עיקרי טיעוני המשיב ורו"ח שכטר (שיוצגו על-ידי אותו בא כוח):
32. המבקש אינו תם לב. המבקש הפסיק במו ידיו את פעילות החברה לפני זמן רב ובהיותו מנהל החברה, השריש התנהלות בעייתית בניהול רווחי החברה ואף דיווח לרשויות המס, כי לחברה אין הכנסות או פעילות כלשהי וכפה על כל המעורבים מציאות בה הכנסות החברה שייכות לשותפות המשפחתית ומנוהלים באמצעותה.
33. במשך כעשור, מאז שחדל לכהן כמנהל החברה, "טמן ראשו בחול" לא נקט כל פעולה כדי להגן על זכויות החברה הנטענות, או על זכויותיו שלו כבעל מניות.
34. המבקש הודה שאין אפשרות לנהל את החברה ואין לו כל עניין בפיתוח החברה והוא מעוניין למכור אותה.
35. המהות האמיתית של ההליך נוגעת לסכסוך המשפחתי בין המבקש למשיב. כאשר המבקש הגיש את התביעה כדי לנגח את המשיב - אחיו וזאת רק בשל העובדה שאביהם בחר לנשלו מעיזבונו, והוא החל לפעול רק כאשר אביהם שכב על ערש דווי ולא העז לעשות זאת בעוד כוחו של האב במותניו.
36. המבקש שינה לחלוטין את ניסוח העילות שעליהן הוא מבקש לבסס את התביעה הנגזרת ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה.
37. המבקש מלין על התנהלות החברה החל מחודש מאי 2002, אולם הוא החל את ההליך המשפטי רק בחודש דצמבר 2011, כ-9 וחצי שנים לאחר מכן. גם אם היה עומד בכל התנאים, התביעה התיישנה או נגועה בשיהוי, עובדה שגם היא שוללת את תום ליבו של המבקש.
עיקרי טיעוני עו"ד ג'דה:
38. כספי הפיקדון הועברו, כפי שיועדו, לתשלום חובות החברה לרשויות המס והיתרה הועברה לחברה, לבקשת מנהלה, בהמחאות בנקאיות לפקודת החברה. יעקב - המשיב, מנהל החברה, אישר כי המיסים אכן שולמו על ידו לרשויות המס ובהתאם לאישורו של רו"ח שכטר.
39. התביעה עוסקת בחברה שתיקי המס שלה סגורים, אינה פעילה כלכלית, לא נגרם לה כל נזק ואין לה כל עניין בהגשת התביעה.
40. המקור להתנהלות הקלוקלת של החברה, עליה מלין המבקש, הוא בהתנהלותו של המבקש בהיותו מנהלה, בטרם הועברה לידי ניהולו של המשיב.
41. המבקש והמשיב מצויים במאבק ירושה, לאור נישול המבקש מהירושה ומטרת התביעה היא שימוש לרעה בהליכי בית המשפט כדי להפעיל לחץ על המשיב להתפשר עם המבקש בהליכים אחרים המתנהלים ביניהם.
42. מעת שנפרעו כל חובות החברה לרשויות המס ויתרת הכספים נמסרה לחברה באמצעות מנהלה-המשיב, באוגוסט/ספטמבר 2002, בהמחאות לפקודת החברה, סיים המשיב 2 את תפקידו כנאמן וגם אם הייתה עילה היא התיישנה.
43. משלא פנה המבקש למשיב 2 במשך למעלה מ-7 שנים, הרי שהמשיב 2 היה מופטר משמירת עותקי המסמכים שהועברו לחברה ולמנהליה והשיהוי בהגשת התביעה גרם לנזק ראייתי שהקשה על הגנתו ופגע קשות ביכולתו להתגונן מפני התביעה.
דיון
כללי
1. לפניי בקשה להגשת תביעה נגזרת בקשר עם חברה שאינה פעילה במשך כ-30 שנה, שהנכס היחיד שלה הוא הזכות להירשם בעתיד כבעלת החנות.
