עוד יצוין כי טענת מילר בסעיף 32 לתצהיר העדות הראשית מטעמו, לפיה התקיימו באותה עת פגישות בין נציגי המזמין ונציגי KSN בהשתתפות נציגי התובעת, נטענה בעלמא ולא הובאו לה כל תימוכין, וזאת בלשון המעטה. כך, למשל, מועדי הפגישות וזהות המשתתפים בפגישות לא פורטו על-ידי מר מילר ולא הובא כל מסמך שתמך בכך. כמו כן, בעדותו בפניי התברר כי מר מילר עצמו נכח רק בפגישה אחת עם נציגי KSN, שבה לא השתתפו נציגי התובעת, ובאופן כללי הלה חזר בו למעשה מטענה זו (עמ' 163-156 לפרוטוקול מיום 21.9.2016). ראו, למשל, את דבריו של מר מילר בחקירתו הנגדית בעניין זה:
ש: אני אומר לך שאנשי נתיבים אומרים לא היינו בשום פגישה עם נציגי קיי.אס.אן, אנחנו אפילו לא יודעים מי אלה נציגי קיי.אס.אן. עורבא פרח, הם משקרים?
ת: אני לא יודע לענות לך, אני חושב שאני לא יודע לענות לך, ממש לא יודע.
ש: טוב.
כ.ה לושי-עבודי: אתה יכול להגיד מי, מי אמר לך שהם היו כן היו באיזושהי,
ת: אני חושב ששמואל בן חיים ואיירה ברוורמן שניהלו מאיתנו את הישיבות אמרו את זה. אני חושב שגם באתר לפחות אני ביקשתי מהנתבעת, מנתיבים דרום אפילו לפנות לג'יימס גרייני בסוגיות של המחלוקות בכמויות אבל אני לא, כלומר אני לא יודע, לא הייתי בפגישות האלה. אני לא הייתי בפגישות שלהם.
[עמ' 159 לפרוטוקול מיום 21.9.2016, שורות 11-3.]
אלא שמר בן חיים, אשר מר מילר סבר כי השתתף בפגישות מסוג זה, כלל לא טען כי פגישות אלה אכן התקיימו, לא בתצהירו ולא בעדותו בפניי.
מאידך, הכחשת התובעת בדבר קיומן של פגישות כאלה זכתה לאמוני. ראו למשל דבריה של גב' שניר בעניין זה בחקירתה הנגדית:
...א', אני לא זומנתי לישיבות כאלה, ב', אף אחד מנתיבים, לידיעתי האישית, לא זומן לפגישות כאלה ו-ג', כמו שטענתי קודם לכן, ווד גרופ, המזמינות בכלל לא ראו אותנו, הם לא מכירים בנו, 'אתם עובדים מול דורי'.
[עמ' 74 לפרוטוקול מיום 20.9.2016, שורות 21-19.]
113. רביעית - וזה העיקר - את שתי הודעות הדואר האלקטרוני הנ"ל יש לקרוא כחלק מרצף האירועים באותם ימים ולא במנותק, והדברים כבר באו לידי ביטוי בדברים של מר בן ישי שכבר צוטטו לעיל.
כאמור, חילופי הודעות הדואר האלקטרוני הנ"ל הובילו לפגישה בין הצדדים, שהתקיימה ביום 1.1.2013 וסוכמה בכתב על-ידי מר בן ישי (נספח 5 לכתב-התביעה). כמצוין לעיל, סיכום הפגישה נכתב על-ידי מר ישי על דרך של ציטוט דברים שנאמרו לכאורה על-ידי אנשי הנתבעת במהלך הפגישה. סיכום זה נשלח במכתב רשמי לנתבעת ולא תוקן על ידה, ומכאן שיש להניח שהנתבעת קיבלה סיכום זה כפשוטו (ואף פעלה לפיו, כפי שיוסבר מיד). מפאת חשיבות הדברים יובא כאן שוב ציטוט המכתב:
1. ברצוני להודות לך על פגישתנו.
2. למען הסדר הטוב ראיתי לנכון להעלות על הכתב את עיקרי הדברים שסוכמו בפגישתנו:
3. תשלום חשבונות חודשי ביצוע 09-10/2012 בסך של כ-1.9 מיליון ₪ יועבר על ידיכם ב-31.1.2013.
4. שמואל בן חיים יערוך ויעביר לנו היום חשבון עבור חודש ביצוע 10/12 (החשבון יערך ללא בדיקה משותפת עם נציגינו), הערכתכם כי החשבון הינו על סך כ-800 אש"ח.
