143. בהתאם לטיוטות הסכם ההעסקה, היה על הנתבעים להעביר בגין התובעת תשלומים בגובה 8.33% מהשכר לפיצויים החל מיומה הראשון בעבודה, משמע, היה עליהם להעביר לקופת הגמל סך של 13,481 ש"ח משך כל תקופת עבודתה. מאחר ושולם לתובעת סך של 12,356 ש"ח ברכיב זה, זכאית היא להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 1,125 ש"ח.
פדיון חופשה
144. טוענת התובעת כי יש לחשב את דמי החופשה משכר בגובה 70,000 ש"ח טענה שכאמור דחינו. ואולם היה מקום כי פדיון החופשה יחושב משכר בגובה 6,660 ש"ח ועל כן זכאית היתה התובעת לדמי חופשה בשיעור 5.439 x 6,660 ש"ח = 1,647 ש"ח.
22
145. מאחר ולתובעת שולם סך של 1,509 ש"ח נותרה הנתבעת חייבת לה 138 ש"ח.
עגמת נפש והתנהגות שלא כדין
146. טוענת התובעת כי "הנתבעים העליבו אותי, השפילו אותי, צעקו עלי, איימו על חיי ואיימו על מי שביקש לקבל אותי לעבודה. הנתבעים סיכלו את כוונת משרד חג'ג', בוכניק ויינשטיין ושות' להעסיק אותי" והעמידה תביעה בגין עגמת הנפש שנגרמה לה והתנהגות שלא כדין על סך של 250,000 ש"ח.
147. מן התמלילים שצורפו עולה, כי הנתבעים עשו שימוש בשפה בוטה והיו חסרי סבלנות כלפי התובעת. כך, טען אחד מהם כלפיה כי "מטרה רק אחת יש עכשיו בישיבות – ליישר קו כדי שבכלל נוכל למסור את זה למישהו שפוי, שהוא לא יגיד לי בהמלצות, מי הפושע שעבד פה?", כאשר ברור כיצד ההתבטאות משליכה על האופן בו תופסים הנתבעים את התובעת ועבודתה (ר' תמול עמ' 2 שורות 21-19), כי התובעת היא "אלופה במריחת זמן" (ר' תמלול עמ' 3 שורות 16-14) ואף רמזו כי התובעת עשתה עבודה גרועה במיוחד (ר' תמלול עמ' 36 שורות21-19) למרות שהוסיפו הסתייגות כי אינם מתייחסים בדבריהם אליה.
148. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין מדינת ישראל – מירון חומש (ע"ע (ארצי) 25805-12-11 (2016)) נכתב בענין זה:
"באשר לטענה כי פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש ובגין התנהלות בחוסר תום לב, מהוות פיצוי כפול - הצדק עם המערערת. ככלל, פיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב ניתן מקום שבו נפל פגם במעשיו של אדם כאשר הדגש בתביעה שכזו ניתן לבחינת ההתנהגות, בעוד שפיצוי בגין עוגמת נפש ניתן בעבור תחושת הפגיעה של אדם. היינו, הדגש מושם על בחינת עוצמת הפגיעה. אלא שהאבחנה בין השניים אינה חדה ולמעשה מצינו כי במרבית המקרים שלובים הם זה בזה בבחינת "הָא בְּהָא תַּלְיָא" (שבת קלה ב). בבחינת התנהלות הנעשית בחוסר תום לב נבחנת עוצמת הפגיעה כך ששיעור עוגמת הנפש מהווה חלק מהנסיבות לשקילת הפיצוי על התנהלות בחוסר תום לב ומגולמת בה"
149. ובאשר לגובה הפיצוי הנפסק בגין עגמת נפש יפים דבריו של בית הדין הארצי לעבודה בענין מדינת ישראל – משרד המסחר והתעשייה – יעל חן (ע"ע (ארצי) 419/07 (2008)):
"ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש "לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים"; כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס "להוראות שבחקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק" וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות.
במקרה שלפנינו, מגלם שיעור הפיצוי שנפסק לזכות העובדת איזון ראוי בין מכלול השיקולים הנדרשים לעניין, בהיותו נמנה על המקרים הקיצוניים ויוצאי הדופן בחומרתם המצדיקים פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש.
ודוק. הפיצוי בגין עוגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על התנהגות קיצונית של המדינה אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת. זאת, נוכח הפגיעה החמורה בה כאדם וכעובדת "בטלטולה מהכא להתם"; העסקתה בתפקיד ריק מתוכן וללא תקן; אי הבאת פעולות המדינה בקידום ההליך המשמעתי לידיעת העובדת; אי החזרת העובדת לתפקידה המקורי בעת הגשת הקובלנה נגדה בניגוד להסדר נובמבר 2001 או אף בתום ההליך המשמעתי, בניגוד להנחיית הנציבות ומשפג תוקפם של ההסדרים; ייחוס כשלים שלא הוכחו לעובדת בתפקיד אליו הועברה, בהפתעה, ומבלי שניתנה לה זכות הטיעון; ולבסוף - הערכה שלילית בתיקה האישי ובצידה הסבר תמוה של "תרגיל" שנעשה בחוסר סמכות ובחוסר רשות. להתנהלות זו מייחסים אנו חומרה יתירה, ובגינה בלבד, יש לחייב את המדינה בתשלום פיצוי גבוה לעובדת על עוגמת הנפש שנגרמה לה. בתוך כך מורים אנו למדינה להוציא מתיקה של העובדת אותה "חוות דעת" נחזית ולהשמידה כליל, אם לא נעשה כך עד כה.