החנות מושכרת מאז רכישתה לצדדים שלישיים. לאורך השנים הטיפול בהשכרה ובגביית דמי השכירות נעשה, כל פעם באופן בלעדי ע"י אחד האחים (בשנים הראשונות כנראה ע"י האב והאח יהודה) והדיווח לרשויות המס נעשה (ככל שנעשה) ע"י השותפות המשפחתית.
א. הדו"ח האחרון של החברה הוגש לרשם החברות בשנת 1985, היא אינה מדווחת לרשויות המס על הכנסותיה כחברה, אין לה חשבון בנק והיא לא מתנהלת בכל היבט, כחברה בע"מ.
ב. במשך 10 שנים נוהלה החברה על ידי המבקש שקבע שהכנסות החברה לא ירשמו על שמה בתקופת ניהולו, אלא על שם השותפות, לא דיווח למס הכנסה על ההכנסות, הגיש לרשויות מע"מ דוחות אפס "דהיינו דוחות ללא פעילות עיסקית" ובעקבות כך "...תיק החברה נסגר ביום 30.4.98..." (מכתב מע"מ, מוצג 51 למוצגי המבקש).
ג. הצדדים מסכימים שדין השותפות בחנות להתפרק, שלחברה אין כל פעילות, והחשוב מכך הם מסכימים שאין לה תקומה, ויש למכרה ולשם כך אף מונו באי כוח האחים - עו"ד בך וקוגן - ככונסי נכסים למכירת החנות (ראה החלטה מיום 11.9.13).
2. העובדות האמורות ואחרות, לא פורטו או אפילו נזכרו בבקשה שהגיש המבקש.
3. עסקינן בסכסוך משפחתי ענף, המתנהל במשך עשרות בשנים, בין שני אחים – בין המבקש למשיב, ובתקופה שאביהם היה בחיים, גם מולו (האב נפטר כחמישה חודשים לפני הגשת הבקשה –ביום 19.6.11).
גם בקשר לעיזבון האב, מנהלים האחים מאבק בבית המשפט לענייני משפחה, לאחר שהאב נישל בצוואתו את המבקש מרכושו.
לצערי, כל הניסיונות להביא סכסוך משפחתי זה להסדר, ללא צורך בהכרעה משפטית, לא צלחו, בין היתר עקב משקעי עבר רבים ועקב העובדה שבמקביל גם כיום, מתנהלים בין הצדדים מאבקים משפטיים בקשר לצוואת האב שהלך לעולמו והדיר את המבקש מהצוואה (עזבון האב מהווה בין היתר כאמור כ-50% מהחנות) ולפיכך יש להכריע בבקשה.
4. בתיק זה, הסכסוך בין האחים נסב בעיקר, סביב שאלת חלוקת דמי שכירות שהתקבלו ומתקבלים מחנות המצויה בעיר ראשון לציון, שנרכשה לפני כ- 30 שנה על ידי החברה (1986), שמעולם לא נוהלה כחברה.
5. כלפי רשויות המס, במרבית שנות קיומה וגם בתקופה בה נוהלה על ידי המבקש, התנהלה החנות על ידי השותפות. ניסיונות המבקש לטעון שהשותפות המשפחתית שניהלה את החנות, הינה "...כלי טכני בלבד של "איחוד עוסקים" לצורכי מע"מ..." (ס' 6 לסיכומי המבקש), דינה להידחות מכל וכל.
ראשית, המבקש בבקשתו ובתצהיר התמיכה לה, לא העלה טענה שכזו, ושנית, הוא לא טען שגם בתקופתו נעשה דיווח בשם החברה למס הכנסה או למע"מ. ההפך הוא הנכון. כאמור כבר לעיל, המבקש באופן פוזיטיבי דווח על הכנסות החנות למע"מ בשם השותפות בעוד שבשם החברה הגיש דו"ח אפס של החברה, עד שתיק החברה נסגר אצל שלטונות מע"מ באופן סופי ביום 30.4.98 -לפני למעלה מ- 20 שנה.
