי המפתח שנקבע בהסכם שיתוף הפעולה, מתוך הבנה כי אני זכאי ל-1/3 מהרווחים לאחר שתיווסד השותפות עליה הושתתה התקשרות הצדדים" (סעיפים 68-67 לתצהיר אוחנה לובצקי, ההדגשה הוספה – א.ר.ב). אוחנה לובצקי מתייחס בכך לסעיף 13.1 להסכם לשת"פ (צוטט לעיל).
בחקירתו הנגדית, העיד אוחנה לובצקי כי "בעיני הייתי שותף איתם לאורך כל הדרך, כבר מהשלב הראשון. זו הרצינות שהתייחסתי וזה כובד הראש" (שם, בעמ' 23 ש' 17-16, ההדגשה הוספה – א.ר.ב) וכי "כל הזמן ניהלנו שיחות בקשר לשותפות" (עמ' 24, ש' 3-2). ביחס להסכם לשת"פ, העיד כי "הם אמרו לי שזה הסכם לתחילת הדרך. הם אמרו לי שלא אדאג, שאזרום איתם, שכולם מרוצים" (בעמ' 29, ש' 24-23).
כפי שצוטט לעיל, אוחנה לובצקי העיד כי העלה את דרישתו לקבל 100,000 ₪ במהלך חודש אוקטובר או בסמוך לכך, בתגובה להודעה ששלח לו ראובן לפיה אוחנה לובצקי זכאי לתשלום של 15,000 ₪ בלבד, ולא כמקדמה (פרוט' הדיון, בעמ' 24 ש' 27-22). כן העיד כי את הודעת הדוא"ל במסגרתה הביע מורת רוח מהסכום שחושב (נספח 11 לתצהירו) הוא לא שלח לראובן, אך העביר לו את המסר בשיחת טלפון מספר שעות לאחר מכן (פרוט' הדיון, מעמ' 28 ש' 30 ועד עמ' 29 ש' 11).
יצוין, כי בהודעת דוא"ל ששלח אוחנה לובצקי לארביב ולראובן ביום 30.10.12 כתב להם "מצפה לצ'ק שביקשתי" (נספח 9 לתצהיר אוחנה לובצקי).
44. ארביב וראובן הצהירו כי בהסכם לשת"פ נקבעה תמורה ראויה עבור ההתקשרות, אשר לא הוגדרה כתמורה "לתחילת הדרך" (סעיף 22 לתצהיר ארביב, סעיף 20 לתצהיר ראובן). עוד הצהירו כך (סעיף 57 לתצהיר ארביב, סעיף 52 לתצהיר ראובן):
"ההסכם לא היה הסכם 'ביניים', לא היה הסכם 'זמני', וגם לא היה שלב לקראת חתימה על 'הסכם שותפות רשמי ומסודר' להקמת חברה משותפת, ... ההסכם הקיים ברור שמסדיר את היחסים החוזיים שבין הצדדים ואשר להם התכוונו" (ההדגשות הוספו – א.ר.ב).
כן הצהירו כי לא הוצג לאוחנה לובצקי ולא סוכם עימו כי יהיו שלבים שונים בהתקשרות (סעיף 59 לתצהיר ארביב, סעיף 54 לתצהיר ראובן), ו"'עניין השותפות' ... לא עמד ביסוד ההתקשרות" (סעיף 60 לתצהיר ארביב, סעיף 55 לתצהיר ראובן). ארביב וראובן הצהירו כי טענותיו של אוחנה לובצקי בעניין זה מהוות "דברי הבל מסולפים ובלתי נכונים" (סעיף 56 לתצהיר ארביב, סעיף 51 לתצהיר ראובן).
עוד הצהירו כי כחודשיים לאחר החתימה על ההסכם לשת"פ, כאשר נחשף להיקף מחזור המכירות ביחס ללימודי הנדל"ן, החל אוחנה לובצקי לדרוש קבלת כספים שלא הוגדרו בהסכם ובכלל זאת, מקדמה בסך 100,000 ₪ וקורסים מתנה עבור בת זוגו (סעיפים 18 ו-20 לתצהיר ארביב, סעיפים סעיפים 16 ו-18 לתצהיר ראובן).
