במקרה המיוחד שלפנינו קיימות שלוש נסיבות המחזקות אותנו במסקנתנו, שעל-אף כל עבודת התרגום וההסבר שנעשתה על-ידי הנוטריון או על-ידי עורך-הדין, השלה מטרי את עצמו באשליה שהוא חותם על מסמך שונה מזה שלמעשה חתם עליו: האחת היא, שיכול וצריך היה כאמור להיאחז בנקיבת מספר השנים שבייפוי-הכוח כאילו היתה אינדיקציה של תקופת החכירה המוסכמת, ולא של תקופת תוקף ייפוי-הכוח שלא היתה לה לא תכלית לא טעם; והשניה, כי על-כל-פנים במקצת ייפוי-הכוח המדוברים בהם, הכוח
למכור (להבדילו מן הכוח להחכיר) לא הוזכר במפורש, אלא הוסווה והוחבא במונח "להעביר" - שיהא תרגומו אשר יהא, יכול כל הדיוט להבין ולהניח שהמדובר הוא בפעולת רישום בספרי האחוזה, ולאו דוקא לשם מכירה אלא אף לשם חכירה בלבד.
ושלישית, נראה לנו שהראיות אשר באו לפני בית-המשפט להזמת החזקה אמנם היו חזקות ביותר. לא מטרי בלבד, שהיה איש בא בימים, אשר לא ידע עברית (שהיא לשון ייפויי-הכוח) ואשר נשא ונתן עם המערער באידיש הרצוצה שלו (ולענין ידיעתו את שפת האידיש יש בהודעות המערער במשטרה הסתייגויות ניכרות), כנראה לא הבין כראוי את אשר הוא חותם, אלא אף עורך-דינו אשר העברית היא שפתו השגורה על-פיו, אשר לשונם הטכנית משפטית של ייפוי-הכוח היא לחם חוקו, לא עמד כנראה על תחבולה שייפויי-הכוח, למעשה, אינם להחכרה לתקופות מוגבלות, ובך אף לא השכיל להסביר את הדבר למטרי. השאלה באיזו מידה התרשל עורך-הדין במילוי תפקידו, אינה ענין לכאן; מבחינתו של מטרי, אין לך סיוע חזק ומרשים מעדותו של עורך-הדין - שהיתה מהימנה על השופט המלומד - אשר מטרי סמך עליו ואשר הוא הוא שחיזק את מטרי באמונתו שאין הוא חותם אלא על ייפוי-הכוח החולמים את ההסכמים שהגיע אליהם עם המערער לחכירות לתקופות מוגבלות בלבד.
(ז) טענותיו של מר כספי נטענו ביתר שאת לענין עיסקה בפרדס אחד בפתח-תקוה אשר מטרי קנה, לפי עדותו, מאת אחד מוגרבי, והסכים להחכיר למערער לתקופה מוגבלת. עיסקה זו בוצעה על-ידי עורך-דינו של מטרי באופן שנרשמה חברה אשר על שמה הועבדה הקרקע בספרי האחוזה. מטרי היה מנהל החברה עם זכות חתימה בה, והוא העביר את השליטה בחברה למערער אשר נתמנה מנהלה במקומו; וכך עברה הבעלות בפרדס לידע המערער, או סוכנו.
ראשית, אומר מר כספי, אין מבצעים עיסקה בדרך של רישום חברה והעברת השליטה בה, אלא לשם מכירה בלבד ולא לשם חכירה לתקופה מוגבלת; ושנית, הרי כל פעולות רישום החברה, מינוי מנהליה והעברת השליטה בה נעשו בידי עורך-הדין דוקא ולא בידי המערער כלל, ומה למטרי כי ילין על המערער, כשעורך-דינו שלו הוא שהפילו בפח.