6. החנות נוהלה על ידי המבקש ואשתו לפחות במשך כ-10 שנים משנת 1992.
אין חולק שבתקופת ניהולו של המבקש (לפחות 10 שנים - בין 92-02), החנות לא נוהלה והכנסותיה לא דווחו כהכנסות החברה. הדיווח למע"מ נעשה על ידי המבקש עצמו באמצעות השותפות (ראה למשל דוחות מע"מ, מוצגים 6-7 לסיכומי המשיבים 1,3), והחשוב מכך, המבקש או אשתו, שניהלו את החנות עד לשנת 2002, לא דווחו כלל לשלטונות מס הכנסה על ההכנסות של החנות, כהודאת אשתו רות בחקירתה כשאמרה:
"חזרתי ואמרתי, שילמתי את המע"מ ואת כל התשלומים לרשם החברות. מס הכנסה לא שילמתי" (פרוטוקול הדיון עמ' 18 ש' 30).
7. בשנת 2002 כשהתגלעו מחלוקות בין המשיב ואביו ז"ל מצד אחד והמבקש מהצד השני, בין היתר בקשר לאי דיווח כלל או בגין דיווח לקוי לרשויות המס ובדבר רווחים שלא חולקו, הועברה החנות לניהול המשיב (מאי 2002), שהמשיך גם הוא לנהל אותה שלא באמצעות החברה וגם הוא לא חילק את הכנסותיה והוא מסכים, כי בעתיד צריכה להיעשות ביניהם התחשבנות בקשר להכנסות החנות.
8. לטענת המשיבים, המבקש מנסה כאמור לעשות שימוש בחברה, ולהגיש את הבקשה לתביעה נגזרת, כדי להתגבר על טענות התיישנות או מניעות או שיהוי, בקשר לתביעה שברצונו לנהל נגד אחיו במסגרת מאבקיהם הכוללים.
אכן, במהלך הדיון התברר פעם אחר פעם, שהחברה לא מעניינת את המבקש באמת, הוא נכון לפרק את הרכוש היחיד שלה - החנות, וכל שמעניין אותו, הוא הרצון לתבוע מאחיו את חלקו בהכנסות מהשכרת החנות וטענות שיש לו כלפי אחיו בקשר לפיקדון שהופקד לפני כ-15 שנה בידי עו"ד ג'דה.
המבקש ידע ויודע שהחברה לא דווחה על ההכנסות מהחנות וההכנסות מהחנות דווחו, גם לאחר 2002, באמצעות השותפות והוא אף הודה בכך בעדותו שצורת הדיווח אינה מעניינת אותו ובלבד שיקבל את חלקו: "אם כך היה אני מבקש כי החלק שלי ישולם לי" (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 23) והסכים שאין לו כל טענה לשיטת דווח זו (השותפות במקום החברה): "אם זה היה תחת אותה שותפות שהמבקש שותף לה אז לתובע לגבי אותה שיטת דווח אין טענה" (פרוטוקול הדיון עמ' 4, ש' 2).
9. המבקש נתן הסברים שונים לסיבה מדוע הוגשה הבקשה להגשת התביעה הנגזרת על ידו בכלל ומדוע, רק בשנת 2011, כמו למשל כשטען ששמע מאחיו יהודה בתחילת 2011 שיעקב גזל את כספי החברה וכשביקש הסבר מהמשיבים הוא לא נענה "עד שנאלץ להגיש את התביעה" (ס' 10 לסיכומי התשובה של המבקש) ובאחת הפעמים האחרות טען ש"חשדו של המבקש כי משהו אינו מתנהל כשורה בחברה התעורר בתחילת 2011, לאחר שקיבל שיחת טלפון מפתיעה מבית דפוס ברחובות לבוא ולקחת חשבוניות של השותפות 'זלצמן ובניו'. המבקש אשר סבר עד לאותה עת כי הנו אחד מהשותפים בשותפות, נדהם לגלות כי הוא כלל אינו אחד השותפים בשותפות. זו הסיבה להגשת התובענה" (ס' 56 לתשובת המבקש לתגובת המשיבים לבקשה לאישור התביעה כנגזרת).
