אי תחרות – סעיף 9 בהסכם לשת"פ
17. לטענת אוחנה לובצקי, משבוטל ההסכם לשת"פ, חל סעיף 9 הקובע איסור תחרות. הנתבעים הפרו את תניית איסור התחרות בכך שמכללת פסגות המשיכה לקיים קורסים ללימודי השקעות בנדל"ן. לפיכך, אוחנה לובצקי זכאי לסעד הקבוע בסעיף 9.2 להסכם. עוד טוען אוחנה לובצקי, כי הנתבעים המשיכו לעשות שימוש בקניינו הרוחני אף לאחר ביטול ההסכם לשת"פ.
אוחנה לובצקי טוען כי הוא זכאי לסך של 2,042,400 ₪ (15,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ, וכן 5% ממחזור המכירות החודשי של מכללת פסגות בתחום הנדל"ן, שהוערך על ידו בסך של 500,000 ₪ וזאת, למשך 48 חודשים) וכן למתן חשבונות.
בסיכומיו, ציין אוחנה לובצקי כי היקף הכנסותיהם של הנתבעים מתחום הנדל"ן עומד על סך של כ-800,000-700,000 ₪ לחודש.
18. הנתבעים טוענים, כי לא ניתן להחיל את סעיף 9.1 להסכם לשת"פ כלשונו, וכי יש לפרש את סעיף 9.1 וסעיף 9.2 באופן שתניית אי התחרות תחול רק מקום שבו יפרו הנתבעים את זכויותיו של התובע לקניין רוחני או יעסיקו את המרצים שהובאו על ידו (ר' פרק ה.3. לסיכומיהם).
הנתבעים טוענים כי לא עשו שימוש בקניינו הרוחני של אוחנה לובצקי ולא העסיקו את המרצים שהביא ולפיכך לא הפרו את הוראות סעיף 9.2 להסכם לשת"פ. עוד טוענים הנתבעים כי לאוחנה לובצקי אין זכויות קנייניות במידע שסיפק למכללת פסגות, שכן מידע זה נלקח ממקום עבודתו הקודם.
19. כפי שכבר נקבע לעיל, ההסכם לשת"פ בוטל על ידי הנתבעים, שלא כדין. במצב זה, חל סעיף 9 להסכם לשת"פ, שקובע כך:
"אי-תחרות
9. 9.1 במשך תקופת הסכם זה, ובתקופה של 48 חודשים מהיום שההתקשרות בין הצדדים תגיע לסיומה מכל סיבה שהיא במידה ותגיע, לא תהיה פסגות רשאית להעניק את שרותי ההוראה, הדרכה, או להיות קשורה במישרין או בעקיפין כשכיר, עצמאי, שותף, יועץ, מנהל או בכל צורה אחרת בכל יחיד, חברה או גוף המתחרה בפרקטיקה בכל תחומי פעילות פרקטיקה.
9.2 במידה ותופסק ההתקשרות בין הצדדים מתחייבת פסגות שלא להעסיק את מי ממרצי הנדל"ן הפועלים במותג ולא לעשות שימוש בקניינה הרוחני של פרקטיקה ומרצי הנדל"ן לרבות תכנים שיווקיים וחומרי לימוד. עם זאת מובטחת לפסגות האופציה להמשיך ולהעסיק את מרצי הקבוצה ולעשות שימוש בכל החומרים כנגד תשלום בסך של 15,000 ₪ בחודש ו- 5% ממחזור המכירות+ מע"מ. מוסכם כי לפסגות זכות הוטו להחליט על דרך הפעולה במקרה של הפסקת ההתקשרות מול פרקטיקה וכי אופציה זו תשמר לפסגות וכי פסגות רשאית לממשה ללא עוררין".
20. סעיף 25(א) לחוק החוזים קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
21. משעה שמצויים בחוזה סעיפים 9.1 ו-9.2, זה לצד זה, יש לשאוף לפרש את החוזה באופן שיתן משמעות לשני הסעיפים וימנע סתירה ביניהם, ככל שניתן. התובע מבקש, כאמור, לקשור בין שני הסעיפים וטוען כי יש לראות בסעיף 9.2 "פיצוי מוסכם" החל כל אימת שפסגות תעסוק בתחומי העיסוק של פרקטיקה ותפר את סעיף 9.1. לעומת זאת, הנתבעים טוענים כי המגבלה היחידה שלקחו על עצמם הינה זו המופיעה בסעיף 9.2, להמנע משימוש בחומרים ובמרצים שהביא התובע.
