בית משפט קמא אימץ הבחנה זו, וקבע שגם בענייננו הקונָה היא הנושה של המערער בשיעור היטל ההשבחה. כשם שבמקרה בו המוכר לא הפך לחדל פרעון, הקונָה לא יכולה הייתה לדרוש מהוועדה המקומית אישור להעברת זכויות מבלי שההיטל שולם, כך הקונה אינה יכולה לדרוש זאת במקרה בו נכנס המוכר להליכי חדלות פרעון. לבסוף נקבע כי התוצאה לפיה על הקונָה לשאת בחוב ההיטל נכונה במיוחד במקרה זה, שכן הקונָה רכשה את הנכס כשנתיים לפני מתן צו הכינוס, אך שקטה על שמריה ולא עמדה במשך כל התקופה על כך שהמערער ישלם את ההיטל.
8. נציין כי מספר סוגיות לא הובררו עד תום בבית משפט קמא. כך, נטען כי רוכשים נוספים רכשו זכויות בחלקים אחרים מהמגרש והותירו בידיהם פיקדונות מספיקים להבטחת תשלום ההיטל. פרטים לגבי אותם רוכשים נוספים לא הובאו, אך נקבע כי אין בקיומם כדי להשליך על המקרה הנדון.
כמו כן, הועלתה הטענה כי לפי הסכם המכר, הקונה היא החייבת בהיטל ההשבחה בגין תכנית הר/1200/א, המאוחרת לתכנית הר/1200. הקונה הבהירה כי הדיון המשפטי אכן אינו רלוונטי להיטל בגין תכנית הר/1200/א, ומכאן שהסכום שבמחלוקת נובע אך מהיטלי ההשבחה שנוצרו בשנים 1992 ו-2003, ועומד על כ-80,000 ₪.
טענה נוספת שלא הובהרה, ולא הובאה אף לפנינו, נוגעת לחיוביו של המערער בהיטלי פיתוח, אשר העברת הזכויות על שם הקונָה תלויה גם בתשלומם. ענייננו כאמור, מתמקד בהיטל ההשבחה.
טענות הצדדים בערעור
9. הייתה זו הקונָה שעתרה לבית משפט קמא, אך את הערעור שבפנינו הגיש המוכר-החייב, ומטבע הדברים הקונָה הצטרפה לעמדתו. המשיב 4, הוא המנהל המיוחד לנכסי המערער, הודיע שאין לו התנגדות כי המערער יגיש את הערעור, וגם הצדדים האחרים לא התנגדו לכך נוכח השאלה העקרונית המתעוררת בתיק.
לאחר הדיון בפנינו, הגישו הצדדים השלמות טיעון, ואציג להלן את תמצית עמדותיהם:
כונסת הנכסים הרשמית (להלן: הכנ"ר) סברה כי אין בכניסה להליך פשיטת הרגל כדי לשנות את טיב היחסים בין הצדדים. בעליה של הקרקע, הוא המערער בענייננו, נותר החייב בהיטל ההשבחה, והוועדה המקומית נותרת הנושה. לפיכך, על הוועדה המקומית להגיש תביעת חוב בגין היטל ההשבחה במסגרת הליכי פשיטת הרגל ולהנפיק את האישור הנדרש לשם העברת הזכויות. שאם לא כן, נמצאנו "משדרגים" את מעמדה של הרשות אל מול נושים אחרים, או מטילים את היטל ההשבחה באופן מעשי על צד ג'. תוצאה זו אמנם מביאה לכך שהרוכש משפר את מצבו לעומת מקרה רגיל של רוכש מקרקעין ממוכר שלא נקלע להליכי חדלות פרעון. ברם, זו תוצאה מתבקשת שאינה יוצרת התעשרות שלא כדין של הרוכש על חשבון הוועדה המקומית, שכן הרוכש מעולם לא חב לפי החוק בתשלום ההיטל, והוא עמד בכל חיוביו לפי הסכם המכר.