מהאמור עולות כבר עתה מסקנות חשובות ומתבקשות לצורך ההכרעה בבקשה:
הבקשה הוגשה במסגרת מאבק אישי בין האחים; המניעים "המשתנים" המפורטים ע"י המבקש אינם הסיבה להגשת הבקשה; החברה אינה מעניינת באמת את המבקש והוא הסכים שהחנות תמשיך להתנהל ע"י השותפות (שיטת ניהול שנוצרה בתקופתו) ורק כשחשד שהוא אינו שותף עוד בשותפות ב-2011 החליט להגיש תביעה זו.
10. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות הצדדים שהוצגו במהלך הדיון הגיעה העת לבחון האם עומד המבקש בדרישות הדין כדי שבקשתו להגשת תביעה נגזרת תאושר.
התביעה הנגזרת
11. הליך של תביעה נגזרת מהווה חריג לכלל לפיו הסמכות לפעול ולהגיש תביעה בשם החברה, מסורה לאורגנים של החברה. תביעה נגזרת מאפשרת לבעל מניות בחברה, לדירקטור, ולעיתים אף לנושה, להגיש תביעה בשמה של החברה, ובעבורה, חרף החלטת החברה שלא לעשות כן. לפיכך, שומה עלינו להקפיד על אישור הגשת תביעה נגזרת, רק מקום בו היא עומדת בכל התנאים הנדרשים בדין לאישורה. הרציונל העומד ביסוד הליך התביעה הנגזרת הינו לאכוף על החברה או מנהליה לפעול להגנת זכויותיה של החברה, כאשר אלה נפגעו.
12. חוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "החוק") קובע בסעיף 198 (א) כי:
"תביעה נגזרת טעונה אישור ביהמ"ש והוא יאשרה, אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי המבקש אינו פועל בחוסר תום לב".
סעיף 1 בחוק מגדיר תביעה נגזרת כדלהלן:
"'תביעה נגזרת' - תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה" (ההדגשה אינה במקור – י.ש.).
נמצא, כי סעיפים 1 ו-198(א) לחוק, מנחים את בית המשפט להקפיד ולבחון שלושה תנאים מצטברים כאשר הוא נדרש לאשר או לדחות בקשה לניהול תביעה נגזרת בשמה של חברה:
12.1. כי קיימת לחברה עילת תביעה;
12.2. כי התביעה וניהולה הן לטובת החברה;
12.3. כי המבקש-המבקש פועל בתום לב;
ראה: רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן (פורסם בנבו, 26.4.2015), פסקה 16 לפסק דינו של כבוד השופט עמית והאזכורים שם.
13. מוסד התביעה הנגזרת אינו פלטפורמה ואינו נועד, לאפשר מאבקים בין משפחתיים בכלל ועל אחת כמה וכמה בחברה מעטים משפחתית, לא פעילה, שכל הנוגעים בדבר מודים שלחברה אין כל תקומה ואין כל כוונה להפעילה בעתיד הקרוב וגם המבקש עצמו הודה שאין לו כל כוונה ורצון להמשיך להפעיל את החברה ולפתח אותה וכדבריו, כשנשאל אם הוא בעתיד מתכוון לפתח את החברה (בהנחה שבקשתו תתקבל), הוא השיב במפורש שהיה מוכן לעשות זאת, אך לא עם אחיו - המשיב: "הייתי שמח אם אפשר לעשות זאת עם שותפים אחרים שהם הוגנים" (עמ' 27 ש' 15 לפרוטוקול הדיון).