150. בענין יעל חן הנזכר לעיל פסק בית הדין האזורי לעבודה פיצוי בגובה 20,000 ש"ח, שיעור אשר אושר במסגרת פסק הדין שבערעור לאור הנסיבות יוצאות הדופן והחמורות שארעו באותו ענין.
151. אף שאמרנו כל אלה, אל לנו לשכוח, כי התובעת הסכימה להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת (ר' סעיף 46 לסיכומי הנתבעים) ועל כן בעת קביעת הפיצוי לו זכאית, לכאורה, התובעת, עקב עגמת הנפש עקב שנגרמה לה וההעסקה הפוגענית, כטענתה (ר' כותרת סעיף ו' לסיכומי התובעת), תלקח עובדה זו במסגרת שיקולינו.
152. בעניננו סבורים אנו כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעת על 3,000 ש"ח.
פיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובד
153. הנתבעים טענו, כי כמי שעמדה בראש המחלקה המשפטית של הנתבעת "התובעת נכשלה ביודעין מלהכין עבור עצמה הסכם עבודה ו/או הודעה לעובד כמתחייב. כעת מנסה התובעת להפוך את היוצרות – לגלגל את אחריות למחדליה לפיתחם של הנתבעים" (ר' סעיף 27 לתצהיר הנתבעים).
154. אין חולק, כי לא נחתם בין הצדדים חוזה העסקה וכי התובעת שלחה לנתבעים לא פחות משמונה טיוטות של חוזה לחתימתם.
155. קיימת חזקה, כי לו היה המעסיק ממציא לעובד טופס הודעה לעובד/חוזה העסקה היו מקצת או מרבית השאלות העומדות במחלוקת בין הצדדים במסגרת ההליכים המשפטיים באות על פתרונן. לא בכדי העביר המחוקק את הנטל אל המעסיק בכל עת בה מתעוררת מחלוקת ב"עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3" (ר' סעיף 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002).
156. כפי שציינו קודם לכן, התברר לנו מן העדויות, כי הנתבעים התחמקו מחתימתו של הסכם ההעסקה אף ששמונה גרסאות שונות נשלחו אליהם ותוקנו לבקשתם. בנסיבות הענין אנו מחייבים את הנתבעים בתשלום פיצוי בגובה 10,000 ש"ח בגין אי המצאת טופס הודעה לעובד/חוזה העסקה לתובעת. למותר לציין, כי העובדה שלא נחתם חוזה המסדיר את כל תנאי העסקתה של התובעת הביא את הצדדים עד הלום.
אי מתן תלושי שכר
157. התובעת טענה בתביעתה, כי "הנתבעים לא נתנו לתובעת תלושי שכר כדין, ובין היתר לא רשמו את מלוא שכרה בתלושי השכר, הוציאו לה תלושי שכר מלאכותיים מחברה אחרת, לא ניהלו דו"חות נוכחות ולא רשמו את שעות עבודתה הנכונות של התובעת בתלושי השכר, ועליהם לפצות אותה בגין כך בגובה של 5,000 ש"ח לכל חודש ובסך הכל בסכום של 120,000 ש"ח" (ר' סעיף 22 לכתב התביעה).
158. הנתבעים הכחישו את טענת התובעת (ר' סעיף 64 לכתב ההגנה) וטענו כי תלושי השכר של התובעת שיקפו את שכרה ותנאי העסקה "באופן ברור ומובהק".
159. מן העדויות שנשמעו בפנינו למדנו, כי משך מספר חודשים שולמו לתובעת תשלומים במזומן בסך של 4,000 ש"ח כל אחד, סכומים אשר לא באו לידי ביטוי בתלושי השכר וכי בתחילת שנת 2012 אף שולמו לה תשלומים כנגד חשבוניות מס שהנפיקה לנתבעים חברת עצמאי-שכיר בע"מ. אין זה נכון לומר, כי הונפקו לתובעת תלושי שכר מחברה אחרת, שכן היתה זו התובעת לה הנפיקה חברת עצמאי-שכיר בע"מ תלושי שכר במקביל לתלושי השכר שניתנו לה על ידי הנתבעים.
160. נכון הוא, שעל פי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 היה על הנתבעים לציין על גבי תלושי השכר את הקף שעות עבודתה של התובעת ומספר ימי העבודה אותם עבדה בפועל או לחילופין לציין שעסקינן בעובדת שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העסקתה. אף שנפלו פגמים בתלושי השכר של התובעת, איננו סבורים כי הפיצוי הראוי בנסיבות הענין, בהנתן שהתובעת היא בחורה משכילה ואינטלגנטית, רהוטה ובעלת כושר ביטוי, אשר "שיתפה פעולה" עם הנתבעים - בין אם מבחירה ובין אם בדלית ברירה – הוא בשיעורים שנתבעו. על כן אנו מעמידים את גובה הפיצוי על סך של 6,000 ש"ח.
סיכום ומסקנות
161. התובעת תגיש חישוב של העסקאות בגינן היא זכאית לתמורה בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל בסעיפים 111-105. חישוב זה יוגש בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיה. הנתבעים ימציאו התייחסותם לרשימה בתוך 10 ימים ממועד המצאתה לעיונם.
162. הסכומים אותם חויבה הנתבעת כאמור לעיל לשלם, בסך של 20,263 ש"ח ניתנים במסגרת פסק דין חלקי וישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין החלקי לידיה.
163. פסק הדין המשלים ינתן לאחר קבלת חישובי התובעת ותגובת הנתבעת. במסגרת פסק הדין המשלים תנתן התייחסותנו לסוגית ההוצאות ושכר הטירחה.
ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ח, (13 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
גב' חגית מנדלביץ,
נציגת ציבור מעסיקים יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת מר יעקב גרינברג,
נציג ציבור עובדים