"רקע עובדתי בתמצית
בין המועצה לבין לנדקו (בעבר חברה ממשלתית הידועה בשם חברה לפיתוח אזור לוד ורמלה בע"מ ונרכשה בסופו של יום ע"י מילומור) נחתמה ביום 28.6.04 תוספת להסכם שעיקרו פיתוח מספר תב"עות וביניהן תב"ע 1518, תב"ע 1492, ותב"ע 1517, כאשר התמורה תמומן כך שלנדקו תקבל שיעור של 92% מהיטלי הפיתוח שיגבו בתב"עות" (ההדגשה הוספה – ד.מ).
27. ברם, למול האמור, ישנן ראיות המלמדות על אומד דעתה של לנדקו והמצביעות כי היא דווקא סברה שהתמורה המגיעה לה בגין ביצוע עבודות הפיתוח עומדת על 8.5% מעלויות הפיתוח. כך למשל, בסעיף 2 להסכם לנדקו-מילומור, אשר נחתם בסמוך לחתימה על הסכם 2004, הוגדר "שכר טרחת לור"ם" כדלקמן:
"השכר הנגזר באחוזים מן ההיקף הכולל של הפרויקט בשיעור הנקוב בסעיף 12.8.4.1 להסכם ניהול הפיתוח, קרי סך השווה ל-8.5% מכל סכום שיוצא בקשר עם הפרוייקט, הכל כמפורט בהסכם ניהול הפיתוח"
באותו הסעיף גם הוגדרה "תמורת עבודות הניהול" באופן הבא:
"סך השווה ל-3.5% מכל סכום שיוצא בקשר עם הפרוייקט למעט בגין שכר טרחת לור"ם (לנדקו – ד.מ) המהווה 41% משכר הטרחה הכולל לו תהא לור"ם זכאית בגין עבודתה על פי הסכם ניהול הפיתוח"
חישוב פשוט מעלה כי שכר הטרחה הכולל לו תהא לנדקו זכאית, לפי סעיף זה, עומד על 8.5% מעלויות הפיתוח (3.5=41%x8.5).
28. הנה כי כן, פרשנות התמורה המגיעה למבקשות בגין ביצוע עבודות הפיתוח על פי ההסכם אינה פשוטה כלל ועיקר. מחד גיסא, ישנן אינדיקציות רבות לכך שהמועצה סברה שהתמורה עומדת על 92% מהיטלי הפיתוח שייגבו על ידה. מאידך גיסא, הסכם לנדקו-מילומור מלמד כי בסמוך לחתימת ההסכם ציינה לנדקו במפורש כי התמורה המגיעה לה בגין ביצוע ההסכם עומדת על 8.5% מעלויות הפיתוח. במצב דברים זה, הן פרשנותו של הבורר והן פרשנותו של בית המשפט המחוזי אפשריות. בנסיבות אלו, אין הצדקה להתערבות נוספת של בית משפט זה אך בשאלת פרשנותו של הסכם ספציפי במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", רק בשל כך שבית המשפט המחוזי חרג קמעא מגבולות ההתערבות המקובלות בבקשות רשות ערעור מכוח סעיף 29ב לחוק הבוררות.
בשולי הדברים, לא מצאתי מקום להידרש לבקשת המבקשות להוספת ראיה.
סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשות תשאנה ביחד ולחוד בהוצאות המועצה בסך של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ח באדר התשע"ח (15.3.2018).
ש ו פ ט