14. בהמשך, יפורטו סיבות נוספות בגינן הוגשה בקשה זו, אך ברור שאחד המניעים העיקריים להגשתה, הינה העובדה שאביהם של האחים, שהלך לעולמו, נישל את המבקש בצוואתו מעיזבונו ו"יש רגליים" ובסיס לסברת המשיב - כי המבקש החל לפעול רק בשלב זה, שכן הוא לא העז לעשות כן כל עוד כוחו של האב היה במותניו ובלאו הכי, הוא יכול היה להעיד ולסתור את כל טענות המבקש הנטענות היום.
האם התביעה וניהולה הן לטובת החברה
15. כאמור, תנאי לבחינת בקשה לאישור תביעה נגזרת הוא שהתביעה וניהולה ישרתו את טובת החברה ולא את טובתו של המבקש.
16. במקרה דנן, נשאלת השאלה האם בכלל קימת חברה, או שמא מדובר רק באישיות משפטית שהוקמה מטעמים פורמאליים בשנת 1986 ומאז הקמתה ועד היום, היא לא פעלה ולא הופעלה כחברה, והאם יש בנסיבות אלו הצדקה, לאפשר דווקא לגוף משפטי שכזה, לנקוט בהליך חריג של תביעה נגזרת.
כאמור, אין חולק שהחברה לא פעילה כבר עשרות שנים. כך למשל, החברה אינה מוכרת והיא אינה קיימת אצל רשויות המס - ונמחקה בפועל ביום 30 לאפריל 1998 (מועד בו החברה הייתה בניהולו ושליטתו של המבקש), היא נעדרת חשבון בנק, מונו לה כאמור כונסי נכסים למכירת הנכס היחיד שעומד לרשותה והדו"ח השנתי האחרון שהוגש בעניינה לרשם החברות היה ב - 31 במרץ בשנת 1985 (תדפיס רשם החברות, מוצג 11 למוצגי המבקש).
המבקש הודה בעדותו, שאין לו כל כוונה לחדש את פעילות החברה והסכים שאין אפשרות כיום לנהל את החברה ולו בשל חילוקי הדעות בין בעלי המניות והוא "בעד למכור את החברה" (עמ' 12 ש' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 11.9.13).
כל הצדדים מסכימים שלחברה אין כל תקומה או עתיד בכלל, ובמערכת היחסים הקיימת בין בעלי המניות בפרט.
נוסף על אלה, קבלת הבקשה לא תגרום לחברה לחזור לפעול והצדדים לא טענו אחרת. גם אם הבקשה הייתה מאושרת ולאחריה החברה הייתה זוכה בתביעה, ברור שמיד לאחר מכן, החברה הייתה נסגרת והכסף היה מחולק לבעלי המניות.
17. המבקש לא עמד בנטל הנדרש ולא הוכיח שניהול התביעה יהיה לטובת החברה, אלא לטובתו האישית בלבד. אני סבור שהתביעה וניהולה הן לא לטובת החברה ויש כאן ניסיון לעשות שימוש בחברה (שלא קיימת הלכה למעשה, גם אם היא עדיין רשומה ברשם החברות) על ידי המבקש, כדי להשיג את המטרה של הגשת תביעה נגד המשיבים ואפרט להלן:
א. החברה לא יוצגה באופן עצמאי במהלך ההליך בפניי, ככל הנראה מאחר שמדובר בחברה משפחתית שאינה פעילה מכל היבט.
ב. כאמור, מדובר בחברה "ריקה מתוכן" שאינה פעילה קרוב ל- 30 שנה בכל היבט, והניסיון להציגה כחברה "חיה" הינו מלאכותי ונועד לשרת את מטרות המבקש ולא את מטרות החברה.
גם המבקש עצמו מודה (אמנם בשפה רפה) כי הלכה למעשה, לחברה אין כל פעילות: "...כל פעילותה של החברה מתמקדת אך ורק בהשכרת החנות ובדמי השכירות המגיעים ממנה, כאשר גם אם לא מדובר בפעילות אקטיבית מאד, הרי שבעצם המשך החזקת החנות והשכרתה- החב' פעילה..." (ס' 9 לסיכומי התשובה של המבקש ככלל).