ארביב וראובן הצהירו כי לפגישה שהתרחשה בנובמבר 2012 הגיע אוחנה לובצקי "מצויד בהסכם במטרה לסחוט אותנו לכך שנחתום על הסכם שותפות, תוך התעקשותו לקבל 100,000 ₪ מיידית" וזאת, למרות שחלפו רק מספר חודשים מתחילת שיתוף הפעולה וחרף התנהלותו הבעייתית (סעיף 30 לתצהיר ארביב, סעיף 29 לתצהיר ראובן). כן הצהירו כי לאוחנה לובצקי לא הוקנו במסגרת ההסכם לשת"פ סמכויות שליטה וניהול וממילא לא דרשו ממנו לוותר עליהן במסגרת פגישה זו (סעיף 31 לתצהיר ארביב, סעיף 30 לתצהיר ראובן).
ארביב הכחיש שהתקיימה שיחת טלפון בינו לבין אוחנה לובצקי במסגרתה הובטח לאוחנה לובצקי שייחתם הסכם חדש, שכן ההסכם הנוכחי לא משקף את היקף האחריות של אוחנה לובצקי, כפי שהוצהר על ידו (בסעיפים 35-34 לתצהירו). לטענתו, "ככל שהדברים היו מתנהלים כפי שהיו צריכים להתנהל ולפי הסכם ההתקשרות, יש להניח כי ההתקשרות הייתה נמשכת לפי ההסכם על תנאיו, לפחות לתקופת ההסכם כפי שהוגדר" (בסעיף 42 לתצהירו, ההדגשה הוספה – א.ר.ב). כך הצהיר גם ראובן (בסעיף 39 לתצהירו). השניים אף הצהירו כי ההתקשרות נכשלה לאור התנהלותו של אוחנה לובצקי ולפיכך "ממילא לא גובשו הסכמות לגבי העתיד, לא התגבש רצון לכך ולא התקיימו כל תנאים לכך" (סעיף 68 לתצהיר ארביב, סעיף 60 לתצהיר ראובן).
45. ראובן הצהיר, ביחס להודעת הדוא"ל מיום 6.11.12, במסגרתה סיכם את התמורה שמגיעה לאוחנה לובצקי בהתאם להסכם (נספח 11 לתצהיר אוחנה לובצקי), כי אוחנה לובצקי "לא הביע כל התנגדות או קול מחאה לכשנדרש לאשר את התמורה אשר הגיעה לו מכוח ההסכם ואף לא נזעק כי סכומים אלו אינם משקפים את השותפות שלטענתו הוסכמה. ההיפך הוא הנכון. אוחנה אישר את התשלום המשקף בבירור את התמורה שנקבעה בהסכם" (בסעיף 22 לתצהירו).
ואכן, במענה להודעת הדוא"ל שנשלחה לאוחנה לובצקי על ידי ראובן ביום 6.11.12 השיב אוחנה לובצקי "מאשר תודה" (נספח 11 לתצהיר אוחנה לובצקי, נספח 3 לתצהיר ראובן). כפי שפורט לעיל, אוחנה לובצקי הודה בחקירתו כי הודעת הדוא"ל במסגרתה הלין על השכר לא נשלחה לראובן. בהמשך ההתכתבות, אף כתב אוחנה לובצקי לראובן כך (נספח 3 לתצהיר ראובן):
"יניב אמר לי שהוא יתן לי 500 ₪ על כל אחד שנרשם ללימודי נדלן ולא היה תלמיד פסגות לפני כן.
תוסיף את זה גם בבקשה לתשלום
תודה"
בחקירתו הנגדית, העיד ראובן כי במועד חתימת ההסכם הוא וארביב ראו באוחנה לובצקי שותף (פרוט' הדיון, בעמ' 105 ש' 28-27). כן העיד כי "אני בטוח שאם אביב היה מתנהג בצורה יותר הוגנת, היה מקבל את מה שכתוב הסכם, אני בטוח שהיינו יכולים להגיע למקומות אחרים" (פרוט' הדיון, עמ' 114 ש' 5-3).
46. כפי שפורט לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם לשת"פ נוסח על ידי אוחנה לובצקי, ובהתאם לעדותו לא נכללו בו הוראות ביחס להקמת שותפות עתידית. ככל שכך הוסכם בין הצדדים חזקה על אוחנה לובצקי, שניסח את ההסכם, כי היה מכליל בו הוראות לפיהן לאחר תקופה מסוימת תוקם שותפות. אך, כל שנקבע בהסכם הוא הסדר לגבי חלוקת הרווחים "במידה וירצו הצדדים ... להקים יחדיו פעילות עסקית משותפת" (בסעיף 13.2 להסכם). יתרה מכך, סעיף 14 להסכם קובע מפורשות כי ההסכם תקף ל-24 חודשים וכי הוא יחודש אוטומטית לתקופה של 24 חודשים נוספים. לא עולה מסעיף זה כוונה לחדשו בתנאים אחרים מאלו הקבועים בו. התקופה של ההסכם איננה מתיישבת עם טענות אוחנה לובצקי לגבי הזמניות של ההסכמות. זאת ועוד, אוחנה לובצקי העיד כי הסעיפים החשובים ביותר מבחינתו היו אלו שהסדירו את מצב הדברים במקרה בו ההסכם יסתיים, ובכלל זאת סעיפי אי התחרות ולכן עמד על הכנסתם. משמע, התובע ידע לעמוד על שלו ולדאוג לכלול בהסכם את שהיה חשוב מבחינתו שיכלל בו.