22. קיים קושי בפרשנות של כל אחד מהצדדים. אני סבורה כי לא ניתן לקבל את פרשנות הנתבעים, שכן לפיה סעיף 9.1 כולו מרוקן מתוכן ומיותר. הפרשנות שלהם משמעה שיש להתייחס לסעיף 9.2 בלבד כקיים בהסכם.
מאידך, אף הפרשנות של התובע מעוררת קושי. מדובר בשני תת סעיפים נפרדים. סעיף 9.2 כולל איסור לעשות שימוש בחומרים ולהעסיק מרצים שהביא התובע ויחד עם זאת קובע אופציה למכללת פסגות לעשות שימוש בחומרים ולהעסיק את במרצים שהביא התובע, תמורת התשלום המפורט בו. ככל שהכוונה היתה שהתשלום המפורט בו חל בכל מקרה של הפרה תניית אי התחרות, המופיעה בסעיף 9.1, הדבר היה צריך לקבל ביטוי בסעיף, ולא היא.
עיון בסעיף 9.1 מעלה כי הוא מטיל איסור על מכללת פסגות להתחרות בפרקטיקה בתחומי עיסקה במשך 48 חודשים. הסעיף מנוסח באופן שאין בו סייגים. התובע הדגיש בעדותו את החשיבות הרבה שייחס לכך שתכלל בחוזה תניית אי תחרות בשל החשש כי ככל שהדברים לא יעלו יפה, ימצא את עצמו מקים לעצמו מתחרה, שהינו גדול בהרבה ממימדיו הוא.
אינני סבורה כי ניתן לקבל את טענת הנתבעים כי לא לקחו על עצמם מגבלה שלא לעסוק בתחום, שעה שחתמו על סעיף זה.
לפיכך, אני מוצאת כי סעיף 9.1 אכן כולל תניית אי תחרות למשך 48 חודשים.
יצויין, כי הנתבעים העלו במסגרת סיכומיהם טענה לגבי משך התקופה הנקובה בסעיף 9.1. מדובר בטענה אותה יש להעלות במסגרת כתבי הטענות, ולפיכך מדובר בהרחבת חזית אסורה ולכן אינני נדרשת לה.
באשר לסעיף 9.2, עניינו שימוש בחומרים ובמרצים של "פרקטיקה" לאחר סיום ההתקשרות. הסעיף מקנה למכללת פסגות זכות לעשות כן וקובע את התמורה למצב של שימוש בקניין הרוחני או המרצים של התובע. הסעיף איננו מוגבל בזמן.
בכל הנוגע ליחס בין הסעיפים, אני סבורה כי סעיף 9.2 יוצר חריג לסעיף 9.1 שכן מובן כי שעה שההסכם מתיר לעשות שימוש בחומרים ולהעסיק מרצים שהביא התובע, תמורת תשלום שנקבע בו, הרי שלא מדובר בהפרה של סעיף 9.1 שעה שעושים כן. זאת מהטעם הפשוט שלא יתכן לפרש את החוזה כך שסעיף אחד מתיר ומסדיר זאת ואילו השני אוסר על אותה התנהלות.
יחד עם זאת, אינני מקבלת את הטענה של התובע שכל הפרה של סעיף 9.1 משמעה חיוב של הנתבעים לשאת בתשלום שנקבע בסעיף 9.2 בבחינת "פיצוי מוסכם". קישור זה לא מופיע בסעיף, וככל שנקבע פיצוי מוסכם הוא צריך להופיע באופן מפורש. כפי שכבר צוין, נסיבות התחולה של סעיף 9.2 שונות והוא אינו מוגבל בזמן. לפיכך, ככל שסעיף 9.1 מופר ללא שנעשה שימוש בחומרים או במרצים שמקורם בלוביצקי, מוטל על לוביצקי להוכיח את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת ההתחייבות החוזית הכלולה בסעיף 9.1.
לסיכום, על מנת לזכות בסעד הקבוע בסעיף 9.2 להסכם לשת"פ כפי שנתבע על ידו, על אוחנה לובצקי להוכיח כי הנתבעים עשו שימוש בקניינו הרוחני או במרצים שסיפק למכללת פסגות.
לעומת זאת, על מנת לזכות בפיצוי בגין הפרת סעיף 9.1 יש להוכיח את הנזק שנגרם לתובע בגין הפרת תניית אי התחרות הקבועה בסעיף 9.1.
