133. לא נטען לא כל שכן הוכח, כי ההעלאה ניתנה בכפוף למילויו של תנאי כזה או אחר אשר אם לא יתמלא ידרש העובד/התובע להשיב את הסכום העודף על המשכורת המוסכמת. משכך דין טענת קיזוז זו להדחות.
134. אף טענת הנתבעים כי יש לקזז מהסכומים שיפסקו לזכות התובע את עלות הרכב בסך של 182,028 ש"ח דינה להדחות. הרכב, כפי שכתבנו מוקדם יותר, ניתן לתובע כהטבה ולצרכי עבודה. זאת ועוד. משלא הוסכם בין הצדדים מראש, טרם החל התובע עושה שימוש ברכב, כי ביום מן הימים/במועד סיום העבודה ידרש להשיב לחברה את סך כל התשלומים לא ניתן להעלות טענה זו בדיעבד בחלוף שש שנים ממועד מתן ההטבה. יתרה מכך. טענת הנתבעים כי עסקינן ב"חוב" של התובע כלפיהם אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 משלא הוצגה לנו התחייבות בכתב של התובע לשאת במלוא העלות הרכב.
סיכום
135. הנתבעת תשלם לתובע סך של 100,942.5 ש"ח בהתאם למפורט להלן:
39,805 ש"ח בגין אי ביצוע הפקדות לקופת גמל
6,622 ש"ח שכר יולי 2015
17,834 ש"ח בגין פדיון חופשה
15,466.5 ש"ח בגין דמי הבראה
21,215 ש"ח בגין הפרשי שכר ינואר-יוני 2012.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד תשלומו של הסכום בפועל וישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת.
136. הנתבעת תשתתף בהוצאות התובע בסך של 30,000 ש"ח אשר תשולמנה אף הן בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.
ניתן היום, י"ז טבת תשע"ח, (04 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת מר דוד פריד
נציג ציבור מעסיקים