י. ובטרם סיום: הצדדים לא ערכו הסכם שכר טרחה, וזו הזדמנות לשוב ולציין את הצורך בכך. אכן, לעיתים – במקרה של היכרות מוקדמת או מטעם אחר, או ברשלנות גרידא – מוצאים עצמם צדדים שלא ערכו הסכם מתדיינים בכגון דא, דבר שבקלות ניתן היה למנוע בהסכם שכר טרחה פשוט; וראו ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20, שם ציין השופט (כתארו אז) א' ריבלין, תוך הסתמכות – בין השאר – על מאמרו של פרופ' ד' פרידמן "שכר טרחה ראוי לעורך-דין", המשפט ב' (תשנ"ה) 105 – "שמקובלת עלי התפיסה שלפיה האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה מוטלת, בראש ובראשונה, על שכמו של עורך הדין, ומחדלו בעניין זה אף כי אינו שולל ממנו את עצם הזכאות לשכר ראוי, הרי עשוי הוא לבוא בחשבון גובה השכר" (עמ' 32), כפי שאירע בענייננו. בענין דומה נזדמן לי לציין "שורש הקושי ... היה היעדרו של הסכם כתוב בענין שכר הטרחה, בניגוד לנכון ולראוי בכגון דא, לקח שלמד בתיק זה גם המבקש. הצורך בהסכם זה נובע בראש וראשונה מן השכל הישר, ומנסיון החיים שלפיו כשהמדובר בכסף – לפתח חילוקי דעות רובצים" (רע"א 4723/05 עו"ד ש' לוי נ' י' ברוש (2005) פסקה ד(4); ועוד שם, פסקה ד(5) – "הדגש הוא – הצורך בהסכם כתוב". עורכי הדין (וגם הלקוחות), היזהרו באי הסכמיכם!
יא. כאמור אין מקום להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, ל' בשבט התשע"ה (19.2.2015).
המשנה לנשיאה
ה א' רובינשטיין