אין מחלוקת כי מכללת פסגות המשיכה לעסוק בתחום לימודי השקעות בנדל"ן.
טענות הצדדים בתביעה הראשית
טענות התובע
4. אוחנה לובצקי טוען כי הנתבעים הציגו בפניו מצג שווא, לפיו לאחר תקופת ניסיון מסוימת תוקם שותפות בין הצדדים בקשר ללימודי נדל"ן במכללת פסגות, ולפיכך נחתם בין הצדדים הסכם לשיתוף פעולה זמני. אלא שמלכתחילה לא היתה לנתבעים כל כוונה לממש את התחייבותם.
אוחנה לובצקי נתן אמון מלא בנתבעים ולפיכך לא נועץ בעורך דין טרם עריכת ההסכם לשת"פ.
אוחנה לובצקי הקים את תחום הוראת הנדל"ן במכללת פסגות, בהתאם להסכם לשת"פ, והעביר לידי הנתבעים מידע שחלק ניכר ממנו הוא מידע סודי. הנתבעים פעלו בחוסר תום לב כדי לדחוק רגליו מהמיזם ולהתנער מהתחייבויותיהם להקמת שותפות.
הנתבעים הפרו את חובות האמון שנגזרות ממערכת יחסים בין יזמים, וכן את החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ובקיום חוזה, לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").
המצגים הטרום חוזיים שהוצגו על ידי הנתבעים הופכים לתנייה חוזית ולפיכך מחייבים את הנתבעים. לפיכך, התנערותם של הנתבעים מההתחייבות להקמת שותפות מהווה הפרה יסודית של ההסכם לשת"פ. לחלופין, התנהגותם מהווה חוסר תום לב במשא ומתן באופן המצדיק להעמיד את הצדדים במצב כאילו נכרת הסכם השותפות ולפיכך אוחנה לובצקי זכאי לפיצויי קיום.
התנהגות נתבעים 3-2 מצדיקה ומחייבת הטלת חיוב אישי עליהם.
אוחנה לובצקי זכאי לשכר ראוי כיזם בגין פעולתו שהביאה להקמת המכללה, בין היתר מכוח סעיף 46 לחוק החוזים.
כן זכאי אוחנה לובצקי לפיצוי בהתאם לסעיף 9 להסכם לשת"פ, לנוכח ההפרה של איסור התחרות הקבוע בסעיף זה. כמו כן, הנתבעים ממשיכים לעשות שימוש בקניינו הרוחני של אוחנה לובצקי ובמוניטין שצבר ולפיכך מפרים זכויות יוצרים שלו ועוולים בגניבת עין. גם בשל כך יש להטיל אחריות אישית על נתבעים 3-2.
מכללת פסגות התעשרה שלא כדין על חשבונו של אוחנה לובצקי.
לפיכך, יש לפסוק לזכות אוחנה לובצקי פיצויי קיום ו/או שכר ראוי כיזם בסך של מיליון ₪ וכן תמורה בסך של 2,042,400 ₪ בהתבסס על סעיף 9 להסכם לשת"פ. עוד התבקש בית המשפט ליתן כנגד מכללת פסגות צו למתן חשבונות ולהתיר לאוחנה לובצקי לתקן את כתב התביעה בדרך של עדכון הסכומים, ולהשית על הנתבעים פיצויים לדוגמא בסכומים משמעותיים או ליתן כל סעד אחר שייראה נכון וצודק בנסיבות העניין.
טענות הנתבעים
5. הנתבעים מעלים מספר טענות מקדמיות. לטענתם, דין התביעה להידחות בהיעדר יריבות ועילה בין אוחנה לובצקי לראובן וארביב, שכן ההסכם לשת"פ נחתם בין אוחנה לובצקי למכללת פסגות.
עוד טוענים הנתבעים, כי יש למחוק מכתב התביעה את הסעד שנתבע בגין נזק ועוולות שטרם גובשו.
6. הנתבעים טוענים כי במסגרת ההסכם לשת"פ, שכרה מכללת פסגות את שרותיו של אוחנה לובצקי לצורך ניהול, הוראה, והדרכת לקוחות בתחום הנדל"ן. לטענתם, מכללת פסגות קיימה אחר התחייבויותיה לפי ההסכם בצורה מלאה ושילמה לאוחנה לובצקי את התמורה המגיעה לו עבור שירותיו בהתאם לסעיף 10 בהסכם לשת"פ.
הנתבעים טוענים כי הרקע לשיחות מיום 5.11.12 ומיום 7.11.12, בהן הודיעו הנתבעים על סיום ההסכם, היה דרישות מופרכות מצדו של אוחנה לובצקי לקבלת סכומים שאין להם זכר בהסכם לשת"פ והדברים בקשר לביטול ההסכם נאמרו בלהט הרגע ואין לייחס להם את המשקל הרב לו טוען אוחנה לובצקי. רק ביום 5.12.12 שלחו לאוחנה לובצקי הודעה על ביטול ההסכם לשת"פ, וזאת כיוון שאוחנה לובצקי לא עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכם לשת"פ. הודעה זו תואמת את שהוסכם בסעיף 16 להסכם לשת"פ.
הנתבעים מכחישים כי היתה להם כוונה לחתום על הסכם שותפות עם אוחנה לובצקי.
הנתבעים טוענים, כי סעיף 9.1 להסכם לשת"פ, המהווה תניית אי תחרות, בלתי חוקי, נוגד את תקנת הציבור ופוגע בחופש העיסוק ובאינטרס הציבורי לשמור על תחרות חופשית בשוק. לפיכך, הסעיף בטל, בהתאם להוראות סעיף 30 לחוק החוזים. יצויין כי הטענה בדבר אי חוקיות לא נזכרה בצורה מפורשות בסיכומי הנתבעים. לעומת זאת, הועלתה על ידם בסיכומים, לראשונה, טענה חלופית לפיה יש להגביל את משך תניית אי התחרות.
עוד טוענים הנתבעים כי יש לקרוא את סעיף 9 להסכם ככולל רק איסור להשתמש בקניין הרוחני ולהעסיק את המרצים שהביא התובע, כמפורט בסעיף 9.2 ואין לקרוא אותו כמטיל איסור כללי לעסוק בתחומי העיסוק של פרקטיקה למשך 48 חודש.
הנתבעים טוענים כי לא הפרו את הוראות סעיף 9 להסכם וכי לא עשו שימוש בחומרי הלימוד של התובע ולא העסיקו את המרצים שהובאו על ידו. עוד טוענים הנתבעים כי לאוחנה לובצקי אין זכויות קנייניות במידע שסיפק למכללת פסגות, שכן מידע זה נלקח ממקום עבודתו הקודם.