הכרעה
ז. הלכה פסוקה היא שרשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במקרים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש עיוות דין אם תידחה בקשתו. הבקשה שלפנינו, ובמובהק, אינה נמנית על סוג הבקשות הללו. טענותיהם של המבקשים משיגות רובן ככולן על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, ולמעשה רובן אף מנוסחות, במידה רבה, כערעור נוסף על קביעות בית משפט השלום באשר לעבודה אשר התבקש המשיב לבצע עבור המבקשים, ובאשר לעבודה שנעשתה בפועל. כידוע, אין זה מטבעה של ערכאת ערעור להתערב בהשגות מעין אלה, קל וחומר בגלגול שלישי (ראו למשל רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (1999); רע"א 6482/14 פאעור נ' דיאב (2014)).
ח. למעלה מן הצורך ולגופם של דברים, יצוין לעניין טענת המבקשים באשר לחוסר הסמכות הבינלאומית של בית המשפט בישראל, כי הלכה פסוקה היא שאחת מן הדרכים בהן יכול בית משפט בישראל לרכוש סמכות, היא באמצעות המצאה לנתבע הנמצא בתחומי המדינה. לעניין זה נקבע, כי ככלל אין מגבלה על רכישת סמכות בינלאומית באופן זה, כך גם כאשר ההמצאה "בוצעה בזמן הימצאות אקראית וזמנית של הנתבע בארץ" (רע"א 9810/05 Martin J.Hecke נ' Pimcapco (2009) פסקה 7 לפסק הדין). עוד צויין בפסיקה, כי רק בנסיבות חריגות ייפסל תוקפה של המצאה לנתבע בתחומי המדינה, וזאת, למשל, כאשר התובע הוא אשר הביא להגעתו של הנתבע לארץ וזאת בדרכי רמיה (שם, שם). בענייננו הגיעה המבקשת עם ילדיה לישראל על דעת עצמה וביוזמתה, והמשיב ניצל את ההזדמנות שניקרתה על דרכו כדי להמציא לידה את כתב התביעה, ובכך אין כדי לפסול את ההמצאה. אוסיף, כי כל גישה הגיונית – וגם לשכל הישר מקום במחוזותינו – אינה יכולה להלום, כי תביעה מעין זו לשכר טרחה על עבודה משפטית בישראל תתברר בארה"ב, על כל המשמעות המעשית והכספית הכרוכה בה.
ט. לבסוף, באשר לטענת המבקשים ביחס לחוסר הסמכות של בית המשפט בישראל לגבות את עדותם באמצעות ויעוד חזותי, חל על זו השתק שיפוטי, המונע מן המבקשים להעלותה, ואכן מוטב היה לטענה זו לו לא נטענה. דוקטרינת ההשתק השיפוטי נגזרת מעקרון תום הלב, וחלה כאשר צד מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות, אם במסגרת אותו הליך עצמו או במסגרת שני הליכים שונים (ראו רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005)). כפי שנזדמן לי לציין בעבר "ההליכים המשפטיים אינם 'תכנית כבקשתך' בהם יכול פלוני לטעון פעם כך ופעם אחרת, ולסתור את דבריו שלו עצמו בהתאם לאינטרסים נשוא ההליך הרלבנטי" (ע"א 739/13 בן ציון נ' המועצה המקומית אבן יהודה (2014), פסקה י' לפסק הדין). בענייננו היו אלה המבקשים אשר הגישו בקשה לבית משפט השלום על מנת שיאפשר להם למסור עדות באמצעות הויעוד החזותי. בבקשתם, בנוסף לתיאור הקשיים הכלכליים הכרוכים בנסיעה מארה"ב לישראל, על ילדיהם הקטינים, הפנו המבקשים למספר סעיפי חוק אשר לדידם מקנים סמכות לבית המשפט ומאפשרים לו להיעתר לבקשתם. והנה עתה, בבקשת רשות הערעור, כאשר מעוניינים המבקשים בביטול פסק הדין שניתן כנגדם, מבקשים הם לטעון אחרת ולשם כך מפנים לסעיפי חוק אחרים, ועל בסיסם גורסים כי בית משפט השלום היה נעדר סמכות לאפשר גביית עדות בויעוד חזותי, ולפיכך יש לבטל את פסק הדין. פשיטא כי התנהלות מעין זו אין להלמה.