החלטה
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת ר' לבהר שרון) בע"א 52725-01-13 מיום 26.5.14, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים הן על החלטת בית משפט השלום (השופט ע' אלקלעי) בתא"מ 34260-07-11 מיום 29.9.12, לדחות את בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף, הן על פסק דינו מיום 9.12.12, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב. במוקד ההליכים שאלת שכר הטרחה המגיע למשיב, עורך דין, בשל עבודה משפטית בעבור המבקשים.
רקע והליכים קודמים
ב. המבקשים, זוג ישראלים המתגוררים מזה מספר שנים בארה"ב, שכרו את שירותיו של המשיב – עו"ד ישראלי אשר הכיר את המבקשת עוד מתקופת לימודיהם – לשם ייצוג המבקש בהליכים משפטיים, הנוגעים למימוש הסכם פירוק שיתוף של דירה בתל אביב המשותפת לו ולגרושתו, ולתביעת דמי שימוש ראויים עד לאותה עת. בין הצדדים לא נחתם הסכם שכר טרחה, ואף גובה שכר הטרחה לא נקבע מראש. כשישה חודשים לאחר מועד ההתקשרות, הודיעו המבקשים למשיב כי אין הם מעוניינים עוד בשירותיו, ומשכך, דרש המשיב כי ישולם לו שכר הטרחה בעבור העבודה שביצע עד כה - בסך 40,000 ₪. המבקשים מצידם טענו, כי למעט מכתב התראה ומספר שיחות טלפון, לא נערכו בשלב זה כל הליכים משפטיים, ולפיכך אין בסיס לדרישה כספית גבוהה מעין זו. עוד טענו המבקשים, כי העבירו למשיב זה מכבר סכום של 2,000 ₪, ושסכום זה ניתן לו כשכר טרחה בעבור עבודתו במשלוח מכתב התראה. המשיב מצידו גרס, כי בשלב זה סיים להכין את כל מסמכי התביעה שביקשו ממנו המבקשים ולכן שכר הטרחה שלו צריך להיות גבוה בהרבה מהסכום המוצע. עוד טען, כי סך 2,000 ₪ שניתנו לו על-ידי המבקשים, ניתנו לשם תשלום אגרת בית משפט ולא כשכר טרחה. משעמדו המבקשים על סירובם לשלם למשיב כל סכום כסף נוסף, הגיש המשיב תביעה כספית בסדר דין מהיר לבית המשפט השלום בתל אביב – יפו בסך 50,000 ₪, והגיש בקשה, שהתקבלה, לסעד זמני של עיקול המקרקעין של המבקש. את התביעה המציא המשיב למבקשת בעת שביקרה עם ילדיה בישראל. בתגובה הגישו המבקשים בקשה לסילוק תביעת המשיב על הסף, וזאת בשל חוסר סמכות בינלאומית, היות הפורום הישראלי פורום לא נאות, והעדר יריבות בין המשיב לבין המבקשת.
ג. בית משפט השלום דחה את בקשת המבקשים לסילוק תביעת המשיב על הסף. באשר לטענת חוסר היריבות ציין בית המשפט, כי טענה מעין זו נבחנת נוכח כתב הטענות של התובע; קרי, היא עשויה להתקבל אם כתב תביעה, גם אם יוכח על כל פרטיו ודקדוקיו, לא יזכה את התובע בכל סעד מן הנתבע. נוכח זאת, קבע בית המשפט, כי בין המבקשת למשיב מתקיימת יריבות, שכן לפי כתב תביעתו הייתה היא זו שיצרה עמו את הקשר הראשוני, ששכרה את שירותיו, ושהתחייבה לפניו כי בעבור עבודתו ישולם לו שכר טרחה. באשר לטענת חוסר הסמכות הבינלאומית קבע בית המשפט, כי המצאת כתב התביעה למבקשת בעת ביקורה בישראל, בכתובתה הרשומה במרשם האוכלוסין, נעשתה כדין. הסיבה לכך היא שתקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, הקובעת כי "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאה לאחד מבני משפחתו הגרים עמו", אינה מסייגת עצמה למסירה בכתובת המגורים המשותפת, ולפיכך, יכלה המבקשת לקבל את כתב התביעה הן בעבורה הן בעבור המבקש, בן זוגה. לבסוף, דחה בית המשפט אף את הטענה בדבר פורום לא נאות, וזאת משקבע, כי מבחן מירב הזיקות ומבחן הציפיות הסבירות של הצדדים, מצביעים שניהם על הפורום הישראלי כפורום הנאות; זאת, בין היתר, בשל כך שעבודת המשיב נעשתה בישראל, ושהעדים הנדרשים הן לשם הוכחת עבודתו, הן לשם קביעת גובה שכר הטרחה המגיע, נמצאים בישראל.