5. לחשבון יצורף מכתב התחייבות שלכם חתום על ידי שני מורשי חתימה המאשר את האמור לעיל.
6. ביום ה - 03.01.2013 נקבל תשובתכם בקשר לתשלום חלק מסכום החוב עד ליום ה-05.01.2013.
7. הובהר על ידך כי חברתנו תמשיך לבצע את העבודות באתר עד סוף הפרויקט וכי לא יכנסו קבלנים אחרים לשטחי האתר.
8. כמו כן הצהרת כי לא יקרה מצב בו אתם מפקירים אותנו ולא משלמים כספים אשר מגיעים לנו. הבהרת נקודה זו גם לשמואל בן חיים, מנהל הפרויקט מטעמכם.
9. הבהרנו כי במקרה שבו מתעוררת בעיה כלשהי, אנו מצפים כי תנהגו בנו כשותף לדרך ותשתפו אותנו בבעיות הקיימות, על מנת שלא יווצר מצב שבו מתוך מצוקה תזרימית נוצרת ביננו מחלוקת מיותרת.
10. אני שוב רואה לנכון להבהיר כי אנו מחזיקים בפרויקט בכל רגע נתון עשרות עובדים וכלים אשר תלויים לפרנסתם בתשלומים ובביצוע הפרויקט וכל יום עיכוב בפרעון החשבונות גורם לנו להוצאות ולעוגמת נפש. אין לנו את היכולת להמתין עד אין קץ שכן חברתנו מנהלת את עסקיה על פי תזרים מזומנים צפוי, ובהתאם לכן מתחייבת כלפי עובדי החברה וספקיה.
11. לטיפולך המהיר אודה.
בהקשר זה יצוין עוד כי הנתבעת, אשר התייחסה בהרחבה בסיכומים מטעמה בתביעה שכנגד (סעיפים 232-212) להודעות הדואר האלקטרוני מן הימים 25.12.2012 ו-27.12.201 (נספחים 33-32 לתצהיר העדות הראשית של מר מילר), כלל לא התייחסה בסיכומים אלה (ואף לא בסיכומים המאוחרים יותר מטעמה) - ולו ברמז - לפגישה זו ולמכתב שבא בעקבותיה, והדבר אף הוא אומר דרשני.
ואמנם, על-פי סיכום הפגישה, בפגישה זו לא העלתה הנתבעת פעם נוספת את מצב היחסים מול המזמין ולא הזכירה את הדוח שהיה אמור להתקבל בידיה והצדדים סיכמו על אופן קבלת התשלומים בידי התובעת ועל המשך העבודה המשותפת.
כמו כן מקובל עלי הסברו של מר בן ישי במהלך עדותו בפניי כי אין כל הכרח שהמצוקה התזרימית של הנתבעת אותה הזכיר מר מילר במהלך אותה פגישה – ככל שאכן הייתה לנתבעת מצוקה תזרימית באותו מועד – הייתה קשורה בדרך כלשהי דווקא לאישור גב-אל-גב של עבודות התובעת; ובלשונו של מר בן ישי בחקירתו הנגדית:
ש: מה אתה הבנת לגבי המצוקה התזרימית של דורי, ממה היא נובעת?
ת: תזרימית. יש להם בעיה בתזרים. תזרים המזומנים.
ש: מר בן ישי, בוא נעשה את זה פשוט. מצוקה תזרימית היא תוצאה. מה הכוונה תוצאה? היא העובדה שאין לך מספיק כסף שאתה מקבל מצד אחד למול מה שאתה צריך לשלם מצד שני.
ת: או בגלל שתמחרת את העבודה לא נכון, או בגלל שאתה לא דואג לגבות את הכסף שלך, או שיש לפרויקטים אחרים שאתה עושה השפעה על הפרויקט הזה.
ש: אז מה דורון [מילר – א.ל.ע.] אמר לך? מכל הנימוקים האלה מה הוא אמר לך?
ת: הוא אמר שיש לו בעיה תזרימית.
ש: אבל ממה היא נובעת? הוא אמר לך רק 'עזוב אותי, אין לי כסף'? או 'אין לי כסף כי-'?
