ד. משדחה בית משפט השלום את בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף, דן בתביעה לגופה. יש לציין כי לבקשת המבקשים הותר להם לנהל את תביעתם דרך מערכת טלביזיה סגורה בינלאומית (בויעוד חזותי – 'וידאו קונפרנס'), וזאת כדי להקל עליהם ולחסוך מהם את הטרחה וההוצאות הכרוכות בנסיעה מארה"ב לישראל. בפסק הדין, מיקד בית המשפט את המחלוקת שבין הצדדים לשאלת היקף העבודה שנתבקש המשיב לבצע בעבור המבקשים, ולאחר עיון בחומר הראיות, לרבות חילופי הדואר האלקטרוני בין הצדדים, קבע, כי יש לקבל את גרסת המשיב הן לעניין היקף העבודה שהתבקש לבצע, הן לעניין הסכום של 2,000 ₪ ששולם לו. לפיכך קבע בית המשפט, כי על המבקשים לשלם למשיב ביחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בעבור עבודתו על תביעותיהם לפירוק שיתוף ולדמי שימוש ראויים. בכל הנוגע לגובה שכר הטרחה קבע בית המשפט באומדנה שיש להעמידו על 13,000 ₪; זאת בהתבסס על חוות דעת של עורך דין מנוסה בתחום באשר לשכר שנגבה בתביעות מעין אלה שלבסוף לא יצאו אל הפועל, ולאחר הפחתה מסוימת בשל מחדלו הדיוני של המשיב שלא דאג להסכם שכר טרחה, וקיזוז סך 2,000 ש"ח שהעבירו המבקשים למשיב לצורך תשלום האגרה, אך נשאר בידו משבוטלו התביעות.
ה. על פסק דין זה ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין קבע בית המשפט, כי אין מקום להיעתר לערעור שכן הטענות המועלות בו משיגות על הקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, וכי אין זה מטבעה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות מעין אלה. בנוסף, ולמעלה מן הצורך ציין בית המשפט, כי קביעות בית משפט השלום באשר לטענות המבקשים בבקשתם לדחייה על הסף היו נכונות וראויות; באשר לטענת הפורום הנאות גרס בית המשפט, כי העובדה שהמבקשים הינם תושבי מדינה זרה היא רק אחד הפרמטרים הרלבנטיים, וכי שאר הפרמטרים מצביעים על זיקה חזקה לישראל. באשר לטענת חוסר הסמכות הבינלאומית ציין בית המשפט, כי משהגישו המבקשים כתב הגנה, ואף ביקשו לקיים את הדיון בויעוד חזותי והדבר ניתן להם, אין מקום לקבל את טענתם באשר לחוסר הסמכות הבינלאומית.
בקשת רשות ערעור
ו. בבקשתם – המפורטת עד מאוד – משיגים המבקשים על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. כך, בין היתר, נטען, כי לא התקיימו יחסי עו"ד-לקוח ביניהם ובין המשיב, כי המשיב לא עמד בנטל להוכיח כי ביצע עבודה משפטית משמעותית בעבורם, כי חלק מהראיות אשר הגיש המשיב לבית משפט השלום היו בדויות ומזויפות, וכי אין יריבות משפטית בין המבקשת למשיב, הואיל והיה זה המבקש שנזקק לייעוץ משפטי ולא המבקשת. בנוסף, טוענים המבקשים, כי בית המשפט בישראל נעדר סמכות בינלאומית לדון בתביעה, וזאת משמיאן המשיב להגיש בקשה לבית המשפט להיתר המצאה מחוץ לישראל בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. לבסוף טוענים המבקשים, כי בית המשפט בישראל לא היה רשאי לקיים דיון באמצעות ויעוד חזותי, הואיל ולפי הדין בארה"ב הדבר אינו מותר. לעניין זה הוסיפו המבקשים, כי בית משפט בישראל רשאי היה לגבות עדות או לבצע חיקור דין במדינה זרה רק על פי הפרוצדורה הקבועה בתקנה 12 לתקנות לביצוע אמנת האג, 1970 (גביית ראיות), תשל"ז-1977, ועל פי סעיפים 45 ו-47 לחוק העזרה המשפטית בין מדינות, תשנ"ח-1988.