ג. בפסיקה נקבע, כי בית המשפט יטה שלא לאפשר הגשת תביעה נגזרת בשמה של חברה שאינה פעילה, אלא יעדיף הגשת תביעה אישית תחתיה, בעיקר מקום בו מדובר בחברת מעטים, משפחתית, שאינה קיימת בשום מוסד מוכר (כמו במס הכנסה, מס ערך מוסף, בנקים וכד') והיא ריקה מתוכן של פעילות.
"[...] בעובדה כי החברה אינה פעילה והיא חסרת כל פעילות עסקית מזה זמן ממושך, יש כדי להשפיע על החלטת בית המשפט בבואו לאשר תביעה נגזרת, ועת מדובר בחברה לא פעילה יש להעדיף הגשת תביעה אישית של בעל המניות בגין הנזק שנגרם לו על פני הגשת תביעה נגזרת, שכן במצב כזה לרוב אין מקום לעסוק ב"טובת החברה" ואין ליחס לחברה עילת תביעה כלשהי.
[...] כדברי השופט ע' עיילבוני בבש"א (מחוזי נצ') 135/09 סרף נ' טוקאר [פורסם בנבו] (10.5.2009) אשר עסק [...] בחברה פרטית אשר איננה פעילה עוד [ההדגשות במקור]:"הסעד הנטען רלוונטי למבקשים בלבד, שכן החברה עצמה אינה פעילה כבר למעלה משנה, ויתרה מכך: החברה למעשה משותקת והגיעה למבוי סתום כתוצאה מהמחלוקות בין בעלי המניות, כך שכלל לא עומדת על הפרק אפשרות (או רצון מצד בעלי המניות) להמשיך את פעילותה, ועל כן, אין משמעות לתביעה שמטרתה להגדיל מסת הנכסים של החברה, מלבד המשמעות הכלכלית לבעלי המניות עצמם, אשר יקבלו לידיהם את הכספים שייגבו עבור החברה...".
כן ראו דברי כב' השופטת ע' ברון בבש"א (מחוזי ת"א) 04-1140 דרור נ' סלטי משני (1997) בע"מ [פורסם בנבו] (25.5.2010): "נוסף על כך, החברה שבשמה עותר המבקש להגשת תביעה נגד המשיבים היא חברה ריקה מתוכן, פעילות וכספים - כך היה במועד הגשת הבקשה, וזה המצב גם כיום.... ברי אפוא כי פירות התביעה הנגזרת גם אם יגיעו לכיסה של החברה לא ישמשו להבראתה או להמשך פעילותה, אלא יועברו לכיסם הפרטי של בעלי המניות בה. ודוק: במצב דברים מעין זה ניהול תביעה נגזרת לא ישרת את טובתה של החברה אלא את האינטרס האישי של המבקש, שכן תפקידה של החברה יהא אך ורק לשמש כצינור להזרמת כספים אל כיסו הפרטי. משכך, לא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 198 לחוק החברות, לאישור תביעה נגזרת שעניינו טובתה של החברה - וגם מן הטעם הזה דינה של הבקשה להידחות". (כן ראה: ת.א. (ת"א) 53375-06-14 איל אפרתי נ' כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ (פורסם בנבו, 12.05.2015) (כב' השופטים דניה קרת, חלד כבוב ודוד רוזן)).
ד. התביעה שהמבקש מבקש להגיש היא תביעה שלו. המבקש עצמו מודה שהוא זה שיצר את שיטת הדיווח באמצעות השותפות, לגבי רווחים שהיו לטענתו אמורים להיות של החברה (דמי השכירות).