ת: דורון ציין את הבעיה התזרימית הזאת כדי לבקש מאתנו עוד 30 יום של חסד מהתניית תשלום שהוא היה אמור לשלם-,
ש: אתה לא שומע את השאלה. יש סט מצומצם של תשובות- 'הוא לא הסביר לי ממה נובעת המצוקה', 'הוא הסביר לי ולא הבנתי', 'הוא הסביר לי ולא רציתי לשמוע'. מה בין שלושת הדברים האלו-,
ת: אמרתי לך בהתחלה שהוא לא הסביר איזו מצוקה.
[עמ' 128-127 לפרוטוקול מיום 13.9.2016, שורה 11 ואילך.]
ש: תסביר לי רגע, מה בדיוק דורון מילר אמר לכם, אם אתה זוכר, בדיוק לגבי הבעיה התזרימית שיש לו לטענתכם. מה הוא אמר?
ת: דורון מילר בעצם ביקש לדחות את התשלום שהיה מגיע לנו בתאריך מסוים לתאריך אחר, ואמר לנו שהוא גם ייתן לנו מכתב על זה שהם מתחייבים בשתי חתימות לקיים את מה שהוא אומר, וגם הוא אמר-,
...
ש: אתה אומר שדורון מילר אמר שיש להם בעיה תזרימית לפי טענתך.
ת: נכון.
ש: הוא לא קישר את הבעיה התזרימית עם מזמינת העבודה? הוא לא הסביר לכם שבעצם זה נובע מזה שמזמינת העבודה לא משלמת להם כסף?
ת: יכול להיות שהוא לא מקבל כסף בזמן.
ש: מה זה יכול להיות? אני שואל אם הוא אמר לכם את זה.
ת: הוא לא אמר לי ממה זה נובע. עוד הפעם אני אסביר; הוא לא אמר לי אם זה נובע מתמחור לא נכון שלו, או מזה שהאבן דרך שלו היא רחוקה יותר ואז התשלום-,
...
ת: דורון לא הסביר ממה נובעת הבעיה התזרימית שלו. הוא לא אמר, עוד הפעם, אם זה מבחינת אישור, או מתמחור לא נכון או אפילו מיילסטונים... הרי הוא עובד על בניין מסוים, אני חופר אותו בהתחלה. הוא מקבל את הכסף רק בעוד חצי שנה, הוא צריך לשלם לי עכשיו על העבודה שעשיתי, על העבודה, על המילוי, על הביסוס שלו אותו בניין. אז הוא לא הסביר בדיוק מאיפה זה נובע, אבל בסופו של דבר בהמשך אתה מבין שאחרי 30 יום שדחינו לו את התשלום הוא הסכים לשלם אותו. אז זו הייתה בעיה של תזרים.
ש: אבל הוא כן הסביר לפחות, אני אומר שהוא הסביר הכל, אבל גם לפי השיטה שלך הוא כן הסביר שזה קשור לפרויקט ולמזמינת העבודה נכון?
ת: הפרויקט הוא של מזמינת העבודה.
...
ש: ...הרי לא הגיוני שמישהו יזרוק לך לחלל האוויר מצוקה תזרימית ואתה תגיע לישיבה אחרי שלא משלמים לך חודשים, אחרי ש... את החשבון שלך בצורה שלילית ותקבל את המידע על מצוקה תזרימית בלי לבקש הסברים. לא הגיוני הרי.
ת: אבל הוא סיפק לי הסברים וגם שילם לי.
ש: באותה ישיבה?
ת: לא באותה ישיבה.
ש: מה הוא סיפק לך באותה ישיבה?
ת: הוא באותה ישיבה סגר איתי את כל נושא התשלומים, הוא גם אחרי כמה שבועות הוציא לי כסף ושילם לי.
ש: הוא הסביר לך אבל-,
ת: הוא אמר שיש לו בעיית תזרים. אני לא רואה חשבון, הוא אמר שיש לו בעיה בתזרים. הוא אמר שיש לו בעיה בתזרים והוא מבקש עוד 30 יום כדי לשלם את הכסף. אמרתי לו 'אין בעיה, פעם הבאה אל תעשה פיצוץ, תבוא ותגיד יש לנו בעיה לשלם' כן? 'בראשון לחודש, אנחנו מבקשים לשלם ב- 30 לחודש' והכל יהיה בסדר.
[עמ' 149-147 לפרוטוקול מיום 13.9.2016, שורה 22 ואילך.]