יש לבחון, אם כן, האם בעניננו עשו הנתבעים שימוש בחומרים של לוביצקי, כנטען על ידו.
23. אוחנה לובצקי הצהיר כי החל מחודש פברואר 2013 מכללת פסגות העלתה מחדש את אתר האינטרנט של פסגות נדל"ן, וכי באתר זה פורסמו חומרים ומאמרים שלו. כן הצהיר כי הנתבעים ממשיכים לעשות שימוש פסול במאמרים מקצועיים, בתכני לימוד ובתוכן שיווקי שכתב (סעיפים 100-99 לתצהירו). אוחנה לובצקי צירף לתצהירו דוגמאות למסמכים שנכתבו על ידו, לפי הצהרתו, ואשר מופיעים באתר פסגות נדל"ן, ובהם אף "המדריך השלם להשקעת נדל"ן ריווחית ומוצלחת", שלפי המצוין בו נכתב על ידי ארביב, ראובן ואוחנה לובצקי (נספח 34 לתצהירו). בהתאם למצוין במסמכים, הם הופיעו באתר פסגות נדל"ן נכון ליום 10.4.13 (ערב הגשת התביעה).
אוחנה לובצקי לא נחקר בעניין זה ולפיכך, האמור בתצהירו לא נסתר.
לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים, הגיש אוחנה לובצקי ביום 21.11.16 בקשה להוספת ראיות. הבקשה התקבלה וניתנה אף לנתבעים רשות להגיש ראיות בתגובה לכך.
הראיות שצורפו על ידי אוחנה לובצקי עניינן בפרסומים של מכללת פסגות באתרים שיווקיים באינטרנט, שבהם נעשה שימוש בחומרים שיווקיים שמקורם באוחנה לובצקי. מהראיות הנוספות שצורפו עולה כי פרסומים אלו לא הוסרו ונותרו באתרים הפרסומיים ברשת האינטרנט אף עובר להגשת הבקשה להוספת ראיות.
24. ארביב וראובן הצהירו, כי לא נעשה שימוש בקניינו הרוחני של אוחנה לובצקי או במרצים שהזמין, שכן כל המרצים הוחלפו, וכי החומרים שהיו באתר האינטרנט הוסרו ממנו וככל שנותרו, הדבר נעשה בתום לב (סעיפים 96-95 לתצהיר ארביב, סעיפים 89-88 לתצהיר ראובן).
בחקירתו הנגדית, העיד ארביב כי מכללת פסגות לא עשתה שימוש בחומרים שיווקיים או לימודיים, או במרצים שהובאו על ידי אוחנה לובצקי (פרוט' הדיון, בעמ' 80 ש' 30-27).
כן העיד כי מכללת פסגות משתמשת באתרי לימודים על מנת לאפשר למתעניינים לפנות אליה באמצעות אותם אתרים (פרוט' הדיון, בעמ' 81 ש' 16-3).
במהלך הדיון הוצגו בפניו הראיות הנוספות שהגשתן הותרה כאמור, וכללו תוצאות חיפוש שנערך במנוע גוגל למילים "פרקטיקה גולד" מיום 21.11.16 (ת/3). תוצאת החיפוש השלישית מובילה לדף המשווק את מכללת פסגות באתר הלימודים "יורם", וארביב העיד כי בדף זה מופיע תוכן שיווקי שנערך על ידי אוחנה לובצקי, משום שהאתר לא עודכן (פרוט' הדיון, בעמ' 81 ש' 28-27). יחד עם זאת, העיד כי "ברגע שהוא עזב נתנו הנחייה להוריד כל דבר שקשור בשם אביב אוחנה" (שם, בש' 31-30). באשר לשימוש במילה "פרקטיקה" (השם שאוחנה לובצקי עושה בו שימוש), העיד ארביב כי לא ניתנה הנחיה להפסיק את השימוש בה, לטענתו משום שהמדובר ב"מילה כללית" (פרוט' הדיון, בעמ' 83 ש' 20) וכי "משתמשים בה כל רגע" (פרוט' הדיון, בעמ' 82 ש' 9-1). יצוין, כי בדף האמור מצוין כי "לבוגרים המתאימים – אפשרויות לשילוב במערכי האיתור וההשקעות של פרקטיקה" (ר' ת/3).
כן העיד ארביב כך (שם, בש' 16-12):
"ש. כל המלל בעמוד הזה, זה אביב ערך?