אין למבקש טענה, שגם כיום נכס החברה - החנות, מנוהל ומדווח באמצעות השותפות, בה הוא שותף, ובמהלך הדיון הודה המבקש שאם החנות מנוהלת על ידי השותפות (מאז 2002 ועד היום) כפי שהוא ניהל אותה עד לאותה עת (מ-1992-2002), אזי כל שהוא מבקש שחלקו ישולם לו (לא לחברה): "אם כך היה אני מבקש כי החלק שלי ישולם לי" (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 23), והסכים במפורש שאין לו כל טענה לשיטת דווח זו: "אם זה היה תחת אותה שותפות שהמבקש שותף לה אז לתובע לגבי אותה שיטת דווח אין טענה" (פרוטוקול הדיון עמ' 4 ש' 2). דברים אלו מסתדרים היטב עם הסבר המבקש להגשת התביעה. כאמור המבקש הסביר שרק כשהתעורר אצלו החשד בשנת 2011 שהוא "אינו אחד השותפים בשותפות. זו הסיבה להגשת התובענה" (ס' 56 לתשובת המבקש לתשובת המשיבים לבקשה), משמע אם הוא היה שותף לא הייתה מוגשת בקשה להגשת תובענה בשם החברה.
ה. גם באשר לכספי הפיקדון שהופקדו אצל עו"ד ג'דה, מודה המבקש שנאמנות זו נוצרה עקב חוסר האמון בינו לבין אחיו ולא כלפי החברה, כדבריו: "...לאור חוסר האמון שהיה לי ביעקב זלצמן שכבר בעבר מעל בכספים בחברה משפחתית אחרת בה הועסק..." (ס' 4 לתצהיר המשלים של המבקש מיום 3.11.14).
גם אשתו של המבקש רותי שהייתה מעורה מאד בעניינים והייתה נוכחת בישיבה מיום 22.5.02 מאשרת בעדותה שהנאמנות של עו"ד ג'דה הייתה בגלל חוסר האמון בין האחים והיא אפילו אינה יודעת שהוא היה אמור להפקידם בחשבון החברה: "עו"ד ג'דה ידע שלאריה אין אמון ביעקב זלצמן כי כל הכסף שמגיע אליו עלול להיעלם, לכן הוא הפקיד את הכסף אצל עו"ד ג'דה בנאמנות שהיה מודע לזה שאסור להעביר את זה. אני לא יודעת אם היה צריך להפקיד את זה בחשבון החברה" (עמ' 15 ש' 26-29 לפרוטוקול הדיון)
מהאמור עולה שעו"ד ג'דה, היה נאמן של המבקש ולא של החברה, וככל שיש לו טענה כלפי עו"ד ג'דה או רו"ח שכטר בקשר לכספי הפיקדון זו תביעה אישית שלו.
ו. הנזקים שנגרמו למבקש בגין אי קבלת חלקו בהכנסות החנות, או בגין כספי הפיקדון שהופקדו על ידו ולא הגיעו ליעדם (לטענתו), הם נזקים של המבקש ולא של החברה.
בהתאם לפסיקה, יש להבחין בין תביעה נגזרת לבין תביעה אישית של בעלי מניות בחברה:
"הכלל הוא, בעיקרון, כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק שאותו סובלת החברה, קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שנגרם לחברה. אולם אם הנזק נגרם לבעל מניות עקב ירידת ערך החברה ושווי מניותיה, וכל בעלי המניות ניזוקים באותה מידה, לא קמה – בדרך כלל – לבעל מניות עילת תביעה אישית. זהו נזק משני המשקף את נזקי החברה." (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ ואח' נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח', פ"ד נא(2) 312 (1997), פסקאות 13 ו-15 (בהתאמה) לפסק דינה של כבוד השופטת שטרסברג-כהן: ההדגשה אינה במקור – י.ש.).
18. לאור האמור, אני סבור שהליך התביעה הנגזרת אינו ההליך המתאים בנסיבות העניין, שכן למעשה התביעה אינה לטובת החברה, אלא ניסיון לשרת את האינטרסים הבלעדיים של המבקש ותו לא.