114. ואמנם, כפי שאף נאמר בדברים של מר בן ישי לעיל, הוכח בפניי כי מיד לאחר הדברים הללו אושרו חשבונות של התובעת בידי הנתבעת (שחלקם התייחס כבר לתקופה בה התגלעה המחלוקת בין הנתבעת המזמין, לשיטת הנתבעת עצמה) והתובעת אכן קיבלה תשלומים נוספים מן הנתבעת. כך, שלתובעת כלל לא הייתה כל סיבה לסבור כי קיימת בעיה מול המזמין או בעיה אחרת הנוגעת לעבודתה של התובעת.
כך, למשל, חשבון חלקי מס' 18 בגין חודש ספטמבר 2012 בסך של 1,042,053 ₪ אושר על-ידי הנתבעת ביום 2.1.2013 (נספח 19(1) לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי), וחשבון חלקי מס' 19 בגין חודש אוקטובר 2012 בסך של 643,701 ₪ אושר על-ידי הנתבעת ביום 3.1.2013 (נספח 19(2) לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי). שני החשבונות הללו, בסך כולל של 1,685,754 ₪, שולמו במלואם על-ידי הנתבעת לתובעת בתאריך 3.2.2013 (ראו כרטסת של הנהלת החשבונות של התובעת - נספח 3 לכתב ההגנה בתביעה שכנגד). בהמשך לכך שולמו לתובעת גם החשבונות החלקיים מס' 23-20 במהלך החודשים אפריל-מאי 2013 (חשבונות חלקיים מס' 21-20 ו-23 שולמו באופן חלקי, בעוד שחשבון חלקי מס' 22 שולם במלואו בשני תשלומים נפרדים).
כפי שכבר פורט לעיל, כך נהגה הנתבעת, למעשה, במשך כל עבודת התובעת בפרויקט, היינו התשלומים לתובעת שולמו בעיקרם על בסיס אישורים של הנתבעת לבדה ולאו דווקא בקשר ישיר לאישורי ותשלומי המזמין.
115. חמישית, כאמור, הפתעת אנשי התובעת ממצב היחסים מול המזמין ומדוחות KSN, כפי שהיא נשקפת מתמלול הקלטות הפגישות שהתקיימו בשלב מאוחר יותר, בחודשים יוני-יולי 2013, נראתה לי כהפתעה אותנטית לחלוטין.
116. מכלל האמור לעיל, ומיתר העדויות והמסמכים בתיק, אני קובעת אפוא בצורה ברורה כי עד לשלב מאוחר מאד של הפרויקט - למעשה עד לאחר הפסקת עבודת התובעת בפרויקט בחודש יוני 2013 - הנתבעת לא נהגה בשקיפות ראויה כלפי התובעת ולא עדכנה אותה כראוי במצב היחסים בינה לבין המזמין, תוך שהיא מוסיפה להזמין עבודות מהתובעת ואף לשלם עבורן, ולו באופן חלקי. זאת, שעה שהיחסים בין הנתבעת למזמין החלו להתערער עוד בשלהי שנת 2012, וייתכן שאף קודם לכן, וסופם בהפסקת עבודתה של הנתבעת עצמה בפרויקט ובתביעת ענק של הנתבעת נגד המזמין המתבררת עד עצם היום הזה.
יתרה מכך, התרשמותי הברורה הייתה כי הנתבעת בחרה בדרך זו באופן מודע, וזאת מתוך הנחה שהמשבר מול המזמין ייפתר מבלי צורך לערב את קבלני המשנה ולעורר חשש שהללו יעכבו את עבודתם. בהקשר זה אף התרשמתי כי אחת ה"טקטיקות" בהן נקטה הנתבעת הייתה לשלם לתובעת את חשבונותיה באופן חלקי ושרירותי (כמובן ללא כל קשר ישיר לאישור או תשלום חשבונות התובעת על-ידי המזמין), כך שהתובעת "תישאר עם הראש מעל למים" ותזכה לתמורה מסוימת, שאף אם לא הייתה תמורה מלאה לא הובילה לעזיבת התובעת את הפרויקט והותירה בה תקווה מתמדת כי מלוא החשבונות ישולמו לבסוף. ראו סעיף 35 לתצהיר העדות הראשית של מר מילר:
למעשה הנתבעת נתקעה "בין הפטיש לסדן". מצד אחד, מזמינת העבודות אינה משלמת לה ואף כופרת בביצוע חלק מהעבודות באמצעות דו"חות הנדסיים (שעמם הנתבעת לא הסכימה). מאידך, התובעת מגישה אליה חשבונות בגין עבודות שביצעה, כאשר במידה והנתבעת הייתה מפסיקה באופן מוחלט את התשלומים לתובעת, ייתכן מצב בו העבודות היו מופסקות לחלוטין והפרויקט היה עומד על סף קריסה. לכן, ועל מנת שלא להביא להפסקת העבודות לחלוטין, הנתבעת המשיכה לשלם לתובעת חלק מהסכומים, לפנים משורת הדין, במקביל לניסיונות ללבן את המחלוקות מול המזמינה.