ת. נכון. לא ארצה להשאיר את השם שלו, כי יחפשו אותו ואז זה פרסום על חשבוני. לטעמי, כל אדם הגיוני שקורא את העמוד הזה, לא רואה קשר לאביב אוחנה.
ש. אבל זה עמוד שיווקי שאביב הכין נכון?
ת. כן רק שאין קשר לאביב, איפה השם שלו רשום" (ההדגשות הוספו – א.ר.ב).
25. בכל הנוגע לטענות לגבי הותרת חומר שיווקי של אוחנה לובצקי באתר של מכללת פסגות, מעבר להכחשה כללית, לא ניתן על ידי הנתבעים מענה של ממש.
26. הנתבעים אינם חולקים על כך שבהתאם לסעיף 9.2 להסכם הם אינם רשאים לעשות שימוש בקנין הרוחני של התובע או להעסיק את המרצים שהובאו על ידו אלא אם ישלמו את התמורה המוסכמת בגין כך, כפי שנקבעה בסעיף 9.2.
כך בסעיף 93 – 94 לתצהירו של ארביב:
"הנה כי כן, בניגוד למאמציו של אוחנה לעוות את שהוסכם, ברור ש'הסנקציה' הכספית המוזכרת בסיפא סעיף 9.2, שעליה נסמך אוחנה חלה אך ורק במקרה בו פסגות עושה שימוש בקניינו הרוחני הנטען של אוחנה או במרצים שהובאו על ידו לפסגות נדל"ן – ורק במקרים אלה! ולא בכדי רק לכך היא יוחדה, כי רק בקשר זה דובר באי תחרות!
94. היינו, הכוונה הברורה של הצדדים הייתה שרק אם ייעשה שימוש בקניין רוחני נטען של אוחנה, אז, ורק אז, עלולה פסגות להיות חשופה לנוסחה הדרקונית המופיעה בסעיף 9.2...".
27. הנתבעים טענו כי ככל שנותרו פרסומים במנועי חיפוש או במדיה הם נותרו בתום לב ולכן הסעיף אינו חל.
ואולם, כאמור, הנתבעים לא התייחסו באופן קונקרטי לחומרים שהתובע צירף מתוך האתר שלהם. טענותיו כי מאמרים שפירסם נותרו באתר, כי מדריך שלם שנכתב על ידו נותר באתר, כי המלצות שניתנו לו שונו, כך ששמו הוסר מהם, אך ההמלצות נותרו באתר של מכללת פסגות - המדובר במסמכים רבים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר של אוחנה לובצקי ונותרו ללא מענה של ממש מצד הנתבעים.
28. הנתבעים העלו טענה לגבי מקור החומר הלימודי בו עשה שימוש אוחנה לובצקי. ארביב הצהיר כי התעורר בו חשד שאוחנה לובצקי משתמש בחומר לימודי שהועתק לפחות בחלקו ממקום עבודתו הקודם, מכללת cashflow (בסעיף 52 לתצהירו). ארביב צירף לתצהירו הודעות דוא"ל שנשלחו ממר איציק מדינה, מבעלי מכללת cashflow, לאוחנה לובצקי (נספח 5 לתצהירו). בהודעה מיום 15.10.12 כתב מדינה לאוחנה לובצקי כי "מצאתי הרבה קישורים שלך בהם נמצא חומר בו יש לקשפלואו זכויות יוצרים ובמיוחד בתכני וידאו והינם מפורסמים באמצעותך או נמצאים ברשותך".
אולם, אין בצירוף הודעה שלטענת ארביב התקבלה על ידו, מבלי שהובא מר מדינה לעדות, כדי להוכיח כי החומרים שקיבלו הנתבעים מאוחנה לובצקי לא היו שלו. ממילא אין בכך כדי להתיר לנתבעים לעשות שימוש בחומרים שמקורם בתובע, שלא בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם השת"פ.
29. בכל הנוגע למשך השימוש, מעיון במסמכים שצורפו במסגרת נספח 34 לתצהיר אוחנה לובצקי מצוין שם כי מדובר בצילומי מסך מחודש אפריל 2013. בדיון שהתקיים ביום 16.12.14 ציינה ב"כ התובע דאז כך (ר' עמ' 6 לפרוט' הדיון): "התביעה הוגשה כמעט לפני שנתיים ועד היום אפשר למצוא חומרים של מרשי למשל במדריך לפסגות נדל"ן, זה מופיע באינטרנט. עד ליום הגישור שזה היה בקיץ האחרון, באוגוסט בערך, עושים פסגות נדל"ן ומקבלת קישור עם המדריך. היו באתר אינטרנט גם במועד הגישור." ואילו ב"כ הנתבעים השיב כי: "יש דברים שאנחנו עדכנו את בית המשפט שאנו חושבים שיש דברים שלא היו צריכים להוריד, והם הורדו. פעם שנייה, ככל שחברתי מתייחסת לדברים שנמצאים בגוגל. באתר שלי אין תכנים שלו. אני לא יודע להגיד באיזו נקודת זמן היו או לא היו".