ארביב וראובן הצהירו שניהם כי לא הציגו בפני אוחנה לובצקי כל מצג ביחס להקמת שותפות בעתיד, ואף לא כי ההסכם לשת"פ מהווה הסכם זמני או הסכם ביניים. ארביב וראובן לא נחקרו על הצהרותיהם בעניין זה, ולפיכך דבריהם לא נסתרו. אוחנה לובצקי העיד כי בעיניו היה שותף וכך התנהל, ולפיכך אף סירב למשוך את השכר שמגיע לו בהתאם להסכם במשך תקופה. ביחס לכך, עולה מעדויות הצדדים כי הנתבעים לא היו מרוצים מכך ולכן שלח ראובן לאוחנה לובצקי הודעת דוא"ל המסכמת את התמורה המגיעה לאוחנה לובצקי בהתאם להסכם עד לאותו מועד. לא הוכח כי אוחנה לובצקי הביע תרעומת בנוגע לשכר שחושב, או שאמר לנתבעים כי הוא זכאי לשכר המבוסס על קיומה של שותפות בין הצדדים, בהתאם לקבוע בסעיף 13.2 להסכם לשת"פ, כפי שנטען על ידו.
אף לשיטתו של אוחנה לובצקי, המדובר היה בכוונה להקמת שותפות לאחר תקופת מבחן של מספר חודשים. אך, ראובן וארביב הצהירו כי לאור התנהלותו של אוחנה לובצקי, רצון שכזה לא התגבש ועדותם לא נסתרה.
אני סבורה שלא עלה בידי אוחנה לובצקי להוכיח כי היתה התחייבות מצד הנתבעים להתקשר עימו בהסכם שותפות. זאת, גם לאחר שנתתי דעתי לאופן התנהלות הנתבעים, כמפורט לעיל. בסופו של דבר, לא ניתן להתעלם מההסכמות המפורטות אליהן הגיעו הצדדים שבאו לידי ביטוי, כאמור לעיל, בהסכם השת"פ שנחתם בין הצדדים. אני סבורה כי הנושא של שותפות עתידית עמד על הפרק במהלך המו"מ, וכי התובע סבר כי ככל ש"יוכיח את עצמו" אכן יקימו הצדדים שותפות. יחד עם זאת, התובע בא בדרישות בשלב מוקדם של המיזם, כבר בחודש אוקטובר, לקבל סכומים מעבר לאלו הנקובים בהסכם לשת"פ, ולדון בשותפות, למרות שאף לדבריו הנושא היה אמור לעלות בחודש דצמבר. אני מקבלת את דברי הנתבעים כי מבחינתם התגלתה אי התאמה בין הצדדים.
יוער כי ניצניה של אי ההתאמה ניכרו למעשה עוד בשלבי המו"מ. במהלך עדותו ציין אוחנה לובצקי כי החוזה נחתם עוד בחודש מאי, ולאחר מכן בוטל והצדדים שבו וחתמו עליו ביולי. כלומר, התובע עצמו היה מודע לקשיים אפשריים. אי ההתאמות שבו ועלו, ככל הנראה, לאחר תחילת העבודה המשותפת. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי התובע זכאי לסעד שנתבע על ידו בעניין זה.
47. יצויין, כי התובע אמנם הוכיח כי ביטול החוזה נעשה שלא כדין. יחד עם זאת, לא נתבעו על ידו פיצויי קיום בהתייחס לתמורה הנקובה בהסכם (סעיף 10.3 להסכם). אינני סבורה כי ניתן לפסוק פיצוי שכלל לא נתבע ולכן, הגם שבמסגרת סיכומיו ביקש התובע מתן חשבונות גם בהתייחס לסעיף 10.3, כפי שצוין על ידי הנתבעים בסיכומיהם, סעיף 10.3 לא נזכר בכתב התביעה ואף לא בסיכומי אוחנה לובצקי, מלבד בבקשה למתן חשבונות. אינני סבורה כי יש מקום למתן חשבונות בהתבסס על סעיף שלא נתבע סעד בקשר אליו.