וראו גם את חקירתו הנגדית של מר מילר בנוגע לסעיף זה של תצהירו:
ש: תראה, אני אומר, יש הסבר ולמה התנהגת כפי שהתנהגת. בסעיף 35 לתצהיר שלך אתה מסביר. אתה אומר, אנחנו היינו בין הפטיש לסדן. מצד אחד מזמינת העבודות אינה משלמת לה ואף כופרת בביצוע חלק מהעבודות באמצעות דוחות הנדסיים שעימם הנתבעת לא הסכימה. מאידך, התובעת מגישה אליה חשבונות בגין עבודות שביצעה כאשר במידה והנתבעת הייתה מפסיקה באופן מוחלט את התשלומים לתובעת, ייתכן מצב בו העבודות היו מופסקות לחלוטין והפרויקט עומד על סף קריסה. אז תסכים איתי שאתה לא יכול להרשות לך מצב שקבלני המשנה שלך זה נתיבים יבינו שווד גרופ לא מאשרת כבר חודשים את הכמויות ולא מאשרת כבר חודשים את הטפסים שאתם מגישים להם ושאתם בסכסוך איתם ושיש דוחות הנדסיים בעייתיים לכם שאתם כופרים בהם, ששמואל בן חיים קרא להם אחרי זה פיקציה וכל מיני תארים. אתה לא אומר את כל הדברים האלה לקבלנים בגלל שאתה בין הפטיש לסדן, בגלל שאתה מפחד שהם יברחו לך והפרויקט יקרוס? נכון?
ת: לא, לא מדויק. אני חושב.
ש: קודם כל, נתחיל ככה מה שכתוב בתצהיר שלך מדויק?
ת: מה שכ-,
ש: זה נכון מה שכתוב בסעיף 35 נכון?
ת: נכון מה שכתוב בסעיף 35 נכון אבל אני רוצה להסביר, אפשר?
ש: כן.
ת: אני בכל נקודת הזמן בפרויקט לרבות גם אחרי דצמבר 2012 האמנתי שהמחלוקת עם ווד גרופ תיפתר, ככה גם אני שיקפתי את זה לקבלני המשנה שהלכו איתנו יד ביד בפרויקט הזה וכך גם אני אמרתי להם בשיחות טלפון שהבעיה היא אי אישור, ב-אי אישור כמויות או ב-אי אישור חשבונות או בניסיון של ווד גרופ שלא לקבל עבודות נוספות שאנחנו הגשנו להם, זה מצב זמני שייפתר. זה הליך נורמלי וטבעי בפרויקט שבנקודת זמן המזמין עבודה רוצה לבדוק יותר או רוצה לעשות, רוצה לעשות את המתמטיקה ואולי להביא אפילו גורם חיצוני שיבדוק אותו. אני האמנתי שזה ייפתר, כך שיקפתי לכל קבלני המשנה בפרויקט ומתוך מטרה כמובן שהפרויקט ימשיך לעבוד כי אם הפרויקט לא ימשיך לעבוד הנזקים שיהיו לנו ולכל קבלני המשנה הם נזקים הרבה הרבה יותר גדולים.
ש: אז אתה שיקפת להם שיהיה בסדר?
ת: אני הנחתי, הנחת העבודה שלי אז הייתה שהמצב מול ווד גרופ ובדיקת הכמויות שלהם בסופו של דבר האירוע הזה ייפתר בצורה נורמלית. זה הייתה ההבנה, זה היה תפיסת העולם שלי, ככה אני חשבתי.
ש: תפיסת העולם שלך שוקפה אני מניח לא רק לקבלני המשנה וגם לשמואל בן חיים, נכון? מנהל הפרויקט? זה שעשה את רוב העבודה, נכון?
ת: כן, אנחנו חשבנו שהעניין ייפתר.
ש: כן, ביחד חשבתם שהעניין ייפתר?
ת: אני נראה לי שכן, מה שאני זוכר שכן.
[עמ' 168-167 לפרוטוקול מיום 21.9.2016, שורה 9 ואילך.]