בסיכומי אוחנה לובצקי צוין כי השימוש המשיך לכל הפחות עד לחודש מרץ 2014, למרות שהתובענה הוגשה בחודש אפריל 2013 (סעיף 14 לסיכומים). בסיכומי הנתבעים לא היתה התייחסות לנושא.
לנוכח כל האמור, אני מקבלת את טענת אוחנה לובצקי כי נעשה שימוש בחומרים לימודיים ושיווקיים שלו באתר של הנתבעת לאחר שבוטל ההסכם בין הצדדים וזאת בכל הנוגע לתקופה שעד לחודש מרץ 2014.
30. אוחנה לובצקי אף טוען, כאמור, לשימוש בחומרים שיווקיים שלו על ידי הנתבעים, במסגרת אתרים פרסומיים שונים. כפי שעולה מהראיות שהוגשו במסגרת הבקשה להגשת ראיות נוספות, אף אוחנה לובצקי גילה זאת רק בשלבים מתקדמים של המשפט. אני מקבלת את טענת הנתבעים כי מדובר בשימוש בתום לב, ובשים לב אף להיקף המוגבל ולאופי החומרים, אינני סבורה כי יש בכך כדי להוות הפרה של סעיף 9.2 המקנה זכות לקבלת התמורה הנקובה בסעיף.
31. בסיכומו של דבר, אני סבורה כי אוחנה לובצקי הוכיח כי נעשה שימוש ממשי בחומרים שלו, שכללו תכנים שיווקיים וחומרי לימוד כמשמעם בסעיף 9.2 להסכם לשת"פ. משהוכח על ידו כי נעשה על ידי הנתבעים שימוש בקניין הרוחני שלו הבא בגדר סעיף 9.2, הרי שגם לשיטתם, בהתאם להוראות סעיף 9.2 אוחנה לובצקי זכאי לתמורה המוסכמת בגין השימוש האמור. בכל הנוגע למשך השימוש שיש לשלם בעדו, המועדים הרלבנטיים ביחס לשימוש בחומרים הבאים בגדר סעיף 9.2, הינם החל ממועד סיום ההתקשרות בחודש נובמבר 2012 ועד לחודש מרץ 2014.
32. אוחנה לובצקי טוען, כאמור, שהוא זכאי לפיצוי לפי סעיף 9.2 בשל הפרה של תניית אי התחרות בסעיף 9.1, הבאה לידי ביטוי בעצם המשך העיסוק של מכללת פסגות בתחום הנדל"ן, לאחר ביטול הסכם השת"פ על ידי הנתבעים. אוחנה לובצקי טען כי הוא זכאי לתמורה (שאף כינה פיצוי מוסכם), כמפורט בסעיף 9.2 ולא הובאו על ידי אוחנה לובצקי כל ראיות לגבי הנזק שנגרם לו כתוצאה מכך. לכן, משעה שנקבע כי אינו זכאי לסכומים הנקובים בסעיף 9.2 בגין הפרה של תניית אי התחרות בסעיף 9.1, יש לראותו כמי שלא הוכיח את נזקו בעניין זה.
33. יצויין כי בסיכומי התובע נטען כי הפרת תניית אי התחרות הנקובה בסעיף 9.1 מקנה לו עילת תביעה בעשיית עושר לגבי ההתעשרות ממנה נהנים הנתבעים. הנתבעים מציינים בסיכומיהם כי מדובר בהרחבת חזית אסורה שכן הטענה להתעשרות בשל הפרת תניית אי תחרות הועלתה לראשונה בסיכומי התובע. כך או כך, גם לעניין זה, לא הובאו ראיות לגבי גובה ההתעשרות. אוסיף, שאין לקבל טענה, ככל שתטען, כי התמורה המפורטת בסעיף 9.2 משקפת את ההתעשרות. כפי שכבר פורט לעיל, תמורה זו הינה בגין השימוש בחומרים והעסקת מרצים ולא הוכח כי היא משקפת את ההתעשרות בגין עצם הפרת תניית אי התחרות.